הגדל גופן הקטן גופן
Pyc
 
Fra
 
Deu
 
Eng
העיר חולוןעסקיםמבקריםתושביםהעירייה

יקירי העיר

expand שנה: 2017 - תשע"ז
יעקב איזנשטט
איזנשטט יעקב

יעקב איזנשטט נולד בת"א בשנת 1938 לאב מנהל עבודה ב"סולל בונה" ולאם שהייתה מראשוני המורים בבית הספר היסודי "גורדון" בחולון.
כאשר יעקב היה בן שנתיים עברה משפחתו להתגורר בשכונת "קריית עבודה" בחולון. מאז ועד היום יעקב הוא תושב העיר.
בילדותו למד יעקב בבית הספר "ביאליק" והמשיך לתיכון "קוגל". הוא היה חניך ואחר כך מדריך בנוער העובד והלומד.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1956, התגייס לצה"ל ושירת ביחידת נ"מ אשר באותן שנים הייתה שייכת לחיל התותחנים. לאחר שסיים את קורס הקצינים חזר לשרת כקצין בנ"מ בחיל האוויר. יעקב השתחרר מהשירות הסדיר בשנת 1959 בדרגת סגן ובשירות המילואים הארוך עלה עד דרגת רס"ן.

לאחר השרות הצבאי פנה יעקב ללימודים אקדמאים ב"אוניברסיטת ת"א". שם למד במסלול לתואר שני במיקרו ביולוגיה וביו כימיה. עם סיום התואר עסק בעבודות שונות ובמחקר, אך את מקומו האמיתי מצא במנהל האקדמי, בתחילה ב"אוניברסיטה העברית" בירושלים ולאחר מכן ב"אוניברסיטת ת"א", שם עבד במשך קרוב ל-40 שנה. בשנת 1975 למד יעקב בתוכנית למנהלים בכירים בפקולטה לניהול ב"אוניברסיטת ת"א".
בשנת 1961 נישא לניבה ויחד הקימו את ביתם בחולון. ניבה עבדה במשך 34 שנים כרכזת לימודי הביולוגיה בתיכון "אילון" בחולון. לזוג נולדו שלוש בנות ושישה נכדים.
את עבודתו באקדמיה החל בתפקיד ראש מנהל הפקולטה למדעי החברה, תפקיד בו כיהן עשר שנים, המשיך לתפקיד סגן המזכיר האקדמי של האוניברסיטה והחל משנת 1977 ובמשך עשרים ושש שנים, עבד כמנהל היחידה ללימודי חוץ של "אוניברסיטת ת"א". יעקב הקים וניהל את היחידה וערך את תכניות הלימוד. "בזה אני רואה את מפעל חיי".
בשנת 1978 נבחר יעקב לעובד מצטיין של "אוניברסיטת תל אביב", ובשנת 1993 זכה בפרס ארצי לחינוך מבוגרים מטעם "האוניברסיטה העברית" בירושלים.
יעקב חתום על יותר ממאה אלף תעודות שהנפיקה האוניברסיטה לתלמידיה.

מאז שפרש מתפקידו, מקדיש יעקב את רוב זמנו להתנדבות בשני מקומות עיקריים: ב"אוניברסיטת ת"א" וב "מוזיאון והארכיון לתולדות חולון" שם הוא מתנדב פעיל בארכיון ועוסק בשימור, בתיעוד ובמחשוב אוסף של כ 25,000 תמונות עבר מחיי העיר.
במהלך השנים יזם פרויקט של שימור מסמכים בהם מסמכי ותנועות הנוער בחולון של פעם ועוד.
בשנת 2014 נבחר יעקב איזנשטט למתנדב המצטיין של "רשת קהילה ופנאי" בחולון.

שמואל גלעדי
שמואל גלעדי

שמואל גלעדי נולד בעיראק בשנת 1927. כשהגיע לגיל נעוריו הצטרף למחתרת של התנועה הציונית בעיראק והחל בפעולות שונות במסגרתה: "אני זוכר שהיינו מקבלים עיתון מהארץ על מנת להתעדכן במה שקורה פה". בשנת 1944 עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער", דרך עבר הירדן, והגיע לקיבוץ מעוז חיים, שבעמק בית שאן. היה זה אחד מקיבוצי "חומה ומגדל" שקלט אליו נוער עולה. במעוז עבר שמואל הכשרה לארגון "ההגנה" ונשבע לו אמונים בפעם הראשונה.
כשנה לאחר עלייתו, הגיעו הוריו לארץ והוא עבר להתגורר עימם בשכונת התקווה בדרום תל אביב. באותה תקופה שמואל נשבע בפעם השנייה ל"הגנה" והחל לעבוד כפועל בניין מתוך זיקה לציונות ולבניית הארץ.
בשנת 1947 עבר יחד עם בני משפחתו להתגורר בחולון בה הוא גר גם היום. "אני זוכר שכמה ימים לאחר שעברנו לחולון התקבלה ההחלטה באו"ם וישר גייסו אותי מ"ההגנה" לפעולות במרחב העיר. שמואל התאמן בחולות "חוסמסה", באותם הימים היה זה אתר האימונים המרכזי של חברי ארגון ה"הגנה" במרחב תל אביב.
הקרב הראשון אליו נשלח שמואל היה הקרב על תל א-ריש (כיום גבעת הפילבוקס) במסגרת "מבצע חמץ". שמואל מספר שכוחותינו הצליחו לעלות על התל אך הכוחות הערבים היו רבים מדי ואנשינו נאלצו לסגת, בקרב זה, שהיה כבד ומר, איבדה העיר את לוחמיה, בניה הראשונים. שמואל איבד בקרב את חברו הטוב לחדר. הלחימה נמשכה בקרבות "חזית חמש". לאחר שהגיעו מזרחה ל"סרפנד" (מחנה צריפין) ולתחנת הרכבת של לוד, נתקלו אנשינו בכוח גדול ושמואל שנפצע ברגלו נאלץ לסגת.
בשנת 1958 נישא לרחל, יש להם שלושה בנים ושבעה נכדים.
בתום המלחמה חזר שמואל לעבוד בבניין. באותם השנים הקימו בחולון את השכונות החדשות ושמואל עבד כקבלן משנה בפרויקטים שונים ברחבי העיר. הוא היה מבוני השכונות החדשות שהיו מיועדות לקלוט את אלפי העולים החדשים, זה מקרוב באו. בשנת 1966 הקים שמואל חברה קבלנית שבנתה בניינים רבים בחולון ובארץ כולה. החברה פועלת גם היום כשבניו ממשיכים את דרכו.
שמואל היה פעיל ב"איגוד הקבלנים הארצי" ואף כיהן 12 שנים כחבר הנהלה ב"איגוד הקבלנים בחולון".
במסגרת חברותו ב"איגוד בוני הארץ" נטל שמואל חלק באירועי התנדבות שונים כגון מד"א, סיוע לאירגוני סטודנטים ואף היה פעיל בגיוס כספים. בשנת 1972 גייס תוך שלושה ימים 35,000 לירות לבית החולים "הדסה" לשם קניית מכונת הנשמה שהצילה עשרות חיילים בזמן המלחמה, ואף תרם וגייס כספים מהמשפחה בסך 95,000 דולר לבית חולים "דנה" לילדים בשנת 1997.
כיום שמואל חבר מזכירות סניף ה"הגנה" בחולון ופרסם ספר שכתב, "שורשים" העוסק במורשת של בני משפחתו.

מאשה טאוסק
מאשה טאוסק

מאשה טאוסק נולדה בישראל בשנת 1945 בעיר תל-אביב.
שמה ניתן לה ע"י המשורר אלכסנדר פן, שהיה שכן של הוריה.
כאשר הייתה בת שנתיים עברה עם בני משפחתה לחולון ומאז ועד היום היא תושבת העיר. לאחר המעבר לחולון פתחו הוריה את הקיוסק המיתולוגי (עם קירות הלבנים האדומות) "טוביה" שפעל במשך שנים רבות ברחוב אחד במאי פינת רחוב ההסתדרות, בסמוך למגרש "הפועל", לתיכון "קוגל" ולסניף "התנועה המאוחדת" והיה למוקד עניין בעיר חולון.
מאשה למדה בבי"ס היסודי "ביאליק" ובתיכון "קוגל" בעיר. במקביל ניגנה בתזמורת של "מועצת פועלי חולון". לאחר מכן המשיכה ללימודי תעודה בחינוך מיוחד וטבע בסמינר הקיבוצים.
עם סיום לימודיה התחילה מאשה לעבוד בתחום ההוראה בבית ספר "מפתן" בתל גיבורים בחולון, במשך שנה ולאחר מכן עבדה בבית הספר "גבעת התמרים" כמורה טיפולית וסגנית מנהלת במשך 30 שנה. רוב עבודתה הייתה עם האוכלוסיות המוחלשות בעיר יפו, נוער שנשר מהלימודים וילדים בעלי לקויות למידה. אחד מבין הפרויקטים הרבים שיזמה בתחום החינוך, היה  הקמת "חדר משאבים", המספק למורות תכניות עבודה בשלוש רמות שונות. פרויקט אחר היה "קייטנות הקיץ", ששם דגש על הכנת הילדים העולים לכתה א' למסגרת הלימודים העתידית.  היה זה פרויקט יחיד מסוגו באותה התקופה.
בשנת 1966 נישאה מאשה לגבי ולשניים נולדו שתי בנות פנינה ואיילת וחמישה נכדים.
בשנת 1995 עם פרישתה לגמלאות, לקחה מאשה חלק בלימוד עולים חדשים ביפו.
מאשה מעורבת מאוד בפעילות הציבורית בעיר. היא פעילה בארגונים שונים לרווחת התושבים, ומפגינה מוטיבציה רבה ברצון שלה לתרום ולשפר את חיי הקהילה. לאחר פרישתה היא משקיעה את כל זמנה ומרצה בפעילות לטובת אנשי העיר ומחפשת כיצד היא יכולה לתרום לקהילה מכישוריה.
אחד מהפרויקטים המרכזים בו לקחה חלק היה "מועצת נשים" - פרויקט שמיועד לקדם נשים ונערות צעירות. "כל משתתפת קיבלה תפקיד באחת הוועדות, אני הייתי בפרויקט "קפה נשי" שהיה מיועד לנשים מהאוכלוסיות החלשות במטרה להעצים אותן, לתמוך בהן ולחשוף אותן לתרבות אחרת".
במסגרת פעילותה במועצת הנשים הובילה מאשה גישה פמיניסטית פורצת דרך לזמנה בנושאים: שוויון בין המינים, שוויון הזדמנויות והעלאת המודעות בציבור למצבן של נשים בארץ ובעולם. 

בשנת 1999 הייתה מאשה ממקימי ארגון "וותיקי חולון", אשר החברים בו הינם תושבים שהגיעו לעיר חולון עד לשנת 1948. מאשה משמשת גם כיום כיו"ר הארגון ובמסגרתו היא וחבריה מקיימים פעילויות רבות לוותיקי העיר.

מאשה התנדבה ומתנדבת בשלל ארגונים כגון מוזיאון חולון, ארגון ש.י.ל (שרות יעוץ לאזרח) ובפרויקט של ויצ"ו - "שעה טובה עם ילד", ובהוראה מתקנת לילדים עם ליקויי למידה.

 

יצחק ברלוביץ
יצחק ברלוביץ  ד"ר -  אזרח כבוד של חולון
יצחק ברלוביץ' נולד בוילנה שבליטא בשנת 1949 והתגורר בעיר חולון בין השנים 1958 – 2002. בחולון למד בביה"ס היסודי "ישורון" ובתיכון "יבנה". לאחר מכן המשיך את לימודיו בבית הספר לרפואה ב"אוניברסיטת תל אביב". מיד עם סיום לימודיו התגייס לצה"ל כעתודאי. בשנת 1979 החל להתמחות ברפואת ילדים במרכז הרפואי "אסף הרופא". בשנת 1985 החל את עבודתו כעוזר רפואי לראש שירותי האשפוז במשרד הבריאות. בשנת 1997 התמנה למשנה למנכ"ל משרד הבריאות. במהלך התקופה שעבד במשרד הבריאות היה שותף פעיל בהכנת "חוק הבריאות הממלכתי". הוא ליווה את יישום החוק וכיהן כחבר בוועדת סל שרותי התרופות אשר קבעה את הסטנדרטים של הכנסת תרופות חדשות במדינת ישראל.
בדצמבר 2006 החל את עבודתו כמנהל המרכז הרפואי "וולפסון" בחולון. עם הניסיון שצבר במשך 25 שנות פעילותו בתחום הבריאות, הצליח ד"ר ברלוביץ' להוציא את בית החולים מהקשיים הכלכליים ולהביאו להצלחה ולשגשוג אשר נושאים פירות עד היום. בעבודתו בבית החולים "וולפסון" היה במגע יום יומי עם תושבי חולון וזכה להערכה רבה מהם. בעידודו ובתמיכתו גויסו כספים רבים לטובת בית החולים. 
ד"ר יצחק ברלוביץ' (בשת"פ עם פרופ' גבי בן נון ופרופ' מרדכי שני) פרסם את הספר "מערכת הבריאות בישראל" אשר מהווה את עמוד התווך של מערכת הבריאות בארץ והכשרת כלל העובדים בה. לספר יצאה מהדורה שנייה ובימים אלה נערכים לקראת כתיבת המהדורה השלישית והמעודכנת על מערך הבריאות בישראל. 
בשנת 1995 קיבל את פרס מנכ"ל משרד הבריאות ובשנת 2012 קיבל את אות יקיר שירות המדינה. בשנת 2014 פיתח יישום חדשני בתחום המידע: אתר אינטרנט בשם "שווה בדיקה", אשר מאפשר לכלל הציבור לקבל מידע לגבי בדיקות רפואיות תקופתיות מומלצות, באמצעות הזנת נתונים אישיים ישירות מהמחשב הביתי. על הפרויקט הזה – שנעשה בהתנדבות – ונפוץ מאוד בקרב הציבור בישראל, קיבל את "פרס פינקלר".
בשנה האחרונה, לאחר פרישתו, הוא פעיל בגופים ציבוריים ועמותת שונות אשר כולם עוסקים בשמירה על בריאות הציבור. הוא משמש כיושב ראש המועצה הלאומית לבטיחות בית ופנאי, חבר בהנהלת עמותת "בטרם" הפועלת לצמצום מספר הילדים הנפגעים בתאונות מכל הסוגים. במסגרת זו משמש ד"ר ברלוביץ' כיו"ר המיזם המשותף לכל משרדי הממשלה ולכל העמותות העוסקות במניעת תאונות ילדים בישראל.
expand שנה: 2015 - תשע"ה
ארצי שפרה

שפרה נולדה בשנת 1946 בקיבוץ אשדות יעקב. הוריה מאיר ויפה שפיגל היו מחלוצי הקיבוץ והיוו דוגמא ומופת לדרך חיים המסתפקת במועט, אשר הקדישו את חייהם לעבודה בחקלאות, ובשאר ענפי המשק תוך הנחלת ערכים מוסריים ודוגמא אישית.
שפרה גדלה והתחנכה על ערכי התנועה, השוויון, וחשיבות עבודת האדמה. מגיל צעיר גילתה שפרה כישורים ייחודיים בתחום הספורט וההתעמלות האומנותית. לדבריה, חגי ישראל והמסורת הקיבוצית היו החוויות החזקות ביותר שהשפיעו על עיצוב אישיותה.
בשנת 1968 התחתנה עם בועז ארצי ז"ל, שהיה שחקן כדור עף בליגה הלאומית, הם עברו לקיבוץ אילון, שם התאמן בועז וילדיהם גיא ורע נולדו. בשנת 1972, סיימה שפרה את לימודיה בחינוך הגופני במכון וינגייט והמשיכה להתמחות במחול קלאסי ומודרני אצל מיטב מורי המחול, ביניהם יהודית ארנון, גרטרוד קראוס, ארכיפובה, ליאורה בינג, צופיה נהרין ועוד. שפרה ניהלה באולפן געתון את לימודי המחול לגילאים הצעירים. תקופה זו הטמיעה בה את אהבתה לדיוק, למשמעת ולעיצוב בתחום המחול והתנועה.
מאז דרך כוכבה של שפרה בעולם המחול. היא ביימה ויצרה כוריאוגרפיה לכמאה יצירות מחול, להצגות תיאטרון מקוריות לילדים, ללהקת "בת שבע" וללהקת המחול הקיבוצית ויצירותיה הוצגו באולמות מרכזיים ברחבי הארץ.
במקביל, שפרה פעלה במשך שנים במשרד החינוך בתחום ההדרכה, ההוראה והיצירה בבתי הספר לאומנויות, ובבתי ספר בעלי זיקה אמנותית.
בשנת 1993 עברה שפרה עם משפחתה לחולון ופעלה לקידום המחול והתיאטרון באירועי תרבות בעיר. היא לימדה במוסדות חינוך רבים, בהם: בי"ס גאולים, בי"ס הרצוג, בי"ס קוגל ובי"ס רביבים. כמו כן בין השנים 1993 - 2001 לימדה במרכזים הקהילתיים בחולון והפיקה יצירות שונות שהוצגו ברחבי העיר.
כיום היא עובדת על פרויקט בתחום המחול החזותי והאינטראקטיבי בשיתוף פעולה עם 'מדיטק' חולון. במהלך עבודתה רבת השנים בחינוך למחול ולאומנות הבמה, שמה שפרה דגש על חינוך לערכים חברתיים בשילוב מצוינות מקצועית. היא נהלה מספר מגמות מחול ברחבי הארץ, והנחילה ידע מקצועי רב. ייחודה ביצירת כוריאוגרפיות מקוריות המשלבות את הערכים הישראליים בהשראת בחירת קטעי המוזיקה לכדי יצירת הרמוניה חזותית המהדהדת לקהל ונותנת ביטוי רב לכל רקדן באשר הוא, כיצד יש לשלב בין מוזיקה למחול ובין אלתור לקומפוזיציה. במשך שנים רבות השפיעה על תלמידים רבים ותרמה מכישוריה לתושבי העיר חולון.

לסרטון אודות שפרה ארצי לחצו כאן 
 

דיאמנט שושנה

שושנה נולדה בשנת 1949, בחולון, להוריה ניצולי השואה משה וחווה כהן.
מאז מתגוררת שושנה בחולון כל ימי חייה.
בצעירותה הייתה "שוש", כפי שקראו לה, חברה פעילה בתנועת 'הצופים' בעיר, היא הייתה מדריכה ורכזת. בפעילותה רבת השנים השפיעה שושנה על הקמתה ועיצוב פניה של התנועה בחולון.
לימים, בין השנים 1983- 1986 כיהנה שושנה כראש שבט ארנון "צופי חולון".
בשנת 1970 נישאה שושנה לצביקה דיאמנט, ונולדו להם ארבעה ילדים ושבעה נכדים.
במרוצת השנים נטלה חלק בפרויקטים עירוניים רבים כגון ה"עדלאידע" המרהיבה בחולון ו"סובו חולון"- מפגן ששילב בתוכו פעילות רכיבה על אופנים והצגת מסרים חברתיים וחינוכיים.
בין השנים 1977-1985 יזמה פעילות חברתית בשכונות העיר תחת הכותרת: "חבורת הגדוד העברי". זו הייתה פעילות שנתנה דוגמא לציבור כיצד אפשר לעשות דברים בשכונה ע"י תרומה ועזרה של כל תושב ותושב.
"כל אחד תרם את חלקו לפעילות החברתית, כך שהשכונה כולה הייתה מעורבת".
בשנת 1999 הייתה שושנה  מעורבת בפעילות של של "בית להיות", פרויקט יחיד במינו הנמצא בחולון ומטרתו הנחלת תודעת השואה לתושבים ולבני הנוער.
 שושנה ניהלה את מדור הגיל הרך במרכזיה הפדגוגית בחולון,  והרצתה בפני הצוותים החינוכיים במרכז הפדגוגי בחולון. עוד הייתה חברה בצוותי היגוי של משרד החינוך,  יזמה וניהלה  את "מרכז הילד", ושימשה כיועצת למחלקה לגיל הרך בעיריית בת ים.
בשנת 2000  יזמה את הפרויקט "זה לא בשמיים"– במסגרת משרד החינוך. במסגרת הפרויקט הפעילו בני נוער בעלי לקויות תיאטרון בובות קהילתי. יותר מ - 30 אלף תלמידים בני העיר חולון צפו בפרויקט. המיזם קיבל הכרה ארצית וזכה בפרסים רבים: בהם "אות הנשיא", פרס ראש העיר, מערכת החינוך בעיר ו"קרן שלם".
כיום משמשת שושנה כמנכ"לית חברת "דיאמנט הפקות ויזמות". במסגרת תפקידה יזמה והפעילה פרויקטים שונים לבוגרים עם לקויות, כמו "כחול השמיים" ו"אופק" - תאטרון בובות המופעל בידי בעלי לקויות.
שושנה דיאמנט זכתה בפרסים ותעודות הוקרה על פועלה רב השנים בתחום החינוך והתרבות.
שושנה התנדבה רבות בקהילה בחולון. כחלק מתפקידיה ההתנדבותיים שמשה כחברת ועדת ההיגוי במוזיאון החוצות הפתוח, וחברה בצוותי פיתוח וייזום של תוכניות חינוכיות בבתי הספר בעיר.
שושנה קיבלה את פרס רקנטי – צ'ייס – רש"י ליזמות חינוכית. הפרויקטים שיזמה והקימה השפיעו רבות על סביבתה ושינו את חייהם של אנשים רבים תוך הגדרה חשובה של קבלת האחר כדרך חיים בקהילה.

לסרטון אודות שושנה דיאמנט לחצו כאן

חפץ שמעון

שמעון נולד בשנת 1949, בעיר ירושלים לאבא מאיר ואמא לבנה.
שמעון מספר שכילד בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים רצה מאוד להתגייס לחיל השריון ולתרום את חלקו. ואכן, בשנת 1968 התגייס שמעון לצה"ל לחיל השריון. מיד עם גיוסו הרגיש חיבור חזק ואמיתי למסגרת הצבאית והחליט שכאן יממש את ייעודו. לאחר שסיים טירונות וקורס קצינים היה לקצין שריון, השתתף במלחמת יום כיפור ונפצע. לאחר מכן שירת כראש לשכתו של האלוף משה (מוסה) פלד ובהמשך היה הרל"ש של סגן הרמטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם ז"ל.
בשנת 1973 לאחר שנישא, עבר שמעון ביחד עם אשתו אסתי להתגורר בחולון, כאן גידלו 3 ילדים ו 4 נכדים.
בהמשך שירותו הצבאי, בשנת 1980, מונה שמעון לעוזר הנספח הצבאי בוושינגטון. לאחר מכן בין השנים 1983- 1993 היה השליש הצבאי של שרי הביטחון משה ארנס ויצחק רבין. בין השנים 1994 – 1999 עסק ביחד עם צוות של אכ"א באיתור נעדרי צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. הצוות שלו איתר נווט של חיל האויר, שני אנשי צוות טנק ושני אזרחים עובדי צה"ל והשיב לישראל את ספר התורה שנלקח בשבי עם הלוחמים במוצב המזח.
כמו כן, היה המזכיר הצבאי של שלושה מנשיאי ישראל: עזר ויצמן, משה קצב ושמעון פרס. במסגרת תפקידו, יזם שמעון את ביקורי הנשיאים בבתיהם של חללי צה"ל שנפלו בפעילות מבצעית ושמר על קשר אישי עם רבות ממשפחות הנופלים.
שמעון שירת בצה"ל עד לשנת 2009 והשתחרר בדרגת תא"ל.
לאחרונה הוא עוסק בהתנדבות בפרויקט הפועל כבר שמונה שנים, "מדעני וממציאי העתיד".  את הפרויקט הגה עוד במהלך תפקידו בבית הנשיא, יחדיו עם שמעון פרס. הפרויקט מאתר תלמידים מחוננים בגילאי 9- 16, ובשיתוף פעולה עם האוניברסיטאות והטכניון מאפשר להם לימוד מעמיק ומימוש הפוטנציאל האישי הטמון בהם.
תא"ל (מיל.) שמעון חפץ משמש עד היום חבר הנהלה בעמותת חיל השריון ואף היה בין מניחי אבן הפינה למוזיאון חיל השיריון בלטרון. הוא מכהן בהנהלת ארגון גמלאי צה"ל במחוז דן, חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה וחבר בהנהלת עמותת "משפחה אחת" אשר תומכת ומטפלת במשפחות נפגעות טרור.
נוסף, שמעון עוסק כיום ביעוץ לפרויקט "מחשב לכל ילד", מיזם שמטרתו הכנסת מחשבים לכל בתי הספר על מנת ליעל ולשפר את למידת התלמידים.
שמעון הוא יו"ר "קרן ידידי העיר חולון", המגייסת תרומות ומסייעת בפעילות חינוכית ותרבותית  בעיר חולון.

לסרטון אודות שמעון חפץ לחצו כאן

מינסטר מיכאל  ז"ל

מיכאל נולד בשנת 1913 בפולין, למשפחה מרובת ילדים. אביו שירת בצבא הפולני ואמו דאגה לגידול הילדים.
מיכאל החל ללמוד מוזיקה כבר בגיל 5 והרגיש מיד את משיכתו ואהבתו הרבה לתחום.
הוא למד באקדמיה למוזיקה בוורשה, עבד כמורה למוזיקה במרכזי התרבות של העיר והופיע באירועים רבים. במקביל ניהל הרכבים מוזיקליים שונים.
בשנת 1939 עם תחילת הכיבוש הנאצי, נאלץ מיכאל לברוח לבד ולמצוא מקומות מסתור.
לאחר תקופה של כשנה, בה נדד בחוסר כל הצליח להגיע לרוסיה הסובייטית והחל לעבוד כמורה למוזיקה בבית ספר.
ביום הראשון לפרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה הנאצית (יוני 1941) התגייס לצבא הרוסי כדי להילחם נגד הנאצים. במסגרת תפקידו פיקד על תחנת רדיו צבאית גדולה שהעבירה מסרים חשובים לעורף ולחזית במהלך הלחימה. מיכאל מספר שעבורו הגיוס ל"צבא האדום" היה מובן מאליו, וברגע ששמע שהרוסים מתחילים להילחם בנאצים, לאחר כשנתיים של שיתוף פעולה, עזב את כל עיסוקיו ויצא לתרום את חלקו.
עם סיום המלחמה חזר לפולין ולוורשה במטרה לחפש את בני משפחתו. אז גילה כי הוריו ואחדים מאחיו נספו בשואה. הוא שב מזרחה לבלרוס והחל לעבוד במכללה להוראת מוזיקה. מיכאל עבד שם במשך 47 שנים.
הוא התחיל את דרכו כמורה לכינור, הקים את התזמורת הסימפונית היחידה בבלרוס וניצח עליה.
במקביל גם ניהל את בית הספר בו עבד.
מיכאל היה מקור השראה, מורה ומחנך לרבים. תלמידיו הפכו למוזיקאים מקצועיים המנגנים ברחבי העולם ובהם גם מורים ידועים ומלחינים.
מיכאל הצליח להתגבר על הקשיים ועל האובדן הגדול של מות בני משפחתו ובשנת 1947 התחתן עם ריטה, רופאה ממוסקבה. הם חיו יחד 44 שנים, עד שריטה נפטרה ממחלה קשה.
בשנת 1993 עלה מיכאל עם בני משפחתו ארצה והחל ללמוד בגיל 80 באולפן לעברית.
מאז עלייתו הוא מתגורר בעיר חולון.
בהגיעו לגיל 100, לפני כשנתיים, קיבל מכתב הערכה מנשיא המדינה, שמעון פרס.

תאריך פטירה 19 ביוני 2016.

לסרטון אודות מיכאל מינסטר לחצו כאן 
 

נול כהנה רחל

רחל נולדה בשנת  1942 בקבוצת דגניה א', ליצחק ועליזה נול.
היא מתגוררת בחולון משנת 1980.
אם לבת - נועה, וסבתא לנכדה - ליה.
אל עולם המחול  נמשכה רחל כבר בגיל צעיר. בתחילה רקדה ולימדה ריקודי-עם בקיבוצה,
ובעקבות צפייה בריקוד הפיות בסרט "חלום ליל קיץ", נשבתה בקסמו של הריקוד האומנותי.
רחל החלה ללמוד ריקוד באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים ובמקביל רקדה בלהקתה של חסיה לוי אגרון, כלת פרס ישראל ומנהלת האקדמיה למחול בירושלים.
בשנות ה 60 הצטרפה לקבוצה לריקוד קאמרי בניהולה של  נועה אשכול ז"ל, שהייתה גם מורתה באקדמיה וממציאת כתב התנועה אשכול-וכמן.
נועה אשכול הפכה את ביתה ברחוב ארלוזורוב בחולון למרכז הפעילות של הקבוצה והייתה לה השפעה מכרעת על חייה המקצועיים של רחל.
רחל רקדה בקבוצה במשך שנים, בארץ ובחו"ל, השתתפה בכתיבת ספרי פרטיטורות של ריקודי נועה אשכול, ניתוח בלט קלאסי, שעורי תנועה של משה פלדנקרייז ועוד. 
במקביל שימשה מורה ומרצה לתנועה וכתב תנועה במסלול למורים למחול במכללת סמינר הקיבוצים.
פרויקט חשוב שרחל לקחה על עצמה, לאחר מותה של נועה אשכול, הוא ריכוז עבודת שיחזור, שימור והוצאה לאור של ריקודיה. בשיתוף חברי הקרן ע"ש נועה אשכול לכתב תנועה בניהולו של מוקי דגן, הפכו חברי הקרן את ביתה של נועה אשכול בחולון למעין מוזיאון פעיל הכולל ארכיון, הופעות ריקוד, סדנאות, שעורי תנועה ותערוכה מתחלפת של שטיחי הקיר שייצרה אשכול.
הבית הפך מוקד עליה לרגל לסטודנטים, אמנים ויוצרים מרחבי הארץ ומן העולם.
רחל תרמה מכישרונה ואהבתה גם לעיר חולון. היא הייתה פעילה כמורה לתנועה בסטודיו למשחק בחולון, וייסדה והדריכה את קבוצה "אנסמבל לריקוד א-קפלה" לביצוע יצירותיה של אשכול ושלה עצמה.
רחל ממשיכה לרקוד, ללמד ולהופיע. השתתפה בפסטיבלי מחול רבים ובהופעות ברחבי העולם, הבולטים בהם: הופעה במוזיאון Secession בווינה, הופעה בפסטיבל המחול הישראלי בתיאטרון La mama בניו יורק והופעה במוזיאון ישראל בירושלים. כמו כן, הנחילה רחל את מורשת המחול לדורות הבאים. היא יצרה מפעל חיים מפואר כרקדנית וממשיכת דרך של קבוצת הריקוד של נועה אשכול, בחריצות, דייקנות וענווה.

לסרטון אודות רחל נול כהנא לחצו כאן

קורן אפרים

אפרים נולד בשנת 1948 בפולין, להוריו צבי וציפורה קרמר ולו עוד שני אחים. נשוי לדינה, אב למיטל, אלעד ומעיין וסב לעומר, עלמה ואורי. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ, הצטרפה לקיבוץ כפר מסריק, התגייס לנח"ל פיקוד.
בשנת 1970 השתחרר מצה"ל, למד חינוך וסוציולוגיה באונ'  ת"א. למחייתו עבד כמדריך נוער במועדון צפרירים בשכונת תל גיבורים בחולון, זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשף לעיר חולון, במועדון זה הכיר את דינה, בת השכונה שהגיעה אליו כסטודנטית לחפש עבודה. ולימים נישאו ועברו להתגורר בחולון.
אפרים כיהן כרכז תא הסטודנטים באוניברסיטת ת"א כדובר מפ"ם וסיעתה בכנסת, רכז ארצי של הדור הצעיר וסגן מנהל המכון לחינוך רעיוני בוועד הפועל של ההסתדרות. בשנת 1978 נבחר למועצת העיר חולון ושימש כחבר מועצה  25  שנים ומתוכם  16 שנים כסגן ראש העיר חולון.
בקדנציה השנייה שלו כסגן ראש העיר נבחר למזכיר המדיני של מפ"ם. ובמהלך הקדנציה השלישית לכהונתו הקים אפרים את "תנועת עוז" שדגלה במעורבות התושבים בניהול העיר וזכתה בארבעה חברי מועצה. לאחר מכן, הצטרף למפלגת העבודה והתמודד בפריימריז הפנימיים לראשות העיר ב-1992.
אפרים היה סגנם של  ארבעה ראשי עיר בחולון: פנחס אילון ז"ל, חיים שרון ז"ל עו"ד משה רום ז"ל ומוטי ששון יבדל"א. המשימה העיקרית שנטל על שכמו לפי בקשתו של פנחס אילון ז"ל הייתה ניהול פרויקט שיקום שכונות בג'סי כהן ותל גיבורים, שלא זכו לפיתוח ולטיפול הנדרש. בתוקף תפקידו טיפל גם בשכונות נוספות, ביניהם שכונת נווה ארזים, הערבה ואחרות. פרויקט שיקום השכונות כלל: שיקום חברתי-שינוי הדימוי העצמי והתדמית הקולקטיבית של השכונה. טיפוח מנהיגות מקומית וקיום בחירות דמוקרטיות לוועדי השכונות על מנת לשתפם בתהליך השיקום וחיזוק תחושת השייכות והאחריות. השיקום הפיזי כלל בניית תשתיות, הקמת מוסדות ציבור ושיקום מבני המגורים, במסגרת תפקידו יצא מספר פעמים לגיוס כספים בארצות הברית למען שכונות אלה.
לאחר שסיים את תפקידו כסגן ראש עיר למד והתמחה בנושא האוכלוסייה המבוגרת ושימש כיועץ אירגוני לפיתוח שירותים לאוכלוסייה זו. אפרים נבחר כמנהל  תחום קהילות תומכות בחברת "מוקד אנוש" והקים קהילות תומכות רבות ברחבי הארץ.  בהמשך התמנה כסמנכ"ל בחברה זו.
בשנת 2011 מונה אפרים למנכ"ל הסתדרות הגמלאים בישראל ופועל לקידום רווחתם של הגימלאים בישראל. במקביל משמש כיו"ר הסתדרות הגימלאים במרחב חולון-בת ים.

לסרטון אודות אפרים קורן לחצו כאן

 

expand שנה: 2013 - תשע"ג
סובל משה

השופט משה סובל הגיע לחולון בהיותו כבן חצי שנה ומעולם לא עזב את העיר. בצעירותו היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", למד בבית הספר "ישורון", בתיכון "יבנה" וסיים בתיכון "קוגל". הוא החל את דרכו בצבא כמדריך טירונים בבסיס הדרכה וכשהיה במילואים עשה הסבה לתותחנים ואף לחם במלחמות ששת הימים ויום כיפור. לאחר מכן, עבר לפרקליטות הצבאית ושמש סנגור צבאי בפיקוד דרום.

עם תום  שירותו הצבאי החל משה סובל ללמוד משפטים בתל אביב ובמקביל היה מדריך גדנ"ע בתיכון מקצועי "אורט" בחולון. בשנת 1980 פתח משרד עורכי דין בחולון ועסק בתחום האזרחי. משנת 2000 מכהן כשופט בתחום האזרחי וגם שומע ערעורים שמוגשים על רשמי בית משפט ועל רשמי ההוצאה לפועל. למרות שהוא מתקרב לגיל הפרישה, מצהיר סובל שימשיך לעסוק במלאכת השפיטה כשופט גמלאי. הוא יעשה זאת מכיוון שהוא מרגיש שחשוב לו מאוד  להמשיך ולשרת את הציבור. 

ב- 2003 החל לשמש יושב ראש וועדת השיפוט לבחירת מתנדבים הראויים לקבל את 'מגן ראש העיר למתנדבים מצטיינים'. כאן נחשף לראשונה להיקף ההתנדבויות בחולון. כתוצאה מכך הוא החליט לנצל את חופשת השבתון שלו בכדי לתרום ולהתנדב לסייע לקהילה בחולון, ואכן מאז הוא מתנדב ללא לאות... השופט סובל מתנדב בבית החולים "וולפסון" (מעניק עזרה בחדר מיון ובמתן בדיקות שונות), חבר בעמותת הידידים של בית החולים "וולפסון" ומרכז קבוצת חברים הנקראת "תור ושיר חולון". במסגרת קבוצה זו מתארגנים טיולים בארץ מידי חודש,מתקיימת פעילות תרבותית ענפה, וחבריה גם תורמים ביד נדיבה  למועדוניות לילדים בחולון.

משה אינו רק שופט, מתנדב ומטייל - הוא גם יזם. לאחרונה הניע פתיחה של חוג "מורשת ישראל" הנערך  בשיתוף פעולה עם סניף חב"ד בחולון. במסגרת החוג דנים בסוגיות שונות במסורת ישראל, לומדים על פרשת השבוע, על חגים ועוד.
 
את אשתו שרה הכיר במסיבה בחולון, ולאחרונה השלים מעגל בחייו כאשר חזר לחיות עם שרה בדירת ילדותו. לשרה ולמשה שלושה ילדים וארבעה נכדים.

לסרטון אודות משה סובל הקישו כאן

אלון הניה

הניה אלון נולדה בעיר חולון בשנת 1941 וגרה בה מרבית חיה. היא למדה בתיכון "קוגל" ורכשה את השכלתה בחינוך באוניברסיטה הפתוחה ובהשתלמויות רבות בתחומים של חינוך לאוכלוסיות מוחלשות. בצעירותה נגנה בחליל צד בתזמורת "הפועל" ופרטה על פסנתר, במקביל הייתה חניכה "בנוער העובד והלומד".
הניה עבדה כמנהלת שירותי חינוך ורווחה במנהל החינוך בחולון. במסגרת עבודתה פיתחה סביבה לימודית מאפשרת ותומכת עבור מאות ילדים, תוך שהיא מבטיחה שתינתן להם הזדמנות שווה להתקדם ולהצליח. 

בשנת 1975 הייתה בין מייסדי לשכת "מילוא" של ארגון – "בני ברית" בחולון, ובמהלך השנים נבחרה לנשיאת הלשכה וכיהנה בתפקיד במשך שלוש קדנציות. פעילותה התמקדה, בין היתר, בהקמת קרן לתלמידים מוכשרים מיעוטי יכולת בתחום המוזיקה והמחול. היא זכתה פעמיים בתעודת "אחות" מצטיינת במסדר "בני ברית ישראל".

בשנת 1985 עם הקמת סניף "יד שרה" בחולון החלה להתנדב בתחום השאלת הציוד הרפואי. עם הקמת עמותת "עליו"ן" (עמותה לרווחת ילדים ונוער בסיכון) הפכה לחברה בהנהלת העמותה ואף מונתה ליו"ר העמותה.
בין היתר פעלה להקמת המועדונית המשפחתית הראשונה בעיר חולון והייתה שותפה להקמת יתר המועדוניות ברחבי העיר, הפעלת אולפנות קיץ לתלמידים עולים חדשים, הקמת והפעלת פנימיות יום והפעלת ופיתוח ביה"ס להורים. 
  
בשנת 1991 זכתה בתואר עובדת מצטיינת מטעם עיריית חולון ועיתון "ידיעות אחרונות", ב שנת 2003 הוענק לה מגן ראש העיר כמתנדבת השנה ובשנת 2005 זכתה בפרס מפעל חיים במסגרת מצטייני החינוך של מנהל החינוך בעיר.

עם פרישתה לגמלאות מונתה לרכזת ומנחה בהתנדבות לפרויקט "זהב בגן" בחולון.

בארבע השנים האחרונות מכהנת הניה כיו"ר מועצת ארגוני המתנדבים בחולון.

הניה אלון היא אשת חינוך, אם לשתי בנות ומתנדבת. היא תורמת ממרצה ומזמנה לילדים מכיוון שיש הרבה ילדים שזקוקים לחיבוק ולהניה יש את היכולת לתת הרבה חיבוקים. לאורך כל חייה הובילה אותה רוח הנתינה ורוח זו היא הנחילה לכל מי שנקרה בדרכה שכן המוטו שמלווה אותה הוא "מי שזורע זרעים של טוב לב נהנה מקטיף נצחי".

לסרטון אודות הניה אלון לחצו כאן

נטע לנדמן נתן רב

הרב נתן נטע לנדמן יליד רומניה, עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1951. תחילה התגורר  בחיפה שם למד בבית הספר "תלמוד תורה" ובישיבה הגדולה בכפר חסידים, בין כותליה נכנס לעולם הישיבות והחל להגשים את ייעודו - להמשיך שושלת ארוכה של אדמו"רים ורבנים. בשנת 1965 נשא לאישה את הרבנית שרה לנדמן, אשר זכתה בתואר יקירת העיר חולון לפני 16 שנה על התנדבותה הענפה ב"יד שרה".

ב- 1970 עברו הרב והרבנית לחולון שבה כיהן הרב לנדמן כרב בית הכנסת בשיכון הותיקים, ברחוב העליה השנייה. בשנת 1993 הפך לרב "בית הכנסת הגדול" בחולון,ברחוב הרב קוק, שם הוא ממשיך לעבוד ולהתנדב עד היום. במשך שנים, בשבתות ובימי חג ומועד,נהג הרב לצעוד ברגל ברחבי העיר על מנת לשאת דרשותבבתי הכנסת הרבים הפרושים ברחבי העיר. הרב הופיע רבות בבתי ספר וגני ילדים, במיוחד כאשר היו מזמינות אותו הגננות לתקוע בשופר(בימים הנוראים) או להראות לילדים את ארון הקודש (לפני חג השבועות). היום הוא מעניק בהתנדבות כמאה שיעורים בתלמוד מדי חודש, ומעביר שיעורים לציבור המצא דעת  "בבית הכנסת הגדול" מידי שבת.

הרב נתן נטע לנדמן ידוע בכל הארץ בעשייתו למען קירוב לבבות ולהשכנת שלום בית. הוא השקיע זמן רב בשלושים השנים האחרונות לביצור המערכת המשמרת את הכשרות בעיר.

לרב ולרבנית 7 ילדים שממשיכים את שושלת האדמו"רים והרבנים המפוארת, ומספר רב של נכדים ונינים. רב כל כך שהם כבר מזמן הפסיקו לספור...

לסרטון של הרב נתן לנדמן הקישוכאן

expand שנה: 2012 - תשע"ב
אברהם קרול

יליד רומניה, עלה ארצה בשנת 1963. לאחר שהות של חצי שנה בקיבוץ תל יצחק, התגייס לצבא ושרת שלוש שנים בחיל הרפואה כחובש קרבי ומש"ק רפואה מונעת. שם נדבק לראשונה בחיידק "הבריאותי", שהוביל אותו ללמוד בבית הספר למדריכי בריאות הציבור. סיים את לימודיו לאחר שלוש שנים כהנדסאי בריאות הסביבה.
בשנת 1969 החל לעבוד במשרד הבריאות והיה בין המייסדים של המשרד להגנת הסביבה, שם שימש כמפקח ארצי לנושאי זיהום אוויר וחומרים מסוכנים. במסגרת זו תרם רבות להקמת יחידת ניטור לזיהום אוויר בחולון ובערים נוספות. כמו כן, הקים את המעבדה הניידת הראשונה בארץ לטיפול בחומרים מסוכנים והדרכת יחידות עובדים לטיפול בחומרים מסוכנים בעיריות. לפני שפרש הספיק להשיק ניידות נוספות והיום פועלות שש ניידות כאלה ברחבי הארץ.  
בשנת 1996 פרש מהשירות הציבורי לטובת הקמת חברת "אקוטסט בדיקות סביבתיות", הממוקמת באזור התעשייה בחולון. היום "אקוטסט" פועלת בכל רחבי הארץ מול משרדים ומפעלים שונים. החברה מתמחה במתן שירותי ייעוץ ומבצעת בדיקות זיהום אוויר, מים וקרקע, גהות תעסוקתית ואיכות סביבה תוך מבנית, בשיתוף פעולה מלא עם היחידה לאיכות הסביבה של עיריית חולון. כמו כן, מעניק קרול ייעוץ והדרכה למפעלים תעשייתיים באזור לשיפור איכות הסביבה והעלאת המודעות הסביבתית. 
לקרול ולרעייתו ארבע ילדים והוא סבא לארבע נכדים. הוא מנגן בכלים שונים (גיטרה, אקורדיון, פסנתר), לימד גיטרה, ואף התנדב לנגן בבתי אבות. היום הוא מארגן ערבי שירה עם חבריו ומעביר את אהבתו למוזיקה ולסביבה לילדיו ולכל מי שנקרא בדרכו.
בראונר אלכס ז"ל
יליד פולין, עלה ארצה עם הוריו בשנת 1950. במשך ארבע שנים התגוררה המשפחה במעברת "מחנה ישראל" בלוד. בשנת 1954 עבר עם משפחתו לחולון שבה בנה את חייו. בשירותו הצבאי שירת בחיל הקשר בתחום ציוד והצפנה ולאחר שחרורו מצה"ל עבד 6 שנים במשרד הביטחון.
בגיל 16 הכיר את חנה אשתו לעתיד ומאז הם יחד. לבני הזוג שני ילדים ושישה נכדים המהווים משפחה מלוכדת ואוהבת. 
החל להתנדב לשירות הציבור בשנת 1974 עת היה בין יוזמי ומקימי המשמר האזרחי בחולון. בשנת 1984 התנדב לימע"ר (יחידה למניעת עברות) במסגרת משטרת חולון ולאחר שסיים קורס קצינים במשטרה שימש כמפקד היחידה במשך 10 שנים. היה בין מקימי הימע"ן (יחידה למניעת עבריינות נוער) ושתי היחידות הפכו למודל ארצי של דאגה לביטחון התושבים. 
בשנת 1990 הצטרף למועדון "רוטרי" חולון, השתלב בפעילות הענפה וקידם פרויקטים רבים והיה לנשיא המועדון הראשון שנבחר לכהן במשך שלוש קדנציות. על התנדבותו קיבל את אות הנשיא העולמי של מועדון "רוטרי". מבין הפרויקטים הרבים אותם עזר לקדם ניתן לציין את הקמת המשפחתונים של "אור שלום", סיוע לבית החולים וולפסון ברכישת ציוד למחלקות השונות, פרויקט "הצל ליבו של ילד", פרויקט "עולם האושר" וחלוקת מלגות לסטודנטים. בשנת 1996 נבחר לתפקיד יו"ר מועצת ארגוני המתנדבים בחולון וכיהן בתפקיד במשך 11 שנים. חבר בהנהלת סניף אילן חולון, יו"ר האגודה למען החייל וחבר בוועדות שונות בעיריית חולון.
בשנת 1989 הוענק מגן ראש העיר ליחידת הימע"ר שעליה פיקד, ובשנת 2001 קיבל את תואר יקיר המתנדבים בחולון.
וקס גדי
יליד תל אביב, שנת 1938. בוגר מכללת "בית-ברל" בחינוך הלא פורמלי. בשנת 1964 נישא למנוחה לבית בלומנטל ולהם נולדו: עידית, הראל ויובל..‬
בתנועת הנוער העובד והלומד היה אחראי על יישום מחקר שנעשה על נוער עולה, ובשנת 1968 הוטל עליו להקים מחלקה לנוער במרכז "הפועל". סייע לייסד את "הפועל צפרירים – חולון", להקים את מגרש הכדורגל בשכונת תל גיבורים ושימש יו"ר העמותה עד לעליית הקבוצה לליגה א'. אהבתו לספורט והתנדבותו הובילה אותו לפרויקט מיוחד של הכשרת "הפנתרים השחורים" כמדריכי ספורט על מנת שיוכלו לעבוד במועדוני הנוער.
במקביל לתרומתו הרבה בענפי הספורט, התנדב באופן קבוע במערכת החינוך של חולון. היה יו"ר ועד ההורים בביה"ס "המגינים", "סירקין", "מטרני", "אורט", יו"ר ועד ההורים המרכזי בחולון וחבר מזכירות ועד ההורים הארצי. בשנים אלו פעל להקמת " ביה"ס להורים". כמו כן, היה חבר בוועדה משותפת של עיריית חולון והנהלות בתי הספר. כיו"ר ועד ההורים באורט חולון פעל יחד  עם מנהל ביה"ס להפיכתו למוסד שמלמד מקצועות טכנולוגיים וחדשים, ולהוספת מכללה למקצועות טכנאים והנדסאים. 
בשנת 1976 התמנה לתפקיד מנהל המחלקה לצעירים  בהסתדרות - בוועד הפועל, ובשנת 1982 התמנה לתפקיד חשב המרכז לתרבות ולחינוך, והאגפים לנוער, צעירים וספורט של ההסתדרות והיה שותף להקמת תאטרון "בית-לסין" בניהולו של יעקב אגמון, וחבר הנהלה.
שימש חבר מועצות מנהלים וחבר הנהלה בחברות ומוסדות הסתדרותיים ושימש בתפקידים ציבוריים רבים כגון חבר ועד שכונת "תל-גיבורים", חבר מזכירות מפלגת "העבודה", מזכיר סניף מפלגת "העבודה",  חבר מועצת העיר, יו"ר ועדת הבריאות העירונית, חבר ועדת החינוך העירונית, יו"ר ועדת ערער לענייני ארנונה ועוד. כמו כן היה סגן ראש העיר וחבר הנהלת העיר חולון.
שמואלי סמי
יליד עיראק, בן בכור למשפחה בת 7 ילדים. בשנת 1951 החליטה משפחתו לוותר על המעמד והרכוש שהיה לה בעיראק ולעלות ארצה. לאחר שהתגברה על קשיי קליטה רבים, לרבות שהייה של שנתיים במעברות, השתכנה המשפחה ביפו, שם העביר את ימי ילדותו.
למד ראיית חשבון באוניברסיטה העברית והרחיב את השכלתו בביטוח אש ותאונות, תכנות מחשבים, בוררות וביקורת רשויות מקומיות. בשנת 1966 נישא לאלישבע ולזוג נולדו גלית, אופיר וירון. בשנת 1967 קיבל את רישיון רואה החשבון.
עבד 17 שנה בחברה הישראלית לביטוח משנה, שם הגיע  לתפקיד של המנהל הכללי. במשך 10 שנים עבד בחברת הביטוח "הסנה" כסגן מנהל כללי ומנהל אגף הכספים. בשנת 1992  החליט שהגיעה העת להיות עצמאי והקים בשותפות את המשרד "דותן את שמואלי רואי חשבון". בשנת 2007 החליט לצאת לפנסיה ולעסוק במה שהוא באמת אוהב: פילוסופיה. לאחר שנתיים של מחקר ושנתיים של כתיבה עומד לצאת בקרוב לאור ספרו "תורת הדרך האמצעית".
תחביביו הם ריצה למרחקים ארוכים, תחביב שבו עסק במשך 33 שנים לרבות ריצות מרתון, שייט במפרשיות ומשחק השש-בש.
בין  שלל עיסוקיו הספיק גם לעסוק בפעילות אקדמית ובכתיבה עיתונאית ואף לייחד זמן רב לפעילות התנדבותית: בשנת 1995 היה בין המייסדים של מ.ט.י (מרכז טיפוח יזמות) חולון ומאז הוא יושב ראש מועצת המנהלים. 11 שנים הוא מבקר פנים של החברה הכלכלית של עיריית חולון, יושב ראש ועדת הביקורת בחברה הכלכלית לפיתוח חולון, יו"ר וועדת ערר לארנונה של העירייה ודירקטור בחברת "מוסדות חינוך" של עיריית חולון והג'וינט העולמי. הוא מכהן כיושב ראש וועדת ביקורת באגודת הידידים של המרכז הרפואי וולפסון, מייסד ופעיל בעמותה של יהודי עיראק בחולון, היה גזבר האגודה לחיילים משוחררים, ופעיל בתפקידים שונים במפלגת העבודה בחולון. בשנת 2003 קיבל את "מגן ראש העיר חולון למתנדב המצטיין".
פועלו הרב ותחביביו הרבים מוכיחים מעבר לכל ספק שסמי רץ למרחקים ארוכים לא רק במסלול שליד ביתו, אלא גם בחייו.
expand שנה: 2010 - תש"ע
ברכה גילאי
גילאי ברכה
נולדה ב–1929  בצ’כוסלובקיה כבת עשירית ואחרונה במשפחה. מגיל שלוש גילו בהכשרונות דרמטיים ונחשבה כ”ילדת פלא”.
בסוף 1938 הועבר האיזור לשליטת הונגריה והיא עברה לבית ספר הונגרי. כעבור שנתיים החליטו ההונגרים לגרש את רוב היהודים מהאזורים שסופחו להונגריה והם ברחו והסתתרו עד שכעבור שנה נתפשו ונכלאו בבית–הסוהר בבודפשט ובמחנה מעצר.
משהחל הכיבוש הגרמני הוגבלו בגטו והוגלו לאושוויץ–בירקנאו – שם הוכנסו שתי אחיותיה ושני הילדים הקטנים לתאי הגאזים. בראשית 1945 הועברה למחנה ברגן–בלזן בגרמניה – שם פגשה באחות נוספת שנפטרה כעבור זמן מה.
ב–1946 עלתה ארצה בעליית הנוער ונקלטה בבית–הספר החקלאי מקוה ישראל. בתום הלימודים יצאה לשנת שירות ואחר–כך לצבא. התחתנה ועברה לחולון, שבה היא מתגוררת בקביעות מאז 1946. כאן עבדה במחלקת החינוך והתרבות בעירייה והייתה מזכירה בבית–הספר ביאליק.
הקימה עם שותפה תיאטרון בובות שביטא את כשרונותיה מילדותה ולקשר המיוחד שלה לילדים.
מאז הקמת “בית להיות” בחולון היא פעילה בו במתן עצות לכל הגילאים, לרבות ילדים קטנים שלפניהם היא נעזרת בבובותיה. היא חברה במקהלה ועורכת מדי פעם ערב תרבות בשם “מלוה מלכה”.
ערכה סיור בארצות–הברית ובקנדה עם בובותיה ועם סרט – סיפור חייה בתקופת השואה. הבובות שלה הוצגו גם בתערוכה בניו–יורק במוזיאון הישיבה יוניברסיטי, שם נשאה דברים.
כן היא מרבה לנסוע לגרמניה ולהופיע עם הבובות לפני ילדים קטנים ולפני תלמידי תיכון ומבוגרים בשפות אנגלית וגרמנית.
 
אבינועם זמירלי
זמירלי אבינועם
נולד ב–1935 כבן להורים מתושבי יסוד המעלה בגליל, לשפת אגם החולה, שהייתה מוכית מלריה וכמו רבים מילדי המקום גם הוא חלה בה לא אחת ושרד. במושבה ותיקה זו גדל ולמד עד לבגרותו.
התגייס לצה”ל ב–1952 והוצב בחיל ההנדסה כמפעיל ציוד הנדסי כבד, בולדוזרים ומחפרים. לחיל זה היה אז חלק רב בהקמת תשתיות כייבוש אגם החולה תחת אש הסורים, לסלילת דרכים לסיורי צה”ל, שהשתתף בהם והיה מסוללי הדרך לאילת דרך מכתש רמון.
ב–1972 הצטרף לועד ההורים של שבט הצופים “ארנון” בחולון, שבו פעל בנו, ולימים נבחר לתפקיד “ראש השבט” במשך חמש שנים.
ב–1982 נבחר ליו”ר מועצת ארגוני המתנדבים בחולון ומזה ארבע שנים הוא יושב–ראש “העמותה למען הקשיש בחולון” בהתנדבות. בתפקידו זו יצר שיתוף פעולה עם אגף הרווחה של העירייה לקידום השירותים לקשישים בעיר, לרבות: שלוש שכונות תומכות, בית חם ומרכז יום לקשיש שבאחרונה שופץ לתפארת ולנוחיות מבקריו הקשישים.
חבר בעמותת ידידי בית–החולים וולפסון בחולון, שופט ב”מועצה לישראל יפה” וחבר בועדת ההיגוי של מועצת ארגוני המתנדבים בחולון.
ב–2007 עוטר ב”מגן ראש העיר למתנדב” כהוקרה על פעילותו ההתנדבותית בחולון.
ב–1999 פרש לגימלאות לאחר 30 שנות עבודה בחברת “תדיראן” ומאז הוא נתון כולו לפעילות התנדבותית וכן כתחביב התחיל לצייר וגילה בעצמו כישרון חדש.
 
 
יוסף כהן
כהן יוסף
נולד בבצרה שבעיראק ב–1932 למשפחה מסורתית וציונית. בנעוריו הצטרף לתנועת “החלוץ” ופעל בשירות ה”הגנה” להעלאת משפחות יהודיות לארץ–ישראל דרך מחנות מעבר בפרס. הוא עצמו עלה ב–1951 עם בני משפחתו הגדולה ושוכנו במעברת חולון.
כאן הצטרף להסתדרות הכללית ולמפלגת “אחדות העבודה” (לימים “מפלגת העבודה”) והחל לעבוד בנמל תל–אביב עד גיוסו לצה”ל ב”גבעתי” ובחיל הים ובו נטל חלק במבצע סיני בכיבוש אוניית המלחמה המצרית אברהים אל–אוול, בפריצת מיצרי טיראן והדרך לאילת.
לאחר מכן עבד 45 שנה במפעל תעשיה כימית “אוקסידון” שבחולון עד פרישתו לגימלאות במעמד מנהל ייצור והיה לאיש אמונה של מעבידיו ושל חבריו לעבודה.
 עם בנייתה של שכונת ג’סי כהן (1953) עבר עם משפחתו הצעירה לגור בה ופעל לקידומה ולהקמת ועד שכונה וכיהן בו מ–1957 עד 1968 ועשה רבות להתפתחותה. ב–1964 נבחר כיו”ר ועד ההורים של ביה”ס ויצמן ולאחר מכן כחבר ועד ההורים של ביה”ס הולץ עד 1980.
ב–1977 נבחר למועצת העירייה של חולון, בראשות פנחס אילון והתמיד בכך בכל שנות כהונתו בהפעלת הועדות הרבות וכן מאז בחירת מוטי ששון לראשות העיר (ב–1993 עד 2008) מ–1994 כיהן עשר שנים כיו”ר שירותי כבאות חולון–אזור–בת–ים.
עם פרישתו ממועצת העירייה נבחר למזכיר מפלגת העבודה  בחולון וצורף ללשכת מרכז המפלגה. פעולותיו אלה נעשו כולן על טהרת ההתנדבות. ב–1980 ייסד את “עמותת יוצאי בבל” בחולון שבראשה הוא עומד עד היום ואף ייסד קרן למלגות המוענקות מדי שנה לסטודנטים בני חולון.
נשוי לאסתר, אב לשלושה וסב לשמונה.
 
 
 
ד"ר מיכאל נצר
נצר מיכאל  ד"ר
נולד ברחובות ב–1930 שבה גדל ולמד בבית–הספר העממי ובתיכון. מנעוריו חבר בתנועת המכבי הצעיר וחבר ה”הגנה”.
ב–1948 שירת בצה”ל בחטיבת “גבעתי” ולאחר שנתיים פנה לשירות קבע בחיל האויר.
ב–1954 בהיוסד התעשיה האוירית היה מעובדיה הראשונים ומילא בה תפקידים מקצועיים וציבוריים שונים, לרבות ניהול בית–הספר התעשייתי במפעל ויצא בשליחות הדרכה לצ’ילה לשנתיים.
ב–1956 הקים עם אשתו עפרה משפחה המתגוררת בחולון עם שלושת ילדיהם ועשרה נכדיהם. באותה שנה השתתף במיבצע “קדש” בסיני ובמלחמת ששת הימים פעל בצוות קרקע של חיל–האויר (1967) וכן במלחמת יום הכיפורים (1973). מ–1974 עד 1995 – כהתנדבות למילואים – שירת ביחידת איתור נעדרים בצה”ל והתמיד בכך גם ב”מלחמת שלום הגליל”.
כבר ב–1958 קיבל רשיון מורה דרך. כעבור שנים (ב–1972) קיבל תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה באוניברסיטת בר–אילן וב–1982 זכה בה בתואר שני בגיאוגרפיה על מחקרו בנושא “בזלת וקרקע בגולן”. ב–1988 פרש לגימלאות. מ–1995 עד 2003 עסק בהוראה במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בר–אילן, במכללת יהודה ושומרון ובמכללת צפת שבהן עסק בתחומי התמחותו.
 ב–1995 זכה בתואר ד”ר לפילוסופיה באוניברסיטת בר–אילן על מחקרו באשר לשינויי אקלים ב–6000 השנים האחרונות והשפעתם על עיצוב הנוף ועל ההתיישבות בגוש דן. במשך 20 שנה (עד 2009) משתתף ומרצה בכנסים השנתיים של החברה הגיאולוגית והאגודה הגיאוגרפית בישראל.
מ–2002 מתנדב בארכיונים של חולון, רחובות, בית חטיבת “גבעתי” והמרכז למיפוי ישראל.
 תחביביו: ידיעת ארץ–ישראל, בניית עץ משפחה, ניווט ספורטיבי.
 
 
משה רינת
רינת משה
נולד ב–1932 להורים חברי “החלוץ” שעלו ארצה ונמנו עם מתיישביה החילוניים של בני–ברק, שם למד בבית–הספר מזרחי עד כיתה ו’ והמשיך ברמת–גן בבית–הספר “יהלום” ובגימנסיה “אוהל שם” עד כיתה י’.
היה חבר ומדריך בתנועת “הנוער העובד” וריכז את מועדוניה בבני–ברק, רמת–יצחק ורמת–גן. שירת בנח”ל כסמל ומפקד מחלקה והיה שותף להיאחזות הנח”ל הראשונה (לימים נחל עוז). השלים בגרות אקסטרנית ופנה ללמוד באוניברסיטה בירושלים ועסק במינהל ההסברה הממשלתי, הצטרף למפא”י (לימים: מפלגת העבודה).
כעבור שנה חזר לבני–ברק לסייע בפרנסת המשפחה והחל לעבוד במרכז לתרבות ולחינוך בועד–הפועל של ההסתדרות כממונה על אזור המרכז ושקד על תרבות והסברה בקרב העולים החדשים.
בשנת 1956 עד 1974 היה גם מנהל ההסברה והאירועים של ההסתדרות ברחבי הארץ. ב–1956 נשא את אשתו וב–1957 היה לתושב חולון.
ב–1974 נתמנה למזכיר הועדה המרכזית והועד הפועל של ההסתדרות ובמקביל – בתום מלחמת יום–כיפור – נבחר למועצת עיריית חולון ובה כיהן שבע קדנציות בתפקידים רבים ומגוונים, לרבות בהנהלת העיר, כיו”ר ועדות ציבוריות, סגן ומ”מ ראש העירייה ויו”ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה.
 שירת את העיר ותושביה תחת הנהגת ראשי העיר פנחס אילון ז”ל ומוטי ששון.
ב–1981 נבחר כמזכיר מועצת הפועלים בחולון וכיהן בו 12 שנים אגב שימת דגש מיוחד על פיתוח הקשר עם ועדי העובדים ועם רבבות העובדים במפעלי התעשייה, השירותים והמסחר בחולון שהיה אז אזור התעשייה השני בגודלו בארץ.
ב–1993 שבה מפלגת העבודה להנהגת העיר בראשות מוטי ששון ולצידו משה רינת כסגנו וממלא מקומו בשלוש הקדנציות הבאות כשותף פעיל לכל העשייה הגדולה ולתנופת הבנייה שהפכה את חולון לעיר ואם ולמרכז תרבות וחינוך.
 
 
 
expand שנה: 2008 - תשס"ח
מיה שפי
שפי מיה ז"ל
נולדה בחולון ב–1937, כבת למשפחת קושניר, מותיקי קריית עבודה. שם גדלה והתחנכה בגן הילדים ובבית–החינוך לילדי העובדים על שם ביאליק. ובהמשך – בתיכון חדש בתל–אביב ובסמינר הקיבוצים. מנעוריה חניכה – ועד מהרה מדריכה – בתנועת הנוער העובד והלומד.
בשירותה הצבאי התנדבה לגדוד בחטיבת "גולני" והוכשרה בקורס מזורז לעבודה עם חיילי הגדוד שרבים בהם היו דלי השכלה וכך שולב שירותה הצבאי בהוראה ובארגון פעילות חברתית משולבת בלימודי מולדת אגב היציאה עם החיילים לסדרות ממושכות.
עם שחרורה השתלבה במערכת החינוך בחולון כמחנכת בכתות יסוד א–ד בביה"ס משה הס – שנתיים ולאחריו בביה"ס חנקין, במגוון הגילים, כמחנכת וסגנית מנהל במקביל.
ב–1976, באמצע חופשת הקיץ, הופנתה בבהילות להקים ולנהל בית–ספר חדש שהיה עדיין בבנייה באזור החולות של חולון (כיום קריית שרת). במאמץ עילאי שלה ושל צוותה נפתח בית–הספר "ניב" והחל לפעול כנדרש.
ב–1994, לאחר הפרישה ממערכת החינוך, יצאה בשליחות לברית–המועצות לשעבר במגמה לראיין ולמיין במקומות שונים נוער מכיתות י"א–י"ב כמיזם משולב של עליית הנוער והסוכנות היהודית "נעלה 16", שנועד להעלותם ולשלבם בפנימיות תיכוניות בארץ ולהכשירם לרכוש השכלה גבוהה (ללא תשלום), כשהיעד הנוסף – לגרום להוריהם לעלות גם הם ולחיות בארץ. היא פעלה בצוות בן חמישה מתנדבים (רובם מחולון) שנדדו ממקום למקום במשך שלושה חודשים עמוסי עבודה וחוויות וניהלו בעצמם את ההסעות, המגורים והמפגשים עם הקהילות השונות והנבחנים.
יצחק אביגני
אביגני יצחק

נולד ב–1919 ביפו ואת ילדותו עשה בתל–אביב, שבה למד בישיבת "פרחי כהונה" בראשות הרב הראשי עוזיאל והשלים את השכלתו בקורסים של ההסתדרות בבית ברנר. בנעוריו היה חבר "החוגים הלומדים" ופנה לעבוד לפרנסת המשפחה בעבודות מזדמנות לרבות ליטוש יהלומים וייצור גבינה.
מגיל 16 היה חבר ה"הגנה" ומטעמה השתתף בפעולות בגבול יפו–תל–אביב ובמקומות אחרים באזור המרכז. לאחר שעברו הוריו ב–1934 לשכונת גרין (היום בחולון) מילא בנעוריו תפקידי שמירה והיה קשר בין עמדות ההגנה שבשכונה.
בסוף 1946 עבר עם משפחתו לשיכון קריית עבודה שבמרכז חולון ובדירתו זו הוא מתגורר גם היום.  עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "קרייתי".
ב–1949 התגייס למשטרת ישראל ושימש בתפקיד סמל א' בבית–המשפט בתל–אביב עד 1957 – משעבר לעיריית חולון והתמיד לעבוד במחלקת הגזברות עד צאתו לגמלאות ב–1989 ועוד הוסיף לשמש בתפקידו כגימלאי בחוזה אישי שעודו נמשך זה עשרים שנה.
לאחר שנולדו לרעייתו ולו שלוש בנות ילדה אשתו שלישייה (שתי בנות ובן) שנרשמה כשלישייה השלישית בתולדות המדינה. אחת מבנותיו היא ד"ר לחינוך ושניים מנכדיו הם אדריכלים.

 

אמיר גורביץ
גורביץ אמיר
נולד ב–1940 למשפחה ממייסדי חולון (אז: קריית עבודה) ובה למד בבית–הספר ביאליק והמשיך בתיכון המקצועי "שבח" בתל–אביב.
היה חבר התנועה המאוחדת בקן חולון. ב–1959 התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש והוסיף לשרת במילואים לרבות במלחמת יום–כיפור ומלחמת לבנון הראשונה.
ב–1960 פנה ללמוד ציור ואמנות במכון אבני בת"א במשך שלוש שנים וב–1965 יצא ללימודים ועבודה בארצות–הברית ולמד באוניברסיטת ייל בפקולטה לתיאטרון, עיצוב תפאורה, תאורה ותלבושות לתיאטרון. כן השתלם בנושאים אלה במכונים נוספים בניו–יורק ועבד, בין השאר, עם ארתור מילר ועם מרק שגאל.
ב–1968 חזר ארצה עם הקמת הטלוויזיה בישראל שבה התקבל כתפאורן בכיר. הוא ביצע תפאורות לתוכניות מובילות (כגון "ניקוי ראש"), לסרטי דראמה (הכלה וצייד הפרפרים ועוד) לפסטיבלי זמר ולתכניות ילדים (ריץ–רץ, חג לי, הופה היי ועוד).
כחבר בארגון מעצבי במה בישראל פנה לעיצוב תפאורה לתיאטרון ("אנשים קשים" בתיאטרון חיפה).
מ–1989 היה לאזרח עובד צה"ל בחיל המודיעין כמעצב לצורך פיתוח מוצרים ייחודיים מגוונים מחומרים מורכבים. בתפקידו זה זכה ב–1993 בפרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת. ב–2006 פרש לגמלאות מתפקידו הצה"לי.
זה שלוש שנים שהוא מתנדב ותורם לסדנת "גל" בתל–השומר – מרכז לשיקום נפגעי הלם קרב.
משנת 2005 הריהו חבר במסדר הבונים החופשיים.
מלך זיו
זיו מלך  

נולד ב–1939 בבואנוס–איירס בירת ארגנטינה. שם למד בבית–הספר על–שם שלום עליכם, בשפת היידיש, מגן הילדים עד לגמר התיכון. ב–1957 עשה בירושלים שנת השלמה בסמינר למורים על–שם חיים גרינברג וחזר לארגנטינה כמורה בכמה מוסדות.
ב–1961 עלה לארץ ופנה לקיבוץ חוקוק, בסמוך לכנרת, וכעבור שנה התגייס לצה"ל ושירת בדרגת רב–סרן ביחידה לשיתוף פעולה בין–לאומי. ב–1965 חזר לקיבוץ כמחנך בבית–הספר וכבימאי תיאטרון.
ב–1971 עבר לאשדוד כמנהל בית–הספר התיכון על–שם י' רוז והחל לעבוד בשירות משרד החינוך. מ–1977, במשך שבע שנים הקים וניהל כ–20 מדרשות לחינוך ציוני ברחבי הארץ וחמש שנים נוספות כיהן כמפקח ארצי על החינוך הציוני מטעם משרד החינוך והסוכנות היהודית.
ב–1989 היה ליו"ר הועדה לחינוך אמנותי והקנה תכניות העשרה אמנותית למשרד החינוך ולאמנות לעם. בה בעת היה מורה בביה"ס הגבוה להשתלמות מורים בתל–אביב וניהל תכניות בנושא זה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל–אביב.
ב–1944 יצא למקסיקו כנספח תרבות בשגרירות ישראל ושימש שם כמרצה באוניברסיטת u.n.a.m (אוּנם). בשובו (1997) ניהל את ארכיון התיאטרון על–שם י' גור שליד האוניברסיטה בירושלים והיה מורה בחוג לתיאטרון.
ב–1999 היה למנכ"ל הרשות הלאומית לתרבות יידיש.
בעל תואר .B.A במינהל החינוך והיסטוריה ותואר .M.A באמנות התיאטרון. לסיכום השגיו כמורה מוסמך בעל ותק של 36 שנים בהוראה ו–28 שנים בניהול חינוכי.
ניסן יצחקי
יצחקי ניסן
נולד ב–1943 בתל–אביב כבן לאב שהיה ממפקדי ה"הגנה" הבכירים ושירת בצה"ל בחיל האוויר. ב–1948 עברה משפחתו לחולון שבה למד בבית–הספר היסודי ביאליק ולאחר מכן בבית–הספר התיכון המקצועי מקס פיין בתל–אביב.
ב–1961 התגייס לצה"ל ושירת שירות מלא בחיל השריון. עם שחרורו פנה לעבוד ב"תנובה" בתל–אביב ולימים נבחר לשמש כיושב–ראש ועד העובדים. ב–1990 מונה כמנהל השיווק של "תנובה" באזור הדרום. בה בעת פנה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה במגמת שיווק.
ב–1998 פרש מ"תנובה" והיה לשותף במסעדה בצהלה.
בעירו חולון היה מנעוריו פעיל בספורט במגוון תחומים: הוא נמנה עם שחקני הכדורגל של "הפועל חולון" – תחילה בקבוצת הנוער ולאחר מכן בקבוצת הבוגרים. בה בעת היה גם שחקן כדורסל בקבוצת "הפועל חולון" שנכללה בצמרת הליגה הלאומית ואף נבחר לסגל נבחרת צה"ל בכדורסל.
בשנות ה–60 פנה לתחום חדש: הכדוריד בחולון ונכלל בנבחרת "הפועל" לכינוס "הפועל" ובסגל נבחרת ישראל בכדוריד.
בחולון התמסר שנים רבות להדרכה ולאימון קבוצות נערים הן בכדורסל והן בכדוריד, דבר שתרם רבות לרמת הספורט בעיר ולהישגיה הבולטים מאז ועד היום.
אהובה לכיש
לכיש אהובה
נולדה ב–1933 בריגה, בירת לטביה, וכבת שנתיים הגיעה משפחתה ארצה והתגוררה בשכונת מחלול על חוף תל–אביב, שבה למדה בבית–הספר תל–נורדוי והמשיכה בבית–חינוך תיכון והייתה חברה בתנועה המאוחדת. עקב מצוקה כלכלית נאלצה להפסיק את לימודיה וב–1949, משנפתח "בית ברל" בצופית, החלה לעבוד בו כמזכירת המוסד.
באוקטובר 1950 התגייסה לצבא והצטרפה לגרעין הצופים בקיבוץ חצרים שהיה במחזור השני של הנח"ל ובמסגרתו עלתה ב–1951 לעין–רדיאן, היום קיבוץ יטבתה.
עם שחרורה מצה"ל פנתה לעבוד במשרד המשפטים כמזכירת פרקליט מחוז תל–אביב. הצטרפה ל"שורת המתנדבים" ופעמיים בשבוע נסעו לכפר אורה בפרוזדור ירושלים ללמד עברית ובשבתות הייתה מבלה עם העולים במעברת חולון. ב–1954 נטלה חופשה ללא–תשלום ויצאה לקיבוץ ארז עקב הקריאה לעזרת יישובי הספר.
ב–1956 נישאה ועברה להתגורר בשכונת תל–גיבורים בחולון וב–1962 החלה לעבוד בעיריית חולון ושימשה כמזכירת בית–ספר ותקופה ארוכה כמנהלנית במרכז לאבחון ושיקום ילדים וסיימה כמנהלת הלשכה המשפטית בעירייה.
עם פרישתה, ב–1989, נתבקשה להצטרף למועדון גימלאי העירייה ולאחר תקופת פעילות בו נבחרה ליו"ר גימלאי העירייה ונמשכה לפעילויות נוספות רבות. היום עודנה פעילה בהסתדרות הגימלאים בחולון, במזכירות "נעמת" בעיר ובמזכירות הגימלאים הארצית. כן היא מתנדבת בשירותי הרווחה ומשוחחת עם קשישים ערירים (מוקד 120) ובפעילויות רבות של המחלקה לקשישים באגף הרווחה.
כחברה במזכירות האגודה למען החייל היא מפעילה את גימלאי העירייה לעזרה לחיילים בודדים הגרים בחולון וליחידת התותחנים המאומצת על–ידי עירנו.
ב–2004 זכתה במגן ראש–העירייה למתנדב בחולון ובאות הוקרה מטעם עמותת גימלאים למען גימלאי ישראל.
expand שנה: 2007 - תשס"ז
אליעזר (אלי) בארי
בארי אליעזר (אלי) ז"ל

נולד ב - 1939 בתל-אביב ובה למד בבית-הספר תחכמוני ובתיכון ערב א לאחר מכן פנה ללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, שהיה שלוחת האוניברסיטה העברית, והשתלם בקורס דו-שנתי למינהל ציבורי במכללה למינהל.

בנעוריו היה חבר בתנועת 'בני עקיבא'. ב - 1959 התגייס לצה"ל ושירת במחנה מטכ"ל כנגד משמעת. עם שחרורו ב- 1962- היה לאיש "המוסד" ופעל בו עד 1989.
ב - 1967 נשא לאישה בת חולון ועבר להשתקע בעירנו. במהלך עבודתו ב"מוסד" שירת פעמיים - במשך שמונה שנים - בלונדון ובבריסל.
משפרש לגמלאות פנה לעבודה בשוק האזרחי כמנכ"ל בית אסיה בת"א ומנהל משאבי אנוש בחברת "יו.די.איי" לפיתוח עסקים במזרח הרחוק.

ב - 1997 שימש בתפקיד ראש אגף משאבי אנוש בבית-החולים 'אסותא' בתל-אביב.
מ - 2002 עד 2005 שימש כמנהל כללי של המועצה לישראל יפה, ניהל את מיזמיה, ובהם המרכז הלימודי, ופיתח את פעילויות המועצה בכל רחבי הארץ, שכללו גיוס תרומות לפיתוח גינות ציבוריות בחולון וכן לפיתוח חצרות ומיתקנים בבתי הספר של החינוך המיוחד, לרבות חממה לטיפול תיראפי בגינון, שאמורה להיפתח בביה"ס לחינוך מיוחד 'עוז' בשנת הלימודים הבאה.
ב- 2003 העניק 'מגן עשור' לעיר חולון בתחרות 'קריה יפה בישראל יפה' ובאותה שנה העניק במשכן הנשיא לראש העירייה מוטי ששון את התואר 'מגשים ישראל יפה'.

משנת 1992 הוא פעיל בעמותת ידידי המרכז הרפואי ע"ש וולפסון בחולון.
ב - 2004 זכה במגן ראש העיר חולון על פועלו בהתנדבות, במסירות ובהתמדה למען הקהילה.

נפטר בשנת 2017


 

יצחק-איצ'ה מנחם
מנחם יצחק-איצ'ה

נולד ב1939- בתל-אביב, בה למד בבית הספר 'לדוגמה' ובביה"ס התיכון למסחר 'גאולה' ובגימנסיה מונטיפיורי. מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד".

בעודו ילד נמשך לכדורגל לקבוצת הילדים של 'מכבי' תל-אביב שהתאמנה באצטדיון המכבייה הסמוך למגוריו. לאחר מכן הצטרף לקבוצת הנעורים של 'הפועל' ת"א והתמיד בה כל השנים, כשחקן מצטיין ו"מלך השערים" של ליגת הנוער. ב - 1956 צורף לקבוצה הבוגרת של 'הפועל' שאתה זכה ב - 1957 באליפות המדינה וב - 1960/61בגביע המדינה. לימים נכלל בסגל נבחרת הכדורגל של ישראל.

שירת בצה"ל בשלישות הצבאית ולאחר מכן בחיל התותחנים כחייל במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

ב - 1961 התקבל כחבר בקואופרטיב 'אגד' ובו מילא תפקידים בכירים לרבות מנהל אגף התנועה והתיירות הארצי, מנהל אגף כח-אדם ומנהל המשק והרכש וכן ממלא-מקום יו"ר 'אגד.

כן כיהן כיו"ר חברת 'שלב', יו"ר קונצרן 'הארגז', יו"ר מרכז הקואופרציה.

ב - 1963 הקים משפחה והשתקע בחולון. כאן גילה פעילות בתחום הספורט כמאמן קבוצות הנוער והבוגרים של 'הפועל'. כמנהל התנועה ב'אגד' תרם רבות לשיפור התחבורה הציבורית בחולון ואל מחוצה לה. שקד על הקמת חניון 'אגד' והמוסך המרכזי בחולון. כן נתמנה כראש מל"ח (משק לשעת חרום).

מ - 1969מילא תפקידי מנהל, מאמן ויו"ר 'הפועל' ת"א ומילא תפקידים מרכזיים בהתאחדות לכדורגל ובהנהלת הועד האולימפי. מ2003- עד 2007 עמד בראש ההתאחדות לכדורגל בישראל ודאג להחזרת המשחקים שנשללו מישראל עקב המצב הבטחוני.

מ - 1997 כיהן תשע שנים כנציג-הציבור בבית-הדין לעבודה.

שמואל ניסנבאום
ניסנבאום שמואל

נולד ב - 1924 בוארשה בירת פולין והחל ללמוד בחדר בתלמוד תורה עד שכבן חמש הופסקו לימודיו עקב פטירת אביו שגרמה להתפרקות משפחתו על ארבעת ילדיה. הוא גדל בבתי יתומים שונים לרבות זה של יאנוש קורצ'אק שבו נרפא ממחלה קשה, אך גם ממנו נפלט לרחוב ונאסף על-ידי צבע - צייר שלטים שאימץ אותו אליו.

עם פרוץ המלחמה (ספטמבר 1939), בהפצצה גרמנית כבדה על וארשה, נהרגו אמו ואחותו והוא ואחיו נדדו ממקום למקום כדי לשרוד. הוא התגייס לצבא הרוסי-פולני, שבו הוא שרת כחבלן ואף נפצע ממוקש. בתום המלחמה הוא חזר לוורוצלב ומצא את אחיו. שם פנה ללמוד בבית ספר לאמנות פלסטית ולאחר שסיימו בהצטיינות הוא המשיך בלימודיו באקדמיה לאמנות בוורוצלב וסיים בתואר מוסמך לאמנויות.

ב - 1957 עלה ארצה עם רעייתו ובנם והם נקלטו במעברת בת-ים. הוא פונה לעבוד בקיבוצי הנגב כמורה לציור ולמלאכות אמנותיות ומשתתף בתערוכת העשור לישראל (1958). בכספו הראשון הוא קנה בית בחולון בשכונת ג'סי כהן והתקבל במסגרת משרד החינוך ב1959- כמורה לציור, אמנות ומלאכת-יד עד 1981 ומוסיף להורות בחוגים שונים ובאוניברסיטה העממית.

לאורך כל שנות עבודתו היה נושא השואה הציר המרכזי ביצירתו האמנותית וכן הרבה לצייר מראות נוף מרהיבים בישראל. בהאמינו כי ראוי לאמן שיהא רב-צדדי הריהו יוצר בטכניקות שונות - ציור, פיסול, קרמיקה, חיתוך בעץ ורישום.

עבודותיו הוצגו במשך השנים בתערוכות ובמוזיאונים, ב - 27 תערוכות-יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות. כן הוצגו עבודותיו בברלין (1970) ביד-ושם (1973) ובפורטלנד בארה"ב (1980). זכה בפרסים ואותות כבוד בפולין ובישראל (פרס ראשון בתערוכת יד ושם (1973).


 

expand שנה: 2006 - תשס"ו
יצחק אהרוני
אהרוני יצחק

נולד ב 1936-בתל-אביב וכבן 10 הגיעה משפחתו לחולון , שבה למד במחזור הראשון של בית-החינוך ע"ש א"ד גורדון ובתיכון קוגל. לאחר מכן השתלם בסמינר למורי מלאכה בת"א (בהנהלת א' ביליס). לימים פנה ללמוד באוניברסיטה בירושלים וקיבל תואר ראשון בהיסטוריה ישראלית וגיאוגרפיה.

בצבא שירת בבית-הספר לקצינים כמוציא לאור תוכניות הדרכה 18. שנים היה מורה וסגן-מנהל בית-הספר היסודי "שנקר" בחולון ולאחר מכן הקים וניהל  19 שנים את בית-הספר "ישעיהו" . נוסף על כך ׀ ריכז בתי-תלמיד בעיר וניהל קייטנות. 14 שנים כיהן כיו"ר ארגון המנהלים בחולון ופעל רבות למענם.

מזה  26 שנים חבר בארגון "רוטרי", כיהן כנשיאו והיה יו"ר ועדת המלגות שלו ופעל בו לעידוד תשומת הלב הציבורית לנושאי בריאות: יזם את הקמת סניף "לב אל לב" ועמד בראשו , כן פעל רבות להקמת חדר הצינתור הראשון בבית-החולים וולפסון.

היום הוא משמש כיו"ר עמותת "עליון" המתמסרת לעזרת נערים ונערות במצוקה בשיתוף אגף הרווחה העירוני. חבר בעמותת בית-החולים וולפסון ויום בשבוע הוא מקדיש ל"יעל" במחלקת ניתוחי לב.

עם פרישתו מניהול ב - 1996 כאיש חינוך ותיק היה לפעיל "קרן קֵָרֵֵב"  הפועלת בשיתוף עיריית חולון וההורים כדי להעניק לילדים שיעורי העשרה ולתרום לטובת נפשו של הילד בנוסף על החומר הלימודי. זאת עושה הוא בהתנדבות ערבים אחדים בשבוע.

אפרים באוך
באוך אפרים

נולד ב- 1934בבסרביה .שם נודע כמשורר צעיר ואף נתקבל לאגודת הסופרים של ברית-המועצות, שבה למד והוסמך כמהנדס גיאולוגיה ושימש כמנהל ראשי של קבוצת קידוחים גיאולוגיים במולדובה. בה בעת היה שם ראש מדור ספרות ותרבות בעתונים מקומיים. כמו כן למד שלוש שנים באקדמיה לספרות במוסקבה ולאחר מכן היה עורך סרטים דוקומנטריים ב"מולדובה פילם" בקישינב.

ב- 1977 עלה ארצה עם משפחתו והיה לעורך הראשי של כתבי-עת ברוסית "ציון" ו"כינור". מ- 1981 עד 1992 היה מפעילי המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות והיה אחראי על פרסומים ועל הוצאה לאור של ספרים וחוברות בנושאי יהדות בריה"מ, אסירי ציון ומסורבי עלייה. באותן שנים גם יצא כשליח הסוכנות לאיטליה למניעת הנשירה מגלי העלייה ארצה. ב- 1992 שימש שנתיים כאחראי על ההסברה בעיתונות הרוסית.

בשנות העלייה ההמונית עברו דרכו כל הסופרים שעלו מחבר העמים והוא עזר להם להיקלט, להוציא לאור את ספרם הראשון במולדת החדשה, לפרסם את יצירותיהם בעיתונים ובכתבי-עת ושקד לטפל בענייניהם היומיומיים: שכירת דירה ,חשבון בנק, קופת חולים וקשרים עם קרנות ספרותיות וכו'.

לפני עשור שנים החל לכתוב בעברית. עסק בתרגום ספרות יפה מעברית לרוסית ומרוסית לעברית ובהוצאה לאור במסגרת עמותת "מוריה". הוא נבחר ליו"ר התאחדות אגודות הסופרים במדינת ישראל ויו"ר איגוד הסופרים כותבי רוסית בישראל. ב- 2001 נבחר כנציג הישראלי בפא"ן ׀ ארגון הסופרים העולמי.

פירסם בישראל ובמוסקבה ששה רומנים ברוסית ואחד בעברית -  הספר "דנטה במוסקבה" ,שזכה בפרס נשיא המדינה לספרות ב- 2001, כן זכה בפרס לספרות על-שם רפאלי ב- 1979 ובפרס הקונגרס הציוני העולמי  ב- 1986.

אלימלך לב-רון
לב-רון אלימלך

נולד ב- 1919 בפולין למשפחה חסידית שכיוונה אותו בתחילה למסלול לימודי קודש. לאחר מכן למד בבית-ספר עממי פולני. מנעוריו חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" בעירו צ'כנוב שבה היה ראש הקן התנועתי.

בהיותו בהכשרה בלובלין לקראת העלייה ארצה פרצה מלחמת העולם. תחילה נמלט עם חבריו לליטא וכשהגיעה המלחמה גם לשם ברח לברית-המועצות ונדד ברחביה וכך שרד. ב- 1946 נשלח מטעם תנועתו לשלזיה כמדריך קיבוץ של ניצולים, לימד אותם עברית והקנה להם מערכי העם והציונות. כיהן כנציג התנועה הציונית בפני שלטונות פולין ומוסדות יהודיים.

ב- 1950 עלה ארצה והגיע לחולון. כאן היה מזכיר סניף "האשל" של קופת-חולים כללית וזכה לאהדה רבה מצד הפונים למרפאה בשל יחסו האישי ומסירותו. משם עבר למרכז קופת-חולים ושימש במיגוון תפקידים, לרבות בנושא זכויות החברים. פעילות זו לא פסקה גם עם צאתו לגמלאות. היה מהיוזמים והמנהלים של "קרן הדיאליזה" המשאילה מכשירי דיאליזה למטופלים לבתיהם.

 20שנה היה פעיל במשמר האזרחי בחולון ושקד, כשהוא חמוש, על בטחון האזרחים. באותו נשק ליווה טיולים וקייטנות תלמידים של החברה להגנת הטבע, שהיה שנים מפעיליה והשתתף בצעדות, טיולים ומירוצים, בכל דרכי הארץ.

מזה 10 שנים מתמסר לתרגום עדויות של ניצולי שואה ל"יד-ושם". בכך הציל משכחה עדויות של אלפי ניצולים, לרבות ילדים קטנים, שמרביתן נרשמה במכון היהודי ההיסטורי בוארשה ובמקומות אחרים, לרבות במחנות העקורים. מפעל הצלת העדויות זכה וזיכה אותו באות נשיא המדינה למתנדב.

 

יעקב קליין
קליין יעקב

נולד ב- 1932בתורכיה, שם למד באיסטנבול ב"אליאנס" ובגימנסיה "בני-ברית" והשתייך לתנועת "הציוני הצעיר" שפעלה במחתרת.

אביו נספה בשואה בעת שביקר בהונגריה והוא עלה עם אמו ב- 1950 ארצה והגיע למעברת חולון. כאן למד בבית הספר למדידות ונתקבל כמודד במחלקת המדידות בתל-אביב.

ב- 1952התגייס לצה"ל והוצב ליחידה מקצועית של חיל המודיעין ובה שירת 25 שנה. כן סיים קורס מתקדם לקשר ואלקטרוניקה, השתתף בכל מערכות צה"ל ממיבצע "קדש" עד "שלום הגליל" וסיים שירותו כראש ענף בדרגת סגן-אלוף.

עם שחרורו התקבל לתעשייה האווירית ובמשך 15 שנה עסק בהדרכה מעשית בניצול מיבצעי של מערכות בתחום הלוחמה האלקטרונית בחוץ-לארץ.

ב- 1955 הצטרף לארגון "בני ברית" בחולון והתנדב לארגן סיוע לנצרכים, חלוקת מזון, אימוץ מועדוניות, הענקת מלגות וסיוע ל"יד שרה" בעיר. שימש כיועץ לנשיאי "בני-ברית" בישראל. מ-  1970 פעל גם במסגרת "המועצה למניעת תאונות דרכים" בחולון והיה שופט מטעם המועצה לישראל יפה.

מזה  10 שנים מתנדב ב"יד שרה" בהתקנת משדרי מצוקה והדרכה לתושבים בודדים. כן הקים בשיקומון של "יד שרה" פינת מחשבים למטופלים נכים לשיפור תפקודם היומיומי וסייע בידם למחשב את צורכיהם -  פעולה שהולידה תערוכת ציורים שזכתה להד ציבורי רחב ומעודד ביותר.

לפני  3 שנים הקים בהתנדבות מועדון מחשבים לגימלאים במתנ"ס "פסגות" והקים לו אתר באינטרנט. שנתיים פעל בועדת ההיגוי של מועצת ארגוני המתנדבים בחולון ,ומשמש כצלם מתנדב לאירועי הרווחה של העירייה.

ב- 2001 זכה במגן ראש-העיר למתנדב בחולון, כן הוכתר כיקיר "בני-ברית" במחוז תל-אביב ובאות המתנדב של "צוות" במחוז דן.


 

expand שנה: 2005 - תשס"ה
אליהו אוחנה
אוחנה אליהו

נולד ב-1929 באלכסנדריה שבמצרים, אליה הגיע אביו – דור שלישי בארץ – במלחמת העולם הראשונה. אליהו גדל בבית שומר מצוות ברוח אהבת העם והארץ.

מ-1945 למד 10 שנים ב"ליסה פראנסה" באלכסנדריה. ב-1944 הצטרף שם לתנועת "החלוץ הצעיר" וביוני 1946 עלה עם אחיו הצעיר ארצה אל אחיהם הבוגר שהיה בקיבוץ גבת ומשם פנה לכפר הנוער בן-שמן להמשך לימודיו התיכוניים. בתקופת המצור על הכפר במלחמת העצמאות מילא עם חבריו התלמידים תפקידי שמירה בעמדות סביב המקום וכך גם חויילו לחטיבת פלמח-"יפתח" שפעלה באזור.

ב-1949 עלה עם חבריו לקיבוץ גבים שבנגב והוסיף לשרת כאיש מילואים בצה"ל גם במיבצע סיני ובמלחמת ששת הימים. ב-1950 נתבקש על-ידי מנהל בן-שמן להדריך במקום קבוצת ילדים שעלו מאיראן, וב-1951 עלה להתיישבות באמונים – מושב בגוש אשדוד, שבו שהה עשור שנים שבמהלכן שימש כיו"ר הוועד, רכז תרבות ומורה בבית-הספר האזורי וסייע רבות לתושבי המקום, עולים חדשים ברובם.

ב-1960, עם נישואיו עם תושבת חולון עבר להתגורר במקום. שנתיים למד במכון להשכלה ולמחקר בבית ברל כפעיל תנועת העבודה. ב-1962 היה ממייסדי החווה לחינוך חקלאי בחולון. ב-1973-1969 למד בפקולטה לחקלאות ברחובות לתואר מורה בכיר. שנה אחת (1977/8) ניהל את בית-הספר רמז בחולון ופנה להשתלמות בקורס מנהלים בסמינר לוינסקי, שבמהלכו החל ב-1978 לנהל את בית-הספר כצנלסון בחולון, שבו עודד שיתוף פעולה עם ההורים וטיפח מועצת תלמידים פעילה ויצירתית.

בית-הספר זכה בפרסים ואותות הוקרה רבים, לרבות קבלת "דגל ירושלים" על הצטיינות בתחום החינוך הציוני. בעת ההיא נבחר ליושב-ראש תנועת המורים למען הקרן הקיימת בחולון עד היום.

בהנהלתו אימץ בית ספרו את מועדון הגימלאים "חובבי ציון" ותרם לשיפור הישגיו.

משפרש ב-1991 לגמלאות הוסיף לפעול למען הגימלאים ככתב בעיתון החולוני "כיוון חדש", התנדב לעמותת "עליון" – למען ילדים במצוקה ונרתם למען רווחת המורים הגמלאים. מ-2000 הוא עומד בראש העמותה למען הקשיש.

בת-שבע דגן
דגן בת-שבע   

נולדה בלודז', פולין, למשפחה מרובת ילדים. למדה בבית-ספר פולני ועם פרוץ המלחמה למדה

בחטיבת ביניים. מנעוריה חברה בתנועת "השומר הצעיר". מ-1941 שהתה בגיטו ראדום, משם נשלחו

הוריה ואחותה לטרבלינקה והיא ברחה בניירות מזוייפים לגרמניה, שם עבדה כעוזרת בית במשפחה

נאצית עד שנתגלתה ונשלחה לבית סוהר בגרמניה ובמאי 1943 נשלחה לאושוויץ עד למצעד המוות

שאחריו נכלאה עוד בשני מחנות ריכוז בגרמניה, עד לשחרור ב-2 במאי 1945.

בספטמבר 1945 עלתה ארצה וכעבור חודשים אחדים השתקעה בחולון. כאן פנתה ללמוד הוראה בסמינר

בגבעת השלושה ועבדה כגננת – שנה בשכונת התקווה ולאחר מכן בחולון במעון ארגון אמהות עובדות

ובגן עירוני.

מ-1960 עד 1963 השלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית וב-1968 יצאה לארצות הברית

ולמדה פסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק לתואר שני. לפני כן שימשה מדריכה

פדגוגית בסמינר שיין ובה בעת – בשירות הפסיכולוגי של עיריית תל-אביב, כמנהלת מדור גני

הילדים.

יצאה בשליחות הסוכנות היהודית ב-1981 למקסיקו וב-1985 לאנגליה ולשליחויות קצרות בארה"ב,

קנדה וברית-המועצות. כשעיקר משימתה – הנחלת נושא השואה לגיל הרך. חיברה חמישה ספרים –

שחלקם תורגמו – המביעים את גישתה החלוצית בתחום זה. על מפעלה זה זכתה בתעודת הוקרה מ"יד

ושם".

במשך שנתיים הנחתה קבוצת ניצולי שואה ב"בית להיות" בחולון. הוזמנה לכנסים בינלאומיים

בארצות שונות באירופה, ארה"ב ואמריקה הדרומית להצגת גישתה להוראת נושא השואה. השתתפה

בתוכניות טלוויזיה ורדיו בארץ וכן באנגליה ובגרמניה ובתוכנית מיוחדת ברשת "סקיי" – במלאת

60 שנה לשחרור אושוויץ בשיתוף בית-הספר "דינור" בחולון. בחולון היא פעלה במפגשים עם ילדי

גנים, תלמידי בתי-ספר, גננות ומורים וכן עם סטודנטים ועם חיילים ומכינה קבוצות נוער

לביקור במחנות ריכוז בגרמניה ובפולין.

ד"ר ברוך פודולסקי
פודולסקי ברוך ד"ר ז"ל

נולד ב-1940 במוסקבה למשפחת מורים. בגיל צעיר למד מהוריו לקרוא יידיש ועברית. כבן 16 סיים את התיכון ונתקבל לאוניברסיטת מוסקבה, שבה החל ללמוד את השפה ההינדית.

בשנים ההן נמנע מיהודי ברית-המועצות הקשר החופשי עם ישראל ומשפחת פודולסקי, ששאפה להגיע ארצה, ניצלה כל הזדמנות ליצור קשר ולהשיג ספרים ועיתונים מן הארץ, לרבות בעת הגעת משלחת מישראל ב-1957 לפסטיבל הנוער הבינלאומי במוסקבה, ועל כך נשפטו ונכלאו במחנות-עבודה: ההורים – לשבע שנות מאסר וברוך לחמש שנים. גם שם הוסיף ברוך לשקוד על לימודי העברית ואף השיג ספר דקדוק עברי.

לאחר שחרורו עבד כמורה לגרמנית בבית ספר כפרי.

ב-1966 התחתן עם ידידתו – בת לאסיר ציון אף היא - ועברו למזרח אוקראינה ושם, משסירב להפליל את חבריו הציונים שפעלו במוסקבה – נשלח שוב לכלא לשנתיים.

ב-1971, לאחר מאבק קשה וממושך, ניתן להם לעלות לישראל וכאן פנה ללמוד באוניברסיטת תל-אביב שפות שמיות, ובעוד הוא עוסק בהוראה קיבל תואר ראשון, שני ושלישי והיה לחבר הסגל הבכיר באוניברסיטת ת"א כמורה לקורסים רבים בבלשנות שמית וכללית.

פירסם ספרים ומאמרים ובהם "עברית חיה" (גירסה רוסית ללימוד השפה), "דקדוק מעשי של השפה העברית" וסדרת מילונים וערך מילונים (עברי-רוסי ועברי-אמהרי) ו"סופר מילון" (עברי רוסי) ותרגם ספרים מעברית ומאנגלית לרוסית.

בשנים האחרונות הוא מפיק מילון עברי-רוסי-עברי חדש ורב היקף (50 אלף מילים בכל צד) שיופיע כתקליטור, וכן מילון יידיש-רוסית גדול המופץ באינטרנט.

מרבה להופיע ולהרצות בתחומי התמחותו במועדונים, במתנ"סים וברדיו. כמי שלימד באוניברסיטה את השפה האמהרית הכין שני מילוני עברית-אמהרית לעולים מאתיופיה וערך ספר לימוד לתלמידים אתיופיים.

ב-2004 הכתירו ערוץ 9 כ"איש השנה" על תרומתו הרבה לקליטת העולים בארץ.

אמנון קמינסקי
קמינסקי אמנון

נולד ב-1937 בתל-אביב ובה למד בבית-הספר "תחכמוני" והמשיך בחיפה – שם סיים לימודי אחוזת ילדים ויצ"ו והיה לבוגר ביה"ס המקצועי של התעשייה הצבאית, כולל שירות צבאי טכנולוגי בתע"ש.
ב-1958 עבר להתגורר עם רעייתו בחולון וב-1960 החל לעבוד במפעל "פליז-אמקור" במקום כרכז הנדסת-ייצור, לאחר שהשלים לימודי-חוץ מטעם הטכניון וקיבל תעודת הוראה טכנולוגית ורשיון הוראה. היה ליוזם וחבר צוות ההקמה של ביה"ס התעשייתי "אורט-אמקור" בחולון. הוא הוסיף להרחיב את לימודיו האקדמיים – השלים בבית-ברל תואר בוגר בחינוך ולאחר מכן קיבל תואר מוסמך בחינוך באוניברסיטת תל-אביב בנושא: טעוני טיפוח ולקויי למידה.

ב-1965 החל לעבוד ברשת "אורט ישראל" כמנהל בית-ספר בלוד ומ-1968 כמפקח ארצי על בתי-הספר התעשייתיים ברשת.

ב-1975 הקים בחולון את מרכז-חינוך "אורט ספיבק" מטעם רשת "אורט" ועיריית  חולון וניהלו עד 1995 כמוסד מצטיין שזכה באותות הוקרה ופרסי חינוך ממשרד החינוך, מ"אורט  ישראל", יו"ר הכנסת ועיריית חולון.

במשך 20 שנה (עד 2002) היה במקביל מרצה במרכז לחינוך טכנולוגי כמדריך פדגוגי בכיר להכשרת  מהנדסים להוראה בחינוך הטכנולוגי.

ב-1995, עם פרישתו לגימלאות מוקדמת, הצטרף למשרד החינוך כמבקר אגף הבחינות ומשמש גם כיו"ר ועדת חריגים ונציג ציבור בועדות הערעורים.

30 שנה הריהו אח במסדר "בני-ברית" בחולון, בלשכת "מילוא", ומזה שלוש שנים הוא מכהן כיו"ר מועצת "בני-ברית" בישראל. 20 שנה הוא חבר במועצה לישראל יפה בחולון לרבות עשור שנים כיו"ר  הסניף. 10 שנות חברות בהנהלת מט"י בחולון ושלוש שנות חברות בעמותת שוחרי בית-החולים וולפסון.

מ-2003 – בועדת ההקמה וההיגוי של המאו"ר – מרכז לאבחון וטיפול בלקויי למידה בחולון.

ב 1988 קיבל את מגן ראש-העירייה למתנדב.

expand שנה: 2004 - תשס"ד
דר' עודד ברכוז
ברכוז עודד ד"ר  

נולד ב-1937 בתל-אביב, נצר למשפחה מראשוני תל-אביב ומגרעין מורי הגימנסיה העברית "הרצליה", שבה למד אף הוא מכיתות המכינה ועד לבגרות. בה בעת היה פעיל בתנועת "צופי הגימנסיה" – כחניך וכמדריך והשתתף בתזמורת הגימנסיה בנגינה בכינור מ-1955 עד 1958 שירת בצה"ל בנח"ל ובנח"ל מוצנח, לרבות ב"מיבצע קדש עם גרעין הנח"ל היה לחקלאי – חבר קיבוץ גונן בגליל, שנטל חלק במפעל ייבוש החולה וביציאה לחריש תחת פגזי הסורים. ב-1958 פנה לאוניברסיטה העברית בירושלים והשלים בה לימודי מוסמך למדעים, בפיסיקה ובמתמטיקה והתרכז באיתור גבישים ללייזר.

ב-1963 השתקעה משפחתו בחולון ובה בעת החל לימודיו לתואר דוקטור במכון וייצמן למדע ברחובות. בתקופה זו גם נטל חלק במלחמת ששת הימים ולחם בציר לטרון-רמאללה-יריחו. מ-1968 עשה שלוש שנים בניו-יורק בהשתלמות פוסט-דוקטוראט והתמחה בפיתוח חומרים חדשים ייחודיים.

עם שובו ארצה ב-1971 היה לראש מחלקת פיתוח וסגן ראש האגף הטכנולוגי במשרד ראש הממשלה ועסק בפיתוח מערכות ייחודיות להגנת מדינת-ישראל. בתקופה זו זכה ב-1974 בצל"ש מטעם ועדת פרס בטחון ישראל וב-1988 בפרס בטחון ישראל היוקרתי. מאז ועד 1996 עמד בראש האגף הטכנולוגי במשרד ראש הממשלה. מאז הוא נציג הציבור בועדה המייעצת למנכ"ל משרד הביטחון בנושאי הצפנה. באחרונה נבחר לועד המפקח של גימנסיה "הרצליה.

מאז 1997 הוא משמש כמנכ"ל חברת פרונטיקס בחולון – המהווה הזנק בתחום סמיקונדקטורס ויועץ בתחומי הטכנולוגיה

עו"ד שמעון וינציגסטר
וינציגסטר שמעון עו"ד

נולד ב-1934 בפולין למשפחת חסידי גור ומגיל שלוש למד ב"חדר". לאחר פרוץ המלחמה רוכזו יהודי עיירתו סטאשוב בגיטו והוריו נלקחו לעבודות כפייה והוא הוחבא במקום מסתור בביתם. לימים נתגלה ונשלח עם סבו וסבתו לגיטו מחוזי עד שניצל על-ידי אחיו הבכור שחילץ אותו מן ההסגר והעבירו ליערות שבאזור, שם שב לחבור למשפחתו, שמצאה מקלט בבונקרים, עד שנתגלתה על-ידי הגרמנים, שהרגו את אמו ואת אחיו

בתום המלחמה (1945) החל ללמוד בבית-ספר עברי מרשת "תרבות" והיה מחניכי "השומר הצעיר". ב-1950 עלה עם אביו ארצה ונשלחו למעברת גבעת אולגה. ב-1951 עברו לתל-אביב שם השלים את לימודי התיכון בערבים ועבד כשליח בקרן-היסוד

ב-1954 התגייס לצה"ל ושירת כקצין ביחידת מרגמות בחיל הצנחנים לרבות ב"מבצע קדש", והוסיף לשרת כאיש מילואים במלחמות "ששת הימים" ו"יום הכיפורים" וכרב-סרן במלחמת לבנון

ב-1962 השלים לימודי משפטים בשלוחת ת"א של האוניברסיטה העברית, פנה לעסוק בעריכת דין ופתח משרד בתל-אביב הפועל עד היום

מ-1953 הצטרף לתנועת החירות. ב-1973 השתקע עם משפחתו בחולון ופעל בסניף "הליכוד" בעיר ובמוסדותיו הארציים. ב-1988 נבחר למועצת עיריית חולון וחמש שנים כיהן בהתנדבות כיו"ר מועצת המנהלים של 'החברה הכלכלית לפיתוח חולון' ו'החברה לבילוי ובידור' והיה חבר הנהלת העירייה. כיהן במועצת העירייה 15 שנה עד 2003, כחבר הועדה לתכנון ובנייה, ועדת המכרזים ועוד

בשנים האחרונות מכהן כסגן-נשיא לשכת המסחר ישראל-פולין

 

שלמה כהן
כהן שלמה

נולד ב-1929 בעיר עמארה שבעיראק. מנעוריו חבר ומדריך בתנועת "החלוץ" שפעלה במחתרת, שקדה על לימוד העברית כהכנה לעלייה לארץ ועל אימונים להגנה עצמית

ב-1951 עלה ארצה, פנה לסמינר למורים בקריית מוצקין והשלים את השכלתו הפדגוגית במכללת בית ברל. ב-1952 צורף למערך המילואים של צה"ל ובו שירת עד גיל 50.

לאחר 4 שנות הוראה ביבנה, אז יישוב עולים, הגיע ב-1957 לחולון כמורה למתימטיקה וכמחנך בבית-הספר וייצמן בשכונת ג'סי כהן. כעבור 3 שנים נתמנה כסגן המנהל. עד מהרה היה לדמות מרכזית בשכונה זו ואירגן ועד שכונתי-קהילתי שבראשו עמד למעלה מ-20 שנה ועשה רבות למען תושביה במציאת פתרונות לבעיות כאבטלה, דיור, ילדים במצוקה, נוער שוליים ועוד. הוא אירגן בשכונה כיתות מבוגרים, לרבות עולים חדשים, ללימוד השפה ו"ביעור הבערות". כן העמיד רשת ענפה של כיתות-ערב לנערים עובדים, בשיתוף משרד החינוך. כן פעל בשיתוף מועדון "בית לזרוס" השכונתי לצירוף ילדים רבים לחוגי המועדון השונים

שנים רבות היה חבר ועדות החינוך והתרבות בעיריית חולון. לאחר מלחמת ששת הימים יצא בשליחות משרד החינוך וכקצין חינוך בדרגת סרן בצה"ל ושימש כמפקח על בתי-הספר הערביים בגדה המערבית במשך שנה

ב-1970 נתמנה כמנהל בית-הספר וייצמן והתמיד בכך עד 1981, עת פרש לגמלאות. מאז הוא מתנדב לעזרה לתלמידים המתקשים בלימודים

פעל שנים רבות ועדיין פעיל בעמותה לפיתוח חיי חברה ותרבות ליוצאי עיראק בחולון, משמש כמזכירה ועומד בראש ועדה להענקת מלגות לסטודנטים מחולון הלומדים במוסדות אקדמיים. ב-1993 זכה בתואר "יקיר ההסתדרות בחולון" וב-1997 – במגן ראש-העיר למתנדב

בתיה צדקה
צדקה בתיה ז"ל

נולדה ב-1925 בתל-אביב למשפחה שומרונית כבתו של ראש הקהילה השומרונית בישראל יפת צדקה. למדה בבית-הספר היסודי לבנות "יחיאלי" בנוה-צדק. ב-1943 נישאה ועברה לגור עם בעלה בשכם, שם הקימו משפחה. ב-1951 עברו ארצה והשתקעו בחולון. כאן היו ממייסדי שכונת השומרונים ב-1955.

לאחר לימודיה בסמינר לוינסקי בתל-אביב הייתה למורה מוסמכת ומ-1951 החלה להורות כמורה וכמחנכת בבתי-ספר בתל-אביב ובבית-דגן ומ-1980 שימשה כמנהלת בתי-הספר "שרת" ו"ניצנים" בחולון.

ב-1970 פנתה לבית-הספר האוניברסיטאי להשתלמות מורים וכעבור ארבע שנים השלימה תואר B.A. במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית והוסיפה עוד שתי שנות לימוד להכשרת מנהלים בסמינר לוינסקי. בכל הישגיה אלה הייתה ראשונה ומפלסת דרך לבנות עדתה. ב-1999 הייתה ממחברי הספר על הקהילה השומרונית "מנהגים, מסורות ומתכונים

מאז פרשה לגמלאות ב-1992 התנדבה לפעילויות מגוונות: מ-1992 התמסרה לסידור ומיון בארכיון החינוך של אוניברסיטת תל-אביב. מ-1998 שימשה שלוש שנים כספרנית ומדריכת ילדים בספריית "מיטרני" בחולון, ומ-1997 עד 2003 טיפלה בילדים בעלי חסר רגשי בבית-ספר "שזר" בחולון. מאז הייתה פעילה במועדון הקשישים בחולון

פעילותה החינוכית חרגה גם לקהילה השומרונית בהר גריזים, שם הדריכה קבוצות נשים קשישות בקריאת התורה ובלימוד קבוצת נערים ונערות את פרשת השבוע. כן עודנה עושה גם בחולון עם קבוצות ילדים בלימוד יחידני וכן בקבוצות נשים לשינון התורה בשפה העברית העתיקה

ב-1991 קיבלה תעודת הערכה מטעם עיריית חולון על תרומתה לקליטת ילדי העולים מרוסיה ומאתיופיה

משה שמר
שמר משה

נולד ב-1935 בדמשק, שם החל לימודיו בביה"ס היהודי "אליאנס". ב-1945 עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בשכונת עם שבחולון. כאן למד בבית-החינוך "ביאליק" בחולון ובה בעת עבד כנער בחלוקת דואר ובימי המצור בתש"ח סייע לאביו בחלוקת לחם לתושבים. כחבר "הנוער העובד" היה פעיל בהדרכת נוער במעברת חולון וריכז בית-הבראה לנערים עובדים בקיבוץ נען

מ-1954 עד 1968 היה מזכיר בחטיבה המקצועית של הנוער העובד במועצת פועלי חולון והיה ממייסדי בית-ספר ערב לנערים עובדים בחולון

ב-1963 זכה במילגת-לימודים מטעם המועצה הבריטית ויצא לאנגליה ללמוד כלכלה וסוציולוגיה תעשייתית, מינהל ושלטון. עם שובו, כעבור שנה, התקבל לאוניברסיטת תל-אביב וסיים תואר ראשון בכלכלת ארצות מתפתחות, מדעי המדינה ומינהל. ב-1988 חזר לאוניברסיטה והיה לבוגר הקורס הדו-לשוני למנהלים בכירים במינהל שירותי בריאות ורפואה

בשנים 75-1968 שימש בועד הפועל של ההסתדרות הכללית כמנהל המחלקה לשיתוף עובדים בניהול וברווחים. ב-1975 עבר למרכז קופת-חולים ושימש כעוזר ראשי לראש אגף ארגון ומינהל וכמנהל מחלקת ההדרכה ופיתוח משאבי אנוש. ב-1979 היה למנהל קופת-חולים במרחב הנגב וב-1986 נתמנה כמנהל בית-החולים הרצפלד בגדרה וב-1991 – מנהל מחוז השומרון עד לפרישתו ב-1993.

מנעוריו היה מפעילי צעירי מפא"י ולאחר מכן – פעיל במפלגה ובמוסדותיה המקומיים והארציים, לרבות במועצת פועלי חולון – בנושאי תרבות, ספורט ובריאות. ב-1974 נבחר למועצת עיריית חולון והופקד על תיק הנוער והספורט. בין השאר עודד את הספורט העממי ויסד את מיפגן רוכבי האופניים. מ-1994 משמש כנציג ציבור (שופט) בבית-הדין האזורי לעבודה וכן כמגשר ומפשר. חבר פעיל בעמותת ידידי המרכז הרפואי וולפסון בחולון. חבר ב"בני-ברית" ואף כיהן בה כנשיא לשכת 'אל-על

expand שנה: 2003 - תשס"ג
פרופ' רחל בייליס - מאירפלד
בייליס - מאירפלד פרופ' רחל

נולדה ב - 1930 בפאריס, למשפחת מהגרים מפולין, שם למדה בבתי-ספר צרפתים. בתקופת מלחמת

העולם והכיבוש הנאצי הסתתרה משפחתה בכפר קטן במרכז צרפת. ב - 1948 עברה לוארשה, פולין.

השלימה לימודי בגרות וב - 1950 נתקבלה לאקדמיה לאמנויות פלאסטיות בוארשה, שבה השתלמה

ויצרה שבע שנים וקיבלה תואר M.A..

ב - 1957 עלתה משפחתה ארצה ונקלטה בקיבוץ הזורע. ב - 1958 הוזמנה לעבוד בהכנת תערוכת

העשור לעצמאות ישראל שהוצגה בירושלים. באותה שנה השתקעה עם בעלה בחולון. כאן החלה לעבוד

כמורה לציור ביישובי הסביבה ומ - 1964 לימדה בעירנו – בבתי-הספר "המגינים" ו"עלומים" וכן

לימדה אמנות בתיכון עירוני א' בתל-אביב וב - 1976 החלה להורות בסמינר לוינסקי עד 1989, עד

פרישתה לגימלאות, ומ - 1972 לימדה באוניברסיטה העממית בתל-אביב (עד 1985) ולאחר מכן

במכללה לאמנות בבת - ים.

ב - 1983 זכתה בהוקרת משרד החינוך והתרבות על טיפוח החינוך החברתי -  אמנותי. מ - 1968

הוצגו ציוריה בתערוכות רבות בארץ ומחוצה לה במגוון טכניקות: אקוורל, שמן, רישום בדיו,

ליטוגרפיות, הדפסי חיתוך-עץ, הדפסי רשת, תחריט ושילוב טכניקות. כן עסקה בפיסול בחימר.

נושאיה העיקריים: נופים פיגורטיביים ומופשטים וכן נושאים תנ"כיים הכוללים קליגרפיה.

הציגה עשר תערוכות-יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ וכן בפולין, בארצות הברית,

בצרפת, בספרד, בצ'ילה, בשוודיה, בדנמרק, בהולנד, בשוויץ ובגרמניה.

חברה באקדמיה הבין-לאומית "גרצי-מרינו" באיטליה. זכתה במדליות זהב וכסף על עבודותיה

ובפרסים רבים.

 ד"ר יוסף זהבי
זהבי ד"ר יוסף ז"ל

נולד ב - 1936 בחיפה, שבה למד בבית-הספר הריאלי – מוסד שהגשים ספרא וסייפא וסיסמתו הייתה

"והצנע לכת". בנעוריו היה מעורב בבעיות הקריטיות של הקמת המדינה ונטל חלק בהקמת תשתיות

ואף השתתף כנער בסלילת חלקו הדרומי של הכביש לאילת (1952).

במסגרת העתודה האקדמית למד באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים ב - 1958 כמוסמך

לפרמקולוגיה. בה בעת עסק בביטחון השוטף של חוות הלימוד ליד תלפיות ולאחר שסיים קורס

קצינים היה לאחראי על הביטחון בחווה.

ב - 1960 השתקע בחולון עיר מגורי רעייתו. עם סיום לימודיו השתלב בצה"ל באגף למחקר ותיכון

(אמ"ת) וב - 1961 נקלט ברפא"ל (רשות פיתוח אמצעי לחימה) ושימש כחוקר. היה ממניחי היסודות

לפיתוח מערכות נשק מתקדמות במיטב הטכנולוגיה. עם זאת קיבל תואר דוקטור בכימיה (1971)

והשתתף בעשרות השתלמויות וכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל והתקדם בסולם המקצועי - אקדמי ובסולם

הניהולי. כ - 20 שנה שימש ברפא"ל כמדען ראשי במיזם גדול רב-תחומי והיה פעיל, כחבר וכיו"ר,

בועדות מרכזיות ברפא"ל, במשרד הביטחון ובצה"ל.

זכה בפרס רפא"ל ולתעודות הוקרה בתחומי עשייתו והיה שותף לצוות שזכה ב"פרס בטחון ישראל".

מאז פרישתו (2000) הוא ממשיך בעשייה מדעית-טכנולוגית, חונך חוקרים צעירים ויועץ למערכות

בטחוניות.

בפעילותו הציבורית – משמש בחבר הנאמנים של המכון האקדמי-טכנולוגי של חולון ובוועדה להענקת

פרסי הצטיינות במדעים לבני העיר.

דב מיטלמן
מיטלמן דב ז"ל

נולד ב - 1922 ברומניה, שם למד בבית-ספר כללי יהודי ובתיכון מקצועי. במלחמת העולם שהה מ - 1941 שלוש שנים במחנה עבודת - כפיה.

באוגוסט 1944 עלה ארצה באוניית מעפילים. כאן היה לחבר ההסתדרות הכללית ונשלח לעבוד בחולון במפעל מתכת "פליז", שייצר מיכלי דלק ואביזרים שונים לצבא הבריטי ובמקביל יוצרו בו במחתרת, מטעם ה"הגנה", מוקשים, פגזים ורימוני-יד. נוסף על כך תרם את חלקו כאיש "הגנה" בשמירה בלילות בעמדות בחולון.

במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית. עם שחרורו שב לעבוד במפעל מתכת בחולון בשם "ארקא ישראל" שייצר מוצרי אינסטלציה.

ב - 1956, כאיש מילואים בצה"ל, נקרא למיבצע "קדש" ונפצע קשה בסיני – פציעה שהותירה אותו נכה מבלי יכולת להמשיך בעבודה גופנית. לפיכך, פתח עם רעייתו חנות לדברי הלבשה לנשים בחולון בשם "רבקה" המתקיימת מזה 45 שנה.

ב - 1965 נבחר ליושב - ראש האיגוד הארצי למסחר בסניף חולון והתמיד בתפקידו זה 35 שנים בהתנדבות למען ציבור סוחרי העיר במישור המסחרי והמקצועי. בין השאר הוציא לאור ביטאון דו-חודשי בשם "ידיעון לסוחר" שחולק לציבור הסוחרים, שלמענם אורגנו אירועים שונים לרבות בחירת העסק המצטיין, שנערכה מדי שנה בנוכחות שרים ונבחרי ציבור.

במשך השנים היה חבר בעשרות ועדות ציבוריות וב - 1989 התמודד בבחירות על ראשות עיריית חולון מטעם איגוד הסוחרים בעיר כדי להיטיב עמם.

עשר שנים שירת כמתנדב "המשמר האזרחי".

פנחס שמואלי ("פיניה")
שמואלי פנחס  ("פיניה")

נולד ב - 1927 בברסלאו, גרמניה, ועלה עם משפחתו ב - 1933 ארצה, לתל-אביב. מנעוריו חבר "הנוער העובד" ומסור לפעילות ב"הפועל" בהתעמלות, בריקודי-עם ובשחייה. היה אלוף הארץ לנוער בשחיית - חזה ל - 200 מטר וזכה במקום השלישי בצליחת הכנרת התחרותית הראשונה (1945). השתתף בכנסי מחולות-העם בדליה ובמופעי התעמלות ראוה של "הפועל" תל-אביב.כבן 17 יצא להכשרה בקיבוץ שדה-נחום והתנדב ל"הגנה". ב"שבת השחורה" (1946) נעצר ע"י הבריטים ונחבש בעתלית ולאחר מכן במחנה המעצר ברפיח, שם הפיץ בראשונה בקרב העצירים את הריקוד הנודע "דבקה רפיח".

בינואר 1948 התגייס לצה"ל ושימש כמדריך-ספורט בגדוד 53 בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות בדרום באזורי גת, גל-און, ניצנים ונגבה. עם שחרורו פנה ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט וב-1950 החל לעסוק בהוראה ביפו.

ב - 1952 היה לתושב חולון וב - 1957 החל להורות בה בבתי-הספר שנקר וא.ד. גורדון, שבהם הנהיג התעמלות-בוקר מלווה בנגינתו במפוחית-פה וטיפח את מסיבות הפורים של התלמידים. פעמיים יצא בשליחות משרד החוץ לאפריקה – שם הכין עם תלמידים בסנגל ובזמביה את חגיגות יום העצמאות שלהם במופעי ראווה המוניים. בארץ היה ממארגני המופעים ההמוניים של "הפועל" ב - 1 במאי ובכינוסי "הפועל" הגדולים לרבות פתיחת הכינוס ה - 12 שעיצב וניהל. בחולון תרם רבות לטיפוח הספורט ולהישגי התלמידים. סייע לתחרות הבין - לאומית בהתעמלות אמנותית, אירגן שיעורי שחייה לתלמידים וכינוסי ספורט של בתי - הספר בענפים שונים. עיצב את מצעד העצמאות של תלמידי חולון ואת מירוץ ט"ו בשבט ועוד. גם כיום מתנדב במוסד לאוטיסטים כמדריך להידרותרפיה וב"יד שרה" – להרכבת משדרי מצוקה לקשישים בעיר.

הוכתר בתואר "לאיש כפועלו" וב"עיטור הפועל" מטעם מרכז "הפועל" וכ"יקיר הספורט" של חולון ל - 2001.

 

expand שנה: 2002 - תשס"ב
יוסף-צבי אופיר
אופיר יוסף-צבי  ז"ל

נולד ב- 1923 בירושלים למשפחת עמלים שורשית בארץ. ב- 1938, בסיימו את "תחכמוני", הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", ולימים היה למרכז הקן בירושלים והושבע כחבר ה"הגנה". עם גרעין מחבריו לתנועה היה ממייסדי היישוב אלוני אבא.

בשנת 1941 עברה משפחתו לחולון והוא הצטרף אליה ב- 1944. כאן היה פעיל הן בועד עובדי בית חרושת לזכוכית והן כמדריך פעיל ב"הגנה". לאחר שהשתלם כבנאי נטל חלק בבניית כמה מהאתרים המרכזיים בחולון. ב- 1945 התנדב למכבי –אש בעירנו וב- 1946 התגייס מטעם ה"הגנה" כשוטר מוסף במשטרת המנדט ובמקביל התמסר להכשרת רוב תושבי חולון וסביבתה לשימוש בנשק.

את שירותו בצה"ל עשה תחילה בגדוד 44 ולאחר מכן כמפקד מחלקה בחטיבת ירושלים. לימים נטל חלק בכל מערכות צה"ל לרבות "מבצע שלום הגליל" ועוטר בכל האותות. ב- 1950 התנדב מטעם המחלקה ליוצאי תימן במפא"י לקליטת עליית "על כנפי נשרים" מתימן. מ- 1951 מילא תפקיד בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) ובה בעת השלים את לימודי התיכון ולמד עוד שנה באוניברסיטת ת"א.

מ- 1962 שימש כקצין ביטחון בתעשייה האוירית עד פרישתו לגמלאות ב- 1986. מאז הוא פעיל בהתנדבות במזכירות ארגון ותיקי ה"הגנה" בעיר  - ממחברי הספר "חולות  ותל" וממקימי האתר "יד להגנה" בחוסמסה ובעמותת "עזר מציון" – בטיפול בקשישים עריריים, מפעילי עמותת "אעלה בתמר" להנחלת מורשת יהודי תימן לרבות הוצאתם לאור של ספריה. זה ארבעים שנה הוא מרכז חוג חברתי תרבותי בחולון המתכנס אחת לשבועיים להרצאות ולדיוני חברים. כתחביב – אימץ לעצמו את הציור, במסגרת פעילותו בקאונטרי-קלאב בחולון. ב- 1988 הוכתר כיקיר ההסתדרות בחולון.

יונה אלון
אלון יונה

נולדה ב- 1940 בחולון להורים מראשוני המתיישבים בעיר, שעלו ארצה מבולגריה כחלוצים בשנות  ה- 20. כאן למדה בבית-החינוך (לימים בי"ס ביאליק) והייתה חברת "הנוער העובד" וה"תנועה המאוחדת". את לימודי התיכון עשתה במגמת פקידות ומינהל ופנתה להשתלם באוניברסיטת בר-אילן בפסיכולוגיה תעשייתית.

עבדה במשרד האוצר כראש לשכת השר וכן במכון "פילת" לאבחון תעסוקתי. כיהנה כיו"ר ועד ההורים בבית-הספר גורדון ובתיכון מיטרני ונבחרה לועד ההורים המרכזי בחולון ולועד ההורים הארצי. הייתה פעילה בתא החברות בועד הפועל של ההסתדרות להשגת קידום ושיוויון לנשים במקומות העבודה.

ב- 1984 נבחרה למועצת העירייה מטעם "המערך" ועמדה במשך 9 שנים בראש ועדות התרבות, הספורט, הנוער והאירועים. הופקדה על הטיפול במשפחות השכולות ועל הקמת האנדרטה לזכר הנופלים במערכות ישראל והייתה יו"ר הנהלת תיאטרון חולון בעת הקמתו. הייתה יוזמת ונשיאת העמותה להתעמלות אומנותית המשתתפת בתחרויות בינלאומיות ומקיימתן בחולון.

מ- 1994 עומדת בראש סניף חולון של האגודה למלחמה בסרטן, יוזמת ומבצעת פעילויות התרמה והסברה, בעיקר לתלמידים, ותמיכה בחולים מעוטי יכולת, לרבות היחלצות לעזרת בית-חולים וולפסון לחולי סרטן ובראשם – לילדים המטופלים בו.

מתנדבת לשמש כטוענת משפטית בבתי-המשפט לתביעות קטנות לייצוג עולים חדשים ואנשים המתקשים בביטוי עצמי. כן היא חברה במועצה לישראל יפה ושופטת בתחרויות מטעמה.

זכתה באותות הוקרה, לרבות הרשמה בספר החיים של האגודה למלחמה בסרטן. והוענק לה מגן ראש העירייה כיקירת המתנדבים.

שמעון דובדבני
דובדבני שמעון ז"ל

מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשס"ב 2002:

"נולד ב- 1932 בברטיסלאבה (אז בצ'כוסלובקיה). בהיותו בן שנתיים עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בירושלים, שבה למד בבית-הספר "תחכמוני" ובגימנסיה העברית ברחביה והיה חניך בתנועת הצופים. לאחר מכן המשיך לימודיו בבית –הספר החקלאי "עיינות" ובמלחמת העצמאות השתלב בהגנת המקום. 
 
לאחר קום המדינה נמנה עם המתיישבים בקיבוץ ארז בגבול רצועת עזה ונחלץ לפעילות התנדבותית במעברת העולים עקרון, שפקד אותה חורף קשה. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל כמדריך חקלאי וכחבר בצוות להקמת היאחזויות שהפכו ליישובי קבע. 
 
ב- 1954 התיישב בחולון – עיר מגורי משפחת רעייתו – ופנה ללמוד בקורסים להוראה בסמינר לוינסקי בת"א והשתלם בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. 
 
40 שנה פעל במערכת החינוך: תחילה באזורי פיתוח, לרבות לוד ובית-דגן, ולאחר מכן כמורה וכמנהל בית-הספר לחינוך מיוחד בחולון. לימים היה למנהל המחלקה לחינוך יסודי וכן שימש כמנהל אגף החינוך בעיריית חולון. 
 
בעשרות שנות  עבודתו בשדה החינוך פעל בהתנדבות גם בארגון איל"ן ובהנהלת אקי"ם בעירנו ועמד בראש מטה "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן בחולון. 15 שנה כיהן כיושב-ראש האגודה למען החייל בעיר. 
 
דובדני היה יו"ר תא הגימלאים של הסתדרות המורים בחולון וקידם בו פעולות תרבות, נופש וטיולים."

 ניטר בשנת 2008

חוה סליטרניק
סליטרניק חוה ז"ל

נולדה ב- 1928 בהמבורג, גרמניה ועלתה ארצה ב- 1935 עם הוריה שהתיישבו בבית-וגן, לימים בת-ים. שם למדה בבית-הספר "תחכמוני". לאחר מכן המשיכה לימודיה בכפר הנוער בן-שמן, שהיווה גם בית-ספר תיכון חקלאי וגם חממה להתגבשות גרעיני חברות נוער שהועידו עצמן להתיישבות. 

ב- 1945, עם חבריה לגרעין, התגייסה לפלמ"ח, וכ"הכשרה מגוייסת" יצאו לקבוצת גבע, שם התאמנו בנשק ועבדו בענפי המשק. ב- 1946 פנו לגליל העליון והקימו את קיבוץ עמיעד, שם הייתה למטפלת בתינוקות ואף התמחתה במקצוע זה במסגרת סמינר הקיבוצים ובקורסים של בית פעילי ההסתדרות. 

במלחמת העצמאות (1948), בהינטש הקרבות בגליל, שירתה כחובשת במסגרת חטיבת "פלמ"ח-יפתח". ב- 1955 עברה עם משפחתה לחולון, מקום מגורי הורי בעלה, שהיו ממייסדי קריית-עבודה ב- 1936. כאן המשיכה לעבוד בטיפול בילדים בגיל הרך ושימשה כגננת. 28 מחזורים התחנכו בגנה והוכשרו לגן חובה. רבים מחניכיה ובני משפחותיהם שומרים על קשרים אמיצים אתה עד היום והיא עוקבת מקרוב אחרי הקורות אותם. 

שנים כיהנה כנציגת ארגון הגננות בחולון. 

כגימלאית, היא נודעה כמייעצת וכאוזן קשבת למשפחות שנתקלו בבעיות גידול ילדיהן. בין השאר, שימשה כגננת –סעד לגני ילדים, לרבות גנים מעורבים – ליהודים ולערבים – ביפו. העמידה את יכולתה המקצועית לעזרת המכון הפיזיותראפי והמחלקה לבדיקת השד בקופת-חולים מנסבך בחולון, שבהם היא מתמידה לעבוד בהתנדבות. 

נפטרה בתאריך 9 בנובמבר 2015

דוד קורץ
קורץ דוד ז"ל

נולד ב- 1926 בצ'כוסלובקיה ועלה עם משפחתו ארצה ב- 1.9.1939 (יום פרוץ מלחמת העולם) באוניית המעפילים "טייגר-היל" לאחר מסע תלאות בן ששה חודשים. כאן התיישבו בשכונת אגרובנק, שם החל, בעודו נער, לעבוד כגנן ולאחר מכן כעובד בלודז'יה, כשהוא לומד בערבים לתעודת בגרות וב- 1946 פנה ללמוד באוניברסיטה העברית חקלאות וכלכלה. לימים היה מבוגרי המחזור הראשון של ביה"ס למנהלי מפעלים. ב- 1943 היה ממייסדי "מכבי" בחולון וטיפח במיוחד את תנועת "המכבי הצעיר" בהפעלת מחנות-קיץ, הכשרת מדריכים ובעריכת מרוץ הלפיד ממודיעין לחולון. 

כחבר ה"הגנה" השתתף ב- 1947 בהגנה על חולון ובשירותו בצה"ל נפצע בחזית לטרון. 

ב- 1951 החל לעבוד בחברת החשמל ונטל חלק בהקמתן של תחנות-הכוח המרכזיות של החברה, וב- 1984 מונה למנהל מחוז דן וחבר הנהלת החברה, בין השאר, דאג לפתרון בעיית אספקת החשמל שגרמה קשיים רבים לחולון. ב- 1991 זכה להוקרת מטה מל"ח על פעילות אנשיו בטיפולם בפיגועי הטילים ב"מלחמת המפרץ". 

ב- 1952 היה ממייסדי לשכת בני-ברית "השלושה" בחולון. כיהן בה כסגן נשיא ודאג למזון לקשישים נזקקים. ב- 1967 נבחר ליו"ר ועד ההורים בבית-הספר "אורט" ופעל לרכישת אביזרי לימוד לנצרכים, לארוחה חמה ולהקמת ספריה טכנית רבת ערך. כל אלה נעשו בתמיכתו של ראש העירייה פ' אילון. 

היה חבר בועדות עירוניות בנושאי גנים ונוף, הנדסה, ספורט, אירועים ויום העצמאות, ונבחר לבית הדין העירוני למס עסקים. כן עמד בראש האגודה לתרבות הדיור ופעל לשיפור הבתים  והגינות בעיר ולחינוך הנוער לאזרחות טובה. עודנו פעיל ומפעיל במזכירות ארגון הגימלאים בחולון ובארגון הגימלאים הבכירים של חברת החשמל ומשמש כנציג הציבור בבית הדין האזורי לעבודה. 

 נפטר: 2017

שרה רוזנברג
רוזנברג שרה

נולדה ב- 1933 בביאליסטוק שבפולין. ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה (1.9.1939 ) נהרג אביה בהפצצה גרמנית. עם שני אחיה ואמה נדדו עד אוזבקיסטאן שבמרכז אסיה ושם שרדו בתלאות רבות עד תום המלחמה. 

ב- 1946 שבו לפולין וממנה למחנה עקורים בגרמניה – שם הצטרפה, בגיל 13 לתנועת בית"ר וכעבור שנה, במסגרת "הבריחה" וה"העפלה", יצאה עם אחיה לעלות ארצה בספינת המעפילים "המעפיל האלמוני" שנצודה על-ידי הבריטים, לאחר קרב מר בלב-ים, והוגלתה לקפריסין. כעבור שבעה חודשים הגיעה עם אחיה ארצה. 

כאן למדה במוסד החינוכי "הדסים" עד התגייסותה לצה"ל, שבו שירתה במטה חיל-האויר כמפענחת ומצפינה כתבי סתר. ב- 1954 לאחר נישואיה, התיישבה בחולון ובה בנתה את משפחתה לדורותיה עד היום הזה והחלה בפעילות ציבורית כמתנדבת לפעילות בוועד למען החייל ולאגודה למלחמה בסרטן. עם הקמת "המשמר האזרחי" התנדבו היא ואישה, למלא תפקידים בשורותיו באזור מגוריהם. 

כשהתפנתה לצאת לעבודה מילאה תפקיד ב"עמידר" וסייעה רבות לעולים חדשים ולנזקקים. בשנות השבעים שבה לפעילות מפלגתית במסגרת "הליכוד" במועצת סניף חולון ובהנהלתו וכחברה ב"נשות הליכוד". ב- 1989 נבחרה מטעם "הליכוד" למועצת עיריית חולון ותיפקדה כיו"ר מחלקת האירועים, ועדת תמיכות, ועדת הספורט ועוד. 

גם היום, כגימלאית, היא מוסיפה להתנדב למען האגודה למלחמה בסרטן ולפעול במועצת הנשים של עיריית חולון, נוסף על פעילותה המפלגתית בסניף חולון ובמרכז "הליכוד".

expand שנה: 2001 - תשס"א
צבי אלון
אלון צבי  ז"ל

נולד ב- 1930 במוסקבה. ב- 1938 עלתה משפחתו (בשמה הקודם – אייכנבאום) ארצה והתיישבה בעפולה, שם למד בבית-ספר של "המזרח" והיה חניך "בני – עקיבא".

ב- 1946 הצטרף ל"הגנה" כנער בגדנ"ע ונמנה עם פלוגות-משמר (פל"ם) באזור עפולה. ב- 1949 התגייס לצה"ל, לחיל השריון, ושירת בחטיבה 7. כאיש מילואים השתתף ב"מבצע קדש", במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

ב- 1958 פנה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, קיבל תואר במשפטים ומ- 1964 החל לשמש כעורך-דין  ונוטריון בעל משרד עצמאי.

לאחר שנישא לרעייתו, שהיא בת למייסדי חולון, השתקעו בעירנו ומ- 1962 הוא גר עם משפחתו בחולון. ב- 1974 נבחר למועצת העירייה, מטעם סיעת הליכוד, וכיהן בה עד 1987, כשהוא משמש כיו"ר ועדת משק וקניות וחבר בועדות החינוך, הבריאות ועוד.

ממייסדי לשכת "מילוא" במסדר "בני-ברית" בחולון ופעיל בה זה 25 שנה, ואף כיהן במשך 6 שנים כסגן נשיא בני-ברית בישראל. כן פעל בהנהלת מגן דוד אדום בישראל.

כיום – מפעילי המרכז הטכנולוגי בחולון וחבר בועדת הביקורת שלו ויו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה בחולון.

נפטר  2017

משה וינשטוק
וינשטוק משה

נולד ב- 1932 בלודז' שבפולין למשפחה ציונית, שעלתה ארצה ב- 1935 והשתקעה בחולון בימיה הראשונים. אביו היה מראשוני העובדים ב"לודז'יה" ולצורך זה השתלם בטקסטיל עוד בפולין. לימים כיהן כחבר המועצה המקומית בחולון.

משה הילד למד בבית-החינוך לילדי העובדים (היום ביה"ס ביאליק) והמשיך בבית-הספר המקצועי "שבח" בתל-אביב. הוא התבלט כספורטאי ונכלל בנבחרת הנערים בכדורסל ובנבחרת הכדורעף הבוגרת של חולון.

מנעוריו היה חבר  ה"הגנה" ובמלחמת העצמאות נקטעו לימודיו בהתנדבו – כנער – לתפקידי הגנה ושמירה באזור חולון. לאחר מכן השלים את לימודיו בבית הספר מקס פיין.

כחבר "הנוער העובד" בחולון יצא עם חבריו להשלמת קיבוץ ארז בנגב, שם החל את שירותו הצבאי בנח"ל שבו שימש כמדריך בקורסי מכי"ם. עם שובו לחולון ב- 1954 היה מפעילי "שורת המתנדבים" שהתמסרו לסיוע ליושבי מעברת חולון.

ב- 1953 עבר לחיל המודיעין ובו שירת כאזרח ובהמשך כאיש-קבע עד פרישתו ב- 1985 בדרגת סגן-אלוף. כאזרח עובד צה"ל נבחר למזכירות ארגון עובדי צה"ל בהסתדרות. בתקופת שירותו הצבאי השתלם והתמחה בנושאי מינהל ופיקוד. ב- 1963 זכה בציון לשבח של הרמטכ"ל על תרומתו לאמצעי הביטחון וב- 1968 היה מחתני "פרס בטחון ישראל" בשל מעשים שעודם חסוים.

מאז פרישתו הוא מתנדב לפעלויות בקרב האוכלוסייה המבוגרת בסיוע לנזקקים ולמוגבלים.

דוד לויתן
לויתן דוד ז"ל

נולד ב- 1903 בלטביה למשפחה מסורתית. שם למד ב"חדר" ולאחר מכן בבית-ספר כללי למסחר. את לימודי התיכון סיים בנובורוסיסק שלחופי הים השחור ובה בעת היה פעיל בחוג להתעמלות ולמשחקי כדור והתמסר במיוחד להיאבקות ולשחיה. ב- 1920 כונה החוג בשם "מכבי" והוא היה למזכירו.

ב- 1925 גוייס לצבא האדום ולאחר שנה התקבל למכון לתרבות הגוף במוסקבה אך לאחר שנה נאסר בעוון ציונותו, עת שימש כמזכיר "מכבי" מוסקבה במחתרת, וגורש לסיביר לשנתיים. עם שחרורו ב- 1930 עלה ארצה, הגיע לפתח-תקוה, שם התקבל כמאמן ראשי בסניף "הפועל" ועבד בפרדסים. לאחר מכן נשלח לטבריה – שם הדריך ב"הפועל" ועבד במפעל החשמל בנהריים. לבסוף עבר לתל-אביב לשמש כרכז מקצועי וב- 1932 נבחר למרכז "הפועל" וייצג אותו בכינוס הבין-לאומי של ספורט הפועלים בפרג ב- 1934.

במקביל לפעילותו הספורטאית היה חבר בקואופרטיב לעשיית לבנים וכחבר ה"הגנה" שימש כמפקח על השמירה בנמל תל-אביב עם הקמתו (1936). כמורה וכמרכז ספורט נדד במקומות רבים בארץ: בדגניה וביישובי עמק הירדן, בכפר-ילדים וביישובי עמק יזרעאל וכן ברחובות. אירגן ימי ספורט רבים בענפי הספורט השונים בגליל, בשומרון ובשרון וטיפח את מפעל "אות הספורט".

ב- 1951 השתקע עם משפחתו בחולון ונתמנה כמפקח הארצי על החינוך הגופני בעליית הנוער. כאן היה מפעילי "הפועל" לענפיו השונים ותקופת מה שימש כמזכיר הסניף. בנו ובתו הלכו בדרכו ושימשו כמורי התעמלות, לרבות בתיכון קוגל בחולון.

יונה צדוק
צדוק יונה  ז"ל

נולדה ב- 1921 בצנעא בירת תימן. ב- 1929 עלתה משפחתה ארצה, תחילה דרך המדבר ברכיבה על חמורים, ומנמל עדן-באונייה. בבואם התיישבו בירושלים וכעבור שנה עברו לכרם התימנים בתל-אביב, שבה למדה בבית-הספר בלפור.

ב- 1936 עברו בני משפחתה לחולון והיו מראשוני המתיישבים בשכונת עם. ב- 1939 החלה לעבוד בבית-החרושת לטקסטיל "לודז'יה" בחולון. 46 שנים עבדה במקום כפועלת, כמכשירת פועלות צעירות וכמפקחת טיב, עד פרישתה ב- 1984.

ב- 1940 החלה בפעילות התנדבותית בחולון כמורה בעברית ליוצאות תימן שלא ידעו קרוא וכתוב ונתנה שיעורים פרטיים לילדים שהתקשו בלימודיהם. לאחר מכן החלה באיסוף מזון ותרומות למען נזקקים – משפחות מרובות ילדים, הכנסת כלה, טיפול בחולים, בבודדים ועריריים. כן היא מרבה לקיים מצוות ביקור חולים לאנשים במצוקה.

עשרות שנים היא פעילה למען האגודה למלחמה בסרטן ומן הבולטות שבמתרימיה. היא משמשת כתובת אמינה לכל נזקק בכל שעה ומושיטה להם סעד חומרי ונפשי.

ב- 1995 זכתה ב"אות ה'ליונס' למתנדב" על התנדבותה המתמשכת ופועלה למען הקהילה וב- 1997 הוכתרה כיקירת המתנדבים בחולון.

ב- 2001 קיבלה תעודת הוקרה והערכה מטעם האגודה למלחמה בסרטן על הקדשת הזמן והמאמצים להשגת תרומות בעיר חולון ובסביבתה ועל הישגיה המרשימים.

expand שנה: 2000 - תש"ס
משה בית-דגן
בית-דגן משה

נולד ב- 1933 בישראל – דור ששי בארץ, בן להורים עמלים מראשוני חולון: האם – עובדת "לודז'יה" והאב – פועל "פליז-אמקור". למד בבית הספר ביאליק בחולון ובתיכון "גאולה" בתל-אביב ורכש השכלה גבוהה במסגרת עבודתו בהסתדרות. מנעוריו חבר "נוער העובד" בחולון ומטעמה יצא להכשרה בדגניה ב'.

ב- 1954 סיים שירותו בצה"ל כקצין בגדנ"ע (לימים רב-סרן) ופנה לעבוד במע"צ כמנהל ציוד מיכאני כבד וכמנהל כוח אדם במחוז תל-אביב והמרכז. בה בעת הצטרף למפא"י (היום מפלגת העבודה) ועודנו מפעיליה – כחבר המרכז (מ- 1961 ) והלשכה (מ- 1986 ).

ב- 1961 נבחר לעבוד בהסתדרות הפקידים – תחילה כיו"ר הארגון הארצי של עובדי הרשויות המקומיות ומ- 1981 כמ"מ המזכיר שהיה למזכ"ל הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים מ- 1986 עד 1995. בשנים אלה היה חבר הנהגת ההסתדרות (קודם: הועדה המרכזת).


מהישגיו הבולטים: חיסול מעמד "עובדי הדחק ברשויות המקומיות": הקמת קרנות השתלמות לעובדים; ייסוד רשת הקורסים שהפכה למכללה למינהל; הובלת המהלך להנהגת שבוע עבודה בן 5 ימים ועוד.


שימש כמחזיק תיק "אל-על" בהסתדרות. היה נציג הנהגת ההסתדרות בגופים בינלאומיים וחבר בהנהלותיהם.מכהן עד היום כשופט (נציג העובדים) בבית הדין הארצי לעבודה.


מ- 1995 הריהו יו"ר "מקפת" – קרנות פנסיה ותגמולים.
ב- 1995 עוטר באות "יקיר ההסתדרות בחולון".

נחום גולדברג
גולדברג נחום  

נולד ב- 1925 בליטא. למד בבית-ספר כללי עד לפלישת הנאצים לליטא ביוני 1941. עם פרוץ הקרבות ברח עם קבוצת

נערים לברית-המועצות ולאחר טלטולים רבים התגלגל לסיביר ושם חרף גילו הצעיר, התגייס לחיל הרגלים בצבא

האדום. לאחר שהוכשר לצניחה מעבר לקווי האוייב שימש כתותחן במטוסי התקיפה "אליושין 2". ב- 1944 נפצע בעת

צניחה ממטוס והיה לנכה. הוא הוסיף לשרת בתחנה לאיתור מטוסי אוייב עד גמר המלחמה.

לאחר המלחמה שירת 3 שנים בחיל המצב ברומניה ושימש כמנהל תחנת רדיו בחיל האויר עד 1950. הקים משפחה

באודסה, שבה עבד ובה בעת השתלם כמהנדס טקסטיל וביגוד.

ב- 1971 עלה עם משפחתו ארצה והשתקע בחולון – בקריית שרת בראשיתה. כאן עבד במקצועו כעצמאי, הצטרף לארגון

חיילים ופרטיזאנים נכי המלחמה בנאצים והיה לאחד מפעיליו וממבססי סניף הארגון בחולון. זה תשע שנים הוא

משמש כיושב ראש הסניף. ב- 1992 יזם הקמת מועדון לחברי הארגון בקריית –שרת ושנתים לאחר מכן הקים סניף

נוסף במרכז חולון.

ב- 1989 נקרא לנהל את מחלקת הקליטה של התאחדות עולי ברית-המועצות בישראל ודאג למפעלי קליטה וסידור דירות

לעולים. אירגן ומוסיף לארגן פעולות תרבות ורווחה בקרב העולים מחבר העמים שמספרם בעירנו הגיע ל- 18,000

עד כה. הוא אירגן להקות זמר ומחול של העולים היוצאות להופעות ברחבי הארץ ואפילו בחו"ל, ומדי שנה – ביום

הניצחון על גרמניה הנאצית (תשעה במאי) – מארגן סניף חולון אירוע חגיגי ששמעו יצא לתהילה בארץ ומחוצה לה.

 

אריה (ולדיסלב) הרשקוביץ'
הרשקוביץ' אריה (ולדיסלב)

נולד בשנת 1927 במחוז וויוודינה, יוגוסלביה, למשפחה מסורתית. שם למד במוסדות כלליים. בנעוריו היה חבר פעיל בתנועת בית"ר. ב- 1944 ניצל מגירוש לאושוויץ ונשלח לעבודות כפייה בסלובקיה. לאחר השחרור פנה ללמוד אדריכלות בבלגראד והמשיך את לימודיו לאחר עלותו ארצה  (1949) בטכניון בחיפה והוסמך כאדריכל.

ב- 1949 התגייס לצה"ל ובו שירת בחיל ההנדסה שנתיים וחצי. החל לעבוד במשרדי אדריכלות בתל-אביב ועסק במקצועו גם כעצמאי בחולון – עיר מגוריו. ב- 1964 הצטרף כשותף למשרד בראשות האדריכל מיכאל בר בתל-אביב, שהיה אדריכל העיר חולון ומתכנן תכניות המתאר שלה, ועמו עסק בעיצוב תכנית כוללת לחולון ובתכנון השכונות החדשות שנתוספו אליה לרבות קריית שרת, קריית בן-גוריון, קריית אילון, קריית רבין ועוד.

תיכנן בנייני ציבור ומוסדות חינוך בחולון, בהם הספריה המרכזית ברח' וייצמן, המתנ"ס בקריית שרת, בית יד-לבנים -  תיאטרון חולון, בית-הספר "אורט" ועוד.

אינס לומר
לומר אינס

נולדה בארגנטינה למשפחה שהנחילה לה את מורשת ישראל ואת השאיפה לתקומת ישראל. למדה בבתי-ספר פרטיים בבואנוס-איירס ופילסה דרכה לתנועה הציונית להגשמת  שאיפותיה ברוח הזרם הציוני-סוציאליסטי, לרבות פעילות למען המגבית ולטיפוח רשת גני ילדים בקהילה היהודית שם.

בין השאר נתנה ידה לייסוד מכון ללימוד העברית ולארגן חוג ידידי ההסתדרות. כשעלתה ארצה ב- 1973 כבר נשאה בתואר נשיאת ההסתדרות הציונית בארגנטינה וסגנית מזכיר תנועת "עליה".

כאן השתקעה עם משפחתה בחולון ונבחרה לנהל את המרכז הקהילתי החדש של "נעמת" בקריית שרת, שהיה עד מהרה לבית שוקק חיים, הומה עולים מכל כנפות תבל, שזכה בהישגים יוצאי דופן ונבחר כמצטיין על-ידי הפדרציה העולמית של המרכזים הקהילתיים. פעילותה כללה הוצאת ביטאון קהילתי, מסיבות בחגי ישראל ובמועדי ההסתדרות, טיולים בארץ, חוגי הורים ומעל לכל חוג נוער שהפך לגרעין הגשמה, הצטרף לנח"ל והשלים את קיבוץ רשפים בעמק בית-שאן.

ב- 1980 נבחרה למזכירת "נעמת" בחולון ושימשה בתפקיד זה 14 שנה כשהיא מצעידה את הסניף להישגים מרשימים.

אגב כך פנתה להרחיב את השכלתה בקורסים לסוציולוגיה באוניברסיטאות בר-אילן ותל-אביב. עיקר מעייניה היה בהחדרת המסר בדבר זכויות האשה ולשם כך הקימה לשכה משפטית שקידמה את הנושא. כן נטלה על עצמה פרוייקט של חונכות לאסירות בכלא "נוה-תרצה" – כמפעל של "נעמת" וב- 7 שנות פעילותו הוא נחשב כהצלחה כבירה. עודנה פעילה במוסדות "נעמת" ובמזכירותה וכן בועדה למעמד האשה ובמרכז מפלגת העבודה.

ב- 1988 עוטרה כיקירת ההסתדרות בחולון.

חיים צדוק
צדוק חיים

נולד ב- 1915 בצנעא בירת תימן, שם למד ב"חדר". ב- 1929 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בירושלים. שם למד

בבית-הספר למל בשיעורי ערב. ב- 1932 עברו לתל-אביב וגרו בדרום העיר. כאן התמחה בריצוף והחל עובד כמרצף.

ב- 1933 הצטרף לארגון הצה"ר (הציונים הרוויזיוניסטים) ועם ייסוד הסתדרות העובדים הלאומית  (1934) נמנה

עם ראשוניה. יצא עם קבוצת פועלים ל"כיבוש עבודה עברית".

ב- 1936 בנתה משפחתו את ביתה בחולון וב- 1937 הייתה ממייסדי שכונת-עם והוא היה מפעילי ועד השכונה

וממייסדי בית-הספר "ישורון". כאן עבד ביישור החולות והמשיך בעבודה זו גם מעבר לירקון להקמת תחנת הכוח

רדינג.

ב- 1938 הצטרף לאצ"ל. בבחירות למועצה המקומית הראשונה בחולון היה ממקימי הרשימה האזרחית. ב- 1938-9 שימש

כמזכיר הלשכה המשותפת של ההסתדרות הלאומית והציונים הכלליים בחולון. מאוחר יותר היה ממייסדי תנועת החרות

ולימים – חבר הנהלת הליכוד במקום וכיהן גם כיו"ר הסניף והיה ממייסדי קופת-חולים לאומית בעיר.

ב- 1948 התגייס לצה"ל ושירת בתפקידי אספקה ובשירות הרפואי. לאחר מכן היה לו מפעל לעבודות מלט בחולון

ומשנות  ה- 60 עבד בעיריית תל-אביב-יפו כממונה על שיפוץ מבנים של מוסדות חינוך. ב- 1965 נבחר למועצת

עיריית חולון מטעם גח"ל וכיהן בה עד 1972. לאחר מכן התמנה לשופט עירוני, כנציג הציבור. היה ממתנדבי

"המשמר האזרחי" בחולון.

היה ממקימי בית-הכנסת "אבי-דוד" – ראשון ליוצאי תימן בחולון ולימים יזם והקים את בית-הכנסת "שיבת ציון"

במזרח  העיר ועמד בראשו שנים רבות מ- 1975 הריהו חבר המועצה הדתית בעיר.

expand שנה: 1999 - תשנ"ט
שלמה בירנשטוק
בירנשטוק שלמה ז"ל  

מתוך חוברת יקיר העיר לשנת תשנ"ט 1999:

"נולד ב- 1911 בעיר טומשוב-מזוביצקי שבפולין. שם למד ב"חדר" "תלמוד תורה" וסיים בית-ספר "יסודי התורה" של אגודת ישראל. ב- 1929 הצטרף לתנועת הנוער "פרייהייט" של פועלי-ציון – צ.ס. היה פעיל ב"החלוץ" ובליגה למען ארץ-ישראל העובדת ופעל למען הקרן הקיימת, קרן היסוד ועוד. מ- 1933 שירת שלוש שנים כחייל בצבא הפולני. 

ב- 1.9.1939 (יום פרוץ מלחמת העולם) עלה ארצה בספינת המעפילים "טייגר היל" שנחתה בחוף תל-אביב, נתפש בידי הבריטים ונאסר על "עליה בלתי חוקית". עם בואו התנדב ל"הגנה" והיה לחבר פעיל בהסתדרות. בהיותו עובד ב"לודז'יה" גילה פעילות באגודת פועלי האריג. 

ב- 1940 התיישב בחולון והתמיד בעבודתו בלודז'יה  43 שנים, שבהן היה מופקד על "הסליק" במפעל, נחלץ לקליטת עולים חדשים בעבודה ולהנחלת הלשון לעולים. התמסר לכל עניין התנדבותי: למבצעי הסיוע לספר ולכפר,ולפעולות האגודה למען החייל, מגן דוד אדום, האגודה למלחמה בסרטן ועוד. עם הקמת "המשמר האזרחי" ב- 1974 היה מראשוני מתגייסיו. כחבר מזכירות ארגון הגימלאים נחלץ לשיפור תנאי חייהם ולעזרת קשישים. חבר פעיל בארגון חברי ה"הגנה" בחולון ובחברה להגנת הטבע, שמטעמה הוא מלווה טיולים ברחבי הארץ. 

ב- 1995 שהה חודש בפולין וניקה את מצבות בית-הקברות בעיר מולדתו טומשוב.

ב- 1980 הוענק לו אות המתנדב מטעם ראש העירייה וב- 1987 הוכתר כ"יקיר ההסתדרות" בחולון."

ניפטר בשנת 2008

 

אורה גבירצמן
גבירצמן אורה ז"ל

נולדה ב- 1935 בתל-אביב – דור חמישי בארץ – נצר לבית א"ל פרומקין – בונה הבית הראשון בפתח-תקוה. לאחר גמר התיכון שירתה בצה"ל ועם תום השירות שימשה כמזכירה בבית-ספר תיכון. 

ב- 1966 התיישבה עם משפחתה בחולון, וכאשה "איכפתית" נחלצה לפעול לשיפור איכות החיים והסביבה. ב- 1980 החלה לעבוד במועצה לישראל יפה והיתה לרכזת גוש דן. מפעילויותיה  יצויינו במיוחד "אדנית לכל קשיש", שיפור חזות חצרות בתי האבות, "קרוואנים ברחבי הארץ, מיבצעים לשיפור פני שכונות המצוקה, לרבות ג'סי כהן בחולון, תחרות הבית המטופח והגינה המטופחת תחרות לנקיון בתי העסק בענף המזון ועוד . . . 

פעילויות אלה היו כרוכות בגיוס מתנדבים וטיפוח מודעות ציבורית ובכך היא עושה רבות מאז ועד היום. כן היא מייצגת את המועצה לישראל יפה במועצה לשימור אתרים ובמועצת ארגוני המתנדבים. 

באחרונה פנתה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן בתכנית "אופקים חדשים" המכשירה יזמים להפעלת פרוייקטים התנדבותיים לשיפור איכות החיים בחברה הישראלית. 

כתושבת חולון הריהי נאה מקיימת בהקפידה על התנהגות התושבים מזה והעירייה מזה באשר לניקיון, לנוי ולסדר הציבורי. 

מ- 1955, בהיפתח סניף המועצה לישראל יפה בחולון, הריהי מרכזת את פעולותיו. 

 

ד"ר לילי-לאה לוי
לוי לילי-לאה ד"ר  

נולדה ב- 1926 למשפחת אלקלעי המסורתית בסופיה, בולגריה, שם למדה בבית-ספר כללי ובגימנסיה ועם תחילת מלחמת העולם פנתה ללמוד רפואה באוניברסיטת סופיה. מ- 1955 החלה לשרת כרופאה פנימית בבית-חולים בסופיה ולימים מונתה כסגן המנהל הרפואי של בית החולים. ב- 1963 עלתה עם משפחתה ארצה והתיישבה בחולון, בצריף בשכונת ג'סי כהן. החלה לעבוד כרופאה במרפאות קופת – חולים. מ- 1964 עד פרישתה לגמלאות ב- 1993 שימשה כרופאה במרפאת תל-גיבורים והיתה שנים מנהלת המרפאה. 

ב- 1933 פנתה לעבוד במוקד "קופת חולים" בבית החולים וולפסון כחמש שנים. ב- 20 שנה שימשה גם כרופאה עצמאית, במקביל לעבודתה. תרמה רבות בהתנדבות לבריאות הציבור והקהילה בהרצאותיה במרפאה ובמתנ"ס תל-גיבורים. 

בשנה האחרונה נבחרה לוועדת מל"ח של עיריית חולון כאחראית על נושא הבריאות. ב- 1955 הוכתרה כ"פרופסור אורח" מטעם האגודה הרפואית הבין-לאומית בבולגריה ובה היא מכהנת כסגן-הנשיא. זכתה בפרס הקרן להנצחת זכרו של ד"ר רידר על מסירותה ונאמנותה למוסד (קופת –חולים) ולעבודה. ב- 1991 זכתה בעיטור יקיר ההסתדרות בחולון. 

אנדרי רבס
רבס אנדרי ז"ל

נולד ב- 1912 בטרנסילבניה (אז הונגריה). למד בבתי-ספר בשפה הגרמנית והשלים בגרות בתיכון רומני. בגלי 6 החל ללמוד ציור וכבן 10 החל לפסל בעץ. ב- 1930  פנה ללמוד באקדמיה לאמנות בבודפשט. כעבור שנה המשיך לימודיו באקדמיה הלאומית בפאריס והשתלם בפיסול. 

ב- 1934 הוצגה בבוקרשט תערוכה ראשונה מפסליו ומציוריו. עד פרוץ מלחמת העולם הוסיף לשהות וליצור בפאריס, שבה הוצגו שתיים מתערוכותיו. עד השתלטות הנאצים על הונגריה ( 1944) הוצגו בבודפשט עוד שלוש תערוכות. 

ב- 1943 נשלח לעבודות-כפייה בהונגריה ובאוקראינה. משם ברח ושב לבודפשט כשהוא מתחזה לקתולי. 

לאחר המלחמה חזר לטרנסילבניה וליצירתו האמנותית. שנתיים כיהן כיושב-ראש איגוד האמנים שם. יצר פסלים ועיצב כיכרות בערים שונות ברומניה. ב- 1959 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בחולון. כאן נתקבל בחמימות על-ידי ראש העירייה אילון, שאף העמיד לרשותו סדנת פיסול חינם. בשנים 1961-63 הקים והפעיל תיאטרון בובות בשם "גיל-גיל" שערך הצגות לילדים בחולון ובכל רחבי הארץ.

לימים רכש סטודיו וגלריה ביפו העתיקה. עבודותיו נרכשו בידי מוזיאונים שונים ומוצגות באוספים פרטיים. מהאנדרטאות שעשה נודעו זו שבמעלה החמישה – לזכר מורדי גיטו וארשה, ובחולון – בכיכר סטרומה ובגן הרימון. פסליו הוצגו בתערוכות בחולון ובמוזיאון הרצליה וזיכוהו בפרס נורדאו ובפרס רובוז. 

 

ציון שתרוג
שתרוג ציון

נולד ב- 1928 בטוניס כבן למשפחת רבנים שעסקה גם בייצור יינות ושיווקם. למד ב"אליאנס" עד לתעודת בגרות, היה פעיל בתנועות נוער ציוניות והתבלט כספורטאי בנבחרות נוער יהודיות. 

עם כיבוש טוניסיה בידי הנאצים והתנכלותם ליהודים, גמלה בו ההחלטה להגיע ארצה. מ- 1946 פעל במחתרת לרכישת כלי נשק שהועברו ל"הגנה" בארץ ולהברחת עולים שהגיעו ארצה בספינות המעפילים. 

בקיץ 1948 עלה לישראל כאיש מח"ל מצרפת וצורף לחטיבת "גבעתי". נטל חלק בקרבות חזית הדרום והנגב. כאיש מילואים השתתף במיבצע "קדש" וכאיש מחלקת המיפוי הצבאי היה פעיל במלחמות ששת הימים ויום-כיפור. 

ב- 1950 פנה ללמוד בקורס למדידות שנפתח בחולון, ובה גם השתקע. כמודד, שובץ במשרד העבודה ונשלח לעצב מיפוי של אילת והנגב ולסמן את גבולות הארץ. ב- 1965 שימש בתפקיד זה בועדת שביתת הנשק עם לבנון. 

ב- 1981 השלים תואר מוסמך לקרטוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב ובמקביל לעבודתו החל לשמש כמרצה במקצועו באוניברסיטאות תל-אביב וירושלים. נוסף על אלה התמחה בצרפת  במיפוי בעזרת לוויינים ויישם מיפוי לוייני ראשון בארץ. היה ממקימי בית הספר הגבוה למדידות בחולון. ב- 1994 פרש לגימלאות כמנכ"ל מרכז למיפוי ישראל. בשנות ה- 70 יסד בחולון את אגודת "ברית –עם", שתמכה בתלמידים ובסטודנטים יוצאי צפון אפריקה. זכה באות "אביר האקדמיה הצרפתית" ובאות הוקרה של נשיא צרפת על תרומתו לקרטוגרפיה ולתרבות צרפת.

expand שנה: 1998 - תשנ"ח
רבקה גולדגרט
גולדגרט רבקה ז"ל

מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ח 1998:

"נולדה ב- 1903 בקובנה, ליטא, כבת למשפחת מוסיקאים. למדה בסנט-פטסבורג בקונסרבטוריון למוסיקה, שהקנה לה גם לימודים כלליים, והתמחתה בכינור.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נדדה עם משפחתה דרך סיביריה עד שהגיעה לחרבין שבסין. כעבור שנתיים – עלתה עם בעלה ארצה וב- 1925 התיישבו בתל-אביב. שם החלה ללמד נגינה בכינור בקונסרבטוריון "שולמית" של "תל אביב הקטנה". כעבור שנים אחדות התיישבה ברמת-השרון עם בעלה שהיה פרדסן. גם שם לימדה נגינה בכינור ובפסנתר.

ב- 1946, עקב מינוי בעלה כמנהל מחלקה ב"ללודז'יה", השתקעו בחולון והיא הוסיפה ללמד בקונסרבטוריון למוסיקה. בשנות ה- 50 נענתה לבקשת משפחתו של יצחק פרלמן, בעודו ילד שלקה בשיתוק, והחלה לנסוע לביתו בתל-אביב וללמדו בשיעורים פרטיים נגינה בכינור והתמידה בכך שמונה שנים עד שהוא נתגלה על-ידי כוכב הטלוויזיה אד סוליבאן, שלקחו לארצות-הברית ופתח לפניו קריירה של כנר בעל שם עולמי.

בהוראתה המיוחדת במינה טיפחה דורות של כנרים נודעים במנגנים בארץ ובמקומות שונים בעולם."

נפטרה בשנת 2007

פרופ' צבי גלינקה
גלינקה פרופ' צבי  ז"ל


נולד ב- 1924 בפולין, שם למד ב"חדר מתוקן". ב- 1932 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה ברמתיים, שבה למד והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר".

עם סיום לימודיו בביה"ס התיכון "גאולה" בתל-אביב יצא להכשרה בקיבוץ אילון שבגליל המערבי.  ב- 1943 התגייס, מטעם ה"הגנה", למשטרת הישובים העבריים ושירת שלוש שנים כנוטר בשרון והמשיך לשרת במנגנון ה"הגנה". במקביל לשירותו למד בסמינר למורים בגבעת השלושה. במלחמת העצמאות היה בחטיבת "אלכסנדרוני" ונתמנה כמפקד הגדנ"ע בפתח-תקוה. לאחר מכן הוסיף לשרת כאיש מילואים בצה"ל עד 1978.

ב- 1950 החל להורות בבית-החינוך לילדי העובדים בנתניה ובבית-הספר האזורי בעמק חפר. ב- 1960 פנה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב לתואר ראשון והמשיך באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר מוסמך וב- 1966 קיבל תואר דוקטור והחל להורות פיזיולוגיה של הצמח באוניברסיטת ת"א, עד פרישתו לגימלאות. כיהן כראש המחלקה לבוטניקה וכמנהל המכון לחקר הדגניים.

ב- 1957 השתקעה משפחתו בחולון. מזה שנים הוא חבר בועדת המלגות של עיריית חולון.

נפטר ב- 9.11.2015

מיכאל דרורי
דרורי מיכאל ז"ל

נולד ב- 1920 בפולין, שם למד ב"חדר" ולאחר מכן בבית-ספר ממלכתי, פנה ללמוד בגימנסיה והמשיך ב"סמינריון הממלכתי למורי דת-משה" בוארשה. ב- 1939, כמורה מוסמך, החל ללמד עברית ויידיש בבית-ספר יהודי בלבוב, שם גם השתלם בפדגוגיה.

בתקופת השואה שולח למחנות עבודת כפייה ומחנות ריכוז ושהה בהם חמש שנים קשות. לאחר השחרור הגיע למחנות העקורים בגרמניה, שם היה ממגוייסי נח"ם (נוער חלוצי מאוחד). לאחר נדודים בדרכי אירופה הפליג עם אשתו ב- 1946 באוניית המעפילים "תל-חי", שנתפשה בידי הבריטים ואנשיה נכלאו בעתלית.

ב- 1947 התיישבה משפחתו בחולון. כאן היה למורה בבית החינוך (היום "ביאליק") ובביה"ס גורדון. עם בואו התנדב ל"הגנה" ובמלחמת העצמאות שירת בצה"ל בחזית 5.  ב- 1953 השתלם בקורס דו-שנתי למנהלי בתי-ספר באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב- 1956 יצא בשליחות הסוכנות לקובה, ולאחר כמן לארצות-הברית, להורות עברית. ב- 1959 חזר ארצה ונתמנה כסגן מנהל בית-ספר ברמת-אביב. היה פעיל בהסתדרות המורים בועדה הפדגוגית הארצית העליונה.

פרופ' אלעזר כוכבא
כוכבא פרופ' אלעזר

נולד ב- 1926 בבסרביה  שם למד למן הגן ועד התיכון במוסדות החינוך העבריים "תרבות" והיה פעיל בתנועת "גורדוניה" כמדריך וכחבר ההנהגה. בימי מלחמת העולם הוגלה עם משפחתו למחנות בטרנסניסטריה ושם שהו כשלוש שנים עד 1944 עת שב לרומניה ופעל בתנועתו במחתרת.

עם השחרור פעל במסגרת  "הבריחה" לאיתור יהודים והעלאתם ארצה. ב- 1947 הגיע לארץ באורח בלתי ליגאלי ופנה להכשרה בקיבוץ רמת דוד.  מ- 1950 החל לעסוק בהוראה כללית ביישובי השרון. ב- 1953 החל ללמוד ביולוגיה במכון הביולוגי-פדגוגי של יהושע מרגולין בדרום ת"א, שממנו התפתחה אוניברסיטת ת"א . לאחר מכן השלים תוארי מוסמך ודוקטור (1962) באוניברסיטה העברית בירושלים. כל השנים הוסיף להורות במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ולימים כיהן בה כראש המחלקה לזואולוגיה וכדיקאן הפקולטה למדעי החיים. בשנים 1986-91 היה חבר המועצה להשכלה גבוהה בישראל.

ב- 1960 השתקעה משפחתו בחולון. פירסם מאמרים רבים בנושאי רעלנים של נחשים  וכן חיבר וערך ספרים בתחום זה. ב- 1994 זכה בפרס בינלאומי ע"ש רדי על מחקריו  בטוקסינולוגיה. יזם והקים ב- 1994 את המכללה האקדמית של תל-אביב-יפו ומאז הוא מכהן כנשיאה.

גדעון לב
לב גדעון ז"ל

נולד ב- 1924 בסארבריקן, גרמניה, שם למד בבית-ספר עממי גרמני. ב- 1935 עלתה משפחתו ארצה ופנתה לירושלים וכעבור שנה – לתל-אביב, שבה למד בבית-החינוך לילדי העובדים בצפון ולאחר מכן בבית-הספר התיכון המחוזי בגבעת השלושה. היה חבר בתנועת "המחנות העולים" ומטעמה יצא ב- 1942 להכשרה בקיבוץ מעוז חיים.

היה ממייסדי קיבוץ בארי, שהתיישב ב- 1946 בנגב, ומילא בו תפקידים מרכזיים והיה שליח בתנועתו. ב- 1949 פנה לשרת בצה"ל בחיל התותחנים כחייל סדיר ובמילואים.

ב- 1949 השתקע עם משפחתו בחולון. עד 1955 היה מנהלו של הדו-שבועון "משא" ועד 1971 ממנהלי העיתון היומי "למרחב". ב-  1954 נבחר למזכירות מועצת פועלי חולון ופעל בה בהתנדבות. ב- 1969 נבחר כנציג "המערך" למועצת עיריית חולון ובה כיהן עשר שנים כחבר הנהלה ויו"ר ועדת החינוך, שהנהיג שינויים ניכרים במערכת החינוך העירונית, לרבות פתיחת בתי-הספר לשימוש הקהילה. כן שקד על טיפוח יחסי שיתוף בין ההורים לעירייה.

שנתיים למד ב"מכון אבשלום" ללימודי ארץ-ישראל, ליד אוניברסיטת תל-אביב.

ב- 1971  נתמנה כמשנה למנכ"ל מרכז השלטון המקומי וייצג אותו בועדות שונות, בראש קרנות השתלמות, במיזמים שונים והיה נציג הציבור בבית-הדין הארצי לעבודה.

שרה פייגין
פייגין שרה ז"ל

נולדה ב- 1928 בלטביה, מגיל צעיר למדה נגינה בפסנתר ובשנת 1959 סיימה אקדמיה למוסיקה בריגה בתואר M.A. , כמלחינה וכפסנתרנית. מ- 1948 החלה לחבר יצירות מוסיקאליות, לרבות שלושה באלטים, שבאחד מהם השתתפו הרקדנים גודונוב וברישניקוב – שניהם מתלמידיה. חיברה מוסיקה לתיאטרון ולאופרה ויצירות למקהלה ולהרכבים קאמריים שונים, וכן שירים וריקודים, שעל אחד מהם זכתה בפרס ראשון בבולגריה.

ב- 1972 עלתה עם משפחתה ארצה וב- 1973 הקימה את הקונסרבטוריון למוסיקה בקריית שרת, שנועד לעולים חדשים, ובו נקלטו מאות תלמידים ו- 26 מורים עולים.

מדי פעם ארגנה קבוצות מנגנים להופעות בהתנדבות לפני חיילים ולקונצרטים בבתי-ספר, בתי-חולים וגני ילדים, בהם קונצרטים מוסברים לתלמידים. במשך 5 שנים ערכה הופעות התרמה ללב"י ועל כך הוענק לה סיכת זהב. תלמידיה השתתפו באירועים רבים שארגנה עיריית חולון לתושבי העיר. ב- 1983 פרשה מניהול והתמסרה לכתיבת מוסיקה. חיברה עשרות יצירות קאמריות, שירים, פואמה סימפונית, אופרה לילדים, המציאה שיטה חדשה לנגינה בפסנתר בארבע ובשש ידים. יצירותיה מנוגנות בקונסרבטוריונים רבים בארץ ובחו"ל ומשודרות בקול-ישראל ומהן שהושמעו בפסטיבלים בינלאומיים, לרבות השלישייה "אלגיה", המוקדשת לזכר יצחק רבין ז"ל.

ד"ר חיים קנת
קנת חיים ד"ר

נולד ב- 1923 בבואנוס-איירס, ארגנטינה. שם למד לימודים כלליים ויהודים ופנה לאוניברסיטה ללמוד רפואה. ב- 1952 הוסמך כרופא והתמחה ברפואת ילדים בבית-החולים העירוני. בנעוריו היה חבר בתנועת "אבוקה" בארגנטינה, המסונפת ל"דרור – החלוץ" הציונית.

ב- 1963 עלה ארצה והחל לשמש כרופא ילדים בבית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע והיה לרופא הראשי במחלקתו. שירת כ- 20 שנה כרופא צבאי במילואים בפיקוד הדרום.

ב- 1968 עבר עם משפחתו לחולון ושימש כרופא ילדים במרפאת פיירברג של קופת-חולים הכללית עד פרישתו לגימלאות ב- 1989. מאז הוסיף לשמש כרופא עצמאי. דורות של ילדים בחולון גדלו בטיפולו ובהשגחתו.

expand שנה: 1997 - תשנ"ז
צביה בר (אברבנאל)
בר (אברבנאל) צביה

נולדה ב- 1940 בעיר רדאע שבתימן למשפחת  עורקבי. כבת שבע יצאה עם משפחתה הענפה, כמאה נפש, ואיתם ספרי תורה, תכשיטים וכסף רב, לעלות ארצה בדרכי המדבר, ברגליהם ועל גבי גמלים. כעבור שנתיים הגיעו ארצה במבצע "מרבד הקסמים". לאחר כשנה במעברת עין-שמר עברו לקריית בנימין שבמפרץ חיפה. שם למדה בבית-ספר עממי ועם סיומו התקבלה לכפר הנוער מאיר שפיה, שבו למדה שלוש שנים לרבות לימודי סדנת תיאטרון, והופיעה כסולנית המקהלה ונגנית בגיטארה בתזמורת כלי הפריטה של שפיה.

ב- 1958 התגייסה לצה"ל, לחיל השריון, והעשירה את הווי יחידתה. עם שחרורה ב- 1960 נתקבלה לתיאטרון המחול "ענבל" כזמרת ראשית וכרקדנית. עם "ענבל" יצאה להופעות בפאריס, באיטליה ובארצות-הברית, שם השתתפה בהפקת סרט בהוליווד. היא נשארה בלוס-אנג'לס עוד ארבע שנים ולמדה שם באוניברסיטה אתנו-מוסיקולוגיה. שם נישאה לישראלי וב- 1967 חזרו ארצה והתיישבו בחולון ובה הקימו את משפחתם.

כאן פנתה לעבוד עם נוער במרכז הקהילתי "לזרוס" בשכונת ג'סי כהן ובמתנ"ס נאות רחל, אירגנה חוגים לחליליות, לריקודי-עם ולהקת פופ, והכינה מופעי ראוה לחגים ולאירועים ציבוריים.

מאז היא מופיעה כסולנית ובהופעות יחיד במופעי זמר ומחול שנושאיהם שאובים ממקורותינו ומנופי הטבע והאדם שלנו. בביתה היא מנהלת סטודיו למחול לגיל הרך והתעמלות לנשים לאחר לידה.

הדריכה בגופים שונים בעיר לעיצוב הגוף ויציבה נכונה. כן היא מלמדת פיתוח קול. הרבתה להשתתף בתכניות טלוויזיה בארצות –הברית ולאחר מכן ברדיו ובטלוויזיה בישראל, בזמר ובמחול, וערכה קונצרטים של ג'אז, פולקלור ומוסיקה קלאסית קלה במועדונים ומרכזים קהילתיים בכל רחבי הארץ.

צבי ("וילי") וילינגר
וילינגר צבי ("וילי") ז"ל

נולד ב- 1917 בחבל הקרפאטים בצ'כוסלובקיה. שם למד ב"חדר" ולאחר מכן נשלח לישיבה בברטיסלאבה. בה בעת היה לשחקן כדורגל בקבוצה היהודית המקומית. משנתגלה הדבר, הופסקו לימודיו בישיבה והוא חזר למשפחתו שעברה לטרנסילבניה, שם נשלח בשנית ללמוד בישיבה. לאחר מכן עבד במפעל המשפחתי לייצור רעפי-גג. 

בשנות מלחמת העולם כונסו יהודי עירו (סאטמר) לתוך גיטו ובהם גם משפחתו הענפה. ב- 1944 נשלחו כל היהודים למחנות, תחילה לברגן-בלזן ומשם לאושוויץ, שם שהה שנה ומשם הועבר למחנה דכאו שבו זכה להשתחרר עם בוא הצבא האמריקאי. חודשים אחדים חיפש את בני משפחתו עד שגילה שלושה מקרב 13 אחיו ואחיותיו. הוא חזר לסאטמר ושב לעבוד במפעל שהמשפחה שיקמה.

ב- 1951 עלה ארצה והקים את ביתו בחולון. כאן החל לעבוד בבית-חרושת לרהיטים "פרימה" של דודו ברסקו ב'. לאחר שנתיים עבר לעבוד ב"חמת" כמנופאי והתמיד במשך 29 שנים עד לפרישתו לגימלאות ב- 1982. 

מעייניו היו נתונים תמיד לספורט ובמיוחד לכדורגל. בצד עבודתו ב"חמת" ארגן וניהל שם קבוצות כדורגל של המפעל שזכו להיות בצמרת הליגה למקומות עבודה. ב- 1935 הצטרף לקבוצת הכדורגל "הפועל" חולון ושיחק בה כחלוץ כעשר שנים. לאחר מכן שימש כמנהל הקבוצה כעשרים שנה. עם זאת היה מאמן נבחרת הנוער והכשיר עתודה לקבוצה הבוגרת. הוא גם הקים בחולון את קבוצת הנשים הראשונה בכדורגל שזכתה להישגים בתחרויות בחו"ל. אגב כך נקרא לאמן גם את "הפועל" אזור חמש שנים וקידם אותה. נוסף על אלה ייסד את ליגת הכדורגל לותיקים והוא מרכזה גם היום. 

ב- 1993 זכה בתואר "יקיר ההסתדרות בחולון" על תרומתו הנכבדה להסתדרות ולמפעליה בעיר.

אריה חורשי
חורשי אריה ז"ל

נולד ב- 1911 בסטניסלבוב, גליציה. למד לימודים כלליים ועם סיום התיכון פנה לאוניברסיטה בקרקוב ולמד מדעי החברה וב- 1933 הצטרף לאגודת אקדמאים ציונים-סוציאליסטיים. מטעמה יצא להכשרה חלוצית ושימש גם כמדריך לנוער חלוצי עממי בתולדות ישראל וציונות. עוד לפני עלותו ארצה פירסם שלושה קובצי שירים מפרי עטו. 

ב- 1934 עלה ארצה לקבוצת כפר החורש שבהרי נצרת. עבד בענפים שונים לרבות כרועה צאן. במאורעות 1936-39 שימש כנוטר מטעם ה"הגנה" באזור נצרת. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס ב- 1940 לצבא הבריטי, לחיל הרגלים, ועם הקמת החי"ל (הבריגאדה היהודית) נמנה עם חיילי גדודו הראשון. בתום המלחמה פעל להצלת ילדים שהוסתרו ברחבי אירופה ולהעלתם ארצה. עם שובו לכפר החורש עבד בכל הענפים החקלאיים ושימש כמורה ומדריך לנוער העולה. בשלהי מלחמת העצמאות נשלח לבית העולים בבנימינה כרכז תרבות ומורה, כעבור שנתיים הועבר ליפו – המלאה בעולים חדשים – לנהל את מפעל הנחלת הלשון. ב- 1955 החל לנהל את בית הספר במעברת באר-יעקב ולאחר מכן גם את בית הספר במושבה עצמה. 

ב- 1951 השתכנה משפחת חורשי בחולון, שבה ייסד את בית הספר "כצנלסון" וניהלו עד 1978, עם פרישתו לגימלאות. במוסד שבהנהלתו הנהיג תכנית פדגוגית מהפכנית כשהתלמידים נושאים באחריות לניהול חיי המוסד וממלאים את מקום המורים. מדי חודש במשך שנים הופיע בעריכתו ובהשתתפות התלמידים בטאון בית-הספר "אל האופק". 

כל השנים עסק בכתיבה ובחיבור ספרים, בהם: ספרי עיון לתלמידים, אנציקלופדיה של ארצות העולם (10 כרכים), תולדות התרבות ומוצא האדם, ספרי ידיעת הארץ ותולדות היישוב בארץ-ישראל. תירגם ספרים מלטינית, יוונית, פרסית ופולנית. שימש כעורך ספרותי בהוצאת הספרים ברונפמן ולאחר מכן בהוצאת הספרים ב. ליכטנפלד שבה הוא עובד גם היום ועודנו פעיל בכתיבה.

 

סימן-טוב כהן
כהן סימן-טוב ז"ל

נולד ב- 1923 בצנעא, בירת תימן, בן למשפחה ברוכת ילדים. שם למד ב"חדר" אצל "מורי". ב- 1929 עלתה משפחתו ארצה תחילה לירושלים וכעבור שנה לגבול תל-אביב – יפו, בשכונת מנשייה הערבית. למד בתלמוד תורה לתימנים ובטרם סיים את בית-הספר העממי יצא לסייע לפרנסת המשפחה. ב- 1935 השתתף במכביה ה- 2 בהתעמלות ההמונית של "המכבי הצעיר". מנעוריו חבר בית"ר בתל-אביב ומטעמה השתתף בפעולות מחאה על הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף (1938), נתפש, נכלא לכמה שבועות ושוחרר בתנאים מגבילים. 

בשנות ה- 40 הצטרף לאצ"ל ונשלח לאגודת יורדי-ים "זבולון" להשתלם בימאות. באצ"ל שימש בין השאר כאחראי על תחנת השידור המחתרתית שלו. לאחר "השבת השחורה" ( 16.6.1946 ) נעצר במחנה לטרון כחודש ימים. 

במלחמת העצמאות השתתף במערכה על יפו הערבית ואחר-כך התגייס לצה"ל ושימש כמדריך במחנה תל-השומר  לאנשי חיל המשמר (חי"ם). 

ב- 1948 השתקעה משפחתו בקרית עבודה. כאן היה ממקימי סניף תנועת החרות בחולון ועבד בחיתוך יהלומים באזור תל-אביב. כיהן כאיש ציבור בועדת המיסים העירונית ופעל לפתיחת לשכת העירייה לקבלת קהל כדי לסייע לנזקקים. ב- 1973 נבחר למועצת העירייה והיה חבר בועדת המיסים, הספורט וההנצחה והיה חבר באיגוד ערים לכבאות. 

עשה רבות לקיומה של קבוצת הכדורגל בית"ר חולון ודאג לה למגרש. לאחר מכן נבחר עוד פעמיים למועצת העירייה ופעל בועדת הנכסים ובועדת בניין ערים. בסך הכל כיהן כ- 15 שנים ברציפות במועצת העירייה. ביוזמתו תורחב ותשוכלל הספרייה העירונית בן-יהודה ותכלול אגף למוסיקה ע"ש חנוך שוורץ ז"ל. 

נפטר - 2017

אדוין סלומון
אדוין סלומון ז"ל

נולד ב- 1935 בטרנסילבניה, רומניה. בהיותו בן 13 עברה משפחתו לבירת החבל קלוז', שבה גדל והתחנך. ב- 1957 קיבל תואר שני באמנות עם השלימו את לימודיו באקדמיה לאמנות על-שם יון אנדריאסקו בקלוז'. עוד לפני כן רכש המוזיאון הלאומי בבוקרשט שלוש מיצירותיו. 

ב- 1961 עלתה משפחתו  ארצה והתיישבה בחולון בשכונת ג'סי כהן, שבה החל לשמש כמדריך לאמנות לנוער. שנה לאחר בואו התקבל לאגודת הציירים והפסלים בישראל. בצוותא עם הצייר צבי תדמור והפסל אנדריי רבס הקימו בחולון מכון ראשון לאמנות ששכן בבניין המכון הטכנולוגי. 

עם הקמת המשכן לאמנות ביזמת הצייר החולוני אהרון גלעדי נרתם עם צבי תדמור לסייע בניהולו. ב- 1965 יצא לפאריס להתמחות נוספת בסורבון. 

בצד עיסוקו בציור פנה גם להוראת אמנות במכון לציור בבת-ים, במדרשה למורים לאמנות ברמת –השרון ובחוגי מוזיאון תל-אביב. מ- 1964 משמש כמורה וכמנהל המגמה לאמנות בתיכון המקצועי "ויצ"ו צרפת" בתל-אביב. רבים מהאמנים הנודעים היום בארץ נמנו עם תלמידיו. 

עבודותיו מוצגות באוספים רבים – בישראל, בארצות-הברית, בקנדה, בדרום –אמריקה ובאירופה. ב- 1963 נערכה בירושלים תערוכת יצירותיו הראשונה ומאז ערך 29 תערוכות יחיד, בהן 5 בחו"ל. כן השתתף ב- 16 תערוכות קבוצתיות בארץ ובמקומות שונים בעולם. 

זכה בפרסים בהם פרס  GILLOT  DARD   מטעם הביינאלה הלאומית הצרפתית שבזכותו התקבל כחבר האגודה לאמנות בפאריס. 

אשר שילוני
שילוני אשר ז"ל

נולד ב- 1920 בעיירה סטאשוב שבפולין בבית חסידי עני ודל. למד ב"חדר" ובישיבות, לרבות "בית-יוסף" – ישיבה של "תנועת המוסר" מייסודו של ר' ישראל סלנטר. היה חבר ומדריך בתנועת "פרחי האגודה" של אגודת ישראל ולאחר מכן הצטרף לתנועתה הסוציאליסטית – פועלי אגודת ישראל. 

ב- 1936 עלה עם הוריו ארצה וגר אתם בירושלים, בשכונת מאה שערים החרדית. כעבור שנתיים המיר את הקפוטה השחורה בחולצה כחולה ושרוך לבן, כחבר "השומר הצעיר" ולאחר שנה הוא מצטרף עם חבריו לקיבוץ ו' של תנועתו ששכן בהדר-רמתיים. שם עבד בפרדסים, בסלילת כבישים ובבניין. 

ב- 1941. בהתקרב האוייב הנאצי לארצנו, התנדב לפלמ"ח ושירת עד 1945 במחנות האימונים והעבודה בקיבוצי יגור, אילון, רמת-יוחנן וכנרת – שם נשא לאישה את רעייתו הגננת. ב- 1947 ה מתיישבים בחולון בדירת חדר שהעמידה לרשותם ה"הגנה", שהיתה למעשה "סליק" תת-קרקעי מרכזי לנשק. לאחר שהשתלם כגנן מוסמך במדרשה לחקלאות ע"ש רופין, היה לעובד מחלקת הגנים והנוף בעיריית חולון והטביע את רישומו על הנוי ועל חן המקום.

בפרוץ מלחמת העצמאות השתתף בהגנה על חולון והתגייס לצה"ל עם הקמתו. הרבה להתנדב: לעזרת יישובי הספר, לפס"ח (לשעת חירום) ולמשמר האזרחי. כיהן בהנהלת אירגון הגננים הארצי ופירסם מאמרים בבטאונו "גן ונוף". היה חבר מזכירות ועד עובדי העירייה, חבר במזכירות מפ"ם בעיר ובמזכירות מועצת פועלי חולון. 

מ- 1963 שימש ככתב "על המשמר" בחולון וכתב לעניינים מוניציפאליים. זכה ב"פרס התקשורת" מטעם מרכז השלטון המקומי ומשרד הפנים על כתבותיו בנושא שיקום שכונת ג'סי כהן, שבה פעל שנים כמתנדב. הקדיש תשומת לב מיוחדת לעדה השומרונית והיה לה לפה. ב- 1976 יסד את הארכיון והמוזיאון ההיסטורי העירוני ע"ש הרצפלד וניהלו עד 1983, עת פרש לגמלאות.

פירסם מאמרים רבים וששה ספרים, בהם שני ספרי פתגמים מקוריים משלו וספר ילדים וכן ספר זיכרון לפנחס אילון "האיש ופעלו". ב- 1988 עוטר כ"יקיר ההסתדרות בחולון".

expand שנה: 1996 - תשנ"ו
דוד גיל (פריליכמן)
גיל (פריליכמן) דוד  ז"ל

נולד ב- 1915 בצפת, דור שישי בארץ. שם למד ב"חדר" ובישיבת רדב"ז ורכש השכלה תיכונית בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב (עד 1934) . במאורעות תרפ"ט

 (1929), בהתחולל הפרעות בצפת, והוא עודנו נער, נמנה עם מגיני המקום ונפצע קשה. מנעוריו חבר פעיל בארגון ה"הגנה" ואף העמיד לרשותה את ביתו בצפת כסליק לנשק וכמקום אימונים וכן נשלח מטעמה לשרת שנה כנוטר במשטרת היישובים היהודיים.

בצפת נתמנה כמזכיר מועצת הקהילה היהודית (שהייתה אז מיעוט קטן בקרב האוכלוסיה הערבית) ומ- 1941 שימש גם כמזכיר מועצת הפועלים ונקרא להפעיל את החברה לפיתוח צפת. בנעוריו היה חבר ומדריך בתנועת הנוער-העובד ההסתדרותית ולאחר מכן פעיל במפא"י – היום: מפלגת העבודה – וחבר מרכז המפלגה מ- 1938 במשך  40 שנה.

ב- 1947 נשלח למלא תפקיד במרכז לשכות העבודה בתל-אביב והוא השתקע עם משפחתו בחולון ובה היה לחבר מזכירות מועצת הפועלים. במלחמת העצמאות שירת בצה"ל כסגן בחטיבת "קרייתי", שפעלה במחוז תל-אביב ובמחוז רמלה-לוד. ב- 1953 נבחר כמזכיר מועצת פועלי חולון ושימש בכך עד 1964. בדאגה רבה טיפל בשוכני מעברת העולים בחולון, שהייתה מהגדולות בארץ, ועשה רבות לשילובם בחיי העבודה וחברה בעיר. כן היה מראשי השוקדים על פיתוח אזור התעשייה בחולון – יד ביד עם ראש העירייה פ' אילון ובסיועו הנמרץ של שר התעשייה דאז פינחס ספיר. ביוזמתו הוקמו בית התרבות של ההסתדרות (היום אולם "מופת") ו"בית רותר" – המועדון לנוער. דלתו הייתה פתוחה  תמיד לכל נצרך לעזרה ונזקק לעצה. מ- 1965 שימש כמנהל כח-אדם ארצי במשביר המרכזי עד 1980.

מ- 1978 עד 1983 כיהן גם במועצת העירייה ובהנהלתה והופקד על הגנים והנוף בעיר, לרבות ארגון תערוכות הפרחים הנודעות בחולון.

עם פרישתו לגמלאות נבחר כיו"ר הסתדרות הגמלאים בחולון וכחבר מזכירותה הארצית פיתח בקרב הגמלאים פעילויות תרבות  וחברה – מקהלה, טיולים בארץ, התעמלות וחוגים להעשרה. כן הוסיף לכהן כשופט ברשות השיפוט של ההסתדרות במחוז ת"א.

ב- 1982 זכה בתואר "קיר ההסתדרות" בחולון.

אסתר לנדמן
לנדמן אסתר

נולדה ב- 1945 בצ'רנוביץ, בוקובינה, למשפחה דתית ציונית. את שנותיה הראשונות עשתה עם הוריה, ניצולי השואה, במעבר בלייפהיים שבגרמניה. ב- 1949 עלו ארצה ולאחר שהייה במעברת עין-שמר השתקעו בבני-ברק – מקום מגורי סבה, שהיה ממייסדי העיר.

למדה בבית-הספר הממלכתי-דתי "משואות" ובסמינר למורות "בית יעקב" ובה בעת הייתה מדריכה לבנות בתנועת הנוער שליד בית-הספר. ב- 1964 פנתה להוראה ולימדה בתיכון "בית-יעקב" בנתניה. כעבור שנה נישאה לרב נתן-נטע לנדמן ועברה לעיר מגוריו חיפה, שם לימדה בתיכון הדתי ובסמינר למורות.

ב- 1970 עברה עם בעלה הרב וילדיהם לחולון. כאן, לצד עבודתה בהוראה, אירגנה חוגי תנ"ך ומחשבת ישראל לנשים, שהיא מנהלתם עד היום. כן החלה לפעול בקרב הקשישים, אימצה את מועדון "גיל הזהב" בתל-גיבורים, שבו היא מופיעה בהרצאות ומארגנת אירועים לחגים ולמועדים. ערכה עם חברותיה לחוג מסיבות במחלקת הילדים בבית-החולים וולפסון, דאגה לכיבוד ומתנות לילידים: ונרתמה לגייס כספים לבית-חולים זה לקידום הטיפול בנשים לא פוריות.

ב- 1985 היתה ממייסדי סניף חולון של "יד-שרה" – אגודת המתנדבים הגדולה בישראל להשאלת ציוד ושירותים רפואיים שיקומיים. מאז היא מנהלת בהתנדבות את הסניף ופיתחה בו מיגוון שירותי רווחה לקשישים ולציבור, לרבות "גן עידנים" – פינת החן והמרגוע לגיל הזהב שנפתחה בו באחרונה. בקרוב יינתנו בו גם ארוחות צהריים. בדעתה להפעיל, בעזרת מתנדבים, שירותים מיוחדים לחולים כרוניים המרותקים לביתם, לרבות משדרי-מצוקה לקשישים בודדים. היא עצמה נחלצת לסייע להם בבתיהם.

הייתה חברה בועדה למעמד האשה שליד ראש-העירייה והיא פעילה באגודות לעידוד הילודה ולמניעת הפלות "אפרת" ו"נפש אחת בישראל". בביתה שלה גידלה ששה בנים ובת, עם היותה מורה בתיכון "יבנה" שהופיעה בשיעורים ובשיחות לפני הורים ותלמידים גם בבתי-ספר כלליים. גם ביתה, לצד הרב, פתוח לכל ללא שעות קבלה והיא מטה אוזן קשבת לנשים השרויות במצוקת גוף ב- 1989 זכה סניף חולון של "יד-שרה" במגן ראש העיר למתנדב.

פרופ' פטר סילפן
סילפן פטר פרופ'

נולד ב- 1931 בבודפשט בירת הונגריה. כבן למשפחה דתית למד בבית-ספר יהודי. משפחתו שרדה מן השואה תודות למפעל ההצלה של ראול ולנברג. למד בתיכון כללי ופנה ללמוד רפואה באוניברסיטת בודפשט. עם סיימו (1956), כשפרץ המרד ההונגרי נגד השלטון הפרו-סובייטי, ברח מהונגריה והגיע ארצה.

כאן החל לעבוד כרופא משפחה בקופת-חולים בעפולה. לאחר שנה יצא להתמחות בבית-החולים הפסיכיאטרי בעכו, ופנה להתמחות נוספת בפסיכיאטריה משפטית ומ- 1964 שימש כראש השירות הפסיכיאטרי בשירות בתי-הסוהר. מ- 1993 הוא משמש כמנהל מרכז בריאות הנפש בבאר-יעקב.

ב- 1959 התיישב בחולון בשכונת תל-גיבורים והקים בה משפחה. בשנות ה- 60 הראשונות יסד מסגרת טיפולית לנוער חריג, אירגן חבורות רחוב והפעיל את המועדון הראשון לנוער עזוב בבית-ספר "עמל" בעירנו. מאמציו אלה גרמו להקטנה ניכרת בתופעות האלימות והשימוש בסמים בקרב נוער השוליים דאז ובהתנקשויות הבין-שכונתיות. רבים מבני נוער אלה מצאו דרכם לצבא ולחיים תקינים ומועילים לחברה. בשנות ה- 80 היה חבר בועדת הבריאות העירונית והתמסר בעיקר למניעת שימוש בסמים ולפיתוח מודעות לקליטת משוחררים מבתי-חולים פסיכיאטרים. ב- 1993-94 עשה להתייעלות המחלקה העירונית לבריאות הנפש בחולון.

מ- 1964 מרצה באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לקרימינולוגיה ומשמש כראש המגמה הקלינית. ב- 1992 הקים שם את בית-הספר לפסיכותראפיה. מ- 1970 עד 1985 לימד פסיכיאטריה משפטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, שבה נתמנה השנה כראש התכנית לפסיכיאטריה משפטית בפקולטה לרפואה. שימש כחמש שנים כיועץ מטעם ארגון הבריאות העולמית באירופה.

פירסם עשרות מאמרים בנושאי התמחותו והשתתף בכנסים בינלאומיים רבים.

 

השופט (בדימוס) אלי שרון
שרון אלי השופט (בדימוס)  

נולד ב- 1926 למשפחת שהרבני בעיר בגדאד, שם למד בבית-ספר ממשלתי עד 1941 – עת פרצו הפרעות ביהודי עיראק, שבמהלכן נבזזה משפחתו. היה פעיל במחתרת הציונית החלוצית שקמה עקב הפרעות, לימד בה עברית, הדריך בשימוש בנשק והיה ממפקדי ה"הגנה" במקום.

ב- 1945 סיים בהצלחה את לימוד הבגרות בבית-הספר היהודי על-שם שמאש וב- 1947 עלה בחשאי ארצה והצטרף להכשרה בקיבוץ שדה-נחום, שם היה למזכיר הגרעין הבבלי, שהקים לאחר מכן את קיבוץ נוה-אור, בעמק בית-שאן. במלחמת העצמאות השתתף בפעולות ה"הגנה" באזור.

ב- 1950 עבר לתל-אביב והיה פעיל בשכונת התקוה בחוג נוער יוצא עיראק. בערבים למד משפטים ובימים עבד למחייתו, תחילה כפועל בניין ולימים כמזכיר המדור לכפר הערבי במשרד החקלאות, שבו נבחר כיו"ר ועד העובדים (1954-55). עם הסמכתו כעורך-דין (1955) נתמנה כעוזר היועץ המשפטי במשרד. ב- 1957 פתח משרד עצמאי. כפעיל ב"אחדות העבודה", בחוג הצעירים עולי בבל, היה מועמד מטעמה למועצת עיריית רמת-גן, שבה התגורר אז.

ב- 1964 נתמנה כשופט נוער במחוז הדרום ועבר עם משפחתו לאשקלון. ב- 1972 השתקעו בחולון והוא עבר לכהן במחוז תל-אביב ובמחוז המרכז. ב- 1983 נתמנה כסגן נשיא בתי-המשפט לנוער. ב- 32 שנותיו כשופט נוער, בצד ההליך הפלילי, היו מעייניו נתונים להגנה על שלום הקטין ולשיקומו. באלפים רבים של מקרים הצליח, בסיועם של שירותי הרווחה, להביא תפנית חיובית במצבם ובהתנהגותם של קטינים והוריהם ועם זאת להשפיע לטובה על המערכות החברתיות.

פירסם מאמרים בכתבי-עת מקצועיים וחיבר שלושה ספרים: "שיטת המבחן בדין הפלילי", "נוער בפלילים" ו"קטינים בסיכון". הרצה באוניברסיטת תל-אביב בהשתלמויות פסיכיאטרים. חבר המועצה הציבורית לנוער במצוקה שליד ראש-הממשלה. מ- 1975 משמש כיו"ר ועדת השחרורים לנוער עבריין החוסה במעונות ויו"ר הועדה לקביעת הסדרים ליציאת קטינים מהארץ. חבר בעמותות יוצאי המחתרת החלוצית ובמרכז מורשת בבל באור-יהודה.

למד בחוגי ציור בחולון, בהדרכת עוקשי וצבי תדמור, והוא מצייר כתחביב ואף אייר שני ספרי בישול עיראקי שכתבה אמו.

צבי תדמור
תדמור צבי ז"ל

נולד ב- 1923 בעיירה קז'מייז' בפלך לובלין שבפולין, למשפחה דתית ציונית. אביו – יהושע קפלן – היה יושב-ראש "המזרחי" במקום. שם למד בה בעת ב"חדר" ובבית-ספר. ב- 1936 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בתל-אביב, שבה למד בבית-הספר המקצועי על-שם מכס פיין.

מנעוריו חבר "הנוער העובד" וה"הגנה". מ- 1942 התגייס כנוטר במשטרת היישובים היהודיים ושירת בגליל העליון עד 1945. פנה ללמוד ציור באולפן לאמנות בהדרכת אהרון אבני בתל-אביב ולאחר מכן בסטודיו לציור שבהדרכת שטרייכמן וסטימצקי.

במלחמת העצמאות שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ולחם בחזית השרון המרכזי. ב- 1947 החל בהוראת ציור בבתי-ספר, לרבות בית-הספר התיכון "רננים" בת"א ובית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. כן לימד במדרשה למורים למלאכה ובמדרשה למורים לציור.

ב- 1952 השתקע עם משפחתו בחולון וב- 1956 פתח עם הצייר אהרון גלעדי את הסטודיו לציור בחולון, שהפך לחלק מהמרכז לאומנויות, שבו הוא מלמד עד היום. ב- 1961 הקימו גם את הגלריה העירונית שהייתה למשכן לאמנות דהיום, בראשותה של מניה אילון. צייר כרזות ועיצב מדליון לעיר. 32 שנה כיהן בהנהלת המשכן לאמנות ואף עמד שנתיים בראשו והשתתף בועדות עירוניות שונות בנושאי האמנות החזותית.

ב- 1967 יסד את המגמה לאמנות חזותית  בבית-הספר התיכון על-שם תלמה ילין.

מ- 1972 עד 1989 לימד ציור במכון אבני. היה חבר הועדה המייעצת שליד "אמנות לעם".

מ- 1950 השתתף בתערוכות הכלליות ובתערוכות קבוצתיות בארץ והציג מעבודותיו גם בחוץ-לארץ. נמנה עם "קבוצת העשרה" של הציירים שפעלה בשנים 1960-1950 והשתתף בכל תערוכותיה. יצירותיו כלולות באוספי המוזיאונים החשובים בישראל וכן באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובחוץ-לארץ.

עבודותיו זיכוהו בפרסים וכן זכה ב- 1994 בתואר "יקיר ההסתדרות" בחולון.

expand שנה: 1995 - תשנ"ה
ד"ר משה בר-לב
בר-לב משה ד"ר  

נולד ב- 1944 בחולון כבן למשפחה בילוגולוב שהתיישבה ב- 1938 בשכונת-עם. למד בבית-הספר "רמז" ובתיכון "קוגל". היה פעיל בקן "השומר –הצעיר" בחולון והרבה בטיולים ובהכרת הארץ "דרך הרגליים". שירת בצה"ל בחיל הרגלים ומ- 1962 עד 1966 למד בפקולטה לאוירונאוטיקה בטכניון בחיפה. עם סיום לימודיו שב לשרת בצה"ל, בחיל האויר, כמדריך בבית-הספר לטיסה ולאחר מכן מילא תפקידי תיכנון במטה החייל. 

ב- 1971 יצא לארצות-הברית לאוניברסיטת דרום קליפורניה, לוס-אנג'לס, וב- 1974 קיבל שם תואר דוקטור בהצטיינות יתרה על עבודתו: "זרימה סביב גופים המואצים באופן פתאומי", שהיוותה פתרון אנליטי שלא נמצא עד לאותה עת. 

ב- 1975 הוזמן לתעשייה האווירית ומילא בה מיגוון תפקידי מפתח בפיתוח ובתכנון מערכות-בקרה ושליטה למטוסים שפותחו בתעשייה האווירית, ניהול תחום פיתוח טילי ים-ים מתקדמים: ובתחילת שנות ה- 80 יזם את ראשית העיסוק בפיתוח לויינים. בצד כל אלה כיהן כמרצה באוניברסיטת תל-אביב ובטכניון בחיפה לנושאי תעופה וחלל. 

ב- 1984, כתוצאה מיוזמתו, הוקם "מינהל החלל" של התעשייה האווירית, שהציב את התשתיות הדרושות לפיתוח, ייצור, שילוב, ניסוי, שיגור והפעלה של לויינים מתוצרת הארץ. שני הלויינים הראשונים – "אופק 1" ו"אופק 2" – שוגרו ב- 1988 וב- 1990. באחרונה שוגר בהצלחה "אופק 3" – שהעלה את התעשייה האווירית בישראל לקדמת הטכנולוגיה העולמית. 

בנוסף על אלה פותח ושולב במינהל זה לויין התקשורת הישראלי "עמוס" העומד להיות משוגר לחלל בראשת השנה הבאה. 

כיליד חולון, הקים כאן משפחה וחי בה עם רעייתו וארבעת בניהם.

מרים וישינסקי
וישינסקי מרים  ז"ל

מתוך חוברת יקירי העיר לשנת תשנ"ה 1995:

"נולדה ב- 1907 בעיר מלאוה בפולין, שם למדה בגימנסיה עברית ויצאה להכשרת "החלוץ". ב- 1930 עלתה ארצה לקיבוץ גשר (לימים: אשדות-יעקב) בעמק הירדן והצטרפה לחברה מתתיהו וישינסקי. 

כעבור ארבע שנים עברו לתל-אביב ובה עסקה בעבודות מזדמנות. ב- 1936 בנו בית בקרית-עבודה, שבה שימש בעלה כמזכיר השכונה. 

היתה ממייסדות סניף ארגון אמהות עובדות (היום נעמ"ת) ופעילה מרכזית בו. כחברה בארגון ה"הגנה", עברה קורסים לנשק ולעזרה ראשונה ויצאה לשמירות-לילה בעמדות שכונות גרין ואגרובנק. ב- 1947 יסדה את מעון הילדים הראשון בחולון ל- 120 ילדים. בכל שכונה שנתווספה לחולון נחלצה להיות ממייסדי גן-ילדים במקום ומועדון לתלמיד לאחר הלימודים, לרבות הזנת הילדים. לילדי המעונות היתה כאם ולאמותיהם היתה מדריכה ומקור סעד. 

פתחה את הספרייה הציבורית הראשונה בחולון ושימשה כספרניתה במשך שנים. תרמה רבות לקליטתם הרוחנית והחברתית של גלי העלייה שנקלטו בחולון בזה אחר זה, לרבות העולים הרבים שנקלטו באחרונה. היתה ממייסדות מפעל "יד לילד" והרבתה לגייס כספים למענו במשך שנים. נבחרה כיושבת-ראש מעונות הילדים בחולון (9 במספר) ומכהנת בכך, מטעם נעמ"ת, עד היום.

במלחמת העצמאות – נוסף על התנדבותה לעזרה ראשונה – נרתמה לתת מקלט בחולון לעשרות ילדים ואמהות שפונו מיישובי הנגב הנצור. לאחר קום המדינה הוקמה בחולון אחת ממעברות העולים הגדולות בארץ. היא פתחה במעברה גן-מעון לילד העולה והקימה מפעל הזנה לתינוקות. 

מהפעילות הותיקות של 'האגודה למען החייל' וזה 25 שנה היא פעילה מרכזית באגודה למלחמה בסרטן בעיר ומגייסת תרומות רבות למענה. באחרונה, קיבלה מטעמה תעודת הוקרה – הרשמה ב'ספר החיים' של האגודה. עם פטירת בעלה הקימה קרן על-שמו ובמשך 24 שנים העניקה מלגות לתלמידי בית-הספר "מטרני" בשכונת ג'סי כהן. 

ב- 1982 נבחרה כ'יקירת ההסתדרות בחולון' וב- 1988 העניקו לה עיריית חולון  ומועצת ארגוני המתנדבים תעודת הוקרה כ'יקירת המתנדבים' וזכתה ב'מגן ראש העיר'. ב- 1994 הוכתרה כ'גימלאי מתנדב מצטיין' מטעם קרן הגמלאות הארצית של ההסתדרות על פעילותה בהתנדבות והשנה זכתה בפרס לגימלאים מתנדבים מטעם מרכז הסתדרות הגימלאים בישראל. 

דב חומסקי
חומסקי דב ז"ל

נולד ב- 1921 ובהיותו בן 4 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בנוה-שלום שבדרום תל-אביב, שבה למד בבית-הספר "תחכמוני" ובגימנסיה הריאלית "תחכמוני". בעת מלחמת העולם השנייה התנדב ליחידה עברית בצבא הבריטי ובה שירת עד 1946. 

ב- 1947 השתקע בחולון והחל לעבוד במועצה המקומית כמזכיר אישי לראש-המועצה ד"ר חיים קוגל ז"ל. בראשית מלחמת העצמאות (דצמבר 1947) נתמנה כקצין-קשר עם מפקדת ההגנה ב"חזית 5", שכללה את חולון, ואחר-כך גוייס על-ידי "ההגנה" לשירות מלא, הקים את המסגרת הארגונית של מפקדת חזית זו והיה חבר-המפקדה עד לכנעת העיר יפו עת נתמזגה עם חטיבת "קרייתי", שבה הוסיף לפעול במערכה על לוד ורמלה ומילא תפקידים אחרים. בשירותו במילואים שירת בגדוד שריון והשתתף בקרבות "מבצע סיני" (1956). 

עם שחרורו מצה"ל שב לעבוד בעיריית חולון והקים בה את המחלקה לחינוך ולתרבות. כן היה חבר ועדת ההנצחה והופקד על הקמת בית "יד לבנים" בחולון. בתפקידו כיושב-ראש ועד החיילים המשוחררים יזם בניית מאה יחידות דיור בשיכון הותיקים ובקריית עבודה. 

אירגן את מפעל הנחלת הלשון בחולון והקים רשת גדולה של מתנדבים ללימוד העברית בקרב המוני העולים החדשים שבאו לעיר. בשנות ה- 50 פתח את הספרייה העירונית המרכזית והפעיל בתי תרבות בשכונות השונות. 

באוקטובר 1960 נתמנה כמזכיר העיר והניח יסודות למינהל  מוניציפלי מתקדם בעיריה: ובה בעת המשיך למלא תפקידים ציבוריים ותרבותיים מגוונים, לרבות הטיפול בחיסול המעברות, ייזום שיכון לזוגות צעירים ופתרון מצוקות דיור למחוסרי יכולת. הוא סייע גם להקמת המרכז לחינוך טכנולוגי בחולון. 

שקד על הקמת מסגרות וולונטריות ואגודות מתנדבים, בהן – האגודה למען החייל, שבראשה עמד שנים רבות, "אילן", האגודה למלחמה בסרטן ועוד: והיה פעיל במישור ההסתדרותי כחבר מועצת העירייה וכיהן כסגן ראש-העירייה, כשהוא מתרכז בטיפול בפרט, שוקד על שיקום שכונות ושיכון לזוגות צעירים. עשה רבות לפיתוח מיתקני הספורט בעיר, לרבות הרחבת איצטדיון הכדורסל ופתיחת בריכות-השחייה. ב- 1989 פרש לגמלאות.

דוד קושניר
דוד קושניר

נולד ב- 1931 בכפר יחזקאל שבעמק יזרעאל, בן לאסתר ולשמעון קושניר, מחלוצי העליה השנייה. למד בבית-הספר היסודי במושב ובעודו ילד ונער נשא בעול עבודות המשק. את חינוכו התיכוני קיבל בבית-הספר החקלאי במקוה ישראל. משם יצא עם בני כיתתו  להתיישבות בקבוצת יזרעאל, שבה ריכז את ענף המטעים וכספורטאי שיחק בקבוצת הכדורגל "הפועל" בלפוריה בליגה הלאומית. 

כבר בהיותו תלמיד התבלט בכישוריו הספורטיביים בענפי האתלטיקה השונים ופיתח אותם באימון עצמי. ב- 1955 יצא במשלחת ישראל לפסטיבל הנוער בוארשה, שם קבע שיא ישראלי בקפיצה לרוחק ושיא נוסף בקרב עשרה. כעבור שנה שותף בנציגות ישראל, שמנתה 3 ספורטאים, לאולימפיאדת מלבורן, כקופץ לרוחק. 

ב- 1957 הגיע עם משפחתו לחולון והיה מראשוני המתיישבים בשיכון הוותיקים. כאן החל לשמש כמורה לטבע ולחקלאות בבית-הספר היסודי "המגינים" בתל-גיבורים. לאחר מכן לימד חינוך גופני ב"אורט" חולון שבו  טיפח כשרונות, בהם אלופי ישראל בקפיצה משולשת ובקפיצה לגובה. 

ב- 1960 השתתף באולימפיאדת רומא ושיפר את השיא הישראלי של עצמו בקפיצה לרוחק. בעת ההיא החל לאמן את "הפועל" חולון באתלטיקה קלה ונמנה עם קבוצת הכדורגל שלה, שהיתה בליגה הארצית. באותן שנים שימש כמדריך חקלאי של ארגון מגדלי גינות בחולון, מטעם העירייה. ב- 1971 השתלם והוסמך בקורס מורים לחינוך גופני במכון וינגייט  והחל לתפקד כמאמן נבחרת ישראל באתלטיקה קלה. יצא עם נבחרת האתלטים של ישראל למשחקי אסיה בבנגקוק, תאילנד, שבהם זכו ב- 5 מדליות זהב. ב- 1992 מונה כמאמן נבחרת האתלטים באולימפיאדת ברצלונה, שבה התבלט תלמידו נחום רוגל. 

ב- 1966 העניק לו מרכז הפועל את עיטור "לאיש כפעלו" על דמותו כספורטאי הוגן, פעיל ומפעיל, המשמש דוגמה לנוער ועל הישגיו בקביעת שיאים ארציים בקפיצה לרוחק, קפיצה משולשת ובקרב עשרה. 

באחרונה הוא מכהן בועדה העירונית להענקת מלגות לתלמידי חולון. גם היום הוא משמש כמורה לאתלטיקה ולמתודיקה של החינוך הגופני בסמינר הקיבוצים בתל-אביב. 

expand שנה: 1994 - תשנ"ד
אילון מרים (מניה)  ז"ל

מתוך חוברת 'יקיר העיר' תשנ"ד-1994:

"נולדה ב- 1909 בפלך ראדום בפולין וגדלה במשפחה חסידית. למדה בבית-ספר ובגימנסיה פולנית והייתה חברה פעילה בתנועת הנוער החלוצית "גורדוניה". ב- 1930 נישאה לבן עירה פינחס אילון (אז: צוקר). חודש לאחר נישואיהם עלו כחלוצים ארצה ופנו תחילה למושבה הצעירה הרצליה. שם החלה לעבוד בפרדסים והקימה משפחה ובית, שהפך עד מהרה לאכסניה ולמקום מפגש לעולים וחלוצים שהגיעו לארץ.
 
ב- 1935 עברו לתל-אביב, עקב עבודתו של פינחס אילון במרכז החקלאי: וב- 1937, בעצם ימי מאורעות הדמים, באו להשתקע בקריית-עבודה. בצד עבודתו במרכז החקלאי החל אילון להיות פעיל בקרב  תושבי חולון, לרבות בועדת החינוך המקומית שבראשה עמד, והיא הייתה לו לעזר בפעילותו הציבורית והתנועתית. בין שאר פעילויותיה, הייתה חברה פעילה ב"הגנה" והתמחתה בעזרה ראשונה. בתפקיד זה שימשה כמתנדבת של "מגן דוד אדום". פעילות רבה הקדישה לסניף ארגון אמהות עובדות (היום: נעמ"ת) ולמפלגת העבודה. נתנה יד לייסודו של סניף "איל"ן" בחולון לשיקום ילדים  נכים ולפעילות האגודה למלחמה בסרטן. עשרות שנים הייתה מפעילי האגודה למען החייל בעיר.
 
ב- 1953, עם היבחר אישה פינחס כראש עיריית חולון, השכילה להיות עזר כנגדו ולעמוד תמיד לימינו.
 
גולת הכותרת של פעילותה היא ייזומו וייסודו של "המשכן לאמנות" בחולון, שנפתח ב- 1960, שאותו הקימה בעזרת ציירים ופסלים מתושבי המקום. מאז היא מקדישה את רוב זמנה ומעייניה לטיפוחו של משכן זה.
 
יד הגורל הכבידה עליה ועל משפחתה עם הילקח בנה הבכור ובעלה בתוך שנים אחדות. אסונות אלה קטעו את פעילויותיה הרבות, אך לא גרעו מהיחס ומהעניין שהיא מגלה בנעשה בחולון בכלל ובמשכן לאמנות בפרט".

דבורה ברטונוב
ברטונוב דבורה  ז"ל

מתוך חוברת 'יקיר העיר' תשנ"ד-1994:

"נולדה ב- 1915 בטיביליסי שבגרוזיה וגדלה במוסקבה כבתו של השחקן יהושע ברטונוב, ממייסדי תיאטרון "הבימה" וחתן פרס ישראל. בצעירותה למדה בלט ב"בולשוי" במוסקבה. ב- 1928 עלתה משפחתה ארצה וכאן הופיע בראשונה בהופעת יחיד בגיל 13. ב- 1929 יצאה ללמוד בלט בברלין: וכבת 17 לימדה מחול בקונסרבטוריון בירושלים.  ב- 1934-36 השתלמה בריקוד באנגליה.
 
ב- 1937 נישאה לסופר עמנואל בן-גוריון, בנו של הסופר הנודע מיכה יוסף ברדיצ'בסקי-בן-גוריון. באותה שנה החלה בהופעות יחיד בארץ ובעולם – בארצות הבלטיות ובצ'כיה, ולאחר מכן בניו-יורק – ברודווי (1948) ובתיאטרון האומות בפאריס (1962) ובפסטיבל פנטומימה בברלין (1963).
 
ב- 1960 וב- 1965 הופיעה בגאנה שבאפריקה שם גם עסקה, מטעם אונסק"ו, במחקר בתחומי המחול והמוסיקה וגם לימדה.
 
ב- 1966 נסעה להודו לצורכי מחקרה, שם גם הופיעה. ב- 1986 הופיעה בקונגרס לאמנות יהודית בניו-יורק בריקוד הקבצנים מהצגת "הדיבוק".
 
בריקודיה עסקה בעיצוב דמויות ובחיפוש אחר סגנון עברי-תנכ"י שנתגלם בעבודתה "זכרונות עם" – מסכת מחולות על רקע קריאת פרקי תנ"ך מפי אחיה שלמה ברטונוב, על-פי מוסיקה מאת יוסף טל.
 
ב- 1966 עברו משפחות ברטונוב – האב ושני ילדיו – לגור בחולון. כאן פתחה סטודיו למחול ופעלה בו במשך שנים. רבות מאמהות חולון דהיום היו תלמידותיה בילדותן. כאן הקימו את בית דבורה ועמנואל המכיל את עזבונו העשיר של מ"י ברדיצ'בסקי, על ספרייתו וארכיונו הייחודי, המשמש כמקום מחקר ועיון ללומדי ספרות ולחוקריה ומנוהל בידי ד"ר אבנר הולצמן.
 
ב- 1972 נפטר בנה היחיד עדוא בן-גוריון, שהתבלט כבר בראשית דרכו כשחקן וכבימאי ועסק בכתיבה ובתרגום.
 
ב- 1985,  בגיל 70, חזרה לרקוד לאחר 15 שנות הפסקה.
 
מ- 1940 עוסקת בהוראת המחול ובהקניית ערכי התרבות הבימתית. שימשה כמרצה באוניבסיטת חיפה ופירסמה ספרים ומחקרים בנושאי הריקוד העממי האתני והדתי, בהם: "ריקוד אלי אדמה", "מסע אל עולם הריקוד" ועוד.
 
ב- 1991 זכתה בפרס ישראל לאמנות המחול והבימה על מפעל חייה וב- 1992 הוענק לה פרס איגוד אמני ישראל."

ניפטרה בשנת 2010

שרה קוגל
קוגל שרה  ז"ל


מתוך חוברת יקיר חולון לשנת תשנ"ד 1994

"נולדה ב- 1902 במונקאץ' שבהונגריה לבית יהודי דתי ושם סיימה בית-ספר עממי ובית-ספר תיכון, שלאחריו השתלמה במכללה למסחר. בנעוריה הייתה מפעילי המתנדבים למען הקרן-הקיימת, ולמען הקניית  הלשון העברית לילדי המקום.

ב- 1921 הכירה את ד"ר חיים קוגל, שנשלח מטעם ההסתדרות הציונית בפראג לייסד גימנסיה עברית במונקאץ' ואגב כך קיים בערבים חוגים לעברית שבהם השתתפה. ב- 1926 נישאו.

שנים פעלה בארגונים ציוניים "תחייה", "עברייה" וויצ"ו ותמכה בעליית חלוצים מעירה לארץ, שהקימו והשלימו בה קיבוצים מפוארים. ביתם והגימנסיה העברית שימשו  מרכז ציוני בעירם וכתובת לשליחים מהארץ. ב- 1939 עלתה עם בעלה ושלושת ילדיה ארצה. זמן קצר לאחר מכן הוצע לד"ר קוגל לעבור לקריית-עבודה ולאחד את חמש השכונות שבאזור ליחידה אחת. ביולי 1940 החל לכהן כראש המועצה המקומית המאוחדת שניתן לה השם חולון. היא עמדה לצידו של בעלה בכל שנות פעילותו כראש המועצה ומ- 1950 כראש העירייה עד 1953 עת נפטר לפתע.

ב- 1940 ייסדה את החוג לתנ"ך שהתכנס מדי שבת ופועל עד היום בהשתתפות כ- 50 מתושבי העיר.  החוג היווה גרעין להתארגנות קהילתית. על כך זכתה להוקרה מיוחדת מטעם החברה לחקר המקרא בישראל.

בתקופת "ההגנה" העמידה את ביתה להצפנת סליק של נשק ולקורסים לעזרה ראשונה, שבהם הדריכה בתה, וכמרכז לפעילויות חשאיות. ביתה שימש מקלט למעפילים שעלו ארצה בדרכים בלתי-ליגאליות.

בשנות ה- 50 נרתמה עם אברהם הרצפלד לגיוס כסף להרחבת בית האבות של "משען" בחולון.

זה כיובל שנים היא פעילה בלשכת בנות-ברית "אורה" בחולון שהיא היתה ממייסדותיה. זכתה בתעודת הוקרה והערכה מטעם האגודה למלחמה בסרטן על 30 שנות התנדבות במסירות ובהתמדה.

גם היום היא ממשיכה בפעילויותיה הציבוריות למען העיר ותושביה."