|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 שנה: 2010 - תש"ע |  ברכה גילאי נולדה ב–1929 בצ’כוסלובקיה כבת עשירית ואחרונה במשפחה. מגיל שלוש גילו בהכשרונות דרמטיים ונחשבה כ”ילדת פלא”.
בסוף 1938 הועבר האיזור לשליטת הונגריה והיא עברה לבית ספר הונגרי. כעבור שנתיים החליטו ההונגרים לגרש את רוב היהודים מהאזורים שסופחו להונגריה והם ברחו והסתתרו עד שכעבור שנה נתפשו ונכלאו בבית–הסוהר בבודפשט ובמחנה מעצר.
משהחל הכיבוש הגרמני הוגבלו בגטו והוגלו לאושוויץ–בירקנאו – שם הוכנסו שתי אחיותיה ושני הילדים הקטנים לתאי הגאזים. בראשית 1945 הועברה למחנה ברגן–בלזן בגרמניה – שם פגשה באחות נוספת שנפטרה כעבור זמן מה.
ב–1946 עלתה ארצה בעליית הנוער ונקלטה בבית–הספר החקלאי מקוה ישראל. בתום הלימודים יצאה לשנת שירות ואחר–כך לצבא. התחתנה ועברה לחולון, שבה היא מתגוררת בקביעות מאז 1946. כאן עבדה במחלקת החינוך והתרבות בעירייה והייתה מזכירה בבית–הספר ביאליק.
הקימה עם שותפה תיאטרון בובות שביטא את כשרונותיה מילדותה ולקשר המיוחד שלה לילדים.
מאז הקמת “בית להיות” בחולון היא פעילה בו במתן עצות לכל הגילאים, לרבות ילדים קטנים שלפניהם היא נעזרת בבובותיה. היא חברה במקהלה ועורכת מדי פעם ערב תרבות בשם “מלוה מלכה”.
ערכה סיור בארצות–הברית ובקנדה עם בובותיה ועם סרט – סיפור חייה בתקופת השואה. הבובות שלה הוצגו גם בתערוכה בניו–יורק במוזיאון הישיבה יוניברסיטי, שם נשאה דברים.
כן היא מרבה לנסוע לגרמניה ולהופיע עם הבובות לפני ילדים קטנים ולפני תלמידי תיכון ומבוגרים בשפות אנגלית וגרמנית.
|  גנני חיותה נולדה ב–1930 בנשר ליד חיפה שנוהלה על–ידי מועצה מקומית פעילה ומסודרת. שם למדה בשני גני ילדים מטופחים ובבית החינוך לילדי העובדים. את לימודיה התיכוניים והמקצועיים עשתה בבית–הספר התיכון הריאלי בחיפה ובאוניברסיטת בר–אילן כבוגרת התואר הראשון בחוג המשולב למדעי החברה.
מנעוריה חברה בנוער העובד ובארגון ה”הגנה” עד קום המדינה. רכשה הכשרה מקצועית בבית–ספר לאחיות (היום: ביה”ס לסיעוד) בתל–אביב שהיה אז תחליף לשירות צבאי, ובקורס על בסיסי בבריאות הציבור. עבדה כאחות בבית–חולים וכמדריכה לתלמידות ביה”ס לאחיות. לאחר מכן פנתה לתחום הרפואה המונעת ובה בעת השלימה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה.
לחולון הגיעה ב–1964 ועסקה בבריאות הציבור אם כאחת מן השורה ב”טיפת חלב” (“תחנת אם וילד”) בחולון ובסביבתה, אם כאחות אחראית על תחנה בבת–ים ולבסוף כמפקחת על שירותי בריאות הציבור בתחנות אם וילד ובבתי–הספר של חולון ואזור ומילאה תפקיד זה 25 שנה עד פרישתה לגימלאות ב–1995.
לאחר יציאתה לגימלאות נחלצה לפעילות התנדבותית במסגרת “יד שרה”.
חיותה גנני נשואה ואם לשלושה ולה שמונה נכדים. עברה שבר גדול במשפחתה עקב פטירת בתה האמצעית, ילידת חולון, ממחלה בהותירה בן–זוג ושלושה יתומים.
|  אבינועם זמירלי נולד ב–1935 כבן להורים מתושבי יסוד המעלה בגליל, לשפת אגם החולה, שהייתה מוכית מלריה וכמו רבים מילדי המקום גם הוא חלה בה לא אחת ושרד. במושבה ותיקה זו גדל ולמד עד לבגרותו.
התגייס לצה”ל ב–1952 והוצב בחיל ההנדסה כמפעיל ציוד הנדסי כבד, בולדוזרים ומחפרים. לחיל זה היה אז חלק רב בהקמת תשתיות כייבוש אגם החולה תחת אש הסורים, לסלילת דרכים לסיורי צה”ל, שהשתתף בהם והיה מסוללי הדרך לאילת דרך מכתש רמון.
ב–1972 הצטרף לועד ההורים של שבט הצופים “ארנון” בחולון, שבו פעל בנו, ולימים נבחר לתפקיד “ראש השבט” במשך חמש שנים.
ב–1982 נבחר ליו”ר מועצת ארגוני המתנדבים בחולון ומזה ארבע שנים הוא יושב–ראש “העמותה למען הקשיש בחולון” בהתנדבות. בתפקידו זו יצר שיתוף פעולה עם אגף הרווחה של העירייה לקידום השירותים לקשישים בעיר, לרבות: שלוש שכונות תומכות, בית חם ומרכז יום לקשיש שבאחרונה שופץ לתפארת ולנוחיות מבקריו הקשישים.
חבר בעמותת ידידי בית–החולים וולפסון בחולון, שופט ב”מועצה לישראל יפה” וחבר בועדת ההיגוי של מועצת ארגוני המתנדבים בחולון.
ב–2007 עוטר ב”מגן ראש העיר למתנדב” כהוקרה על פעילותו ההתנדבותית בחולון.
ב–1999 פרש לגימלאות לאחר 30 שנות עבודה בחברת “תדיראן” ומאז הוא נתון כולו לפעילות התנדבותית וכן כתחביב התחיל לצייר וגילה בעצמו כישרון חדש.
|  טיש גדעון נולד בתל–אביב ב–1939 כשני מארבעה בנים. ב–1955 עברה משפחתו לחולון לשיכון הותיקים. מינקותו נמשך לכדורגל ואת רוב ילדותו בילה במגרש “באסה” (היום בלומפילד) של הפועל תל–אביב ונהנה לצפות באימוני הקבוצה וכן לכסח את הדשא ולצבוע את קווי המגרש. כילד בן 11 קיבל תמורת עבודתו נעליים.
החל לשחק בקבוצת הנערים ואחר–כך בקבוצת הנוער. בגיל 16 בלבד עלה לקבוצת הבוגרים והצטיין בתפקידו וזכה עם קבוצתו כעבור שנה בתואר האליפות לראשונה במדינה.
עקב הישגיו הבולטים הוזמן לשחק בנבחרת ישראל והוא בן 17 בלבד. עד היום הוא מחזיק בתואר “השחקן הצעיר ביותר בנבחרת הלאומית”, שבמדיה הופיע 36 פעמים ונבחר פעמיים כשחקן השנה ומוקם כחמישי בטבלת כובשי השערים של “הפועל” בכל הזמנים.
בספטמבר 1964 במשחק ליגה נפצע ורגלו נשברה. כששב והוסיף לשחק כבר לא חזר להיות כפי שהיה ובשנת 1969 סיים סופית לשחק, לאחר שייצג בכבוד את ישראל במקומות רבים בעולם.
בצבא שירת בפיקוד הנח”ל ונלחם כחייל קרבי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור, במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה. עד גיל 52 שירת שירות מלא במילואים. 30 שנה עבד ב”אגד” ועבר לגור בנאות רחל.
כגמלאי הוא מוסיף לאהוב כדורגל, צופה הרבה במשחקים ומבלה לרוב בחברת אשתו, שלוש בנותיו ותשעת נכדיו.
|  כהן יוסף נולד בבצרה שבעיראק ב–1932 למשפחה מסורתית וציונית. בנעוריו הצטרף לתנועת “החלוץ” ופעל בשירות ה”הגנה” להעלאת משפחות יהודיות לארץ–ישראל דרך מחנות מעבר בפרס. הוא עצמו עלה ב–1951 עם בני משפחתו הגדולה ושוכנו במעברת חולון.
כאן הצטרף להסתדרות הכללית ולמפלגת “אחדות העבודה” (לימים “מפלגת העבודה”) והחל לעבוד בנמל תל–אביב עד גיוסו לצה”ל ב”גבעתי” ובחיל הים ובו נטל חלק במבצע סיני בכיבוש אוניית המלחמה המצרית אברהים אל–אוול, בפריצת מיצרי טיראן והדרך לאילת.
לאחר מכן עבד 45 שנה במפעל תעשיה כימית “אוקסידון” שבחולון עד פרישתו לגימלאות במעמד מנהל ייצור והיה לאיש אמונה של מעבידיו ושל חבריו לעבודה.
עם בנייתה של שכונת ג’סי כהן (1953) עבר עם משפחתו הצעירה לגור בה ופעל לקידומה ולהקמת ועד שכונה וכיהן בו מ–1957 עד 1968 ועשה רבות להתפתחותה. ב–1964 נבחר כיו”ר ועד ההורים של ביה”ס ויצמן ולאחר מכן כחבר ועד ההורים של ביה”ס הולץ עד 1980.
ב–1977 נבחר למועצת העירייה של חולון, בראשות פנחס אילון והתמיד בכך בכל שנות כהונתו בהפעלת הועדות הרבות וכן מאז בחירת מוטי ששון לראשות העיר (ב–1993 עד 2008) מ–1994 כיהן עשר שנים כיו”ר שירותי כבאות חולון–אזור–בת–ים.
עם פרישתו ממועצת העירייה נבחר למזכיר מפלגת העבודה בחולון וצורף ללשכת מרכז המפלגה. פעולותיו אלה נעשו כולן על טהרת ההתנדבות. ב–1980 ייסד את “עמותת יוצאי בבל” בחולון שבראשה הוא עומד עד היום ואף ייסד קרן למלגות המוענקות מדי שנה לסטודנטים בני חולון.
נשוי לאסתר, אב לשלושה וסב לשמונה.
| לוי עזרא נולד בת”א ב–1939 להורים יוצאי חלב שבסוריה וגדל במשפחה בת 11 נפשות שעלו ארצה ב–1931 וכמה מאחיו הגדולים הספיקו ליטול חלק במאבק נגד השלטון הבריטי ובמלחמת העצמאות. אחיו הצעיר נפל בקרב ברמת הגולן במלחמת ששת הימים.
עם גמר בית הספר היסודי פנה לעבוד ובערבים למד בבית–הספר המקצועי “שבח” במגמת מכניקה עדינה.
ב–1956 התגייס לצה”ל והתנדב לצנחנים. לאחר שנפצע ברגלו עבר לחיל החימוש ובו מיצה וטיפח את הניסיון שרכש במקצוע המכניקה.
ב–1969 התקבל ליחידה טכנולוגית בצה”ל לבנות ולהקים בית מלאכה מכאני. לאחר 10 שנות עבודה וניהול 17 עובדים יצא לשנת חופשה ללמוד מקצוע חדש – ביקוע יהלומים. משהחל משבר בענף זה שב לצה”ל והציע להקים מדור ביקורת איכות מכנית בתוך שטח אמינות ומאז הוא שותף בפיתוח תכנון ובנייה של מערכות צה”ליות שהשתיקה יפה להן.
באוגוסט 1961 הקים משפחה עם זוגתו בתיה ולהם שתי בנות. וב–1975 עבר להתגורר עם משפחתו בחולון.
במהלך עבודתו ביחידה ליווה עשרות מיזמים וב–1981 נבחר כעובד מצטיין ביחידתו. ב–1989 זכה כעובד צה”ל להיות אחד מזוכי פרס בטחון ישראל.
|  נצר מיכאל ד"ר נולד ברחובות ב–1930 שבה גדל ולמד בבית–הספר העממי ובתיכון. מנעוריו חבר בתנועת המכבי הצעיר וחבר ה”הגנה”.
ב–1948 שירת בצה”ל בחטיבת “גבעתי” ולאחר שנתיים פנה לשירות קבע בחיל האויר.
ב–1954 בהיוסד התעשיה האוירית היה מעובדיה הראשונים ומילא בה תפקידים מקצועיים וציבוריים שונים, לרבות ניהול בית–הספר התעשייתי במפעל ויצא בשליחות הדרכה לצ’ילה לשנתיים.
ב–1956 הקים עם אשתו עפרה משפחה המתגוררת בחולון עם שלושת ילדיהם ועשרה נכדיהם. באותה שנה השתתף במיבצע “קדש” בסיני ובמלחמת ששת הימים פעל בצוות קרקע של חיל–האויר (1967) וכן במלחמת יום הכיפורים (1973). מ–1974 עד 1995 – כהתנדבות למילואים – שירת ביחידת איתור נעדרים בצה”ל והתמיד בכך גם ב”מלחמת שלום הגליל”.
כבר ב–1958 קיבל רשיון מורה דרך. כעבור שנים (ב–1972) קיבל תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה באוניברסיטת בר–אילן וב–1982 זכה בה בתואר שני בגיאוגרפיה על מחקרו בנושא “בזלת וקרקע בגולן”. ב–1988 פרש לגימלאות. מ–1995 עד 2003 עסק בהוראה במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בר–אילן, במכללת יהודה ושומרון ובמכללת צפת שבהן עסק בתחומי התמחותו.
ב–1995 זכה בתואר ד”ר לפילוסופיה באוניברסיטת בר–אילן על מחקרו באשר לשינויי אקלים ב–6000 השנים האחרונות והשפעתם על עיצוב הנוף ועל ההתיישבות בגוש דן. במשך 20 שנה (עד 2009) משתתף ומרצה בכנסים השנתיים של החברה הגיאולוגית והאגודה הגיאוגרפית בישראל.
מ–2002 מתנדב בארכיונים של חולון, רחובות, בית חטיבת “גבעתי” והמרכז למיפוי ישראל.
תחביביו: ידיעת ארץ–ישראל, בניית עץ משפחה, ניווט ספורטיבי.
| צדוק דקלה נולדה ב–1936 בתל–אביב ובעודה כבת שנה עברה משפחתה לשכונת “עם” שקדמה לעיר חולון, שבה גדלה ולמדה למן הגנון וגן הילדים ועד לבית–החינוך לילדי העובדים שאותו סיימה ופנתה לבית–הספר התיכון ע”ש קוגל. לאחר שתי שנות לימוד עברה לירושלים ללמוד בסמינר למורים ע”ש דוד ילין והשלימה לימודיה כגננת.
ב–1954 שירתה בצה”ל כמ”כ בבה”ד 12 וב–1956 נענתה לקריאתו של בן–גוריון ונחלצה לסייע לישובים החדשים בנגב ושימשה שנתיים כגננת במושבי השובלים ובהם עולים מיוצאי רומניה ותוניס.
משם שבה לחולון ועבדה כגננת בגן כ”ח במשך 21 שנה (עד 1979). בה בעת נבחרה כנציגת הגננות בהסתדרות המורים ועברה למלא תפקיד עוזרת למנהלת המחלקה לגננות במרכז הסתדרות המורים ומ–1982 עד פרישתה (2007) הייתה מנהלת המחלקה והוסיפה לפעול בהסתדרות המורים כגמלאית עד עצם היום הזה.
ב–1996 נבחרה ברשימת העבודה למועצת עיריית חולון וכיהנה בה עד 2008.
היום היא חברה בועדת הערר לארנונה ובדירקטוריון של החברה לבילוי ובידור ומתנדבת במועצת הנשים העירונית.
ב–1998 זכתה בתואר “יקיר ההסתדרות” בחולון.
|  רינת משה נולד ב–1932 להורים חברי “החלוץ” שעלו ארצה ונמנו עם מתיישביה החילוניים של בני–ברק, שם למד בבית–הספר מזרחי עד כיתה ו’ והמשיך ברמת–גן בבית–הספר “יהלום” ובגימנסיה “אוהל שם” עד כיתה י’.
היה חבר ומדריך בתנועת “הנוער העובד” וריכז את מועדוניה בבני–ברק, רמת–יצחק ורמת–גן. שירת בנח”ל כסמל ומפקד מחלקה והיה שותף להיאחזות הנח”ל הראשונה (לימים נחל עוז). השלים בגרות אקסטרנית ופנה ללמוד באוניברסיטה בירושלים ועסק במינהל ההסברה הממשלתי, הצטרף למפא”י (לימים: מפלגת העבודה).
כעבור שנה חזר לבני–ברק לסייע בפרנסת המשפחה והחל לעבוד במרכז לתרבות ולחינוך בועד–הפועל של ההסתדרות כממונה על אזור המרכז ושקד על תרבות והסברה בקרב העולים החדשים.
בשנת 1956 עד 1974 היה גם מנהל ההסברה והאירועים של ההסתדרות ברחבי הארץ. ב–1956 נשא את אשתו וב–1957 היה לתושב חולון.
ב–1974 נתמנה למזכיר הועדה המרכזית והועד הפועל של ההסתדרות ובמקביל – בתום מלחמת יום–כיפור – נבחר למועצת עיריית חולון ובה כיהן שבע קדנציות בתפקידים רבים ומגוונים, לרבות בהנהלת העיר, כיו”ר ועדות ציבוריות, סגן ומ”מ ראש העירייה ויו”ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה.
שירת את העיר ותושביה תחת הנהגת ראשי העיר פנחס אילון ז”ל ומוטי ששון.
ב–1981 נבחר כמזכיר מועצת הפועלים בחולון וכיהן בו 12 שנים אגב שימת דגש מיוחד על פיתוח הקשר עם ועדי העובדים ועם רבבות העובדים במפעלי התעשייה, השירותים והמסחר בחולון שהיה אז אזור התעשייה השני בגודלו בארץ.
ב–1993 שבה מפלגת העבודה להנהגת העיר בראשות מוטי ששון ולצידו משה רינת כסגנו וממלא מקומו בשלוש הקדנציות הבאות כשותף פעיל לכל העשייה הגדולה ולתנופת הבנייה שהפכה את חולון לעיר ואם ולמרכז תרבות וחינוך.
| דנקנר שמואל - אזרח כבוד של חולון הנהלת עיריית חולון החליטה להכתיר את שמואל דנקנר אזרח כבוד מספר 22 של העיר חולון כהוקרה על פעילותו רבת השנים לפיתוחה וקידומה של העיר חולון.
וכך נכתב בתעודת ההערכה שהוענקה לשמואל דנקנר:
"מיום שעמדת על דעתך פנית לבנייה ולחידושים הכרוכים בה ואימצת לך ככלל במעשי ידיך שלא להסתפק בטוב אלא לשאוף ולהגיע לטוב יותר ואף לטוב ביותר.
ברוח זו זיכית את עירנו חולון בעשייה רבה שהרחיבה את גבולותיה ושיפרה להפליא את קריית בן-גוריון וקריית רבין ברמת בנייה גבוהה וחדשנית, בפיתוח תשתיות ציבוריות לרבות הכללת בריכות שחייה וגן נוי לדיירים וכן חידשת בהקימך את חברת הטלוויזיה הרב-ערוצית הראשונה שכבר בשנות ה-90 הציעה לתושבי חולון טלוויזיה בכבלים.
כן גילית רוחב לב בתמיכתך המעודדת במפעלי הספורט בעירנו ומעל לכל בהיחלצותך לממן ולשגר מעירנו ניצולי שואה וצאצאיהם לגרמניה להעמקת תודעת השואה.
במעשיך ובתרומתך למען חולון ותושביה היית מופת לכולנו ועל אלה ראתה עיריית חולון לכבדך ולהתכבד בך כאזרח כבוד של עירנו לאורך ימים ושנים".
ניתן בכ"ג בסיוון תש"ע, 5.6.2010 | | שנה: 2008 - תשס"ח |  שפי מיה נולדה בחולון ב–1937, כבת למשפחת קושניר, מותיקי קריית עבודה. שם גדלה והתחנכה בגן הילדים ובבית–החינוך לילדי העובדים על שם ביאליק. ובהמשך – בתיכון חדש בתל–אביב ובסמינר הקיבוצים. מנעוריה חניכה – ועד מהרה מדריכה – בתנועת הנוער העובד והלומד.
בשירותה הצבאי התנדבה לגדוד בחטיבת "גולני" והוכשרה בקורס מזורז לעבודה עם חיילי הגדוד שרבים בהם היו דלי השכלה וכך שולב שירותה הצבאי בהוראה ובארגון פעילות חברתית משולבת בלימודי מולדת אגב היציאה עם החיילים לסדרות ממושכות.
עם שחרורה השתלבה במערכת החינוך בחולון כמחנכת בכתות יסוד א–ד בביה"ס משה הס – שנתיים ולאחריו בביה"ס חנקין, במגוון הגילים, כמחנכת וסגנית מנהל במקביל.
ב–1976, באמצע חופשת הקיץ, הופנתה בבהילות להקים ולנהל בית–ספר חדש שהיה עדיין בבנייה באזור החולות של חולון (כיום קריית שרת). במאמץ עילאי שלה ושל צוותה נפתח בית–הספר "ניב" והחל לפעול כנדרש.
ב–1994, לאחר הפרישה ממערכת החינוך, יצאה בשליחות לברית–המועצות לשעבר במגמה לראיין ולמיין במקומות שונים נוער מכיתות י"א–י"ב כמיזם משולב של עליית הנוער והסוכנות היהודית "נעלה 16", שנועד להעלותם ולשלבם בפנימיות תיכוניות בארץ ולהכשירם לרכוש השכלה גבוהה (ללא תשלום), כשהיעד הנוסף – לגרום להוריהם לעלות גם הם ולחיות בארץ. היא פעלה בצוות בן חמישה מתנדבים (רובם מחולון) שנדדו ממקום למקום במשך שלושה חודשים עמוסי עבודה וחוויות וניהלו בעצמם את ההסעות, המגורים והמפגשים עם הקהילות השונות והנבחנים.
|  אלגביש עמנואל נולד ב–1924 בפולין כבן תשיעי מקרב 10 ילדים לאב – ציוני נלהב ומורה לעברית, שנטע בבני משפחתו את השאיפה לעלות ארצה.
ב–1933 נתאפשר הדבר והוא – אז ילד בן 9 – הגיע עם משפחתו לנמל יפו. שנים ספורות לאחר מכן הצטרף, בעקבות כל אחיו לתנועת בית"ר וכשפרצו מאורעות 1936 עזר ללוחמי האצ"ל באספקת מזון ובהעברת ידיעות. בגיל 15 התקבל כחבר באצ"ל שהפנה אותו, לאחר פרוץ המלחמה, להתגייס לצבא הבריטי כדי ללחום בנאצים, שהתקרבו גם לארצנו.
עם הקמת הבריגאדה היהודית (חי"ל) צורף אליה ונשלח לחזית המלחמה בצפון איטליה.
ב–1945, בתום המלחמה, נמנה עם החיילים העבריים שנותרו באירופה כדי לסייע לשארית הפליטה. עם שובו ארצה שב והצטרף לאצ"ל ומילא בו תפקידים שונים לרבות הדרכה. על פעילותו באצ"ל נתפס ע"י הבריטים ונכלא כמה פעמים עד שחבריו תכננו מבצע והצליחו לשחררו.
עם פרוץ המאורעות שהתרחבו למלחמת העצמאות יצא עם חבריו באצ"ל להקים עמדות הגנה על גבול יפו–תל אביב. באוגוסט 1948 התגייס לצה"ל ושירת בין השאר בחיל התותחנים וכן המשיך גם כאיש מילואים. עם שחרורו התנדב לשל"ח (שיקום לוחמי חופש) לעזרה ללוחמי המחתרת והיה פעיל בבית המתנדב וממקימי עמותת לוחמי האצ"ל ואף עמד בראשה. העמותה מספקת פעילות חברתית, טיולים ומפגשי–עיון לאנשים שהגיעו לגבורות ומנדבת את חבריה לעזרה לקשישים ולמעוטי יכולת.
| אביגני יצחק נולד ב–1919 ביפו ואת ילדותו עשה בתל–אביב, שבה למד בישיבת "פרחי כהונה" בראשות הרב הראשי עוזיאל והשלים את השכלתו בקורסים של ההסתדרות בבית ברנר. בנעוריו היה חבר "החוגים הלומדים" ופנה לעבוד לפרנסת המשפחה בעבודות מזדמנות לרבות ליטוש יהלומים וייצור גבינה.
מגיל 16 היה חבר ה"הגנה" ומטעמה השתתף בפעולות בגבול יפו–תל–אביב ובמקומות אחרים באזור המרכז. לאחר שעברו הוריו ב–1934 לשכונת גרין (היום בחולון) מילא בנעוריו תפקידי שמירה והיה קשר בין עמדות ההגנה שבשכונה.
בסוף 1946 עבר עם משפחתו לשיכון קריית עבודה שבמרכז חולון ובדירתו זו הוא מתגורר גם היום. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "קרייתי".
ב–1949 התגייס למשטרת ישראל ושימש בתפקיד סמל א' בבית–המשפט בתל–אביב עד 1957 – משעבר לעיריית חולון והתמיד לעבוד במחלקת הגזברות עד צאתו לגמלאות ב–1989 ועוד הוסיף לשמש בתפקידו כגימלאי בחוזה אישי שעודו נמשך זה עשרים שנה.
לאחר שנולדו לרעייתו ולו שלוש בנות ילדה אשתו שלישייה (שתי בנות ובן) שנרשמה כשלישייה השלישית בתולדות המדינה. אחת מבנותיו היא ד"ר לחינוך ושניים מנכדיו הם אדריכלים.
|  אצבעוני משה נולד למשפחת נפרסטק ב–1913 בקאליש שבפולין, שם היה אביו סנדלר בעל נטייה ציונית דתית, שעלה לבדו ארצה בשנת 1924 וכל המשפחה עלתה בעקבותיו ב–1925 וזכתה שהמשורר ח"ן ביאליק עצמו יציע לה את שמה העברי: אצבעוני.
כאן למד הילד משה בבית–ספר יסודי–דתי תחכמוני בנוה–צדק, שבגבול יפו. משנתעורר הצורך לצאת לעבודה – פנה ביום לעבוד ובערב ללמוד. ופנה גם לפעילות ספורטיבית ברכיבה על אופניים והשתתף בענף זה במכביה הראשונה שנערכה ב–1932.
התפרנס מעבודות שונות אם במכולת ואם כמגלגל סרטים בקולנוע "אופיר" ולימים כעובד במפעל לייצור מראות ודבק במקצוע זה ופתח עסק עצמאי משלו למראות.
ב–1936 עברה כל המשפחה לחולון (אז: קרית עבודה שנבנתה כשיכון לחברי הסתדרות העובדים) למקום שבו הוא מתגורר גם היום לאחר שעם נישואיו בנה את דירתו מעל בית הוריו.
בשנים ההם, בטרם מדינה, התנדב ל"הגנה" ובה התמחה בהפעלת נשק והוסמך כמדריך שעיקר פעילותו בלילה. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושימש כסגן–מפקד חזית 5 שהגנה על אזור חולון מפני התוקפים מיפו. לאחר מכן הוסיף לשרת בצבא כאיש מילואים עד לאחר מלחמת ששת הימים ב–1967. בין שאר תפקידיו בצה"ל שימש כמג"ד (בדרגת רב–סרן) וכמפקד נפה של הג"א (היום: פיקוד העורף) שהיה מופקד על חולון, בת–ים ואזור.
בשנות לימודי ילדיו בבית–הספר היסודי ביאליק בחולון נבחר כיושב–ראש ועד ההורים בבית–הספר הזה.
|  אמיר גורביץ נולד ב–1940 למשפחה ממייסדי חולון (אז: קריית עבודה) ובה למד בבית–הספר ביאליק והמשיך בתיכון המקצועי "שבח" בתל–אביב.
היה חבר התנועה המאוחדת בקן חולון. ב–1959 התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש והוסיף לשרת במילואים לרבות במלחמת יום–כיפור ומלחמת לבנון הראשונה.
ב–1960 פנה ללמוד ציור ואמנות במכון אבני בת"א במשך שלוש שנים וב–1965 יצא ללימודים ועבודה בארצות–הברית ולמד באוניברסיטת ייל בפקולטה לתיאטרון, עיצוב תפאורה, תאורה ותלבושות לתיאטרון. כן השתלם בנושאים אלה במכונים נוספים בניו–יורק ועבד, בין השאר, עם ארתור מילר ועם מרק שגאל.
ב–1968 חזר ארצה עם הקמת הטלוויזיה בישראל שבה התקבל כתפאורן בכיר. הוא ביצע תפאורות לתוכניות מובילות (כגון "ניקוי ראש"), לסרטי דראמה (הכלה וצייד הפרפרים ועוד) לפסטיבלי זמר ולתכניות ילדים (ריץ–רץ, חג לי, הופה היי ועוד).
כחבר בארגון מעצבי במה בישראל פנה לעיצוב תפאורה לתיאטרון ("אנשים קשים" בתיאטרון חיפה).
מ–1989 היה לאזרח עובד צה"ל בחיל המודיעין כמעצב לצורך פיתוח מוצרים ייחודיים מגוונים מחומרים מורכבים. בתפקידו זה זכה ב–1993 בפרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת. ב–2006 פרש לגמלאות מתפקידו הצה"לי.
זה שלוש שנים שהוא מתנדב ותורם לסדנת "גל" בתל–השומר – מרכז לשיקום נפגעי הלם קרב.
משנת 2005 הריהו חבר במסדר הבונים החופשיים. |  גיל צבי נולד ב–1919 בפולין וכבן שנה הגיע ארצה עם סבו וסבתו והשתקעו ביפו ולאחר מכן בתל–אביב במחנה אוהלים ברחוב בלפור, שהוחלפו בצריפים, ולבסוף – בשכונת מונטיפיורי.
בגיל הגן למד בתלמוד תורה והמשיך ללמוד בבית–הספר "תחכמוני". מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד" וכבן 13 התנדב ל"הגנה" ומאז נקשרו חייו בהתנדבות לבטחון המדינה: כבר במאורעות תרצ"ו (1936) היה בגיוס מלא לשמירה שבהמשכו שירת בפו"ש של ה"הגנה" בפיקוד יצחק שדה וב–1939 בפלוגות הלילה (s.m.s) שבפיקודו של וינגייט, שיצאו ללחום בכנופיות הערבים מחוץ לגדר היישובים. ב–1940 גוייס לאבטחת העליות של "חומה ומגדל".
בסוף 1940 גוייס לצבא הבריטי לחיל החפרים וצורף לבריגאדה היהודית (החי"ל) עם הקמתה ובה לחם באיטליה. עם תום המלחמה נותר באירופה ביחידה ששקדה על בריחת שארית הפליטה והעברתה ארצה.
ב–1946 חזר לחולון ונתקבל כחבר בקואופרטיב לתחבורה "דרום יהודה". כעבור זמן, לבקשת ה"הגנה" נשתנה ייעודו והוא התמנה למפקד אזור מולדת שעמדה מול התקפות קשות ואפשרה הגנה יעילה על חולון. עם הגיוס לצה"ל ב–1948 המשיך עם הפלוגה המגוייסת מחולון בלחימה וכיבושים – בואכה בית–דגן, סרפנד, רמלה ומזרחה.
ב–1950 שוחרר מצה"ל וכאיש מילואים לחם בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים. ב–1950 חזר לעבודתו ב"דרום יהודה" ונתמנה כמנהל התנועה בדרום וחלקו היה רב בפיתוח התחבורה בעיר חולון. ב–1955 היה לחבר ועדת התחבורה העירונית בחולון. נבחר כחבר הועד המבקר של עיריית חולון והיה מפעילי סניף מפא"י בעיר.
על שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובצה"ל, במלחמת העצמאות, זכה במדליות ובאותות.
|  זיו מלך
נולד ב–1939 בבואנוס–איירס בירת ארגנטינה. שם למד בבית–הספר על–שם שלום עליכם, בשפת היידיש, מגן הילדים עד לגמר התיכון. ב–1957 עשה בירושלים שנת השלמה בסמינר למורים על–שם חיים גרינברג וחזר לארגנטינה כמורה בכמה מוסדות.
ב–1961 עלה לארץ ופנה לקיבוץ חוקוק, בסמוך לכנרת, וכעבור שנה התגייס לצה"ל ושירת בדרגת רב–סרן ביחידה לשיתוף פעולה בין–לאומי. ב–1965 חזר לקיבוץ כמחנך בבית–הספר וכבימאי תיאטרון.
ב–1971 עבר לאשדוד כמנהל בית–הספר התיכון על–שם י' רוז והחל לעבוד בשירות משרד החינוך. מ–1977, במשך שבע שנים הקים וניהל כ–20 מדרשות לחינוך ציוני ברחבי הארץ וחמש שנים נוספות כיהן כמפקח ארצי על החינוך הציוני מטעם משרד החינוך והסוכנות היהודית.
ב–1989 היה ליו"ר הועדה לחינוך אמנותי והקנה תכניות העשרה אמנותית למשרד החינוך ולאמנות לעם. בה בעת היה מורה בביה"ס הגבוה להשתלמות מורים בתל–אביב וניהל תכניות בנושא זה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל–אביב.
ב–1944 יצא למקסיקו כנספח תרבות בשגרירות ישראל ושימש שם כמרצה באוניברסיטת u.n.a.m (אוּנם). בשובו (1997) ניהל את ארכיון התיאטרון על–שם י' גור שליד האוניברסיטה בירושלים והיה מורה בחוג לתיאטרון.
ב–1999 היה למנכ"ל הרשות הלאומית לתרבות יידיש.
בעל תואר .B.A במינהל החינוך והיסטוריה ותואר .M.A באמנות התיאטרון. לסיכום השגיו כמורה מוסמך בעל ותק של 36 שנים בהוראה ו–28 שנים בניהול חינוכי.
|  טרקאי יצחק נולד ב–1935 ביוגוסלביה על גבול הונגריה. שם גדל ולמד עד 1944, שבה שולחו בני משפחתו למחנות ריכוז שונים לרבות מאוטהאוזן שבו שהה עד 1945 כששוחררו על–ידי הצבא האמריקאי.
ב–1949 עלה עם אמו ואחותו ארצה ופנה למוסד עליית הנוער "נוה הדסה", שם למד שלוש שנים.
ב–1953 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון עד ערב "מבצע קדש" שבו שירת כאיש מילואים. תוך כדי שירותו הצבאי עברה משפחתו לגור בחולון ובה בעת זכה במלגת לימודים ב"בצלאל" בירושלים ולמד אמנות וגרפיקה.
בחולון החל לעבוד בדפוס כמפריד צבעים והוסיף להשתלם בערבים בציור ב"מכון אבני" במשך שלוש שנים בהדרכת משה מוקדי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. כן למד רישום בסטודיו של שוורצמן.
ב–1970 פתח עסק עצמאי, בתחום התמחותו – הפרדת צבעים – שהתקיים 25 שנה, שבמהלכן התמסר לציור והחל להוציא מתחת ידיו ציורים, שמהם הופקו ליטוגרפיות בהפצת גלריית גבעון בתל–אביב.
טרקאי מצייר בטכניקות שונות: שמן, אקרילק, אקוורל ורישום. עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות–יחיד רבות בארץ ומחוצה לה. עבודותיו התקבלו היטב בתערוכות הארט–אקספו בניו–יורק בשנים 1987–1986.
תערוכה ממבחר תמונותיו מוצגת עתה בגלריית תיאטרון חולון.
| יצחקי ניסן נולד ב–1943 בתל–אביב כבן לאב שהיה ממפקדי ה"הגנה" הבכירים ושירת בצה"ל בחיל האוויר. ב–1948 עברה משפחתו לחולון שבה למד בבית–הספר היסודי ביאליק ולאחר מכן בבית–הספר התיכון המקצועי מקס פיין בתל–אביב.
ב–1961 התגייס לצה"ל ושירת שירות מלא בחיל השריון. עם שחרורו פנה לעבוד ב"תנובה" בתל–אביב ולימים נבחר לשמש כיושב–ראש ועד העובדים. ב–1990 מונה כמנהל השיווק של "תנובה" באזור הדרום. בה בעת פנה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה במגמת שיווק.
ב–1998 פרש מ"תנובה" והיה לשותף במסעדה בצהלה.
בעירו חולון היה מנעוריו פעיל בספורט במגוון תחומים: הוא נמנה עם שחקני הכדורגל של "הפועל חולון" – תחילה בקבוצת הנוער ולאחר מכן בקבוצת הבוגרים. בה בעת היה גם שחקן כדורסל בקבוצת "הפועל חולון" שנכללה בצמרת הליגה הלאומית ואף נבחר לסגל נבחרת צה"ל בכדורסל.
בשנות ה–60 פנה לתחום חדש: הכדוריד בחולון ונכלל בנבחרת "הפועל" לכינוס "הפועל" ובסגל נבחרת ישראל בכדוריד.
בחולון התמסר שנים רבות להדרכה ולאימון קבוצות נערים הן בכדורסל והן בכדוריד, דבר שתרם רבות לרמת הספורט בעיר ולהישגיה הבולטים מאז ועד היום. |  לונדנר שרה נולדה ב–1926 בנוה–צדק שליד תל–אביב, שם למדה בבית–הספר "לדוגמה" ובבית–הספר לבנות והוסיפה ללמוד ב"תיכון ישראלי להשכלה בכתב". בנעוריה הייתה חברה בשבט "הצופים הקשישים" והתנדבה ל"הגנה" והשתתפה במסעות ובקורסים שונים – שימוש בנשק קל, עזרה ראשונה ונמנתה עם לוחמי היחידה המיוחדת פ.מ. בתל–אביב ונטלה חלק, בלוחמה ובחבלה, בהגנת השכונות, בחבלה במסגד חסן–בק בגבול יפו, בפינוי אזרחים מאזורי מצוקה ובאבטחת שיירות.
ב–1947 הצטרפה ללח"י ופעלה בבסיס האימונים שלו בשיח' מוניס והדריכה פלוגת בנות, שאתן התגייסה ב–1948 לצה"ל ונשלחה לקורס הקצינות הראשון שלו ולאחריו קיבלה את הפיקוד על בית ח"ן ביפו והייתה האחראית על מחסני הנשק שאוחסן בו ועל התחבורה.
בשנות ה–50 פנתה לעיתונאות ופרסמה כתבות בעיתוני הערב ובשבועונים. בה בעת יזמה ויסדה מועדון בשם "שנער" (ראשי–תיבות: שילוב נוער עיוור–רואה) ועשתה רבות בדאגה לנוער העיוור ולצירופו – ככל הניתן – לחיי החברה והתרבות של כלל הציבור. המועדון מקיים מדי פעם מפגשים של קהל מעורב – עיוורים עם רואים – המאזינים יחדיו להרצאה ודנים בבעיה כלשהי, מבלים בשירה, במשחקים ובריקוד ומשתתפים בחוגים למלאכה, לדראמה ולמוסיקה.
מנעוריה קשרה קשרי ידידות חמה עם בני העדה השומרונית – תחילה בדרום תל–אביב ולימים בשיכונם בחולון, פירסמה כתבות ותרמה רבות למודעות הציבור בישראל לנושא זה ולקשריו עם החברה היהודית.
בחולון היא פעילה בעמותת לח"י ומשמשת כנציגתה. |  לכיש אהובה נולדה ב–1933 בריגה, בירת לטביה, וכבת שנתיים הגיעה משפחתה ארצה והתגוררה בשכונת מחלול על חוף תל–אביב, שבה למדה בבית–הספר תל–נורדוי והמשיכה בבית–חינוך תיכון והייתה חברה בתנועה המאוחדת. עקב מצוקה כלכלית נאלצה להפסיק את לימודיה וב–1949, משנפתח "בית ברל" בצופית, החלה לעבוד בו כמזכירת המוסד.
באוקטובר 1950 התגייסה לצבא והצטרפה לגרעין הצופים בקיבוץ חצרים שהיה במחזור השני של הנח"ל ובמסגרתו עלתה ב–1951 לעין–רדיאן, היום קיבוץ יטבתה.
עם שחרורה מצה"ל פנתה לעבוד במשרד המשפטים כמזכירת פרקליט מחוז תל–אביב. הצטרפה ל"שורת המתנדבים" ופעמיים בשבוע נסעו לכפר אורה בפרוזדור ירושלים ללמד עברית ובשבתות הייתה מבלה עם העולים במעברת חולון. ב–1954 נטלה חופשה ללא–תשלום ויצאה לקיבוץ ארז עקב הקריאה לעזרת יישובי הספר.
ב–1956 נישאה ועברה להתגורר בשכונת תל–גיבורים בחולון וב–1962 החלה לעבוד בעיריית חולון ושימשה כמזכירת בית–ספר ותקופה ארוכה כמנהלנית במרכז לאבחון ושיקום ילדים וסיימה כמנהלת הלשכה המשפטית בעירייה.
עם פרישתה, ב–1989, נתבקשה להצטרף למועדון גימלאי העירייה ולאחר תקופת פעילות בו נבחרה ליו"ר גימלאי העירייה ונמשכה לפעילויות נוספות רבות. היום עודנה פעילה בהסתדרות הגימלאים בחולון, במזכירות "נעמת" בעיר ובמזכירות הגימלאים הארצית. כן היא מתנדבת בשירותי הרווחה ומשוחחת עם קשישים ערירים (מוקד 120) ובפעילויות רבות של המחלקה לקשישים באגף הרווחה.
כחברה במזכירות האגודה למען החייל היא מפעילה את גימלאי העירייה לעזרה לחיילים בודדים הגרים בחולון וליחידת התותחנים המאומצת על–ידי עירנו.
ב–2004 זכתה במגן ראש–העירייה למתנדב בחולון ובאות הוקרה מטעם עמותת גימלאים למען גימלאי ישראל. | | שנה: 2007 - תשס"ז |  ברבי משה ד"ר נולד ב-1942 בספקס שבחוניסיה. שם למד בבית ספר עממי יהודי עד גיל בר מצוה.
ב - 1965 הגיע עם אחיו הבכור לפאריס, שבה למד בסמינר לרבנים ובה בעת גם בתיכון כללי, השלים בגרות ופנה ללמוד באוניברסיטת 'סורבון' וקיבל תואר ראשון ושני במתמטיקה שימושית.
ב - 1967 בא לביקור בישראל והכיר את רעייתו שאותה נשא כעבור שנה, ונסע עמה לצרפת כדי לקבל תואר דוקטור במתמטיקה שימושית ובכלכלה. ב1927- עלו עם שני ילדיהם ארצה, השתקעו בחולון והוא נתקבל לעבודה כמרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן, שמטעמה לימד גם בשלוחותיה באשקלון, בצפת ובעמק הירדן.
ב - 1981 נתמנה כמנהל השלוחות של בר-אילן.
ב - 1982 יצא לשנת שבתון לפאריס, שם גם פעל לעידוד עליית צעירים דתיים אקדמאים ארצה. בשובו פיתח עסק לעידוד יצוא מישראל לצרפת במאות אלפי דולרים ובה בעת שימש כיועץ סטאטיסטי לחברות גדולות, לרבות חברות היי-טק, בהבטחת מידע ולימים נתבקש על-ידי מפעל הפיס לפתח משחקי הגרלה ובדיקת אמינותם.
בחולון נבחר ב - 1978 כחבר מועצת העירייה מטעם המפד"ל וכיהן בה ארבע שנים, שבהן שקד על פתיחת בית הספר הדתי 'נאות שושנים", על פיתוח שירותים דתיים ועל הקצאת מקום ל'בני עקיבא.
טיפח יחסים קרובים עם רה"ע פינחס אילון וסייע רבות בידיו בנושאים שונים.
היום הוא פעיל בתחום ההיי-טק ומייצג כמה מהחברות הבולטות ביותר בתחום זה
בחמש השנים האחרונות נטל על עצמו בהתנדבות לסייע לסטודנטים עולים חדשים ולהכשירם להתקבל כסטודנטים באוניברסיטאות השונות.
|  בארי אליעזר (אלי) נולד ב - 1939 בתל-אביב ובה למד בבית-הספר תחכמוני ובתיכון ערב א לאחר מכן פנה ללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, שהיה שלוחת האוניברסיטה העברית, והשתלם בקורס דו-שנתי למינהל ציבורי במכללה למינהל.
בנעוריו היה חבר בתנועת 'בני עקיבא'. ב - 1959 התגייס לצה"ל ושירת במחנה מטכ"ל כנגד משמעת. עם שחרורו ב- 1962- היה לאיש "המוסד" ופעל בו עד 1989.
ב - 1967 נשא לאישה בת חולון ועבר להשתקע בעירנו. במהלך עבודתו ב"מוסד" שירת פעמיים - במשך שמונה שנים - בלונדון ובבריסל.
משפרש לגמלאות פנה לעבודה בשוק האזרחי כמנכ"ל בית אסיה בת"א ומנהל משאבי אנוש בחברת "יו.די.איי" לפיתוח עסקים במזרח הרחוק.
ב - 1997 שימש בתפקיד ראש אגף משאבי אנוש בבית-החולים 'אסותא' בתל-אביב.
מ - 2002 עד 2005 שימש כמנהל כללי של המועצה לישראל יפה, ניהל את מיזמיה, ובהם המרכז הלימודי, ופיתח את פעילויות המועצה בכל רחבי הארץ, שכללו גיוס תרומות לפיתוח גינות ציבוריות בחולון וכן לפיתוח חצרות ומיתקנים בבתי הספר של החינוך המיוחד, לרבות חממה לטיפול תיראפי בגינון, שאמורה להיפתח בביה"ס לחינוך מיוחד 'עוז' בשנת הלימודים הבאה.
ב- 2003 העניק 'מגן עשור' לעיר חולון בתחרות 'קריה יפה בישראל יפה' ובאותה שנה העניק במשכן הנשיא לראש העירייה מוטי ששון את התואר 'מגשים ישראל יפה'.
משנת 1992 הוא פעיל בעמותת ידידי המרכז הרפואי ע"ש וולפסון בחולון.
ב - 2004 זכה במגן ראש העיר חולון על פועלו בהתנדבות, במסירות ובהתמדה למען הקהילה.
|  טיסובוב אלונה רוזה ד"ר נולדה בלודז' שבפולין ובה למדה והשלימה בגרות בגימנסיה.
עם פרוץ המלחמה נכלאה עם בני משפחתה בגיטו לודז' והיא שימשה כאחות בבית-חולים.
באוגוסט 1944, לאחר חיסול הגיטו, שולחה כל בני משפחתה לאושוויץ - שם הופרדו והיא נותרה עם אמה והייתה מיועדת להישלח לשריפה על-ידי אנשיו של מנגלה, שם נספתה אמה.
בנובמבר 1944 נשלחה למחנה העבודה בירנבוימל, משם הוצאה לצעדת המוות לכיוון גרוסרוזן, שממנה הצליחה לברוח. בשובה לביתה מצאה כי אחיה הצעיר נותר לפליטה ולאחר מכן נתגלה אח נוסף כשהוא כרות יד.
בשובה פנתה ללמוד רפואה בלודז' ובוורוצלב והקימה משפחה, שעלתה ארצה ב - 1950, באוניית המעפילים 'תיאודור הרצל', והופנתה למעברת 'שער העלייה' ולבית-העולים בת-גלים. לאחר שהשלימה בבית-החולים בילינסון את החסר בלימודי הרפואה שלמדה בפולין נבחנה ב"הדסה" ירושלים והוסמכה ב - 1954 כד"ר לרפואה, עברה לחולון ופנתה לעבוד כרופאה במעברת חולון במולדת וטיפלה בעולים חדשים.
ב - 1955 חזרה לבית-החולים בילינסון ועבדה כרופאה בכירה במחלקת הילדים עד 1962. משם המשיכה במרפאה קהילתית בשיכון עממי בחולון עד 1978 ובה-בעת כמתנדבת במרפאת שד בסניף מנסבך. בהמשך עברה למרפאת ג'סי כהן עד 1981 ומאז ועד 1992 שימשה כרופאה בטיפות-חלב שונות.
היום היא חולקת את זמנה עם משפחתה המורחבת, כאם לבת, 3 נכדים ושתי נינות, ולימוד במכללת חולון בחוגים שונים.
חייה נמשכים בהרגשת ניצחון אישי וסיפוק על מה שהשיגה בנחישות עם בעלה המנוח.
|  מנחם יצחק-איצ'ה נולד ב1939- בתל-אביב, בה למד בבית הספר 'לדוגמה' ובביה"ס התיכון למסחר 'גאולה' ובגימנסיה מונטיפיורי. מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד".
בעודו ילד נמשך לכדורגל לקבוצת הילדים של 'מכבי' תל-אביב שהתאמנה באצטדיון המכבייה הסמוך למגוריו. לאחר מכן הצטרף לקבוצת הנעורים של 'הפועל' ת"א והתמיד בה כל השנים, כשחקן מצטיין ו"מלך השערים" של ליגת הנוער. ב - 1956 צורף לקבוצה הבוגרת של 'הפועל' שאתה זכה ב - 1957 באליפות המדינה וב - 1960/61בגביע המדינה. לימים נכלל בסגל נבחרת הכדורגל של ישראל.
שירת בצה"ל בשלישות הצבאית ולאחר מכן בחיל התותחנים כחייל במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
ב - 1961 התקבל כחבר בקואופרטיב 'אגד' ובו מילא תפקידים בכירים לרבות מנהל אגף התנועה והתיירות הארצי, מנהל אגף כח-אדם ומנהל המשק והרכש וכן ממלא-מקום יו"ר 'אגד.
כן כיהן כיו"ר חברת 'שלב', יו"ר קונצרן 'הארגז', יו"ר מרכז הקואופרציה.
ב - 1963 הקים משפחה והשתקע בחולון. כאן גילה פעילות בתחום הספורט כמאמן קבוצות הנוער והבוגרים של 'הפועל'. כמנהל התנועה ב'אגד' תרם רבות לשיפור התחבורה הציבורית בחולון ואל מחוצה לה. שקד על הקמת חניון 'אגד' והמוסך המרכזי בחולון. כן נתמנה כראש מל"ח (משק לשעת חרום).
מ - 1969מילא תפקידי מנהל, מאמן ויו"ר 'הפועל' ת"א ומילא תפקידים מרכזיים בהתאחדות לכדורגל ובהנהלת הועד האולימפי. מ2003- עד 2007 עמד בראש ההתאחדות לכדורגל בישראל ודאג להחזרת המשחקים שנשללו מישראל עקב המצב הבטחוני.
מ - 1997 כיהן תשע שנים כנציג-הציבור בבית-הדין לעבודה.
| פיגנבוים שייקה נולד ב - 1932 בתל-אביב שבה למד בבית-הספר העממי 'ביאליק' בדרום העיר ולאחר מכן בבית-הספר התיכון המקצועי 'שבח'. כבן 16, בפרוץ מלחמת העצמאות, התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים בחזית המרכז וכנהג אוטובוס
ב-1951 התקבל כחבר בקואופרטיב 'דרום יהודה' שהתאחד עם 'אגד' ושירת בו כנהג אוטובוס 32 שנה עד לפרישתו לגימלאות ב - 1983. בשנות החמישים היה מראשוני נהגי 'אגד' בקו אילת וב - 1975 נתמנה כמנהל התחנה המרכזית בתל-אביב
הרבה לעסוק בספורט ובמיוחד בכדורגל ונמנה עם שחקני נבחרת 'אגד' שהשתתפה ובלטה לטובה בליגה למקומות עבודה. ב - 1957 הצטרף לקבוצת הכדורגל של 'הפועל' חולון, שהשתייכה לליגה ג', ושקד במשך 25 שנים רצופות על קידומה עד להעלאתה לליגה העליונה. כשחקן, כראש הקבוצה, כיו"ר האגודה וכחבר מזכירות 'הפועל' בעיר - את כל אלה מילא בהתנדבות מלאה
לאחר פרישתו לגימלאות הוסיף לעבוד 18 שנים בעסקי השטיחים של חתנו "יוסף מלך השטיחים
|  ניסנבאום שמואל נולד ב - 1924 בוארשה בירת פולין והחל ללמוד בחדר בתלמוד תורה עד שכבן חמש הופסקו לימודיו עקב פטירת אביו שגרמה להתפרקות משפחתו על ארבעת ילדיה. הוא גדל בבתי יתומים שונים לרבות זה של יאנוש קורצ'אק שבו נרפא ממחלה קשה, אך גם ממנו נפלט לרחוב ונאסף על-ידי צבע - צייר שלטים שאימץ אותו אליו.
עם פרוץ המלחמה (ספטמבר 1939), בהפצצה גרמנית כבדה על וארשה, נהרגו אמו ואחותו והוא ואחיו נדדו ממקום למקום כדי לשרוד. הוא התגייס לצבא הרוסי-פולני, שבו הוא שרת כחבלן ואף נפצע ממוקש. בתום המלחמה הוא חזר לוורוצלב ומצא את אחיו. שם פנה ללמוד בבית ספר לאמנות פלסטית ולאחר שסיימו בהצטיינות הוא המשיך בלימודיו באקדמיה לאמנות בוורוצלב וסיים בתואר מוסמך לאמנויות.
ב - 1957 עלה ארצה עם רעייתו ובנם והם נקלטו במעברת בת-ים. הוא פונה לעבוד בקיבוצי הנגב כמורה לציור ולמלאכות אמנותיות ומשתתף בתערוכת העשור לישראל (1958). בכספו הראשון הוא קנה בית בחולון בשכונת ג'סי כהן והתקבל במסגרת משרד החינוך ב1959- כמורה לציור, אמנות ומלאכת-יד עד 1981 ומוסיף להורות בחוגים שונים ובאוניברסיטה העממית.
לאורך כל שנות עבודתו היה נושא השואה הציר המרכזי ביצירתו האמנותית וכן הרבה לצייר מראות נוף מרהיבים בישראל. בהאמינו כי ראוי לאמן שיהא רב-צדדי הריהו יוצר בטכניקות שונות - ציור, פיסול, קרמיקה, חיתוך בעץ ורישום.
עבודותיו הוצגו במשך השנים בתערוכות ובמוזיאונים, ב - 27 תערוכות-יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות. כן הוצגו עבודותיו בברלין (1970) ביד-ושם (1973) ובפורטלנד בארה"ב (1980). זכה בפרסים ואותות כבוד בפולין ובישראל (פרס ראשון בתערוכת יד ושם (1973).
|  כהנא ווילי ד"ר נולד ב - 1923 בגאלאץ שברומניה ובה למד בהצטיינות ולא סיים את לימודי התיכון כי הדבר נמנע ממנו כיהודי. הוא פנה להמשיך בתיכון יהודי והשלים את לימודיו ב - 1944 בתום המלחמה. ב - 1945 פנה ללמוד רפואה בעיר טימישוארה ומשסיים החל להתמחות כרופא ילדים
ב - 1951 עלה עם אשתו ארצה ונקלט בבית-החולים "דונולו" ביפו, שבה התגורר. הוא נענה לפניות קופת-חולים במחוז ועבר ב - 1954 לעבוד בחולון והיה רופא משפחה בסניף מנסבך וב - 1955 היה רופא יחיד בסניף החדש "שיכון עממי" שגדל והתפתח
ב - 1956, חרף גילו המתקדם, התגייס לצה"ל ולאחר קורס קצינים שירת כרופא צבאי וכן בבית-החולים הממשלתי בצריפין ובועדות רפואיות. ב - 1958 חזר לתפקידו בחולון וב - 1962 נתמנה כרופא אזורי וב - 1969 כסגן רופא מחוזי בתל-אביב
ב - 1973 בחר לעבוד בסניף החדש בקרית שרת, רב הרופאים והמטופלים, עד פרישתו ב - 1992 נבחר כיו"ר ועד הרופאים המחוזי וכחבר הועד הארצי
בה בעת הוסיף ללמוד ולהתעדכן ברפואה קהילתית ואף קיבל על כך תעודה מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. הוא נהג להתנדב ולהרצות לפני קהל בנושאי התמחותו
מנעוריו דבק בספורט הכדורגל והיה שחקן וממקימי קבוצת 'מכבי' בגאלאץ. בבואו לחולון נמשך לגלות פעילות בארגון קבוצת 'מכבי' בעיר שהעפילה לליגה השנייה וטיפחה קבוצות נוער ונערים שהנחילו כבוד לעיר. לכך התמסר בהתמדה במשך 15 שנים
במשך השנים זכה בפרסים ובאותות הוקרה על התנדבות רפואית (1968), על מסירות והצטיינות בקופת-חולים שבה עוטר כעובד מצטיין
| | שנה: 2006 - תשס"ו |  אהרוני יצחק נולד ב 1936-בתל-אביב וכבן 10 הגיעה משפחתו לחולון , שבה למד במחזור הראשון של בית-החינוך ע"ש א"ד גורדון ובתיכון קוגל. לאחר מכן השתלם בסמינר למורי מלאכה בת"א (בהנהלת א' ביליס). לימים פנה ללמוד באוניברסיטה בירושלים וקיבל תואר ראשון בהיסטוריה ישראלית וגיאוגרפיה.
בצבא שירת בבית-הספר לקצינים כמוציא לאור תוכניות הדרכה 18. שנים היה מורה וסגן-מנהל בית-הספר היסודי "שנקר" בחולון ולאחר מכן הקים וניהל 19 שנים את בית-הספר "ישעיהו" . נוסף על כך ׀ ריכז בתי-תלמיד בעיר וניהל קייטנות. 14 שנים כיהן כיו"ר ארגון המנהלים בחולון ופעל רבות למענם.
מזה 26 שנים חבר בארגון "רוטרי", כיהן כנשיאו והיה יו"ר ועדת המלגות שלו ופעל בו לעידוד תשומת הלב הציבורית לנושאי בריאות: יזם את הקמת סניף "לב אל לב" ועמד בראשו , כן פעל רבות להקמת חדר הצינתור הראשון בבית-החולים וולפסון.
היום הוא משמש כיו"ר עמותת "עליון" המתמסרת לעזרת נערים ונערות במצוקה בשיתוף אגף הרווחה העירוני. חבר בעמותת בית-החולים וולפסון ויום בשבוע הוא מקדיש ל"יעל" במחלקת ניתוחי לב.
עם פרישתו מניהול ב - 1996 כאיש חינוך ותיק היה לפעיל "קרן קֵָרֵֵב" הפועלת בשיתוף עיריית חולון וההורים כדי להעניק לילדים שיעורי העשרה ולתרום לטובת נפשו של הילד בנוסף על החומר הלימודי. זאת עושה הוא בהתנדבות ערבים אחדים בשבוע.
|  אלמוג אורי נולד ב 1939-בבגדאד למשפחה ציונית שעלתה ארצה ב 1951- ונשלחה למעברת רמת השרון, שם למד והגיע לבגרות .ב- 1957 השתקעה המשפחה ברמת-גן והוא התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית ולאחר מכן כקצין בחיל הרגלים במערך העורף. בצה"ל שירת 25 שנות שירות סדיר ועוד 16 שנים במילואים וסיים בדרגת אלוף משנה כמפקד מחוז דן.
ב- 1965, עם נישואיו לתקוה ,עברו לגור בחולון וכאן הקימו את משפחתם.
עם שחרורו ב- 1982- נתמנה מטעם משרד הבינוי והשיכון כמנהל פרוייקט שיקום שכונות חברתי בשכונת ג'סי כהן בחולון .ב- 1984 נקרא לשמש כמנהל מחוז הדרום של מגן דוד אדום .בה בעת פנה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה .בנוסף על כך סיים קורס לניהול מתקדם מטעם הטכניון.
ב- 1987 נבחר כממונה על העובדים הזרים מטעם שירות התעסוקה ועמד בראש ועדה להסדרת העסקת עובדים זרים במדינה.
ב- 1988 נבחר ברשימת הליכוד למועצת עיריית חולון ומונה לשמש כממלא מקום ראש עיריית חולון (מ' רום). שימש כיו"ר מינהל ההנדסה והפיתוח בעירייה וכיו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה. בתקופה זו אושרו כמה מתכניות הבנייה הגדולות בעיר (בהן קריית פנחס אילון וקריית רבין) .ב- 1993 שב ונבחר לעירייה ברשימה על-מפלגתית וכיהן כסגן ראש העיר (מ' ששון) עד סוף 1998, ושימש כיו"ר ועדת התנועה, מ"מ יו"ר מל"ח, מ"מ יו"ר החברה הכלכלית לפיתוח חולון.
שנים רבות פעיל בהנהלת מרכז מורשת יהדות בבל וחבר בעמותה לטיפוח חיילי מערך העורף.
|  באוך אפרים נולד ב- 1934בבסרביה .שם נודע כמשורר צעיר ואף נתקבל לאגודת הסופרים של ברית-המועצות, שבה למד והוסמך כמהנדס גיאולוגיה ושימש כמנהל ראשי של קבוצת קידוחים גיאולוגיים במולדובה. בה בעת היה שם ראש מדור ספרות ותרבות בעתונים מקומיים. כמו כן למד שלוש שנים באקדמיה לספרות במוסקבה ולאחר מכן היה עורך סרטים דוקומנטריים ב"מולדובה פילם" בקישינב.
ב- 1977 עלה ארצה עם משפחתו והיה לעורך הראשי של כתבי-עת ברוסית "ציון" ו"כינור". מ- 1981 עד 1992 היה מפעילי המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות והיה אחראי על פרסומים ועל הוצאה לאור של ספרים וחוברות בנושאי יהדות בריה"מ, אסירי ציון ומסורבי עלייה. באותן שנים גם יצא כשליח הסוכנות לאיטליה למניעת הנשירה מגלי העלייה ארצה. ב- 1992 שימש שנתיים כאחראי על ההסברה בעיתונות הרוסית.
בשנות העלייה ההמונית עברו דרכו כל הסופרים שעלו מחבר העמים והוא עזר להם להיקלט, להוציא לאור את ספרם הראשון במולדת החדשה, לפרסם את יצירותיהם בעיתונים ובכתבי-עת ושקד לטפל בענייניהם היומיומיים: שכירת דירה ,חשבון בנק, קופת חולים וקשרים עם קרנות ספרותיות וכו'.
לפני עשור שנים החל לכתוב בעברית. עסק בתרגום ספרות יפה מעברית לרוסית ומרוסית לעברית ובהוצאה לאור במסגרת עמותת "מוריה". הוא נבחר ליו"ר התאחדות אגודות הסופרים במדינת ישראל ויו"ר איגוד הסופרים כותבי רוסית בישראל. ב- 2001 נבחר כנציג הישראלי בפא"ן ׀ ארגון הסופרים העולמי.
פירסם בישראל ובמוסקבה ששה רומנים ברוסית ואחד בעברית - הספר "דנטה במוסקבה" ,שזכה בפרס נשיא המדינה לספרות ב- 2001, כן זכה בפרס לספרות על-שם רפאלי ב- 1979 ובפרס הקונגרס הציוני העולמי ב- 1986. |  גולדמן ליאון ד"ר נולד ב- 1914בפשמישל שבפולין, בה למד עד סיימו את הגימנסיה. מ- 1934 למד רפואה באיטליה במשך שלוש שנים והוסיף עליהם שנתיים (1940-41) בלבוב שבשליטת ברית-המועצות.
במלחמת העולם השנייה שירת כרופא וב- 1943 הגיע לארץ ישראל עם צבא אנדרס (הפולני). כאן עבד כמשתלם בבית-החולים העמק בעפולה והוסיף לשמש כרופא קופת-חולים ביישובי אצבע הגליל.
ב- 1947 נשלח מטעם "המוסד לעלייה ב'" לאיטליה לארגון עזרה רפואית במחנות הפליטים ובאניות המעפילים. בה בעת השלים את לימודי הרפואה שנקטעו פעמיים, סיימם ב- 1948 ונשלח לצרפת כאחראי לארגון העזרה הרפואית לפליטי צפון-אפריקה בדרכם לארץ ישראל. שם עלה בידיו, בעזרת הג'וינט, להקים מרפאת מיון, שכללה מכשור רנטגן ומעבדה, ולפתוח בית-חולים קטן לילדים (עם פרופ' ורבין) ובית חולים ובו 300 מיטות שנועד בעיקר לחולי גזזת וטרכומה.
ב- 1950 חזר ארצה ונתמנה כאחראי על הסגל הרפואי בקופת-חולים כללית. מאז ועד פרישתו לגמלאות (1982) שימש בחצי משרה כרופא-משפחה ותיפקד כרופא אזורי בסניפי "האשל" ו"מנסבך" בחולון. ב- 1962 קיבל תואר מומחה לבריאות הציבור. השתתף בפיתוח מוסדות לחולים כרוניים ולקשישים ומוסדות שיקומיים והופקד על פיתוח יחידות להּמַדיאַליזה בכל בתי החולים של קופת-חולים. מ- 1972 ניהל את המחלקה הגריאטרית במרכז קופ"ח והיה יו"ר הועדה לוויסות חולים כרוניים.
מראשית שנות ה- 50 עד 1970שימש כיו"ר מגן-דוד אדום בחולון ובתפקיד זה הנהיג תורנויות לילה של רופאים מתנדבים במרפאת מד"א.
מ- 1970 עד 1991 עמד בראש האגודה למלחמה בסרטן בחולון ופתח מרפאה לגילוי מוקדם של סרטן השד. השתתף ביסוד המכון לשיקום נכים ע"ש בן-יאיר בחולון. |  לב-רון אלימלך נולד ב- 1919 בפולין למשפחה חסידית שכיוונה אותו בתחילה למסלול לימודי קודש. לאחר מכן למד בבית-ספר עממי פולני. מנעוריו חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" בעירו צ'כנוב שבה היה ראש הקן התנועתי.
בהיותו בהכשרה בלובלין לקראת העלייה ארצה פרצה מלחמת העולם. תחילה נמלט עם חבריו לליטא וכשהגיעה המלחמה גם לשם ברח לברית-המועצות ונדד ברחביה וכך שרד. ב- 1946 נשלח מטעם תנועתו לשלזיה כמדריך קיבוץ של ניצולים, לימד אותם עברית והקנה להם מערכי העם והציונות. כיהן כנציג התנועה הציונית בפני שלטונות פולין ומוסדות יהודיים.
ב- 1950 עלה ארצה והגיע לחולון. כאן היה מזכיר סניף "האשל" של קופת-חולים כללית וזכה לאהדה רבה מצד הפונים למרפאה בשל יחסו האישי ומסירותו. משם עבר למרכז קופת-חולים ושימש במיגוון תפקידים, לרבות בנושא זכויות החברים. פעילות זו לא פסקה גם עם צאתו לגמלאות. היה מהיוזמים והמנהלים של "קרן הדיאליזה" המשאילה מכשירי דיאליזה למטופלים לבתיהם.
20שנה היה פעיל במשמר האזרחי בחולון ושקד, כשהוא חמוש, על בטחון האזרחים. באותו נשק ליווה טיולים וקייטנות תלמידים של החברה להגנת הטבע, שהיה שנים מפעיליה והשתתף בצעדות, טיולים ומירוצים, בכל דרכי הארץ.
מזה 10 שנים מתמסר לתרגום עדויות של ניצולי שואה ל"יד-ושם". בכך הציל משכחה עדויות של אלפי ניצולים, לרבות ילדים קטנים, שמרביתן נרשמה במכון היהודי ההיסטורי בוארשה ובמקומות אחרים, לרבות במחנות העקורים. מפעל הצלת העדויות זכה וזיכה אותו באות נשיא המדינה למתנדב.
|  נריה יעקב נולד ב- 1928 בירושלים ובה למד בבית-הספר העממי בשכונת תלפיות. מ- 1939 היה חניך כפר הנוער מאיר-שפיה. .מנעוריו חניך תנועת "הנוער העובד" ומטעמה נשלח כמרכז הסניף בפתח תקוה (1942). שלוש שנים היה בהכשרה צעירה של תנועתו בקיבוץ חולדה וב- 1944 התגייס עם חבריו לפלמ"ח כ"הכשרה מגוייסת" בקיבוץ גבע. ב- 1946 עלה עם חבריו להתיישבות בקיבוץ הפלמ"ח עמיעד בגליל העליון.
במלחמת העצמאות היה מלוחמי חטיבת "פלמח-הראל" בליווי השיירות לירושלים וממנה, במערכה לשחרור ירושלים מן המצור ובקרבות הנגב. לאחר המלחמה הוסיף לשרת בצה"ל בתפקידי פיקוד ומטה ״ כמפקד פלוגה, מפקד גדוד ומפקד חטיבה ולקח חלק בכל מלחמות צה"ל, כולל מלחמת "שלום הגליל". ב- 1974 סיים שירותו בצה"ל בדרגת אלוף משנה.
במהלך שירותו הצבאי הוסיף להשתלם ולרכוש השכלה כבוגר בית-הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) של צה"ל והמכללה לביטחון לאומי. כן קיבל תואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב בלימודי ארץ-ישראל, היסטוריה של עם ישראל ומבוא לכלכלה.
מ- 1974 מילא תפקידים שונים בשירות הציבורי והפרטי כמנהל מחוז ירושלים במינהל מקרקעי ישראל, כמנכ"ל חברת ערים" לפיתוח ובנייה, ומנכ"ל "מוריה" - חברה ממשלתית-עירונית לפיתוחה של ירושלים, שבהנהלתו הוקמו בה בין השאר גן החיות התנ"כי ,איצטדיון טדי ,בית הלוחם ועוד.
בחולון, שבה הוא חי ברציפות מ- 1950, היה חבר בועדה לשיפור פני העיר ופעל בוועדת ההיגוי לבניית המדייטק.
ב- 1997 פרש לגימלאות.
|  קליין יעקב נולד ב- 1932בתורכיה, שם למד באיסטנבול ב"אליאנס" ובגימנסיה "בני-ברית" והשתייך לתנועת "הציוני הצעיר" שפעלה במחתרת.
אביו נספה בשואה בעת שביקר בהונגריה והוא עלה עם אמו ב- 1950 ארצה והגיע למעברת חולון. כאן למד בבית הספר למדידות ונתקבל כמודד במחלקת המדידות בתל-אביב.
ב- 1952התגייס לצה"ל והוצב ליחידה מקצועית של חיל המודיעין ובה שירת 25 שנה. כן סיים קורס מתקדם לקשר ואלקטרוניקה, השתתף בכל מערכות צה"ל ממיבצע "קדש" עד "שלום הגליל" וסיים שירותו כראש ענף בדרגת סגן-אלוף.
עם שחרורו התקבל לתעשייה האווירית ובמשך 15 שנה עסק בהדרכה מעשית בניצול מיבצעי של מערכות בתחום הלוחמה האלקטרונית בחוץ-לארץ.
ב- 1955 הצטרף לארגון "בני ברית" בחולון והתנדב לארגן סיוע לנצרכים, חלוקת מזון, אימוץ מועדוניות, הענקת מלגות וסיוע ל"יד שרה" בעיר. שימש כיועץ לנשיאי "בני-ברית" בישראל. מ- 1970 פעל גם במסגרת "המועצה למניעת תאונות דרכים" בחולון והיה שופט מטעם המועצה לישראל יפה.
מזה 10 שנים מתנדב ב"יד שרה" בהתקנת משדרי מצוקה והדרכה לתושבים בודדים. כן הקים בשיקומון של "יד שרה" פינת מחשבים למטופלים נכים לשיפור תפקודם היומיומי וסייע בידם למחשב את צורכיהם - פעולה שהולידה תערוכת ציורים שזכתה להד ציבורי רחב ומעודד ביותר.
לפני 3 שנים הקים בהתנדבות מועדון מחשבים לגימלאים במתנ"ס "פסגות" והקים לו אתר באינטרנט. שנתיים פעל בועדת ההיגוי של מועצת ארגוני המתנדבים בחולון ,ומשמש כצלם מתנדב לאירועי הרווחה של העירייה.
ב- 2001 זכה במגן ראש-העיר למתנדב בחולון, כן הוכתר כיקיר "בני-ברית" במחוז תל-אביב ובאות המתנדב של "צוות" במחוז דן.
|  שלפמן עמוס נולד ב- 1940בכפר-סבא. שם למד וסיים את לימודי התיכון והיה חבר ב"בני עקיבא". ב- 1958 פנה ללמוד ראיית חשבון בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל-אביב. עם סיימו עבד כרואה חשבון במשרדים שונים בתל-אביב. ובשנת 1979החל לפעול כרואה חשבון עצמאי העוסק בביקורת וייעוץ מס של חברות ועמותות.
ב - 1968 נשא לאשה בת חולון ועבר להתגורר בחולון. כאן נולדו שלושה ילדיהם. בשנות ה 80-כיהן כיו"ר ועד ההורים של בית-הספר "שנקר" שבו למדו ילדיו. ב- 1979 הצטרף למועדון "רוטרי" בסניף חולון שם גילה פעילות התנדבותית ונבחר פעמיים לכהן כנשיא הסניף.
ב- 1991 הקים, במסגרת "רוטרי" חולון, את פרוייקט "עולם האושר" - שליחת ילדים חולים במחלות שיש בהן סיכון חיים עם בני משפחתם לכפר חלומות באורלנדו, פלורידה ארצות הברית. מפעל זה מנוהל על-ידיו עד היום.
מ- 1991 נשלחו לכפר החלומות מעל ל- 300 ילדים חולים ובני משפחותיהם. הוא נוהג לערוך ביקורי הכנה לכל משפחה בכל רחבי הארץ כדי להכשירם לנסיעה ולסייע בפתרון בעיותיהם המיוחדות.
זה חמש שנים שהוא משמש כיו"ר "אילן" בחולון. כן הוא ממלא בהתנדבות תפקיד גזבר עמותת שוחרי המרכז הרפואי וולפסון.
כרואה חשבון בהתנדבות הוא משמש גם בעמותת "סיירת הצנחנים", בעמותת הציירים בחולון ובעמותת "גג לחיות" בחולון.
| | שנה: 2005 - תשס"ה |  אוחנה אליהו נולד ב-1929 באלכסנדריה שבמצרים, אליה הגיע אביו – דור שלישי בארץ – במלחמת העולם הראשונה. אליהו גדל בבית שומר מצוות ברוח אהבת העם והארץ.
מ-1945 למד 10 שנים ב"ליסה פראנסה" באלכסנדריה. ב-1944 הצטרף שם לתנועת "החלוץ הצעיר" וביוני 1946 עלה עם אחיו הצעיר ארצה אל אחיהם הבוגר שהיה בקיבוץ גבת ומשם פנה לכפר הנוער בן-שמן להמשך לימודיו התיכוניים. בתקופת המצור על הכפר במלחמת העצמאות מילא עם חבריו התלמידים תפקידי שמירה בעמדות סביב המקום וכך גם חויילו לחטיבת פלמח-"יפתח" שפעלה באזור.
ב-1949 עלה עם חבריו לקיבוץ גבים שבנגב והוסיף לשרת כאיש מילואים בצה"ל גם במיבצע סיני ובמלחמת ששת הימים. ב-1950 נתבקש על-ידי מנהל בן-שמן להדריך במקום קבוצת ילדים שעלו מאיראן, וב-1951 עלה להתיישבות באמונים – מושב בגוש אשדוד, שבו שהה עשור שנים שבמהלכן שימש כיו"ר הוועד, רכז תרבות ומורה בבית-הספר האזורי וסייע רבות לתושבי המקום, עולים חדשים ברובם.
ב-1960, עם נישואיו עם תושבת חולון עבר להתגורר במקום. שנתיים למד במכון להשכלה ולמחקר בבית ברל כפעיל תנועת העבודה. ב-1962 היה ממייסדי החווה לחינוך חקלאי בחולון. ב-1973-1969 למד בפקולטה לחקלאות ברחובות לתואר מורה בכיר. שנה אחת (1977/8) ניהל את בית-הספר רמז בחולון ופנה להשתלמות בקורס מנהלים בסמינר לוינסקי, שבמהלכו החל ב-1978 לנהל את בית-הספר כצנלסון בחולון, שבו עודד שיתוף פעולה עם ההורים וטיפח מועצת תלמידים פעילה ויצירתית.
בית-הספר זכה בפרסים ואותות הוקרה רבים, לרבות קבלת "דגל ירושלים" על הצטיינות בתחום החינוך הציוני. בעת ההיא נבחר ליושב-ראש תנועת המורים למען הקרן הקיימת בחולון עד היום.
בהנהלתו אימץ בית ספרו את מועדון הגימלאים "חובבי ציון" ותרם לשיפור הישגיו.
משפרש ב-1991 לגמלאות הוסיף לפעול למען הגימלאים ככתב בעיתון החולוני "כיוון חדש", התנדב לעמותת "עליון" – למען ילדים במצוקה ונרתם למען רווחת המורים הגמלאים. מ-2000 הוא עומד בראש העמותה למען הקשיש.
|  בלינדר אריה נולד ב-1942 בארגנטינה, שם החל ללמוד בגן-ילדים יהודי בבואנוס-איירס. מ-1949 עד 1959,
בצד לימודיו ביסודי ותיכון ממלכתיים, למד גם ביסודי ותיכון (+סמינר) יהודי (ע"ש שלום
עליכם).
ב-1960 בא ארצה לשנת השתלמות בירושלים במכון למורים ע"ש חיים גרינברג ועם זאת הורה עברית
לעולים חדשים בחבל עדולם וחודשיים עשה בעבודה בקיבוץ כפר-סאלד. בשובו ב-1961 לארגנטינה
שימש עשר שנים כמורה ומחנך בבית-הספר היסודי והתיכון "שלום עליכם" המרכזי וגם ריכז את
תיכון-הערב שלו ואת חוגי ההעשרה החינוכית מטעמו. נוסף על אלה היה סגן-מנהל בקייטנת "רמת
שלום" וכן בקייטנת כפר הנופש "קינדרלנד".
ב-1970עלה ארצה ופנה לבית-הספר הגבוה להשתלמות מורים שליד האוניברסיטה בירושלים וכן שקד
על קורסים רבים בנושאים ערכיים ומקצועיים. לאחר חמש שנות עבודה ברמלה החל ב-1973 לשמש
כיועץ פדגוגי ואור-קולי למרכזים פדגוגיים בלוד ובחולון. מ-1976 היה מחנך וסגן מנהל
בבית-הספר "שלום עליכם" בחולון ומ-1980 היה למנהלו עד 1995. ב-1996 ניהל את בית-הספר
"רמז" בחולון ומ-1997 עד 2003 ניהל את בית-הספר "שזר" בעירנו ובו אירגן תזמורת בת 450
תלמידים ("בית-ספר מנגן") והקים מרכז למורשת תרבות קהילות ישראל.
זכה בתעודת הערכה מטעם הסתדרות המורים על תרומתו הייחודית לבית-הספר ולחברה ועל גילוי
יוזמה ומעורבות בחיי הקהילה. כן קיבל שתי תעודות הוקרה מטעם "עם יפה עם אחד", שהוענקו לו
בכנסת על תרומתו לשיפור איכות החיים והחברה בישראל, ותעודת הצטיינות ממשרד החינוך המחוזי
על דוגמה ומופת בעשייה החינוכית ועל מסירות ותרומה סגולית למערכת החינוך.
ב-2003 פרש מעבדתו לאחר 43 שנים של עשייה פורייה בשדה החינוך.
|  דגן בת-שבע נולדה בלודז', פולין, למשפחה מרובת ילדים. למדה בבית-ספר פולני ועם פרוץ המלחמה למדה
בחטיבת ביניים. מנעוריה חברה בתנועת "השומר הצעיר". מ-1941 שהתה בגיטו ראדום, משם נשלחו
הוריה ואחותה לטרבלינקה והיא ברחה בניירות מזוייפים לגרמניה, שם עבדה כעוזרת בית במשפחה
נאצית עד שנתגלתה ונשלחה לבית סוהר בגרמניה ובמאי 1943 נשלחה לאושוויץ עד למצעד המוות
שאחריו נכלאה עוד בשני מחנות ריכוז בגרמניה, עד לשחרור ב-2 במאי 1945.
בספטמבר 1945 עלתה ארצה וכעבור חודשים אחדים השתקעה בחולון. כאן פנתה ללמוד הוראה בסמינר
בגבעת השלושה ועבדה כגננת – שנה בשכונת התקווה ולאחר מכן בחולון במעון ארגון אמהות עובדות
ובגן עירוני.
מ-1960 עד 1963 השלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית וב-1968 יצאה לארצות הברית
ולמדה פסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק לתואר שני. לפני כן שימשה מדריכה
פדגוגית בסמינר שיין ובה בעת – בשירות הפסיכולוגי של עיריית תל-אביב, כמנהלת מדור גני
הילדים.
יצאה בשליחות הסוכנות היהודית ב-1981 למקסיקו וב-1985 לאנגליה ולשליחויות קצרות בארה"ב,
קנדה וברית-המועצות. כשעיקר משימתה – הנחלת נושא השואה לגיל הרך. חיברה חמישה ספרים –
שחלקם תורגמו – המביעים את גישתה החלוצית בתחום זה. על מפעלה זה זכתה בתעודת הוקרה מ"יד
ושם".
במשך שנתיים הנחתה קבוצת ניצולי שואה ב"בית להיות" בחולון. הוזמנה לכנסים בינלאומיים
בארצות שונות באירופה, ארה"ב ואמריקה הדרומית להצגת גישתה להוראת נושא השואה. השתתפה
בתוכניות טלוויזיה ורדיו בארץ וכן באנגליה ובגרמניה ובתוכנית מיוחדת ברשת "סקיי" – במלאת
60 שנה לשחרור אושוויץ בשיתוף בית-הספר "דינור" בחולון. בחולון היא פעלה במפגשים עם ילדי
גנים, תלמידי בתי-ספר, גננות ומורים וכן עם סטודנטים ועם חיילים ומכינה קבוצות נוער
לביקור במחנות ריכוז בגרמניה ובפולין.
|  נתנזון מרדכי נולד ב-1931 ביאסי שברומניה. בשנות מלחמת העולם היה ילד יהודי יחיד בבית-ספר רומני. ב-
1941 נשלח אביו למחנות עבודה ואחותו בת החמש מתה. אמו מתה עליו בנעוריו.
ב-1946, היה מחברי הכשרת "השומר הצעיר" ששמה פעמיה לעלות ארצה על סיפון אוניית המעפילים
"רפיח" ובליל סערה טבעה בלב ים וניצוליה נאספו על-ידי משחתות בריטיות שהעבירום אל מחנה
הגירוש בקפריסין.
בינואר 1946 הגיעו ארצה ובמלחמת העצמאות פעלו כהכשרה מגוייסת בקיבוצי הנגב הנצור ולאחריה
הצטרף לקיבוץ שובל. ב-1953, עקב משבר אידיאולוגי, עבר העירה והיה לפועל-בניין ופעיל מרכזי
בשמאל הסוציאליסטי בראשות ד"ר משה סנה. פעל בהתנדבות בקרב השכונות הדרומיות של תל-אביב
והדריך קבוצות נוער רבות. ב-1956 הצטרף למק"י, נבחר למוסדותיה המרכזיים ושימש כנציגה
בוועד הפועל של ההסתדרות.
ב-1975 עבר לחולון משהחל לעבוד במפעל "קטרפילר" במקום, והיה יושב-ראש ועד העובדים וחבר
מזכירות מועצת פועלי חולון ובלט בקרב עובדי אזור התעשייה בעיר בהגנה על זכויות העובדים.
ב-1988 נבחר למועצת עיריית חולון כנציג רשימת השכונות "עוז" וב-1993 שב ונבחר מטעם רשימת
ר"צ-מר"צ וב-1998 נבחר בראשות סיעתה בת שלושה נציגים.
בפעילותו בעירייה בחר לעמוד בראש ועדת ההנחות כדי להיות לעזר למאות נזקקים, משפחות חד
הוריות ועולים חדשים. כיהן גם כיושב-ראש הנהלת המתנ"סים – "רשת קהילה ופנאי" וחברת מוסדות
חינוך.
כחבר במועצה ובהנהלת העירייה וכסגן ראש העיר היה שותף לעשייה הרבה ולמיזמים הגדולים
שהצעידו את חולון קדימה בעשור האחרון.
|  פודולסקי ברוך ד"ר ז"ל נולד ב-1940 במוסקבה למשפחת מורים. בגיל צעיר למד מהוריו לקרוא יידיש ועברית. כבן 16 סיים את התיכון ונתקבל לאוניברסיטת מוסקבה, שבה החל ללמוד את השפה ההינדית.
בשנים ההן נמנע מיהודי ברית-המועצות הקשר החופשי עם ישראל ומשפחת פודולסקי, ששאפה להגיע ארצה, ניצלה כל הזדמנות ליצור קשר ולהשיג ספרים ועיתונים מן הארץ, לרבות בעת הגעת משלחת מישראל ב-1957 לפסטיבל הנוער הבינלאומי במוסקבה, ועל כך נשפטו ונכלאו במחנות-עבודה: ההורים – לשבע שנות מאסר וברוך לחמש שנים. גם שם הוסיף ברוך לשקוד על לימודי העברית ואף השיג ספר דקדוק עברי.
לאחר שחרורו עבד כמורה לגרמנית בבית ספר כפרי.
ב-1966 התחתן עם ידידתו – בת לאסיר ציון אף היא - ועברו למזרח אוקראינה ושם, משסירב להפליל את חבריו הציונים שפעלו במוסקבה – נשלח שוב לכלא לשנתיים.
ב-1971, לאחר מאבק קשה וממושך, ניתן להם לעלות לישראל וכאן פנה ללמוד באוניברסיטת תל-אביב שפות שמיות, ובעוד הוא עוסק בהוראה קיבל תואר ראשון, שני ושלישי והיה לחבר הסגל הבכיר באוניברסיטת ת"א כמורה לקורסים רבים בבלשנות שמית וכללית.
פירסם ספרים ומאמרים ובהם "עברית חיה" (גירסה רוסית ללימוד השפה), "דקדוק מעשי של השפה העברית" וסדרת מילונים וערך מילונים (עברי-רוסי ועברי-אמהרי) ו"סופר מילון" (עברי רוסי) ותרגם ספרים מעברית ומאנגלית לרוסית.
בשנים האחרונות הוא מפיק מילון עברי-רוסי-עברי חדש ורב היקף (50 אלף מילים בכל צד) שיופיע כתקליטור, וכן מילון יידיש-רוסית גדול המופץ באינטרנט.
מרבה להופיע ולהרצות בתחומי התמחותו במועדונים, במתנ"סים וברדיו. כמי שלימד באוניברסיטה את השפה האמהרית הכין שני מילוני עברית-אמהרית לעולים מאתיופיה וערך ספר לימוד לתלמידים אתיופיים.
ב-2004 הכתירו ערוץ 9 כ"איש השנה" על תרומתו הרבה לקליטת העולים בארץ.
|  פיין אברהם נולד ב-1931 בקובנה שבליטא וגדל בקהילה יהודית פעילה, לרבות לימודיו בבית-הספר היהודי
"שוואבה" בשפה העברית. בהיותו בן 10 פרצה מלחמת העולם. לאחר שאביו נחטף ונהרג ברחוב בידי
ליטאים נותר עם אמו ואחותו בגטו קובנה ומשם הועברו למחנה עבודה. כשחוסל הגטו נשלח, כנער
עם הגברים, למחנה דכאו בגרמניה ונדרש לעבוד כמבוגר. לקראת סיום המלחמה היה מהמשולחים
בצעדת המוות ששרדו לאחר 400 ק"מ לעבר אוסטריה.
ממחנה עקורים בגרמניה נאסף ע"י חיילי הבריגדה היהודית שהפעילו בית-ילדים באלפים
האיטלקיים. ב-1947 עלתה קבוצתו באוניית מעפילים "חיים ארלוזורוב", שנוסעיה גורשו למחנה
קפריסין, שם שהו כשנה ועלו ארצה. כאן פנו לקבוצת "השרון" (רמת-דוד), התגייסו לנח"ל וב-
1949 עלו להתיישבות בקיבוץ צאלים שבנגב, שבו ייסד את ענף עצי הפרי ומילא תפקידים מרכזיים.
בעודו עובד בקיבוץ, השלים באופן עצמאי תעודת בגרות אקסטרנית ופנה ללמוד באוניברסיטה
בירושלים כשהוא מקיים את עצמו ואת לימודיו. עם השלימו תואר שני בכלכלה ויחסים בינלאומיים
נתקבל לעבודה במשרד המסחר והתעשיה ומ-1960 שימש 5 שנים יועץ כלכלי לשר פנחס ספיר. ב-1965
מונה למנכ"ל בנק למלאכה והשתקע בחולון עיר מגורי רעייתו. את הבנק למלאכה ניהל 11 שנים.
לאחר מכן ניהל שנה את חברת "מוריץ-טוכלר" וב-1977 עבר לבנק ברקליס ובו מילא תפקידים שונים
עד למעמד עוזר למנכ"ל. ב-1996 פרש לגמלאות.
כל אותן שנים הקדיש מזמנו וממרצו לפעילות ציבורית בהתנדבות: ב-1974 הוא כיהן כיו"ר האגודה
למען החייל בחולון, שהקים והפעיל את ה"מועדון לחייל", ומ-1982 שימש כגזבר הסניף. בתוך כך,
מ-1982 היה שבע שנים יו"ר הנהלת התזמורת הקאמרית של חולון. בשנים 2001-1996 היה פעיל
העמותה להנצחת מחנות ההשמדה דכאו-לנדסברג-קאופרינג ועד היום הוא פעיל בהנהלת הקרן לרווחת
ניצולי השואה בישראל.
בחולון היה ממתנדבי העמותה למען הקשיש, בהסתדרות הגמלאים ובארגון משקיפי תנועה.
היום, כגמלאי, הוא שוקד על עבודת דוקטור במדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן.
|  קמינסקי אמנון נולד ב-1937 בתל-אביב ובה למד בבית-הספר "תחכמוני" והמשיך בחיפה – שם סיים לימודי אחוזת ילדים ויצ"ו והיה לבוגר ביה"ס המקצועי של התעשייה הצבאית, כולל שירות צבאי טכנולוגי בתע"ש.
ב-1958 עבר להתגורר עם רעייתו בחולון וב-1960 החל לעבוד במפעל "פליז-אמקור" במקום כרכז הנדסת-ייצור, לאחר שהשלים לימודי-חוץ מטעם הטכניון וקיבל תעודת הוראה טכנולוגית ורשיון הוראה. היה ליוזם וחבר צוות ההקמה של ביה"ס התעשייתי "אורט-אמקור" בחולון. הוא הוסיף להרחיב את לימודיו האקדמיים – השלים בבית-ברל תואר בוגר בחינוך ולאחר מכן קיבל תואר מוסמך בחינוך באוניברסיטת תל-אביב בנושא: טעוני טיפוח ולקויי למידה.
ב-1965 החל לעבוד ברשת "אורט ישראל" כמנהל בית-ספר בלוד ומ-1968 כמפקח ארצי על בתי-הספר התעשייתיים ברשת.
ב-1975 הקים בחולון את מרכז-חינוך "אורט ספיבק" מטעם רשת "אורט" ועיריית חולון וניהלו עד 1995 כמוסד מצטיין שזכה באותות הוקרה ופרסי חינוך ממשרד החינוך, מ"אורט ישראל", יו"ר הכנסת ועיריית חולון.
במשך 20 שנה (עד 2002) היה במקביל מרצה במרכז לחינוך טכנולוגי כמדריך פדגוגי בכיר להכשרת מהנדסים להוראה בחינוך הטכנולוגי.
ב-1995, עם פרישתו לגימלאות מוקדמת, הצטרף למשרד החינוך כמבקר אגף הבחינות ומשמש גם כיו"ר ועדת חריגים ונציג ציבור בועדות הערעורים.
30 שנה הריהו אח במסדר "בני-ברית" בחולון, בלשכת "מילוא", ומזה שלוש שנים הוא מכהן כיו"ר מועצת "בני-ברית" בישראל. 20 שנה הוא חבר במועצה לישראל יפה בחולון לרבות עשור שנים כיו"ר הסניף. 10 שנות חברות בהנהלת מט"י בחולון ושלוש שנות חברות בעמותת שוחרי בית-החולים וולפסון.
מ-2003 – בועדת ההקמה וההיגוי של המאו"ר – מרכז לאבחון וטיפול בלקויי למידה בחולון.
ב 1988 קיבל את מגן ראש-העירייה למתנדב. |  שאלתיאל ניסן נולד ב-1932 בתל-אביב. למד וגדל בדרום העיר. את התיכון השלים בלימודי ערב מאחר שביום עבד כנער-שליח בעירייה. לימים פנה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן והשלים תואר ראשון במדעי המדינה וקיבל תואר בוגר המכון לשלטון מקומי.
בנעוריו היה חבר בתנועת הצופים. בגיל 16 הצטרף ל"הגנה" כגדנ"עי וב-15.5.1948 השתתף בהגנה על שדה דב ונפצע קלות בהפצצה מצרית על השדה.
בעיריית תל-אביב-יפו התקדם עד להיותו מנהל המחלקה לאירועים במשך 10 שנים והתנדב לרכז את הוועדה לאימוץ גיסות השריון מיום הקמתה. ב-1976 נתמנה כמנכ"ל החברה לפיתוח יפו העתיקה ושימש בכך 24 שנים עד פרישתו לגמלאות.
כתושב חולון, נמנה עם שבעת מייסדי אגודת המשתכנים בשיכון העממי ועמד בראשה. הוא שכנע את ראש-העירייה פנחס אילון להחליף את התאורה במסלול הכניסה לעיר מתאורת ליבון לתאורה כספית.
בצעירותו פעל נמרצות להחלת חוק-עזר בתל-אביב לאיסור עישון בבתי הקולנוע, שהונהג לאחר מכן כחוק ארצי.
ב-1999, לאחר 53 שנים בשירות הציבורי, פרש לגימלאות ונרתם ביתר מרץ לפעול בהתנדבות למען העיר. בין השאר, כתוצאה מטיפולו - קבע משרד הפנים כי תעודות פטירה יישלחו ישירות למשפחות.
כן גרם, בהתערבות ממושכת, שתאורה שפורקה במחלף חולות – בואכה העיר חולון – תורכב מחדש.
מפעילותו בהתנדבות יצויינו: חברותו במט"י (מרכז טיפוח יזמות) בחולון, כהונתו כיו"ר העמותה למען הקשיש בעיר וחברותו בועדת ההיגוי לבניית המדיטק. כחבר ועדת יום העצמאות העירונית הגה את רעיון קריית השמחה בעיר. נבחר לנשיא מועדון "רוטרי" המקומי והיה חבר הועדה לבחירת יקירי חולון וחבר ועדת ערר לארנונה במעמד שופט והוועדה לענייני עובדים בעיריית חולון.
| | שנה: 2004 - תשס"ד |  ברכוז עודד ד"ר נולד ב-1937 בתל-אביב, נצר למשפחה מראשוני תל-אביב ומגרעין מורי הגימנסיה העברית "הרצליה", שבה למד אף הוא מכיתות המכינה ועד לבגרות. בה בעת היה פעיל בתנועת "צופי הגימנסיה" – כחניך וכמדריך והשתתף בתזמורת הגימנסיה בנגינה בכינור מ-1955 עד 1958 שירת בצה"ל בנח"ל ובנח"ל מוצנח, לרבות ב"מיבצע קדש עם גרעין הנח"ל היה לחקלאי – חבר קיבוץ גונן בגליל, שנטל חלק במפעל ייבוש החולה וביציאה לחריש תחת פגזי הסורים. ב-1958 פנה לאוניברסיטה העברית בירושלים והשלים בה לימודי מוסמך למדעים, בפיסיקה ובמתמטיקה והתרכז באיתור גבישים ללייזר.
ב-1963 השתקעה משפחתו בחולון ובה בעת החל לימודיו לתואר דוקטור במכון וייצמן למדע ברחובות. בתקופה זו גם נטל חלק במלחמת ששת הימים ולחם בציר לטרון-רמאללה-יריחו. מ-1968 עשה שלוש שנים בניו-יורק בהשתלמות פוסט-דוקטוראט והתמחה בפיתוח חומרים חדשים ייחודיים.
עם שובו ארצה ב-1971 היה לראש מחלקת פיתוח וסגן ראש האגף הטכנולוגי במשרד ראש הממשלה ועסק בפיתוח מערכות ייחודיות להגנת מדינת-ישראל. בתקופה זו זכה ב-1974 בצל"ש מטעם ועדת פרס בטחון ישראל וב-1988 בפרס בטחון ישראל היוקרתי. מאז ועד 1996 עמד בראש האגף הטכנולוגי במשרד ראש הממשלה. מאז הוא נציג הציבור בועדה המייעצת למנכ"ל משרד הביטחון בנושאי הצפנה. באחרונה נבחר לועד המפקח של גימנסיה "הרצליה.
מאז 1997 הוא משמש כמנכ"ל חברת פרונטיקס בחולון – המהווה הזנק בתחום סמיקונדקטורס ויועץ בתחומי הטכנולוגיה
|  גליק ציפורה נולדה ב-1935 בלודביפול, פולין, למשפחה מסורתית. עם פרוץ המלחמה הוכנסה משפחתה לגיטו והיא, כילדה רכה, שימשה כבלדרית להעברת מזון ליהודי הגיטו, שהיה מוסתר בתוך בגדיה. בטרם היותה בת שבע נרצחו הוריה וסבתה. אחיה הבכור ברח ליערות והיא נותרה לבדה והתחזתה כילדה פולניה וניצלה הודות לחסדיה של אשה נוצריה, שנאותה לשכן אותה בביתה. מאוחר יותר פגשה באחיה ביער והצטרפה אליו לשורות הפרטיזנים
בגיל 11 עלתה (ב-1946) לישראל בעליית הנוער והועברה לקיבוץ מרחביה ומשם לנהריה למוסד "נוה הילד" של "עליית הנוער". שם למדה ובגיל 15 עברה לקיבוץ מעברות והמשיכה בלימודי התיכון. שנתיים לאחר מכן החלה ללמוד כגננת בסמינר לוינסקי בתל-אביב וכעבור זמן קצר נשלחה כגננת למעברת עפולה עלית ובהמשך – בקיבוץ מעוז-חיים, שם עבדה כשנה ושם נישאה והקימה משפחה. אחרי שנדדה כגננת לקיבוץ נען הגיעה עם משפחתה לתל-אביב כגננת במעברת כפר שלם ובשכונת התקוה ובה בעת השלימה את לימודיה בסמינר לוינסקי
ב-1969 השתקעה המשפחה בחולון, שבה פתח בעלה מסגריה והיא פנתה לעבוד כגננת עד 1995. כאן יזמה אימוץ מועדון קשישים בקרית שרת ובעזרת הורי הגן הפעילה אותו במשך שנים. התנדבה לתת טיפול אישי למשפחות ולבודדים שנתקלו בבעיות קיום. עד היום היא מתנדבת פעילה בבית "להיות" ומשמשת כמרצה למבקרים בנושאי השואה וכן בעמותת "תנו יד לחבר" המסייעת למשפחות במצוקה ולילדי נזקקים
מדי שבוע היא מתנדבת ב"בית קשת" – מועדון לאנשים מוגבלים. באחרונה היא חברה ב"מועצת נשות חולון
|  וינציגסטר שמעון עו"ד נולד ב-1934 בפולין למשפחת חסידי גור ומגיל שלוש למד ב"חדר". לאחר פרוץ המלחמה רוכזו יהודי עיירתו סטאשוב בגיטו והוריו נלקחו לעבודות כפייה והוא הוחבא במקום מסתור בביתם. לימים נתגלה ונשלח עם סבו וסבתו לגיטו מחוזי עד שניצל על-ידי אחיו הבכור שחילץ אותו מן ההסגר והעבירו ליערות שבאזור, שם שב לחבור למשפחתו, שמצאה מקלט בבונקרים, עד שנתגלתה על-ידי הגרמנים, שהרגו את אמו ואת אחיו
בתום המלחמה (1945) החל ללמוד בבית-ספר עברי מרשת "תרבות" והיה מחניכי "השומר הצעיר". ב-1950 עלה עם אביו ארצה ונשלחו למעברת גבעת אולגה. ב-1951 עברו לתל-אביב שם השלים את לימודי התיכון בערבים ועבד כשליח בקרן-היסוד
ב-1954 התגייס לצה"ל ושירת כקצין ביחידת מרגמות בחיל הצנחנים לרבות ב"מבצע קדש", והוסיף לשרת כאיש מילואים במלחמות "ששת הימים" ו"יום הכיפורים" וכרב-סרן במלחמת לבנון
ב-1962 השלים לימודי משפטים בשלוחת ת"א של האוניברסיטה העברית, פנה לעסוק בעריכת דין ופתח משרד בתל-אביב הפועל עד היום
מ-1953 הצטרף לתנועת החירות. ב-1973 השתקע עם משפחתו בחולון ופעל בסניף "הליכוד" בעיר ובמוסדותיו הארציים. ב-1988 נבחר למועצת עיריית חולון וחמש שנים כיהן בהתנדבות כיו"ר מועצת המנהלים של 'החברה הכלכלית לפיתוח חולון' ו'החברה לבילוי ובידור' והיה חבר הנהלת העירייה. כיהן במועצת העירייה 15 שנה עד 2003, כחבר הועדה לתכנון ובנייה, ועדת המכרזים ועוד
בשנים האחרונות מכהן כסגן-נשיא לשכת המסחר ישראל-פולין
|  חרמוני יפה ז"ל נולדה ב-1925 בתל-אביב ובה למדה בבית-החינוך לילדי העובדים והמשיכה בגימנסיה "בלפור". כחברת תנועת "המחנות העולים" יצאה להכשרה בקיבוץ מעוז חיים. משם פנתה ללמוד בבית-הספר לאחיות בביה"ח בילינסון וסיימה ב-1947 כאחות מוסמכת. היא שירתה בבית-החולים "העמק" בעפולה שבע שנים ובה בעת שימשה כמדריכת ביה"ס לאחיות במקום וכסגנית האחות הראשית
ב-1953 עברה עם משפחתה לחולון ושירתה כאחות במרפאות קופת-חולים בעיר והתקדמה בתפקידיה, לרבות בהדרכת אחיות, עד להיותה האחות האחראית לאיזור חולון, בת-ים, אזור ויפו. ב-1970 נתמנתה למפקחת על אחיות הקהילה במחוזות המרכז והדרום של קופת-חולים הכללית
ב-1976 פנתה ללמוד באוניברסיטת ת"א בביה"ס ללימודי המשך ברפואה ובה-1979 סיימה בתואר בוגר האוניברסיטה בחוג לסיעוד
לאחר פרישתה לגמלאות הייתה פעילה במזכירות "נעמת" ועודנה פעילה באגודת גימלאי חולון. במסגרת זו השתתפה בהפעלת מרכז יום לקשישים מוגבלים, ונטלה חלק בארגון פעילות המכללה של הסתדרות הגימלאים בחולון – בתכנון ההרצאות, בקביעת החוגים וביציאה לטיולים. היום מונה המכללה כ-300 גימלאים
במשך ארבע שנים התנדבה לסייע בתיוק ובסיווג חומר היסטורי בארכיון 'יד טבנקין' באפעל
לאחר פרישתה מעבודתה כאחות למדה שיטות שונות לריפוי עצמי ולריפוי הזולת והחלה לעסוק בטיפול המסייע לנזקקים להתמודד עם בעיות גופניות ונפשיות, ועורכת ביקורי בית לעזרת נזקקים
ב-1988 הוכתרה כ"יקירת ההסתדרות בחולון" וב-2002 הוענק לה אות ראש העיר למתנדב
|  כהן שלמה נולד ב-1929 בעיר עמארה שבעיראק. מנעוריו חבר ומדריך בתנועת "החלוץ" שפעלה במחתרת, שקדה על לימוד העברית כהכנה לעלייה לארץ ועל אימונים להגנה עצמית
ב-1951 עלה ארצה, פנה לסמינר למורים בקריית מוצקין והשלים את השכלתו הפדגוגית במכללת בית ברל. ב-1952 צורף למערך המילואים של צה"ל ובו שירת עד גיל 50.
לאחר 4 שנות הוראה ביבנה, אז יישוב עולים, הגיע ב-1957 לחולון כמורה למתימטיקה וכמחנך בבית-הספר וייצמן בשכונת ג'סי כהן. כעבור 3 שנים נתמנה כסגן המנהל. עד מהרה היה לדמות מרכזית בשכונה זו ואירגן ועד שכונתי-קהילתי שבראשו עמד למעלה מ-20 שנה ועשה רבות למען תושביה במציאת פתרונות לבעיות כאבטלה, דיור, ילדים במצוקה, נוער שוליים ועוד. הוא אירגן בשכונה כיתות מבוגרים, לרבות עולים חדשים, ללימוד השפה ו"ביעור הבערות". כן העמיד רשת ענפה של כיתות-ערב לנערים עובדים, בשיתוף משרד החינוך. כן פעל בשיתוף מועדון "בית לזרוס" השכונתי לצירוף ילדים רבים לחוגי המועדון השונים
שנים רבות היה חבר ועדות החינוך והתרבות בעיריית חולון. לאחר מלחמת ששת הימים יצא בשליחות משרד החינוך וכקצין חינוך בדרגת סרן בצה"ל ושימש כמפקח על בתי-הספר הערביים בגדה המערבית במשך שנה
ב-1970 נתמנה כמנהל בית-הספר וייצמן והתמיד בכך עד 1981, עת פרש לגמלאות. מאז הוא מתנדב לעזרה לתלמידים המתקשים בלימודים
פעל שנים רבות ועדיין פעיל בעמותה לפיתוח חיי חברה ותרבות ליוצאי עיראק בחולון, משמש כמזכירה ועומד בראש ועדה להענקת מלגות לסטודנטים מחולון הלומדים במוסדות אקדמיים. ב-1993 זכה בתואר "יקיר ההסתדרות בחולון" וב-1997 – במגן ראש-העיר למתנדב
|  כהן - אסיף שלומית נולדה בחולון, למדה בביה"ס היסודי "חנקין" וב"תיכון חדש". בוגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ת"א
החלה לפרסם משיריה בהיותה קצינת חינוך בשירות סדיר. פירסמה 41 ספרים לילדים, אגדות ושירה. בהם: "הצימוקים הם ענבים עצובים", "מחשבות שאינן רוצות לישון", "נשיקה בכיס", "חומפס", "הארנב ממושי" ועוד
מאות מיצירותיה משובצות בספרי הלימוד ובאנתולוגיות בארץ ובעולם. שיריה מולחנים ומבוצעים ע"י מיטב הזמרים בארץ. עשר הצגות לילדים הופקו מיצירותיה
ייחודה בא לידי ביטוי בכתיבת אגדות רחוקות עם טעם של פעם: "בארץ רחוקה ואחרת", או "היה היה מלך", סוגה ספרותית שכמעט נעלמה מן העולם. האגדות שלה מופקות לסרטי אנימציה בטלוויזיה
ספרה "מסיבה בגן העכברים" מייצג את ישראל בתוכנית "סיפורי שומשום מרחבי העולם", הסרט הוא הפקה משולשת של ערוץ הופ, הטלוויזיה הירדנית בשיתוף הטלוויזיה האמריקאית
במסגרת המיזם "גן סיפור" נחנך ברח' העבודה בחולון גן "הארנב ממושי" ובו הוצבו פסלי אבן, שיש וברונזה של ורדה גבעולי ואילן גלבר
מקיימת מפגשים ספרותיים עם ילדים ברחבי הארץ ובכלל זה ילדי חולון. לילדים היא מספרת שהשיר הוא מתנה והסיפור הוא חסד
זכתה ב-15 פרסים. בהם: פעמיים בפרס זאב, פעמיים בפרס ראש הממשלה. בשנת 1995 זכתה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום ספרות הילדים. בשנת 2003 זכתה בפרס פניה ברגשטיין
בשיר "נשיקה בכיס" כותבת שלומית
קח את הנשיקה / שמור אותה בכיס. – אם תלך לאיבוד / אם מישהו ירביץ / אם משהו יכעיס / יש לך נשיקה בכיס. – אם תהיה עצוב / אם דמעה של גשם / תרקוד לך על ריס / יש לך נשיקה בכיס
|  צדקה בתיה ז"ל נולדה ב-1925 בתל-אביב למשפחה שומרונית כבתו של ראש הקהילה השומרונית בישראל יפת צדקה. למדה בבית-הספר היסודי לבנות "יחיאלי" בנוה-צדק. ב-1943 נישאה ועברה לגור עם בעלה בשכם, שם הקימו משפחה. ב-1951 עברו ארצה והשתקעו בחולון. כאן היו ממייסדי שכונת השומרונים ב-1955.
לאחר לימודיה בסמינר לוינסקי בתל-אביב הייתה למורה מוסמכת ומ-1951 החלה להורות כמורה וכמחנכת בבתי-ספר בתל-אביב ובבית-דגן ומ-1980 שימשה כמנהלת בתי-הספר "שרת" ו"ניצנים" בחולון.
ב-1970 פנתה לבית-הספר האוניברסיטאי להשתלמות מורים וכעבור ארבע שנים השלימה תואר B.A. במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית והוסיפה עוד שתי שנות לימוד להכשרת מנהלים בסמינר לוינסקי. בכל הישגיה אלה הייתה ראשונה ומפלסת דרך לבנות עדתה. ב-1999 הייתה ממחברי הספר על הקהילה השומרונית "מנהגים, מסורות ומתכונים
מאז פרשה לגמלאות ב-1992 התנדבה לפעילויות מגוונות: מ-1992 התמסרה לסידור ומיון בארכיון החינוך של אוניברסיטת תל-אביב. מ-1998 שימשה שלוש שנים כספרנית ומדריכת ילדים בספריית "מיטרני" בחולון, ומ-1997 עד 2003 טיפלה בילדים בעלי חסר רגשי בבית-ספר "שזר" בחולון. מאז הייתה פעילה במועדון הקשישים בחולון
פעילותה החינוכית חרגה גם לקהילה השומרונית בהר גריזים, שם הדריכה קבוצות נשים קשישות בקריאת התורה ובלימוד קבוצת נערים ונערות את פרשת השבוע. כן עודנה עושה גם בחולון עם קבוצות ילדים בלימוד יחידני וכן בקבוצות נשים לשינון התורה בשפה העברית העתיקה
ב-1991 קיבלה תעודת הערכה מטעם עיריית חולון על תרומתה לקליטת ילדי העולים מרוסיה ומאתיופיה
|  צדקה פנינה נולדה ב-1940 בשכונת נוה-צדק בתל-אביב כבתו של יפת צדקה – ראש הקהילה השומרונית בישראל. למדה בבית-הספר לבנות "יחיאלי" בנוה-צדק
ב-1950 עברה משפחתה להתגורר בלב חולות חולון ולאחר מכן עברה לגור בשכונת השומרונים בחולון בהיווסדה. ב-1945 החלה ללמוד בתיכון "קוגל" בחולון ולאחר מכן, ב-1958, פנתה ללמוד בסמינר הקיבוצים במסלול הוראה לכיתות גבוהות
ב-1961 החלה ללמד במעברה בבת-ים וכעבור שנתיים שבה לערש ילדותה משהחלה ללמד בשכונת נוה-צדק, שם גילתה רוב יוזמה ופעילות
ב-1965, עקב נישואיה – עברה להתגורר בשכם, שהייתה אז נתונה לשלטון הירדני ולאחר שנתיים – ב-1967 – עם מלחמת ששת הימים, היא חוזרת לחולון עם משפחתה ומשתקעת בה בשכונת השומרונים עד היום
כאן עבדה כמורה בבית-הספר "רמז" – 9 שנים, לאחר מכן בבית-הספר "ניב" שבו שימשה כמורה וכמנהלת עד פרישתה לגמלאות ב-1996. מאז היא מתמסרת בהתנדבות לפעולות סיוע לילדים המתקשים בלימודיהם, מופיעה כמרצה (בעיקר על עדת השומרונים) במועדוני גימלאים ומתנדבים בחולון ובמקומות אחרים. משתתפת כמרצה במיפגשי-עיון שונים על נושאים היסטוריים בתולדות עם ישראל וארץ-ישראל
ב-2003 זכתה בתעודת הוקרה מטעם מועדון "רוטרי" בחולון על התנדבותה וב-2004 קיבלה תעודת הוקרה והערכה מטעם האגודה למלחמה בסרטן – סניף חולון
|  שמר משה נולד ב-1935 בדמשק, שם החל לימודיו בביה"ס היהודי "אליאנס". ב-1945 עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בשכונת עם שבחולון. כאן למד בבית-החינוך "ביאליק" בחולון ובה בעת עבד כנער בחלוקת דואר ובימי המצור בתש"ח סייע לאביו בחלוקת לחם לתושבים. כחבר "הנוער העובד" היה פעיל בהדרכת נוער במעברת חולון וריכז בית-הבראה לנערים עובדים בקיבוץ נען
מ-1954 עד 1968 היה מזכיר בחטיבה המקצועית של הנוער העובד במועצת פועלי חולון והיה ממייסדי בית-ספר ערב לנערים עובדים בחולון
ב-1963 זכה במילגת-לימודים מטעם המועצה הבריטית ויצא לאנגליה ללמוד כלכלה וסוציולוגיה תעשייתית, מינהל ושלטון. עם שובו, כעבור שנה, התקבל לאוניברסיטת תל-אביב וסיים תואר ראשון בכלכלת ארצות מתפתחות, מדעי המדינה ומינהל. ב-1988 חזר לאוניברסיטה והיה לבוגר הקורס הדו-לשוני למנהלים בכירים במינהל שירותי בריאות ורפואה
בשנים 75-1968 שימש בועד הפועל של ההסתדרות הכללית כמנהל המחלקה לשיתוף עובדים בניהול וברווחים. ב-1975 עבר למרכז קופת-חולים ושימש כעוזר ראשי לראש אגף ארגון ומינהל וכמנהל מחלקת ההדרכה ופיתוח משאבי אנוש. ב-1979 היה למנהל קופת-חולים במרחב הנגב וב-1986 נתמנה כמנהל בית-החולים הרצפלד בגדרה וב-1991 – מנהל מחוז השומרון עד לפרישתו ב-1993.
מנעוריו היה מפעילי צעירי מפא"י ולאחר מכן – פעיל במפלגה ובמוסדותיה המקומיים והארציים, לרבות במועצת פועלי חולון – בנושאי תרבות, ספורט ובריאות. ב-1974 נבחר למועצת עיריית חולון והופקד על תיק הנוער והספורט. בין השאר עודד את הספורט העממי ויסד את מיפגן רוכבי האופניים. מ-1994 משמש כנציג ציבור (שופט) בבית-הדין האזורי לעבודה וכן כמגשר ומפשר. חבר פעיל בעמותת ידידי המרכז הרפואי וולפסון בחולון. חבר ב"בני-ברית" ואף כיהן בה כנשיא לשכת 'אל-על
| | שנה: 2003 - תשס"ג |  אנדרמן זאב (וילי) ז"ל נולד ב-1927 בבוצ'אץ' שבפולין למשפחה ציונית, שם למד בבית-ספר עממי כללי וקיבל שיעורים
פרטיים ביהדות מפי רב.
כשפרצה מלחמת גרמניה הנאצית נגד ברית - המועצות (יוני 1941) החלו מיד הפרעות ביהודים.
משפחתו נתפזרה ונשלחה למחנות הסגר והשמדה. בזה אחר זה נהרגו אמו, אביו ואחיו והוא שרד
לבדו.
עם שובו לפולין (סוף 1944) הצטרף לתנועת גורדוניה - מכבי הצעיר והיה מפעילי "הבריחה"
להעלאת שארית הפליטה ארצה. עבר קורסים של ה"הגנה" בגרמניה והיה למדריך מטעמה לצעירי מחנות
העקורים בגרמניה.
ב - 1949 הגיע ארצה והחל לעבוד ב"סולל בונה" כמנהל האספקה בנגב ועקב כך עבר לגור
בבאר-שבע. ב - 1950 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. ב - 1952 השתקע בחולון עם נישואיו
לאישה חולונית. מ - 1954 נתקבל לעבודה במפעל "יובל - גד", כמנהל אספקה, עד סגירת המפעל ב
- 1964, כשהחל לעבוד בהנהלת חברת מכרות נחושת תמנע עד 1974 והמשיך בחברת-בת שלה "כבלי
ציון" עד פרישתו לגמלאות ב - 1996. מאז הוא מוסיף לתרום לחברה כמתנדב.
עשרות שנים הינו חבר מפלגת העבודה ופעל במוסדותיה העירוניים והארציים ועודנו ציר לועידה
וחבר המרכז. ב - 1962 נתמנה לועדה להרחבת הבנייה בדירות השיכון העממי בחולון. ב - 1970
נבחר לוועדה העירונית לרכש ובלאי עד היום וכן לועדת התברואה. מ - 1976 כיהן ארבע שנים
כיושב-ראש ועד ההורים המרכזי ב"תיכון חדש" (היום "אילון") ומקיים קשר פעיל עם המוסד עד
היום.
כניצול שואה היה ממקימי "בית-להיות" – בית עדות לשואה שהוקם בחולון ומפעיליו. |  בייליס - מאירפלד פרופ' רחל נולדה ב - 1930 בפאריס, למשפחת מהגרים מפולין, שם למדה בבתי-ספר צרפתים. בתקופת מלחמת
העולם והכיבוש הנאצי הסתתרה משפחתה בכפר קטן במרכז צרפת. ב - 1948 עברה לוארשה, פולין.
השלימה לימודי בגרות וב - 1950 נתקבלה לאקדמיה לאמנויות פלאסטיות בוארשה, שבה השתלמה
ויצרה שבע שנים וקיבלה תואר M.A..
ב - 1957 עלתה משפחתה ארצה ונקלטה בקיבוץ הזורע. ב - 1958 הוזמנה לעבוד בהכנת תערוכת
העשור לעצמאות ישראל שהוצגה בירושלים. באותה שנה השתקעה עם בעלה בחולון. כאן החלה לעבוד
כמורה לציור ביישובי הסביבה ומ - 1964 לימדה בעירנו – בבתי-הספר "המגינים" ו"עלומים" וכן
לימדה אמנות בתיכון עירוני א' בתל-אביב וב - 1976 החלה להורות בסמינר לוינסקי עד 1989, עד
פרישתה לגימלאות, ומ - 1972 לימדה באוניברסיטה העממית בתל-אביב (עד 1985) ולאחר מכן
במכללה לאמנות בבת - ים.
ב - 1983 זכתה בהוקרת משרד החינוך והתרבות על טיפוח החינוך החברתי - אמנותי. מ - 1968
הוצגו ציוריה בתערוכות רבות בארץ ומחוצה לה במגוון טכניקות: אקוורל, שמן, רישום בדיו,
ליטוגרפיות, הדפסי חיתוך-עץ, הדפסי רשת, תחריט ושילוב טכניקות. כן עסקה בפיסול בחימר.
נושאיה העיקריים: נופים פיגורטיביים ומופשטים וכן נושאים תנ"כיים הכוללים קליגרפיה.
הציגה עשר תערוכות-יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ וכן בפולין, בארצות הברית,
בצרפת, בספרד, בצ'ילה, בשוודיה, בדנמרק, בהולנד, בשוויץ ובגרמניה.
חברה באקדמיה הבין-לאומית "גרצי-מרינו" באיטליה. זכתה במדליות זהב וכסף על עבודותיה
ובפרסים רבים. |  דורון אריה נולד ב - 1912 בעיירה בפלך סלונים בפולין. היה חבר פעיל ב"החלוץ הצעיר" וב"החלוץ" ופעל למען הקרן הקיימת לישראל. עבר הכשרה בקיבוץ גרודכוב ליד וארשה ואירגן קיבוצי הכשרה חדשים בפולין ועלה ארצה ב - 1933.
בארץ פנה לעבוד במשרד הקבלני וב"סולל-בונה" עד 1953 והיה ממייסדיו ומעובדיו של נמל ת"א (1936). ב - 1953 עבר ל"מקורות" כמנהל אגף הרכישות עד פרישתו ב - 1978. נבחר לוועדי העובדים של חברות אלה והיה מפעילי הסתדרות הפקידים.
מ - 1937 חבר ב"הגנה" – ממתנדבי מגבית "כופר היישוב" – שעסק בהעברת סליקים ובהורדת מעפילים אל החוף. מ - 1941 נמנה עם אנשי חיל-השדה (חי"ש) של ה"הגנה" ובמלחמת העצמאות שירת בדרגת סגן בצה"ל כקצין אפסנאות במה"ד.
ב - 1948 השתקע בחולון ובה שימש כפקיד בהג"א והפעיל שירותי חירום.
עיקר פעילותו הציבורית היה בספורט – במסגרות "הפועל" (מ - 1933) ובמכביות. כן היה מפעילי התעופה בארץ (מ - 1937) ופעל בקלוב הישראלי לתעופה. שימש כמדריך ומנהל ענף ספורט האופניים בתל-אביב, בחולון ובת-ים ויצא בראש קבוצת הרוכבים מישראל לאולימפיאדת ספורט הפועלים באנטוורפן, בלגיה. מילא תפקידים מרכזיים במרכז "הפועל" ובהתאחדות לספורט והיה חבר בועדות כינוסי "הפועל" ובוועדות ארגון המכביות וזכה ב - 1974 בעיטור "לאיש כפועלו" מטעם מרכז "הפועל" וב - 1986 כ"יקיר הפועל" במחוז תל-אביב. ב - 1993 הוכתר כ"יקיר ההסתדרות בחולון" וב - 1999 זכה בהוקרה על תרומתו הרבה לקידום "הפועל" חולון.
מ - 1959 היה פעיל בועד ההורים של בית-הספר ביאליק ושלוש שנים עמד בראש ועד ההורים המרכזי של בתי-הספר היסודיים בחולון ונציגה בועד ההורים הארצי והיה ממארגני בית-הספר להורים בעיר.
מ - 1960 היה מפעילי ועדת התרבות של מועצת פועלי חולון ומ - 1965 - 1970 פעל במחלקת החינוך העירונית לרבות הנהלת התזמורת הקאמרית העירונית.
|  זהבי ד"ר יוסף נולד ב - 1936 בחיפה, שבה למד בבית-הספר הריאלי – מוסד שהגשים ספרא וסייפא וסיסמתו הייתה
"והצנע לכת". בנעוריו היה מעורב בבעיות הקריטיות של הקמת המדינה ונטל חלק בהקמת תשתיות
ואף השתתף כנער בסלילת חלקו הדרומי של הכביש לאילת (1952).
במסגרת העתודה האקדמית למד באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים ב - 1958 כמוסמך
לפרמקולוגיה. בה בעת עסק בביטחון השוטף של חוות הלימוד ליד תלפיות ולאחר שסיים קורס
קצינים היה לאחראי על הביטחון בחווה.
ב - 1960 השתקע בחולון עיר מגורי רעייתו. עם סיום לימודיו השתלב בצה"ל באגף למחקר ותיכון
(אמ"ת) וב - 1961 נקלט ברפא"ל (רשות פיתוח אמצעי לחימה) ושימש כחוקר. היה ממניחי היסודות
לפיתוח מערכות נשק מתקדמות במיטב הטכנולוגיה. עם זאת קיבל תואר דוקטור בכימיה (1971)
והשתתף בעשרות השתלמויות וכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל והתקדם בסולם המקצועי - אקדמי ובסולם
הניהולי. כ - 20 שנה שימש ברפא"ל כמדען ראשי במיזם גדול רב-תחומי והיה פעיל, כחבר וכיו"ר,
בועדות מרכזיות ברפא"ל, במשרד הביטחון ובצה"ל.
זכה בפרס רפא"ל ולתעודות הוקרה בתחומי עשייתו והיה שותף לצוות שזכה ב"פרס בטחון ישראל".
מאז פרישתו (2000) הוא ממשיך בעשייה מדעית-טכנולוגית, חונך חוקרים צעירים ויועץ למערכות
בטחוניות.
בפעילותו הציבורית – משמש בחבר הנאמנים של המכון האקדמי-טכנולוגי של חולון ובוועדה להענקת
פרסי הצטיינות במדעים לבני העיר. |  זוסר-זילבר עתידה ד"ר נולדה ב - 1938 בלטביה להורים ציונים, לימים אסירי ציון. בהיותה בת שלוש נשלח אביה, שהיה ממפקדי בית"ר בלטביה, למחנה כפיה ברוסיה והיא ואמה הוגלו לסיביר. שם למדה בבית-ספר יסודי והמשיכה ללמוד ברוסיה התיכונה – מקום שהותר למגורי אביה, שב - 1949 נעצר שוב באשמת "פעילות אנטי סובייטית", נאסר והוגלה לסיביר והמשפחה בעקבותיו.
ב - 1952 ברחה בחשאי מאזור נידח בסיביר ושבה לריגה, בירת לטביה, שבה סיימה להתמחות ברפואה פנימית. בתוך כך שבה המשפחה והתאחדה בריגה.
ב - 1972, לאחר סירובים חוזרים ונשנים, ניתן למשפחה לעלות ארצה. לאחר שהייה במרכז קליטה בדימונה באו להשתקע בחולון. ב - 1973 החלה לעבוד כרופאה פנימית מחלקה של פרופ' ברונר, תחילה בבית-החולים דונולו ביפו ומ - 1980 בבית - החולים וולפסון בחולון, שם תפקדה כסגנית וכמנהלת בפועל של מחלקה פנימית א'. לפני שנה נתמנתה כמנהלת במחלקה פנימית ח' ובה עודנה מוסיפה לעבוד.
מ - 1988 היא משמשת כרופאת משפחה בקופת-חולים כללית בקרית-שרת.
מ - 1990 התמסרה לקליטת גלי העלייה מברית - המועצות שהתבטאה במיוחד בהגשת עזרה רפואית ובסיוע לסידורם בעבודה.
פעמיים זכתה בפרס עובדת מצטיינת ואף נבחרה כ"סגנית עובד מצטיין ארצי".
|  מיטלמן דב נולד ב - 1922 ברומניה, שם למד בבית-ספר כללי יהודי ובתיכון מקצועי. במלחמת העולם שהה מ - 1941 שלוש שנים במחנה עבודת - כפיה.
באוגוסט 1944 עלה ארצה באוניית מעפילים. כאן היה לחבר ההסתדרות הכללית ונשלח לעבוד בחולון במפעל מתכת "פליז", שייצר מיכלי דלק ואביזרים שונים לצבא הבריטי ובמקביל יוצרו בו במחתרת, מטעם ה"הגנה", מוקשים, פגזים ורימוני-יד. נוסף על כך תרם את חלקו כאיש "הגנה" בשמירה בלילות בעמדות בחולון.
במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית. עם שחרורו שב לעבוד במפעל מתכת בחולון בשם "ארקא ישראל" שייצר מוצרי אינסטלציה.
ב - 1956, כאיש מילואים בצה"ל, נקרא למיבצע "קדש" ונפצע קשה בסיני – פציעה שהותירה אותו נכה מבלי יכולת להמשיך בעבודה גופנית. לפיכך, פתח עם רעייתו חנות לדברי הלבשה לנשים בחולון בשם "רבקה" המתקיימת מזה 45 שנה.
ב - 1965 נבחר ליושב - ראש האיגוד הארצי למסחר בסניף חולון והתמיד בתפקידו זה 35 שנים בהתנדבות למען ציבור סוחרי העיר במישור המסחרי והמקצועי. בין השאר הוציא לאור ביטאון דו-חודשי בשם "ידיעון לסוחר" שחולק לציבור הסוחרים, שלמענם אורגנו אירועים שונים לרבות בחירת העסק המצטיין, שנערכה מדי שנה בנוכחות שרים ונבחרי ציבור.
במשך השנים היה חבר בעשרות ועדות ציבוריות וב - 1989 התמודד בבחירות על ראשות עיריית חולון מטעם איגוד הסוחרים בעיר כדי להיטיב עמם.
עשר שנים שירת כמתנדב "המשמר האזרחי". |  אהרון עזרא נולד ב - 1938 בקהיר בירת מצרים, שם למד בבית-ספר אמריקאי ובמקביל בתלמוד-תורה בלימודי
ערב. כבן 9 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בשכונת התקוה בתל-אביב. שם המשיך בלימודי ערב
והשלים בגרות-אקסטרנית.
כבן 14 נתקבל לעבודה בעיריית תל-אביב כנער שליח ועוזר-פקיד ונבחר כיושב-ראש ועד הנערים
בעירייה. בה בעת היה לכתב בענייני נוער שונים ובבטאון עובדי העירייה. את שירותו בצה"ל החל
ב - 1956 – השתתף במבצע "סיני", שירת במשטרה הצבאית והוסיף לשרת 30 שנה במילואים. עם
שחרורו, עבד כמנהל חשבונות במשרד רואי - חשבון וב - 1961 היה ממקימי תנועת נוער "אור
התקוה" להצלת ילדים משוטטות ברחובות.
ב - 1963 עברה משפחתו לחולון ובה היה ממקימי בית-הכנסת הגדול "אהבה ואחוה" וממייסדי החוג
למען החינוך הדתי. ב - 1975 הצטרף לתנועת "זהב"י" (זכויות המשפחות ברוכות הילדים), הקים
את סניפה בחולון והיה מפעיליה המרכזיים באזור ובמדינה כולה. ב - 1992 נבחר ליושב-ראש
התנועה ועמד בראשה שש שנים.
ב - 1988 יזם רשימה עצמאית ונבחר למועצת עיריית חולון וכיהן בהנהלתה. שימש יו"ר ועדת
הרווחה וחבר בועדות החינוך והכספים במשך שתי קדנציות. ביוזמתו שופצו משרדי הרווחה לעשותם
ראויים לקהל ובמבנה של קבע. בהשפעתו הונהגו בחולון הנחות ניכרות למשפחות ברוכות ילדים
במסי עירייה, באגרות חינוך, קייטנות ופעילות תרבות והוקמה קרן מלגות להשכלה גבוהה לילדי
זהב"י ונשלחו מאות סטודנטים ללמוד באוניברסיטאות. הוקם מרכז למידה לאלפי תלמידי תיכון
למניעת נשירתם מבתי-הספר. ב - 1994 זכתה זהב"י בפרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים.
כיהן כיו"ר חבר השופטים להענקת מגן ראש-העיר למתנדבים בחולון וחבר הועדה המייעצת למתן אות
הנשיא למתנדב.
|  שמואלי פנחס ("פיניה") נולד ב - 1927 בברסלאו, גרמניה, ועלה עם משפחתו ב - 1933 ארצה, לתל-אביב. מנעוריו חבר "הנוער העובד" ומסור לפעילות ב"הפועל" בהתעמלות, בריקודי-עם ובשחייה. היה אלוף הארץ לנוער בשחיית - חזה ל - 200 מטר וזכה במקום השלישי בצליחת הכנרת התחרותית הראשונה (1945). השתתף בכנסי מחולות-העם בדליה ובמופעי התעמלות ראוה של "הפועל" תל-אביב.כבן 17 יצא להכשרה בקיבוץ שדה-נחום והתנדב ל"הגנה". ב"שבת השחורה" (1946) נעצר ע"י הבריטים ונחבש בעתלית ולאחר מכן במחנה המעצר ברפיח, שם הפיץ בראשונה בקרב העצירים את הריקוד הנודע "דבקה רפיח".
בינואר 1948 התגייס לצה"ל ושימש כמדריך-ספורט בגדוד 53 בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות בדרום באזורי גת, גל-און, ניצנים ונגבה. עם שחרורו פנה ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט וב-1950 החל לעסוק בהוראה ביפו.
ב - 1952 היה לתושב חולון וב - 1957 החל להורות בה בבתי-הספר שנקר וא.ד. גורדון, שבהם הנהיג התעמלות-בוקר מלווה בנגינתו במפוחית-פה וטיפח את מסיבות הפורים של התלמידים. פעמיים יצא בשליחות משרד החוץ לאפריקה – שם הכין עם תלמידים בסנגל ובזמביה את חגיגות יום העצמאות שלהם במופעי ראווה המוניים. בארץ היה ממארגני המופעים ההמוניים של "הפועל" ב - 1 במאי ובכינוסי "הפועל" הגדולים לרבות פתיחת הכינוס ה - 12 שעיצב וניהל. בחולון תרם רבות לטיפוח הספורט ולהישגי התלמידים. סייע לתחרות הבין - לאומית בהתעמלות אמנותית, אירגן שיעורי שחייה לתלמידים וכינוסי ספורט של בתי - הספר בענפים שונים. עיצב את מצעד העצמאות של תלמידי חולון ואת מירוץ ט"ו בשבט ועוד. גם כיום מתנדב במוסד לאוטיסטים כמדריך להידרותרפיה וב"יד שרה" – להרכבת משדרי מצוקה לקשישים בעיר.
הוכתר בתואר "לאיש כפועלו" וב"עיטור הפועל" מטעם מרכז "הפועל" וכ"יקיר הספורט" של חולון ל - 2001.
|  תעסה-גלזר מרים נולדה ב - 1929 בתימן. ב - 1934 עלתה משפחתו ארצה והשתכנה בנוה-צדק. למדה בבית-הספר לבנות
ולאחר מכן בגימנסיה הדתית "תלפיות" ועם סיומה פנתה לסמינר למורות לוינסקי, אך כעבור שנה
הופסקו לימודיה עקב חברותה באצ"ל, שבו פעלה מ - 1945.
ב - 1948 נשלחה לירושלים להשתתף בהגנה על העיר ועם שובה (1949) הייתה למדריכה ולחברת
ההנהגה הארצית של בית"ר ולאחר מכן מילאה שירות קצר בצה"ל.
ב - 1950 החלה לעבוד כמורה בבתי-ספר בסביבות תל-אביב ושלושים שנה כמחנכת וכמנהלת כפר
הנוער יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב. במקביל לימדה מ - 1976 מקרא במכללה על-שם לוינסקי עד
1980 משנבחרה לכנסת ברשימת הליכוד. עם זאת סיימה תואר ראשון באוניברסיטה העברית ותואר שני
בארצות-הברית.
ב - 1968 השתקעה עם משפחתה בחולון ולימים צויינה לשבח על פעילות מיפעל תהיל"ה (חינוך
לבוגרים) בעירנו. כחברת הכנסת ה - 10 וה - 11 כיהנה כסגנית שר-החינוך ושקדה, בין השאר, על
הקניית מעמד אקדמי לסמינרים ונאבקה בליקויים במיבנה החינוך שהתבטאו בכשלי האינטגרציה של
חטיבת הביניים ובאי-הגישור על פערים חברתיים שגרמו לירידה ברמת הלימודים. כן פעלה כיושב -
ראש ועדה בין - משרדית שבדקה חמש שנים מטעם משרד החינוך את בעיות הכיתות המיסטיות בישראל.
כיושב - ראש ועדת העלייה והקליטה התמסרה לקליטת העולים מאתיופיה ולמען עליית יהודי ברית -
המועצות.
מטעם מפלגתה הייתה יו"ר ארגון נשי חירות וחברה בהנהלות מוסדות הליכוד ונבחרה להנהלת ברית
חיילי האצ"ל. בפעילותה הציבורית פעלה ברשות למלחמה בסמים ועמדה בראש קרן לב"י. נמנית עם
חברי המועצה להנצחת זכר נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה ובמרכז להנצחת זכרו של מנחם בגין ז"ל.
| | שנה: 2002 - תשס"ב |  אופיר יוסף-צבי ז"ל נולד ב- 1923 בירושלים למשפחת עמלים שורשית בארץ. ב- 1938, בסיימו את "תחכמוני", הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", ולימים היה למרכז הקן בירושלים והושבע כחבר ה"הגנה". עם גרעין מחבריו לתנועה היה ממייסדי היישוב אלוני אבא.
בשנת 1941 עברה משפחתו לחולון והוא הצטרף אליה ב- 1944. כאן היה פעיל הן בועד עובדי בית חרושת לזכוכית והן כמדריך פעיל ב"הגנה". לאחר שהשתלם כבנאי נטל חלק בבניית כמה מהאתרים המרכזיים בחולון. ב- 1945 התנדב למכבי –אש בעירנו וב- 1946 התגייס מטעם ה"הגנה" כשוטר מוסף במשטרת המנדט ובמקביל התמסר להכשרת רוב תושבי חולון וסביבתה לשימוש בנשק.
את שירותו בצה"ל עשה תחילה בגדוד 44 ולאחר מכן כמפקד מחלקה בחטיבת ירושלים. לימים נטל חלק בכל מערכות צה"ל לרבות "מבצע שלום הגליל" ועוטר בכל האותות. ב- 1950 התנדב מטעם המחלקה ליוצאי תימן במפא"י לקליטת עליית "על כנפי נשרים" מתימן. מ- 1951 מילא תפקיד בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) ובה בעת השלים את לימודי התיכון ולמד עוד שנה באוניברסיטת ת"א.
מ- 1962 שימש כקצין ביטחון בתעשייה האוירית עד פרישתו לגמלאות ב- 1986. מאז הוא פעיל בהתנדבות במזכירות ארגון ותיקי ה"הגנה" בעיר - ממחברי הספר "חולות ותל" וממקימי האתר "יד להגנה" בחוסמסה ובעמותת "עזר מציון" – בטיפול בקשישים עריריים, מפעילי עמותת "אעלה בתמר" להנחלת מורשת יהודי תימן לרבות הוצאתם לאור של ספריה. זה ארבעים שנה הוא מרכז חוג חברתי תרבותי בחולון המתכנס אחת לשבועיים להרצאות ולדיוני חברים. כתחביב – אימץ לעצמו את הציור, במסגרת פעילותו בקאונטרי-קלאב בחולון. ב- 1988 הוכתר כיקיר ההסתדרות בחולון.
|  משה איתמרי נולד ב- 1919 ברומניה. בעודו תינוק התייתם מאביו וגודל בידי אמו בבית מסורתי. למד בבית ספר יהודי והמשיך בלימודי מינהל ומסחר בבית ספר כללי. מגיל 8 נמנה עם חברי "השומר הצעיר" בעירו בקאו.
מ- 1936 שימש כנציג "החלוץ" בעירו עד לחיסול תנועות הנוער החלוציות ב- 1938. עם פלישת הנאצים לברית המועצות, בשיתוף הצבא הרומני, נשלח למחנות עבודת כפייה, שם נרתם לפעילות מחתרתית וציונית. עם השחרור (1944) יסד בבוקרשט את התנועה הבוגרת של "השומר הצעיר" בשם "בני עבודה".
ב- 1946 עלה ארצה באוניה "כנסת ישראל" שמעפיליה הוגלו לקפריסין ובאוקטובר 1947 עלה עם קבוצתו ארצה – תחילה להכשרה בקיבוץ רוחמה ולאחר מכן להקמת קיבוץ ברקאי בפתח ואדי-ערה. עם בואו התנדב ל"הגנה" ואף השתתף בפלוגת עזרה שיצאה לעזרת קיבוץ נגבה, שנלחם בפולש המצרי.
ב- 1957 עבר עם משפחתו לחולון והועסק כמבקר חשבונות מטעם ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת. במלחמת ששת הימים שימש כקצין במפקדת הג"א בחולון. ב- 1970 יסד בחולון את "ארגון משקיפי התנועה" של המועצה הלאומית למניעת תאונות. עד היום הוא מכהן כמזכיר סניף חולון של המועצה הלאומית למניעת תאונות ועל אלה זכה עם ארגונו במגן ראש-העיר.
כן התנדב לקליטת העולים מרומניה בחולון. היה מראשי הפעילים במתנ"ס קליין בתל-גיבורים, וב- 1993 עוטר כיקיר ההסתדרות בחולון.
היום הוא פעיל כשופט מטעם המועצה לישראל יפה. |  אלון יונה נולדה ב- 1940 בחולון להורים מראשוני המתיישבים בעיר, שעלו ארצה מבולגריה כחלוצים בשנות ה- 20. כאן למדה בבית-החינוך (לימים בי"ס ביאליק) והייתה חברת "הנוער העובד" וה"תנועה המאוחדת". את לימודי התיכון עשתה במגמת פקידות ומינהל ופנתה להשתלם באוניברסיטת בר-אילן בפסיכולוגיה תעשייתית.
עבדה במשרד האוצר כראש לשכת השר וכן במכון "פילת" לאבחון תעסוקתי. כיהנה כיו"ר ועד ההורים בבית-הספר גורדון ובתיכון מיטרני ונבחרה לועד ההורים המרכזי בחולון ולועד ההורים הארצי. הייתה פעילה בתא החברות בועד הפועל של ההסתדרות להשגת קידום ושיוויון לנשים במקומות העבודה.
ב- 1984 נבחרה למועצת העירייה מטעם "המערך" ועמדה במשך 9 שנים בראש ועדות התרבות, הספורט, הנוער והאירועים. הופקדה על הטיפול במשפחות השכולות ועל הקמת האנדרטה לזכר הנופלים במערכות ישראל והייתה יו"ר הנהלת תיאטרון חולון בעת הקמתו. הייתה יוזמת ונשיאת העמותה להתעמלות אומנותית המשתתפת בתחרויות בינלאומיות ומקיימתן בחולון.
מ- 1994 עומדת בראש סניף חולון של האגודה למלחמה בסרטן, יוזמת ומבצעת פעילויות התרמה והסברה, בעיקר לתלמידים, ותמיכה בחולים מעוטי יכולת, לרבות היחלצות לעזרת בית-חולים וולפסון לחולי סרטן ובראשם – לילדים המטופלים בו.
מתנדבת לשמש כטוענת משפטית בבתי-המשפט לתביעות קטנות לייצוג עולים חדשים ואנשים המתקשים בביטוי עצמי. כן היא חברה במועצה לישראל יפה ושופטת בתחרויות מטעמה.
זכתה באותות הוקרה, לרבות הרשמה בספר החיים של האגודה למלחמה בסרטן. והוענק לה מגן ראש העירייה כיקירת המתנדבים. |  גיל הניה נולדה ב- 1919 בצפת, בת למשפחת יפה, מותיקות היישוב בארץ. ב- 1922 עברה המשפחה להתגורר ביפו, שבה סיימה את בית הספר "אליאנס" בונה-צדק. לאחר שנישאה ליקיר חולון דוד גיל שבו לגור בצפת וביתם שם היה מרכז לפעילות חברתית ומוקד לצורכי ה"הגנה", לרבות מחסן מרכזי. ב- 1947 עברה המשפחה לחולון והשתכנה בקריית עבודה. כאן השתלבה בפעילויות ההסתדרות וה"הגנה" ונטלה חלק במאבק על ה"פילבוקס" בתש"ח.
לאחר קום המדינה ובגבור העלייה הוטל עליה, כעובדת משרד הביטחון, להקים בחולון לשכת גיוס לצה"ל למען צעירי העיר ותושבי המעברה. כשהתעוררה בעיית התעסוקה לנשים נחלצה מטעם ההסתדרות להקים מחלקת פועלות בלשכת העבודה – גייסה מקומות עבודה לנשים בתעשייה, בחקלאות ובמשק –בית ופיתחה הדרכה לנשים להקניית מיומנות בעבודות שלא ידעון, אגב יציאה אתן לעבודות השדה והבית.
כן פעלה גם לנוכח מצוקת האדם העובד ובעיקר העולה החדש, הזקוק לעזרה חומרית ולתמיכה כספית, כשנענתה ונחלצה להקים סניף "משען" של ההסתדרות בחולון. כך הקימה קרן לעזרה הדדית שהעניקה הלוואות לאורך זמן ובתשלומים נוחים. כמו כן הקימה ב"משען" מועדון חברים/ות שבאו לבלות בו מדי יום בפעלויות מגוונות.
כדי למלא גם את הצורך בהנהגת פעילות גופנית בחוגיה, פנתה למכון וינגייט ועברה קורס מרוכז למדריכי חינוך גופני, ומאז ועד היום היא פעילה בהדרכת קשישים בחוגי פעילות גופנית.
זכתה באות הצטיינות על פעילותה למען הגימלאים, עוטרה כ"יקירת משען" בחולון והוכתרה כ"יקירת ההסתדרות" בחולון. |  דובדבני שמעון ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשס"ב 2002:
"נולד ב- 1932 בברטיסלאבה (אז בצ'כוסלובקיה). בהיותו בן שנתיים עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בירושלים, שבה למד בבית-הספר "תחכמוני" ובגימנסיה העברית ברחביה והיה חניך בתנועת הצופים. לאחר מכן המשיך לימודיו בבית –הספר החקלאי "עיינות" ובמלחמת העצמאות השתלב בהגנת המקום.
לאחר קום המדינה נמנה עם המתיישבים בקיבוץ ארז בגבול רצועת עזה ונחלץ לפעילות התנדבותית במעברת העולים עקרון, שפקד אותה חורף קשה. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל כמדריך חקלאי וכחבר בצוות להקמת היאחזויות שהפכו ליישובי קבע.
ב- 1954 התיישב בחולון – עיר מגורי משפחת רעייתו – ופנה ללמוד בקורסים להוראה בסמינר לוינסקי בת"א והשתלם בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים.
40 שנה פעל במערכת החינוך: תחילה באזורי פיתוח, לרבות לוד ובית-דגן, ולאחר מכן כמורה וכמנהל בית-הספר לחינוך מיוחד בחולון. לימים היה למנהל המחלקה לחינוך יסודי וכן שימש כמנהל אגף החינוך בעיריית חולון.
בעשרות שנות עבודתו בשדה החינוך פעל בהתנדבות גם בארגון איל"ן ובהנהלת אקי"ם בעירנו ועמד בראש מטה "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן בחולון. 15 שנה כיהן כיושב-ראש האגודה למען החייל בעיר.
דובדני היה יו"ר תא הגימלאים של הסתדרות המורים בחולון וקידם בו פעולות תרבות, נופש וטיולים."
ניטר בשנת 2008 |  ורנטיץ' איבן נולד ב- 1927 בעיירה טופוסקו שליד זאגרב, בירת קרואטיה. שם למד בבית-ספר יסודי וכמעט השלים את לימודי התיכון, שנקטעו עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנות המלחמה לחם אביו בשורות הפרטיזאנים של טיטו.
ב- 1943 פגש בקבוצת יהודים שכללה את מי שהייתה לימים בת-זוגתו עם אמה ובתה ודודתה. הן ברחו, ככל יהודי קרואטיה מאימת רדיפות האוסטאשים הפרו-נאצים והגרמנים. הוא הסתיר אותן בביתו והתמיד בכך עד סוף המלחמה, כשהוא מוסיף ומציל עוד פליטים יהודים – יחידים ומשפחות – החבים לו את חייהם.
עם תום המלחמה עבר לבלגרד ועסק במסחר. ב- 1963 החליט לעלות ארצה ולהצטרף אל האשה שהציל עם משפחתה בקרואטיה, לאחר שנתאלמנה. כאן הקימו את ביתם בחולון והשתלבו בעבודה. הוא החל לשמש כאיש אחזקה בבניין המרכזי של בנק לאומי בתל-אביב. ב- 1970 הוכר על-ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם ולימים נבחר כיושב-ראש ארגון חסידי אומות העולם בישראל הדואג לצרכי קיומם של עשרות חבריו. בין השאר פעל להקצאת חלקה מיוחדת לקבורתם בקרית שאול.
עיריית חולון גם היא נטעה חורשה וגן להנצחת חסידי אומות העולם בחולון שבה ניטעו עצים על שמם.
מיום הקמת "בית להיות" הריהו אחד מפעיליו המרכזיים כמרצה על נושאי השואה לפני קבוצות תלמידי תיכון המבקרים במקום.
|  סליטרניק חוה נולדה ב- 1928 בהמבורג, גרמניה ועלתה ארצה ב- 1935 עם הוריה שהתיישבו בבית-וגן, לימים בת-ים. שם למדה בבית-הספר "תחכמוני". לאחר מכן המשיכה לימודיה בכפר הנוער בן-שמן, שהיווה גם בית-ספר תיכון חקלאי וגם חממה להתגבשות גרעיני חברות נוער שהועידו עצמן להתיישבות.
ב- 1945, עם חבריה לגרעין, התגייסה לפלמ"ח, וכ"הכשרה מגוייסת" יצאו לקבוצת גבע, שם התאמנו בנשק ועבדו בענפי המשק. ב- 1946 פנו לגליל העליון והקימו את קיבוץ עמיעד, שם הייתה למטפלת בתינוקות ואף התמחתה במקצוע זה במסגרת סמינר הקיבוצים ובקורסים של בית פעילי ההסתדרות.
במלחמת העצמאות (1948), בהינטש הקרבות בגליל, שירתה כחובשת במסגרת חטיבת "פלמ"ח-יפתח". ב- 1955 עברה עם משפחתה לחולון, מקום מגורי הורי בעלה, שהיו ממייסדי קריית-עבודה ב- 1936. כאן המשיכה לעבוד בטיפול בילדים בגיל הרך ושימשה כגננת. 28 מחזורים התחנכו בגנה והוכשרו לגן חובה. רבים מחניכיה ובני משפחותיהם שומרים על קשרים אמיצים אתה עד היום והיא עוקבת מקרוב אחרי הקורות אותם.
שנים כיהנה כנציגת ארגון הגננות בחולון.
כגימלאית, היא נודעה כמייעצת וכאוזן קשבת למשפחות שנתקלו בבעיות גידול ילדיהן. בין השאר, שימשה כגננת –סעד לגני ילדים, לרבות גנים מעורבים – ליהודים ולערבים – ביפו. העמידה את יכולתה המקצועית לעזרת המכון הפיזיותראפי והמחלקה לבדיקת השד בקופת-חולים מנסבך בחולון, שבהם היא מתמידה לעבוד בהתנדבות.
|  צובארי מאיר נולד ב- 1933 בתימן וכעבור חודשים אחדים עלתה משפחתו ארצה, בראש שבע משפחות יוצאי תימן שהתיישבו בשכונת מולדת בחולון, שם למד בבית-ספר של זרם "המזרחי" ובכתה ח' עבר לבית-הספר שנקר וסיים לימודיו במחזור ג'. לאחר מכן למד פקידות ואת לימודי התיכון השלים בתיכון עירוני-ערב א' בתל-אביב והוסיף להשתלם בנושאם הקשורים בעבודתו.
לאחר מכן פנה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לבוגר החוגים לספרות ולמקרא. שעליהם הוסיף קורס להנחיית מורים לתנ"ך. כנער הצטרף לגדנ"ע ובמלחמת העצמאות – כמ"כ קשר – מילא תפקידי שמירה בחזית חולון. כן טיפל בקליטת נוער במעברת חולון וטיפל בנוער שכונות דרום ת"א. בצה"ל שירת בחטיבת "גבעתי" כמפקד מחלקת חבלה, ובמילואים – שימש בין השאר כקצין מבצעים בנפת מקוה ישראל. את עבודתו החל כנער-חניך והיה פקיד במשרד המדפיס הממשלתי. ב- 1952 החל בהוראה במשרה חלקית בבית-הספר "יסודי התורה" בשכונת הבלוקונים בחולון ומשם – כמורה בביה"ס "תורת משה" בשכונת התקוה ובביה"ס "ישורון" בחולון.
ב- 1963 היה סגן מנהל ביה"ס הכללי חנקין בחולון, שם הפעיל את בית התלמיד ואת בית-הספר להורים, ומ- 1972 ניהל את ביה"ס הכללי "המגינים", שבו יזם והפעיל את יוח"א (יום חינוך ארוך) כמוסד יחיד בסוגו בחולון וכדגם ייחודי בארץ. הקים חדר עיון, יסד מקהלה ועוד.
מטעם משרד החינוך היה חבר בועדה לחינוך חברתי ובועדה העליונה להוראת המקרא. ב- 1980 נקרא כמפקח –מדריך להפעלת יום-לימודים ארוך בתל-אביב-יפו. משדה החינוך עבר אל ענף הביטוח ובצד עבודתו בחברת ביטוח שימש כמרצה במכללה לביטוח ובמכון להכשרת הסוכן בנושא: ביטוח סוציאלי בישראל. |  דוד קורץ נולד ב- 1926 בצ'כוסלובקיה ועלה עם משפחתו ארצה ב- 1.9.1939 (יום פרוץ מלחמת העולם) באוניית המעפילים "טייגר-היל" לאחר מסע תלאות בן ששה חודשים. כאן התיישבו בשכונת אגרובנק, שם החל, בעודו נער, לעבוד כגנן ולאחר מכן כעובד בלודז'יה, כשהוא לומד בערבים לתעודת בגרות וב- 1946 פנה ללמוד באוניברסיטה העברית חקלאות וכלכלה. לימים היה מבוגרי המחזור הראשון של ביה"ס למנהלי מפעלים. ב- 1943 היה ממייסדי "מכבי" בחולון וטיפח במיוחד את תנועת "המכבי הצעיר" בהפעלת מחנות-קיץ, הכשרת מדריכים ובעריכת מרוץ הלפיד ממודיעין לחולון.
כחבר ה"הגנה" השתתף ב- 1947 בהגנה על חולון ובשירותו בצה"ל נפצע בחזית לטרון.
ב- 1951 החל לעבוד בחברת החשמל ונטל חלק בהקמתן של תחנות-הכוח המרכזיות של החברה, וב- 1984 מונה למנהל מחוז דן וחבר הנהלת החברה, בין השאר, דאג לפתרון בעיית אספקת החשמל שגרמה קשיים רבים לחולון. ב- 1991 זכה להוקרת מטה מל"ח על פעילות אנשיו בטיפולם בפיגועי הטילים ב"מלחמת המפרץ".
ב- 1952 היה ממייסדי לשכת בני-ברית "השלושה" בחולון. כיהן בה כסגן נשיא ודאג למזון לקשישים נזקקים. ב- 1967 נבחר ליו"ר ועד ההורים בבית-הספר "אורט" ופעל לרכישת אביזרי לימוד לנצרכים, לארוחה חמה ולהקמת ספריה טכנית רבת ערך. כל אלה נעשו בתמיכתו של ראש העירייה פ' אילון.
היה חבר בועדות עירוניות בנושאי גנים ונוף, הנדסה, ספורט, אירועים ויום העצמאות, ונבחר לבית הדין העירוני למס עסקים. כן עמד בראש האגודה לתרבות הדיור ופעל לשיפור הבתים והגינות בעיר ולחינוך הנוער לאזרחות טובה. עודנו פעיל ומפעיל במזכירות ארגון הגימלאים בחולון ובארגון הגימלאים הבכירים של חברת החשמל ומשמש כנציג הציבור בבית הדין האזורי לעבודה.
|  קנובל בולסלב ד"ר נולד ב- 1935 בוארשה, פולין, והיה מהניצולים ששרדו מגיטו וארשה. ב- 1952 פנה ללמוד באקדמיה לרפואה בפולין, שאותה סיים ב- 1958 בציון לשבח. ב- 1959 עלה ארצה והתמחה בבית-החולים "הדסה" בתל-אביב כרופא-בית במחלקה פנימית.
ב- 1960 החל בשירות סדיר בצה"ל כקצין רפואה. השלים קורס קצינים ושנה אחת שימש כרופא בה"ד 1. לאחר שחרורו הוסיף לשרת כל השנים במילואים. מ- 1962 עבד בבית-חולים הממשלתי "דונולו" ביפו, שבו החל כרופא –בית ולאחר שקיבל מומחיות ברפואה פנימית (1966) – סיים כרופא ראשי במחלקה פנימית.
ב- 1963 היה לתושב חולון והקים בה משפחה. ב- 1976 השתלם חצי שנה במכון ההמטולוגי ב"דונולו" ולאחר מכן – שנתיים בחוג לפרמקולוגיה ופיזיולוגיה באוניברסיטת ת"א, שם השתתף במחקרים בנושאי הלב וכלי הדם.
מ- 1980 שימש כמנהל מחלקה פנימית בבית-החולים וולפסון בחולון. במקביל – נתמנה כמרצה לרפואה פנימית באוניברסיטת ת"א שהועלה ב- 1994 לדרגת מרצה בכיר קליני. מ- 1962 עסק 40 שנה בהוראה לסטודנטים לרפואה במחלקות מסונפות לאוניברסיטת ת"א בבתי החולים "דונולו", "צהלון" ו"וולפסון" – למתמחים, לרופאי קופת – חולים, לרופאים משתלמים ועוד. שנים רבות משמש יועץ בפרמקולוגיה קלינית למחלקות בית-החולים בתפקידו כיו"ר ועדת התרופות וכחבר ועדת התרופות הארצית. שנים רבות הוא חבר ועדת הלסנקי, ומזה שנים עומד בראשה. כן הוא פעיל בכנסי החברה לרפואה פנימית.
במשך שנים כיהן כיו"ר ועדת הבריאות של עיריית חולון ושימש כתובת מזומנת לתושבי חולון לפניות בבעיות ברפואה פנימית ופרמקולוגיה קלינית. מאז פרישתו לגימלאות (2000) מוסיף לשמש בכל תפקידיו לרבות ניהול מחלקה פנימית. פירסם כ- 60 חיבורים מדעיים בתחומי התמחותו בבטאונים רפואיים בארץ, בארה"ב ובאנגליה. |  רוזנברג שרה נולדה ב- 1933 בביאליסטוק שבפולין. ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה (1.9.1939 ) נהרג אביה בהפצצה גרמנית. עם שני אחיה ואמה נדדו עד אוזבקיסטאן שבמרכז אסיה ושם שרדו בתלאות רבות עד תום המלחמה.
ב- 1946 שבו לפולין וממנה למחנה עקורים בגרמניה – שם הצטרפה, בגיל 13 לתנועת בית"ר וכעבור שנה, במסגרת "הבריחה" וה"העפלה", יצאה עם אחיה לעלות ארצה בספינת המעפילים "המעפיל האלמוני" שנצודה על-ידי הבריטים, לאחר קרב מר בלב-ים, והוגלתה לקפריסין. כעבור שבעה חודשים הגיעה עם אחיה ארצה.
כאן למדה במוסד החינוכי "הדסים" עד התגייסותה לצה"ל, שבו שירתה במטה חיל-האויר כמפענחת ומצפינה כתבי סתר. ב- 1954 לאחר נישואיה, התיישבה בחולון ובה בנתה את משפחתה לדורותיה עד היום הזה והחלה בפעילות ציבורית כמתנדבת לפעילות בוועד למען החייל ולאגודה למלחמה בסרטן. עם הקמת "המשמר האזרחי" התנדבו היא ואישה, למלא תפקידים בשורותיו באזור מגוריהם.
כשהתפנתה לצאת לעבודה מילאה תפקיד ב"עמידר" וסייעה רבות לעולים חדשים ולנזקקים. בשנות השבעים שבה לפעילות מפלגתית במסגרת "הליכוד" במועצת סניף חולון ובהנהלתו וכחברה ב"נשות הליכוד". ב- 1989 נבחרה מטעם "הליכוד" למועצת עיריית חולון ותיפקדה כיו"ר מחלקת האירועים, ועדת תמיכות, ועדת הספורט ועוד.
גם היום, כגימלאית, היא מוסיפה להתנדב למען האגודה למלחמה בסרטן ולפעול במועצת הנשים של עיריית חולון, נוסף על פעילותה המפלגתית בסניף חולון ובמרכז "הליכוד". | | שנה: 2001 - תשס"א |  אהרוני עמנואל נולד ב- 1926 בירושלים, שם למד בבית –הספר לבנים. מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד", שמטעמה יצא לחברת נוער בקבוצת רמת-יוחנן, שם השלים את לימודיו התיכוניים-החקלאיים והצטרף ל"הגנה".
ב- 1944 יצא עם חבריו להשלים את קבוצת אלומות-פוריה. ב- 1946 נשלח להדריך בסניף "הנוער העובד" בתל-אביב ומיקד את פעילותו בשכונות ובפרברים. כאיש החי"ש ב"הגנה" שירת בצה"ל ביחידת חבלה מפרוץ מלחמת העצמאות והשתתף בפעילות בחזית 5 (חולון) וכן במבצע "דני" ונפצע בקרב בעמק איילון.
ב- 1954 הקים את משפחתו בחולון והיה ממשתכניו הראשונים של השיכון העממי. כאן נבחר לרכז התרבות של מועצת הפועלים. בתפקידו זה נתן יד להקמת החברה לחקר המקרא בחולון, יזם את עריכת התערוכות והקונצרטים בעיר, יסד מקהלה, חוג דרמאתי, תזמרות כלי נשיפה, ופרש רשת חוגי השכלה במרכז חולון ובשכונותיה. כן יסד את סניף החברה להגנת הטבע ועשרים שנה עמד בראשו. ב- 1980 הקים את המכללה לגימלאים וניהלה במשך עשר שנים. ב- 1985 נמנה עם מקימי המוזיאון ההיסטורי של חולון בבית הרצפלד והיה מיוזמי "יד להגנה" באתר חוסמסה.
ממחברי החוברת י"ב אתרי ההגנה בחולון. כן היה ממחברי הספר "חולות ותל – סיפורה של ה'הגנה' בחולון ובמקוה ישראל". מ- 1998 הוא עומד בראש ארגון חברי ה"הגנה" בחולון.
ב- 1993 עוטר כיקיר ההסתדרות בחולון ונבחר כ"מתנדב השנה" של ארגון "הליונס" בישראל שהוא נמנה על פעיליו בחולון. ב- 1997 יסד את חוג "מעגל" למרותקים לכסאות גלגלים והוא להם אב ודואג, מדריך ומנחה.
ב- 1999 הוענק לו מגן ראש העיר כ"יקיר המתנדבים".
| אלון צבי נולד ב- 1930 במוסקבה. ב- 1938 עלתה משפחתו (בשמה הקודם – אייכנבאום) ארצה והתיישבה בעפולה, שם למד בבית-ספר של "המזרח" והיה חניך "בני – עקיבא".
ב- 1946 הצטרף ל"הגנה" כנער בגדנ"ע ונמנה עם פלוגות-משמר (פל"ם) באזור עפולה. ב- 1949 התגייס לצה"ל, לחיל השריון, ושירת בחטיבה 7. כאיש מילואים השתתף ב"מבצע קדש", במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.
ב- 1958 פנה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, קיבל תואר במשפטים ומ- 1964 החל לשמש כעורך-דין ונוטריון בעל משרד עצמאי.
לאחר שנישא לרעייתו, שהיא בת למייסדי חולון, השתקעו בעירנו ומ- 1962 הוא גר עם משפחתו בחולון. ב- 1974 נבחר למועצת העירייה, מטעם סיעת הליכוד, וכיהן בה עד 1987, כשהוא משמש כיו"ר ועדת משק וקניות וחבר בועדות החינוך, הבריאות ועוד.
ממייסדי לשכת "מילוא" במסדר "בני-ברית" בחולון ופעיל בה זה 25 שנה, ואף כיהן במשך 6 שנים כסגן נשיא בני-ברית בישראל. כן פעל בהנהלת מגן דוד אדום בישראל.
כיום – מפעילי המרכז הטכנולוגי בחולון וחבר בועדת הביקורת שלו ויו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה בחולון. |  גורנר עמנואל נולד ב- 1933 בסופיה, בולגריה, למשפחה ציונית. הוריו שימשו כמורי עברית בבית-הספר העברי בסופיה שבו הוא למד עד פרוץ מלחמת העולם, שאז גורשה משפחתו לעיר שדה. ב- 1945 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחולון. הוא למד בכפר הנוער בן-שמן ושהה שם בתקופת המצור במלחמת העצמאות.
בחולון למד בביה"ס ביאליק, וסיים במחזור ב' בתיכון קוגל. בנעוריו היה פעיל בחיי התרבות בחולון כמפעיל להקות מחול ומרקיד בחגיגות עם, כמנגן ואיש תזמורת וכמארגן חוגי דראמה. היה ממארגני חגיגות העצמאות בחולון בשנות החמישים.
עם גיוסו לנח"ל פעל כשליח בתנועת "הנוער העובד" ויצא עם חבריו להשלמת קיבוץ ניר-אליהו ליד קלקיליה. מ- 1958 שימש במשך שנתיים כמדריך חברתי בכפר הנוער גלים ליד חיפה. ב- 1960 פנה ללמוד ספרות עברית ואמנות התיאטרון באוניברסיטת ת"א בראשיתה ובה בעת החל להורות בבית-הספר "גאולים" בחולון. לאחר שהוסמך להוראה נתמנה כסגן-מנהל בית-הספר ביאליק בעירנו וב- 1967 נקרא לנהל בית-ספר באור יהודה ועוד 14 שנים ניהל את בית-הספר ביאליק בתל-אביב ולאחריהן נתמנה כמפקח על בתי הספר במחוז תל-אביב. ב- 1986 שב לכפר גלים וניהלו שנתיים שלאחריהן חזר לאזורנו כמפקח וכממונה על אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) במחוז. בתפקידו זה טיפח שיטות הוראה מתקדמות ועשה רבות להגדלת אחוז מסיימי הבגרות בחולון באמצעות פתיחת כיתות מיוחדות לכך והכשרת מורים למטרה זו.
מאז פרישתו (1988) הוא משמש כיועץ אמנותי- חינוכי למוזיאון הילדים הישראלי בחולון ויו"ר הועדה להענקת מלגות למצטיינים בתחום המדעים.
|  וינשטוק משה נולד ב- 1932 בלודז' שבפולין למשפחה ציונית, שעלתה ארצה ב- 1935 והשתקעה בחולון בימיה הראשונים. אביו היה מראשוני העובדים ב"לודז'יה" ולצורך זה השתלם בטקסטיל עוד בפולין. לימים כיהן כחבר המועצה המקומית בחולון.
משה הילד למד בבית-החינוך לילדי העובדים (היום ביה"ס ביאליק) והמשיך בבית-הספר המקצועי "שבח" בתל-אביב. הוא התבלט כספורטאי ונכלל בנבחרת הנערים בכדורסל ובנבחרת הכדורעף הבוגרת של חולון.
מנעוריו היה חבר ה"הגנה" ובמלחמת העצמאות נקטעו לימודיו בהתנדבו – כנער – לתפקידי הגנה ושמירה באזור חולון. לאחר מכן השלים את לימודיו בבית הספר מקס פיין.
כחבר "הנוער העובד" בחולון יצא עם חבריו להשלמת קיבוץ ארז בנגב, שם החל את שירותו הצבאי בנח"ל שבו שימש כמדריך בקורסי מכי"ם. עם שובו לחולון ב- 1954 היה מפעילי "שורת המתנדבים" שהתמסרו לסיוע ליושבי מעברת חולון.
ב- 1953 עבר לחיל המודיעין ובו שירת כאזרח ובהמשך כאיש-קבע עד פרישתו ב- 1985 בדרגת סגן-אלוף. כאזרח עובד צה"ל נבחר למזכירות ארגון עובדי צה"ל בהסתדרות. בתקופת שירותו הצבאי השתלם והתמחה בנושאי מינהל ופיקוד. ב- 1963 זכה בציון לשבח של הרמטכ"ל על תרומתו לאמצעי הביטחון וב- 1968 היה מחתני "פרס בטחון ישראל" בשל מעשים שעודם חסוים.
מאז פרישתו הוא מתנדב לפעלויות בקרב האוכלוסייה המבוגרת בסיוע לנזקקים ולמוגבלים. |  אליעזר צבי זיכרמן נולד ב- 1927 בטרנסילבניה – אז ברומניה – למשפחה דתית. למד ב"חדר" ובבית ספר כללי. כבן 14 עד 18 למד בישיבה גדולה בטושנד. ב- 1939 גוייס לצבא הרומני, לחיל התותחנים, ושירת בו שנה עד שכבשו ההונגרים את טרנסילבניה ואז החל לעסוק במסחר בבודפשט. מנעוריו היה חבר "בני-עקיבא" ולאחר מכן פעיל ב"הפועל המזרחי".
ב- 1942 נשלח על ידי ההונגרים לגדוד עבודת-כפייה בביצוע חפירות בקו החזית ברוסיה. בפברואר 1943 נפל בשבי הרוסים ונכלא במחנה שבויים.
ב- 1944 גוייס מטעם הסובייטים לגדוד של רומנים שנטל חלק בשחרור רומניה.
ב- 1948 נאסר בידי המשטר ברומניה על כוונתו לצאת לישראל ונכלא לשלוש שנים. עם שחרורו פנה ללמוד מינהל עסקים במשך שנתיים.
ב- 1961 עלה עם משפחתו ארצה והחל לעבוד בבנק המזרחי כסגן וכמנהל סניף נאות רחל עד 1987, עת פרש לגימלאות. ב- 1975 נבחר מטעם המפד"ל למועצה הדתית בחולון ומ- 1979 כיהן כסגן יו"ר המועצה עד 1993. בתפקידו זה הקים בית-ספר דתי "בית –דוד", שבו מתחנכים מאות ילדים, הנקרא על שם הרב דוד-שמעיה ויין זצ"ל, שכיהן ל"ב שנים כרבה הראשי של חולון, ומכיל גם כולל אברכים.
היה פעיל בהנלת סניף חולון – תחילה ב"הפועל המזרחי" שהיה למפד"ל ועד היום הוא נמנה עם חברי מרכז המפד"ל.
|  לויתן דוד ז"ל נולד ב- 1903 בלטביה למשפחה מסורתית. שם למד ב"חדר" ולאחר מכן בבית-ספר כללי למסחר. את לימודי התיכון סיים בנובורוסיסק שלחופי הים השחור ובה בעת היה פעיל בחוג להתעמלות ולמשחקי כדור והתמסר במיוחד להיאבקות ולשחיה. ב- 1920 כונה החוג בשם "מכבי" והוא היה למזכירו.
ב- 1925 גוייס לצבא האדום ולאחר שנה התקבל למכון לתרבות הגוף במוסקבה אך לאחר שנה נאסר בעוון ציונותו, עת שימש כמזכיר "מכבי" מוסקבה במחתרת, וגורש לסיביר לשנתיים. עם שחרורו ב- 1930 עלה ארצה, הגיע לפתח-תקוה, שם התקבל כמאמן ראשי בסניף "הפועל" ועבד בפרדסים. לאחר מכן נשלח לטבריה – שם הדריך ב"הפועל" ועבד במפעל החשמל בנהריים. לבסוף עבר לתל-אביב לשמש כרכז מקצועי וב- 1932 נבחר למרכז "הפועל" וייצג אותו בכינוס הבין-לאומי של ספורט הפועלים בפרג ב- 1934.
במקביל לפעילותו הספורטאית היה חבר בקואופרטיב לעשיית לבנים וכחבר ה"הגנה" שימש כמפקח על השמירה בנמל תל-אביב עם הקמתו (1936). כמורה וכמרכז ספורט נדד במקומות רבים בארץ: בדגניה וביישובי עמק הירדן, בכפר-ילדים וביישובי עמק יזרעאל וכן ברחובות. אירגן ימי ספורט רבים בענפי הספורט השונים בגליל, בשומרון ובשרון וטיפח את מפעל "אות הספורט".
ב- 1951 השתקע עם משפחתו בחולון ונתמנה כמפקח הארצי על החינוך הגופני בעליית הנוער. כאן היה מפעילי "הפועל" לענפיו השונים ותקופת מה שימש כמזכיר הסניף. בנו ובתו הלכו בדרכו ושימשו כמורי התעמלות, לרבות בתיכון קוגל בחולון.
|  סילביה פישר נולדה בפרנקפורט ע"נ מיין בגרמניה למשפחה דתית ציונית. בילדותה עברה משפחתה לאנטוורפן, בלגיה. שם למדה בבתי-ספר כלליים וכתלמידת תיכון נקטעו לימודיה בפרוץ מלחמת העולם השנייה. כחברה ב"בני –עקיבא" יצאה עם חבריה להכשרה עד 1942, כשנאלצו לברוח ולהסתתר בפני הנאצים. אמה וארבעת אחיה ואחיותיה נשלחו לאושוויץ ונספו שם; ואילו היא ובעלה-לעתיד הסתתרו בעליית גג בבריסל ובתוך כך נחלצו לסייע במחתרת לפעולות תנועת ההתנגדות (ה"רזיסטאנס").
בסוף 1943 הוברחו לשוייץ ושהו במחנות פליטים. שם התנדבה עם בעלה להקים מוסד לילדים שנחלצו מברגן-בלזן לשוייץ ולאחר המלחמה קלטו עשרות נערים שניצלו ממחנה בוכנוואלד.
בטרם עלייתם ארצה השתלמה כאחות מיילדת ובשנת 1952 עלו ארצה והתיישבו בחולון. שלוש שנים עבדה בבית-החולים צהלון ביפו. לאחר מכן עברה לקיבוץ סעד בנגב משנתמנה בעלה לרופא-ספר באזור.
ב- 1958 חזרו לחולון וכאן החלה לייסד ארגון מתנדבות לעזרת המאושפזים בבית-החולים "דונולו", שממנו התפתח ארגון יע"ל (יד עזר לחולה). עם הקמת בית-החולים וולפסון העבירה את פעילותה לשם כשמספר המתנדבות והמתנדבים גדל והולך עד כדי 400 איש ואשה ומשמש דגם לחיקוי לבתי-חולים אחרים בארץ. בפעילותה זו זכתה לעידוד רב ומתמשך מידי פנחס איילון, ראש עיריית חולון.
ב- 1982 יזמה עם בעלה, בתמיכת ארגון "רוטרי", שיגור משלחות של ילדים חולי סרטן בלויית משפחותיהם לבילוי בחוה בפלורידה ולבידור ב"דיסניוורלד".
ב- 1998 זכתה באות הנשיא למתנדב.
|  צדוק יונה ז"ל נולדה ב- 1921 בצנעא בירת תימן. ב- 1929 עלתה משפחתה ארצה, תחילה דרך המדבר ברכיבה על חמורים, ומנמל עדן-באונייה. בבואם התיישבו בירושלים וכעבור שנה עברו לכרם התימנים בתל-אביב, שבה למדה בבית-הספר בלפור.
ב- 1936 עברו בני משפחתה לחולון והיו מראשוני המתיישבים בשכונת עם. ב- 1939 החלה לעבוד בבית-החרושת לטקסטיל "לודז'יה" בחולון. 46 שנים עבדה במקום כפועלת, כמכשירת פועלות צעירות וכמפקחת טיב, עד פרישתה ב- 1984.
ב- 1940 החלה בפעילות התנדבותית בחולון כמורה בעברית ליוצאות תימן שלא ידעו קרוא וכתוב ונתנה שיעורים פרטיים לילדים שהתקשו בלימודיהם. לאחר מכן החלה באיסוף מזון ותרומות למען נזקקים – משפחות מרובות ילדים, הכנסת כלה, טיפול בחולים, בבודדים ועריריים. כן היא מרבה לקיים מצוות ביקור חולים לאנשים במצוקה.
עשרות שנים היא פעילה למען האגודה למלחמה בסרטן ומן הבולטות שבמתרימיה. היא משמשת כתובת אמינה לכל נזקק בכל שעה ומושיטה להם סעד חומרי ונפשי.
ב- 1995 זכתה ב"אות ה'ליונס' למתנדב" על התנדבותה המתמשכת ופועלה למען הקהילה וב- 1997 הוכתרה כיקירת המתנדבים בחולון.
ב- 2001 קיבלה תעודת הוקרה והערכה מטעם האגודה למלחמה בסרטן על הקדשת הזמן והמאמצים להשגת תרומות בעיר חולון ובסביבתה ועל הישגיה המרשימים. |  רוטשילד רות ז"ל נולדה ב- 1928 בבאזל, שוייץ, להורים יוצאי גרמניה, שהיו ציונים פעילים. ב- 1939 שבו בני משפחתה לגרמניה וב- 1935 עלו ארצה והשתכנו בשכונת בורוכוב, שבה פיתחו משק עזר וניהלו פנסיון. שם למדה בבית-החינוך לילדי העובדים והייתה חברת "הנוער העובד".
לאחר השלמת לימודי התיכון בגימנסיה "אוהל שם" ברמת –גן ולאחר שהוכשרה והוסמכה כמורה, החלה לעסוק בהוראה פרטית ועם בואה לחולון, ב- 1947, החלה להורות אנגלית וציור בבית-חינוך ב' (היום ביה"ס גורדון) שבו היתה למורה כללית והתמידה כמורה 37 שנים. לימים פנתה ללמוד באוניברסיטה העברית וקיבלה תואר ראשון.
בבואה לחולון התנדבה ל"הגנה" ומילאה תפקידי עזרה ראשונה בעמדות בשכונת גרין. במלחמת העצמאות התנדבה ללמד עברית את אנשי גח"ל ומח"ל שעלו ארצה ללחום למענה מבלי להכיר את שפתה.
נמנתה עם נשות "רוטרי" בחולון, כיהנה שנה כנשיאתו והשתתפה בפעולותיו, לרבות הסיוע לילדים חולי סרטן בבית-החולים וולפסון. שנים רבות שימשה בהתנדבות כמורה פרטית לילדים טעוני טיפוח ולעולים חדשים. עם בעלה יצרה משפחה אומנת שאימצה ילדים מוכי גורל. הרצתה להופיע בהרצאות לגמלאים במועדונים שבחולון ולארגן להם טיולים והייתה מורה לנשות תהיל"ה במשך שלוש שנים.
משנות ה- 60 התמסרה לטיפוח יחסי הידידות של חולון עם העיר וודינג בגרמניה שהייתה לעיר תאומה לחולון. עד היום היא שוקדת על זיקה זו שעליה עוד הוסיפה ויצרה קשר מיוחד בין בית-חולים בברלין לבין בית-החולים וולפסון. | | שנה: 2000 - תש"ס |  בית-דגן משה נולד ב- 1933 בישראל – דור ששי בארץ, בן להורים עמלים מראשוני חולון: האם – עובדת "לודז'יה" והאב – פועל "פליז-אמקור". למד בבית הספר ביאליק בחולון ובתיכון "גאולה" בתל-אביב ורכש השכלה גבוהה במסגרת עבודתו בהסתדרות. מנעוריו חבר "נוער העובד" בחולון ומטעמה יצא להכשרה בדגניה ב'.
ב- 1954 סיים שירותו בצה"ל כקצין בגדנ"ע (לימים רב-סרן) ופנה לעבוד במע"צ כמנהל ציוד מיכאני כבד וכמנהל כוח אדם במחוז תל-אביב והמרכז. בה בעת הצטרף למפא"י (היום מפלגת העבודה) ועודנו מפעיליה – כחבר המרכז (מ- 1961 ) והלשכה (מ- 1986 ).
ב- 1961 נבחר לעבוד בהסתדרות הפקידים – תחילה כיו"ר הארגון הארצי של עובדי הרשויות המקומיות ומ- 1981 כמ"מ המזכיר שהיה למזכ"ל הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים מ- 1986 עד 1995. בשנים אלה היה חבר הנהגת ההסתדרות (קודם: הועדה המרכזת).
מהישגיו הבולטים: חיסול מעמד "עובדי הדחק ברשויות המקומיות": הקמת קרנות השתלמות לעובדים; ייסוד רשת הקורסים שהפכה למכללה למינהל; הובלת המהלך להנהגת שבוע עבודה בן 5 ימים ועוד.
שימש כמחזיק תיק "אל-על" בהסתדרות. היה נציג הנהגת ההסתדרות בגופים בינלאומיים וחבר בהנהלותיהם.מכהן עד היום כשופט (נציג העובדים) בבית הדין הארצי לעבודה.
מ- 1995 הריהו יו"ר "מקפת" – קרנות פנסיה ותגמולים.
ב- 1995 עוטר באות "יקיר ההסתדרות בחולון".
|  ברנהולץ יוסף נולד ב- 1926 בלומז'ה, פולין. שם למד בבית-ספר עברי מסורתי וציוני "תורה ודעת" והמשיך לימודיו בגימנסיה עד פלישת הגרמנים לברית-המועצות ( 1941), שאז הוגלתה משפחתו לקזכסטאן, בדרום סיביר ולאחר מכן לאוזבקיסטאן, שם השלים את לימודי התיכון.
לאחר המלחמה שב לפולין ופנה לחוות הכשרה של "הנוער הציוני", שהיה ממדריכיה, ועוד שלוש שנים שהה במחנות שארית הפלטיה בגרמניה, שבהם שימש כמורה למקצועות עבריים ולטבע.
ב- 1949 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בבת-ים והוא נתמנה כמנהל בית הספר היסודי לילדי עולים בכפר הנגיד, ליד רחובות. לאחר שלימד בנחלת-יהודה ובבת-ים, התמנה ב- 1961 למנהל ביה"ס התיכון החדש (היום ע"ש פ' אילון) בחולון, שאותו ייסד והתמיד בו 25 שנים עד לפרישתו (1986). ב- 1961 עיבד ויישם שיטות חדשניות בהוראה בשיתוף מכון וייצמן למדע וב- 1971 ערך תכנית לימודים חדשה ללימוד תנועת העבודה, שאומצה על-ידי משרד החינוך. ב- 1954 פנה ללמוד באוניבסיטה העברית בירושלים, קיבל תואר ראשון במדעי החברה והוסמך להוראה.
ב- 1987 כגמלאי, נקרא לנהל את אגף החינוך בעיריית ראשון-לציון עד 1994. גם היום עודנו יועץ לכלכלת חינוך ליד ראש העירייה שם.
במשך עשרות שנים התמסר לקליטת עלייה לרבות קליטת מורים ותלמידים במערכת החינוך. כן היה פעיל שנים במאבק למען עליית יהודים מברית-המועצות.
ב- 1981 זכה בתעודת הוקרה מטעם משרד החינוך והתרבות על טיפוח יוזמות מבורכות במערכת החינוך ועל פעילות יוצרת כמנהל התיכון בחולון. |  גולדברג נחום נולד ב- 1925 בליטא. למד בבית-ספר כללי עד לפלישת הנאצים לליטא ביוני 1941. עם פרוץ הקרבות ברח עם קבוצת
נערים לברית-המועצות ולאחר טלטולים רבים התגלגל לסיביר ושם חרף גילו הצעיר, התגייס לחיל הרגלים בצבא
האדום. לאחר שהוכשר לצניחה מעבר לקווי האוייב שימש כתותחן במטוסי התקיפה "אליושין 2". ב- 1944 נפצע בעת
צניחה ממטוס והיה לנכה. הוא הוסיף לשרת בתחנה לאיתור מטוסי אוייב עד גמר המלחמה.
לאחר המלחמה שירת 3 שנים בחיל המצב ברומניה ושימש כמנהל תחנת רדיו בחיל האויר עד 1950. הקים משפחה
באודסה, שבה עבד ובה בעת השתלם כמהנדס טקסטיל וביגוד.
ב- 1971 עלה עם משפחתו ארצה והשתקע בחולון – בקריית שרת בראשיתה. כאן עבד במקצועו כעצמאי, הצטרף לארגון
חיילים ופרטיזאנים נכי המלחמה בנאצים והיה לאחד מפעיליו וממבססי סניף הארגון בחולון. זה תשע שנים הוא
משמש כיושב ראש הסניף. ב- 1992 יזם הקמת מועדון לחברי הארגון בקריית –שרת ושנתים לאחר מכן הקים סניף
נוסף במרכז חולון.
ב- 1989 נקרא לנהל את מחלקת הקליטה של התאחדות עולי ברית-המועצות בישראל ודאג למפעלי קליטה וסידור דירות
לעולים. אירגן ומוסיף לארגן פעולות תרבות ורווחה בקרב העולים מחבר העמים שמספרם בעירנו הגיע ל- 18,000
עד כה. הוא אירגן להקות זמר ומחול של העולים היוצאות להופעות ברחבי הארץ ואפילו בחו"ל, ומדי שנה – ביום
הניצחון על גרמניה הנאצית (תשעה במאי) – מארגן סניף חולון אירוע חגיגי ששמעו יצא לתהילה בארץ ומחוצה לה.
|  הרשברג הנרייטה (הני) נולדה ב- 1911 בברלין, שם למדה בבית-ספר כללי לבנות ולאחריו – בבית-ספר תיכון למסחר והחלה לעבוד כפקידה
בבנק. ב- 1936 נישאה לקורט הרשברג – פעיל ציוני – ויצאה עמו להכשרת "החלוץ" בהמבורג, שם הכינו עצמם
לעלייה ארצה.
ב"ליל הבדולח" (9.11.1938 ) נאסרו בידי הנאצים ובעלה נשלח למחנה הריכוז זאקסנהאוזן. עם שחרור, כעבור
חודשיים, פנו להכשרת "החלוץ" בדנמרק ולאחר כיבושה בידי הנאצים היו מן הניצולים שהוברחו בעזרת הדנים
לשוודיה, שם שהו בהכשרה שש שנים עד עלייתם ארצה ב- 1949.
עם בואם השתקעו בחולון, בשכונת גרין, ובעלה – גנן במקצועו – החל לעבוד במחלקת הגנים של העירייה. ב- 1956
פנתה לעבוד במשרד עורכי-דין בתל-אביב והתמחתה בהסדרי פיצויים מגרמניה עד לפרישתה ב- 1989.
בשנות ה- 60 יזם קורט הרברג את קשרי הערים התאומות של חולון – תחילה עם ברלין-וודינג ולאחר מכן עם העיר
האנמונדן. מאז ועד היום היא פעילה בטיפוח קשרי הידידות עם הערים התאומות ואירוח המשלחות השונות המגיעות
לחולון, תחילה לצדו של בעלה ולאחר מותו (1991) בכוחות עצמה. כל חליפת המכתבים והשקידה על התרגומים
לגרמנית נעשית על-ידה בהתנדבות ובהתמדה הראויה לשבח.
עד היום היא פעילה בליגה לידידות ישראל-דנמרק ובליגה לידידות ישראל-שוודיה.
| הרשקוביץ' אריה (ולדיסלב) נולד בשנת 1927 במחוז וויוודינה, יוגוסלביה, למשפחה מסורתית. שם למד במוסדות כלליים. בנעוריו היה חבר פעיל בתנועת בית"ר. ב- 1944 ניצל מגירוש לאושוויץ ונשלח לעבודות כפייה בסלובקיה. לאחר השחרור פנה ללמוד אדריכלות בבלגראד והמשיך את לימודיו לאחר עלותו ארצה (1949) בטכניון בחיפה והוסמך כאדריכל.
ב- 1949 התגייס לצה"ל ובו שירת בחיל ההנדסה שנתיים וחצי. החל לעבוד במשרדי אדריכלות בתל-אביב ועסק במקצועו גם כעצמאי בחולון – עיר מגוריו. ב- 1964 הצטרף כשותף למשרד בראשות האדריכל מיכאל בר בתל-אביב, שהיה אדריכל העיר חולון ומתכנן תכניות המתאר שלה, ועמו עסק בעיצוב תכנית כוללת לחולון ובתכנון השכונות החדשות שנתוספו אליה לרבות קריית שרת, קריית בן-גוריון, קריית אילון, קריית רבין ועוד.
תיכנן בנייני ציבור ומוסדות חינוך בחולון, בהם הספריה המרכזית ברח' וייצמן, המתנ"ס בקריית שרת, בית יד-לבנים - תיאטרון חולון, בית-הספר "אורט" ועוד.
|  וינקוב דב מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ז 1997:
"נולד ב- 1908 בברסט-ליטובסק (אז: רוסיה) למשפחה ציונית פעילה. למד בבית-ספר פרטי פולני עד לגמר התיכון ועם זאת למד לימודי יהדות. ב- 1931 נסע לצרפת להתמחות בהנדסה.
שנים אחדות נמנה עם אוהדי בית"ר בעירו עד עלייתו ארצה ב- 1933, עם רעייתו. עם בואו התנדב ל"הגנה" ופנה לעבוד בבניין כטפסן ועד מהרה היה למנהל עבודה. עבד בין השאר, בהקמת "יריד המזרח" הישן בצפון תל-אביב.
לאחר מכן, נשלח לבנות בשטחי חולון דהיום – את הבניין על הבאר בחוסמסה ולאחריו את בית החרושת לודז'יה, את קפה סבוי ואת הבניינים הראשונים בקריית עבודה, שבה בחר לחיות ומאז 1936 הוא נמנה עם תושביה הותיקים של חולון.
עם הקמת המועצה המקומית (1940) החל לעבוד בה כגובה וכקופאי. נבחר לועד העובדים וכיהן 38 שנים רצופות בראש ועד עובדי עיריית חולון והיה חבר מזכירות הסתדרות הפקידים של הרשויות המקומיות. כאיש "הגנה" שימש כנוטר במאורעות 1936-9. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "קרייתי". ב- 1968 זכה בפרס ראשון על גינת ביתו שטיפחו הוא ורעייתו.
ב- 1953 נתמנה על-ידי ראש העירייה פנחס אילון כאחראי על כל מוסדות החינוך לרבות כוח האדם ורכוש העירייה.
בכך התמיד עד פרישתו לגמלאות ב- 1973. מאז הוא מתנדב לשירות בבית-החולים וולפסון ולבית-אבות משען בחולון כמסייע במחלקת התשושים. כן היה מפעילי האגודה למען החייל בעירנו.
היום בן תשעים ושתיים, מוקף ב- 8 נינים, עודנו שופע חדוות חיים ומרץ נעורים. ב- 1994 הוענק לו "אות המתנדב". |  אינס לומר נולדה בארגנטינה למשפחה שהנחילה לה את מורשת ישראל ואת השאיפה לתקומת ישראל. למדה בבתי-ספר פרטיים בבואנוס-איירס ופילסה דרכה לתנועה הציונית להגשמת שאיפותיה ברוח הזרם הציוני-סוציאליסטי, לרבות פעילות למען המגבית ולטיפוח רשת גני ילדים בקהילה היהודית שם.
בין השאר נתנה ידה לייסוד מכון ללימוד העברית ולארגן חוג ידידי ההסתדרות. כשעלתה ארצה ב- 1973 כבר נשאה בתואר נשיאת ההסתדרות הציונית בארגנטינה וסגנית מזכיר תנועת "עליה".
כאן השתקעה עם משפחתה בחולון ונבחרה לנהל את המרכז הקהילתי החדש של "נעמת" בקריית שרת, שהיה עד מהרה לבית שוקק חיים, הומה עולים מכל כנפות תבל, שזכה בהישגים יוצאי דופן ונבחר כמצטיין על-ידי הפדרציה העולמית של המרכזים הקהילתיים. פעילותה כללה הוצאת ביטאון קהילתי, מסיבות בחגי ישראל ובמועדי ההסתדרות, טיולים בארץ, חוגי הורים ומעל לכל חוג נוער שהפך לגרעין הגשמה, הצטרף לנח"ל והשלים את קיבוץ רשפים בעמק בית-שאן.
ב- 1980 נבחרה למזכירת "נעמת" בחולון ושימשה בתפקיד זה 14 שנה כשהיא מצעידה את הסניף להישגים מרשימים.
אגב כך פנתה להרחיב את השכלתה בקורסים לסוציולוגיה באוניברסיטאות בר-אילן ותל-אביב. עיקר מעייניה היה בהחדרת המסר בדבר זכויות האשה ולשם כך הקימה לשכה משפטית שקידמה את הנושא. כן נטלה על עצמה פרוייקט של חונכות לאסירות בכלא "נוה-תרצה" – כמפעל של "נעמת" וב- 7 שנות פעילותו הוא נחשב כהצלחה כבירה. עודנה פעילה במוסדות "נעמת" ובמזכירותה וכן בועדה למעמד האשה ובמרכז מפלגת העבודה.
ב- 1988 עוטרה כיקירת ההסתדרות בחולון.
ניפטרה בשנת 2000 |  אליהו עמיאל נולד ב- 1925 באלכסנדריה, מצריים, שם למד בבית-ספר צרפתי עד גמר התיכון והחל לעבוד כפקיד במחלקת ביטוח
בבנק יהודי. בה בעת החל להתאמן בכדורסל בקבוצת "מכבי" המקומית ונבחר לקבוצה הייצוגית שהייתה לאלופת
אלכסנדריה.
ב- 1948 נכלל בנבחרת מצרים לקראת אולימפיאדת לונדון, אלא שלפני יציאתם הורה המלך פארוק שלא לשתף את שני
היהודים שנכללו בנבחרת והוא נפסל. באותו אופן נשללה השתתפותו במשחקי אליפות אירופה 1949 שנערכה בקהיר
עצמה.
ב- 1949 יצא לצרפת ושהה בה כשנה לרבות בהכשרת "החלוץ" בדרום צרפת ומשם עלה ארצה עם קבוצת חברים שכללה גם
כמה משחקני מכבי אלכסנדריה לשעבר. הם נקלטו בקיבוץ עין-חרוד וארגנו קבוצת כדורסל של הקיבוץ שהייתה לשם
דבר. משם עברו לחולון לקבוצת "הפועל" המקומית שזכתה עד מהרה להצלחה מרשימה ולכל ההישגים והתארים
בכדורסל הישראלי דאז.
ב- 1951 היה ממייסדי נבחרת "הפועל" הארצית – כשחקן מאמן – שיצאה למשחקי ספורט הפועלים בליאז', בלגיה, שם
זכתה במקום הראשון. ב- 1952 נכלל בנבחרת ישראל לאולימפיאדת הלסינקי וב- 1953 בנבחרת ישראל לאליפות
אירופה במוסקבה, שזכתה בהישג נכבד. לאחר מכן התגייס לצה"ל ובו שירת כמד"ס ופעיל בענף לחינוך גופני והיה
ממארגני "צעדות ארבעת הימים". עם שחרורו החל דרכו כמאמן כדורסל בקבוצות שונות. ב- 1957 אימן את נבחרת
ישראל לאליפות אירופה באיסטנבול. לימים היה לשופט כדורסל וזכה במינוי "שופט בינלאומי".
ב- 1966 היה מן הראשונים להתמנות כמשקיף בינלאומי ונקרא בתפקידו זה לתחרויות ואליפויות שונות באירופה עד
1999. ב- 1984 נבחר ליושב-ראש איגוד הכדורסל הארצי.
|  צדוק חיים נולד ב- 1915 בצנעא בירת תימן, שם למד ב"חדר". ב- 1929 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בירושלים. שם למד
בבית-הספר למל בשיעורי ערב. ב- 1932 עברו לתל-אביב וגרו בדרום העיר. כאן התמחה בריצוף והחל עובד כמרצף.
ב- 1933 הצטרף לארגון הצה"ר (הציונים הרוויזיוניסטים) ועם ייסוד הסתדרות העובדים הלאומית (1934) נמנה
עם ראשוניה. יצא עם קבוצת פועלים ל"כיבוש עבודה עברית".
ב- 1936 בנתה משפחתו את ביתה בחולון וב- 1937 הייתה ממייסדי שכונת-עם והוא היה מפעילי ועד השכונה
וממייסדי בית-הספר "ישורון". כאן עבד ביישור החולות והמשיך בעבודה זו גם מעבר לירקון להקמת תחנת הכוח
רדינג.
ב- 1938 הצטרף לאצ"ל. בבחירות למועצה המקומית הראשונה בחולון היה ממקימי הרשימה האזרחית. ב- 1938-9 שימש
כמזכיר הלשכה המשותפת של ההסתדרות הלאומית והציונים הכלליים בחולון. מאוחר יותר היה ממייסדי תנועת החרות
ולימים – חבר הנהלת הליכוד במקום וכיהן גם כיו"ר הסניף והיה ממייסדי קופת-חולים לאומית בעיר.
ב- 1948 התגייס לצה"ל ושירת בתפקידי אספקה ובשירות הרפואי. לאחר מכן היה לו מפעל לעבודות מלט בחולון
ומשנות ה- 60 עבד בעיריית תל-אביב-יפו כממונה על שיפוץ מבנים של מוסדות חינוך. ב- 1965 נבחר למועצת
עיריית חולון מטעם גח"ל וכיהן בה עד 1972. לאחר מכן התמנה לשופט עירוני, כנציג הציבור. היה ממתנדבי
"המשמר האזרחי" בחולון.
היה ממקימי בית-הכנסת "אבי-דוד" – ראשון ליוצאי תימן בחולון ולימים יזם והקים את בית-הכנסת "שיבת ציון"
במזרח העיר ועמד בראשו שנים רבות מ- 1975 הריהו חבר המועצה הדתית בעיר.
|  רמו אברהם נולד ב- 1916 בברסט-ליטובסק (אז בפולין). ב- 1926 עלה ארצה כילד והצטרף אל סבו, שחי בירושלים, ונשלח
ללמוד בישיבת חברון, בחברון, ולאחר מכן בישיבות בפתח-תקוה ובחיפה. כבן 19 פנה ללמוד בסמינר "מזרחי"
בירושלים שם הוסמך כמורה והחל בהוראה. בה בעת התנדב ל"הגנה" שירת כנוטר ברחובות, ומילא מטעמה תפקידי שמירה.
ב- 1940 התגייס לצבא הבריטי. לחיל ההנדסה, ולאחר מכן שירת בבריגאדה היהודית באירופה. עם שחרורו, ב- 1946
, התיישב בחולון ושימש כמזכיר ארגון החיילים המשוחררים במקום. כאן החל לעבוד במועצה המקומית כעוזר
למזכיר העיר. לימים נתמנה למרכז מחלקת ההנדסה והתנועה בעיר ופעל בה עד פרישתו ב- 1983.
ב- 1982 – 1985 למד באוניברסיטת בר-אילן היסטוריה יהודית ופילוסופיה. מ- 1981 הוא מכהן כיושב-ראש סניף
המועצה הלאומית למניעת תאונות וכחבר המזכירות הארצית של המועצה. 20 שנה (מ- 1962) עמד בראש האגודה
למלחמה בסרטן בחולון.
במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 44 בחטיבת "קרייתי" ופעל בחזית 5 (אזור חולון) ובחזית המרכז.
לאחר מכן יסד את סניף "מגן דוד אדום" בחולון ועמד שנים רבות בראשו. ממיסדי מועדון "ליונס" בחולון ובו
כיהן ארבע פעמים כנשיא. שלוש שנים עמד בראש מועצת ארגוני המתנדבים בעיר. משמש גם היום כיו"ר הסתדרות
הגימלאים כאיש רב-פעלים בעריכת עונג שבת, מסיבות חג, הרצאות ומעל לכול בניהול המכללה לגמלאים.
ב- 1944 עוטר כיקיר ההסתדרות בחולון.
| | שנה: 1999 - תשנ"ט |  בירנשטוק שלמה ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר לשנת תשנ"ט 1999:
"נולד ב- 1911 בעיר טומשוב-מזוביצקי שבפולין. שם למד ב"חדר" "תלמוד תורה" וסיים בית-ספר "יסודי התורה" של אגודת ישראל. ב- 1929 הצטרף לתנועת הנוער "פרייהייט" של פועלי-ציון – צ.ס. היה פעיל ב"החלוץ" ובליגה למען ארץ-ישראל העובדת ופעל למען הקרן הקיימת, קרן היסוד ועוד. מ- 1933 שירת שלוש שנים כחייל בצבא הפולני.
ב- 1.9.1939 (יום פרוץ מלחמת העולם) עלה ארצה בספינת המעפילים "טייגר היל" שנחתה בחוף תל-אביב, נתפש בידי הבריטים ונאסר על "עליה בלתי חוקית". עם בואו התנדב ל"הגנה" והיה לחבר פעיל בהסתדרות. בהיותו עובד ב"לודז'יה" גילה פעילות באגודת פועלי האריג.
ב- 1940 התיישב בחולון והתמיד בעבודתו בלודז'יה 43 שנים, שבהן היה מופקד על "הסליק" במפעל, נחלץ לקליטת עולים חדשים בעבודה ולהנחלת הלשון לעולים. התמסר לכל עניין התנדבותי: למבצעי הסיוע לספר ולכפר,ולפעולות האגודה למען החייל, מגן דוד אדום, האגודה למלחמה בסרטן ועוד. עם הקמת "המשמר האזרחי" ב- 1974 היה מראשוני מתגייסיו. כחבר מזכירות ארגון הגימלאים נחלץ לשיפור תנאי חייהם ולעזרת קשישים. חבר פעיל בארגון חברי ה"הגנה" בחולון ובחברה להגנת הטבע, שמטעמה הוא מלווה טיולים ברחבי הארץ.
ב- 1995 שהה חודש בפולין וניקה את מצבות בית-הקברות בעיר מולדתו טומשוב.
ב- 1980 הוענק לו אות המתנדב מטעם ראש העירייה וב- 1987 הוכתר כ"יקיר ההסתדרות" בחולון."
ניפטר בשנת 2008
|  בן-יעקב יגאל אינג' נולד ב- 1921 בירושלים. מצד אמו- דור שביעי בארץ, נצר לישראל בק ולבנו ניסן, שעלו ב- 1831 ארצה והקימו את הדפוס העברי הראשון בארץ, תחילה בצפת ולימים בירושלים.
עקב מאורעות תרפ"א (1921) עברה משפחתו ליפו ולאחר מכן לתל-אביב, שבה למד בבית הספר לבנים על-שם אחד העם, והיה לבוגר גימנסיה "הרצליה" (מחזור כ"ז).
נמנה עם ראשוני תנועת "המחנות העולים" ומדריכיה והיה חבר הכשרתה ברמת-הכובש. ב- 1940 התנדב לצבא הבריטי ושירת בלבנון, בסוריה, במצרים, בלוב ובאל- עלאמין. עם הקמת החטיבה היהודית ("הבריגאדה") צורף אליה ושירת בפלוגת ההנדסה באיטליה, בבלגיה ובהולנד, שם נרתם לעזרת ניצולי השואה.
ב- 1946 פנה ללמוד הנדסת מכונות בטכניון ובמלחמת העצמאות פעלו הוא ורעייתו בתעשיה הצבאית והיו ממייצרי הטילים הראשונים מדגם "פיאט", שאחד מהם הוא שפגע בטנק הסורי בחצר דגניה וגרם לנסיגת הסורים.
ב- 1951 השלים את לימודיו בטכניון וכעבור שנה הקים את ביתו בחולון.
תחילה עבד בתע"ש בתל-אביב ולאחר מכן פנה לייצור מכונות לבתי אריזה לפרי הדר.
ב- 1970 הקים עם בני משפחתו באזור התעשייה חולון את המפעל "שבח" לייצור מפוחים ומסנני אבק – הגדול בישראל מסוגו – המעסיק 120 עובדים. 20% מתוצרתו משווקת בארצות הברית.
|  גבירצמן אורה נולדה ב- 1935 בתל-אביב – דור חמישי בארץ – נצר לבית א"ל פרומקין – בונה הבית הראשון בפתח-תקוה. לאחר גמר התיכון שירתה בצה"ל ועם תום השירות שימשה כמזכירה בבית-ספר תיכון.
ב- 1966 התיישבה עם משפחתה בחולון, וכאשה "איכפתית" נחלצה לפעול לשיפור איכות החיים והסביבה. ב- 1980 החלה לעבוד במועצה לישראל יפה והיתה לרכזת גוש דן. מפעילויותיה יצויינו במיוחד "אדנית לכל קשיש", שיפור חזות חצרות בתי האבות, "קרוואנים ברחבי הארץ, מיבצעים לשיפור פני שכונות המצוקה, לרבות ג'סי כהן בחולון, תחרות הבית המטופח והגינה המטופחת תחרות לנקיון בתי העסק בענף המזון ועוד . . .
פעילויות אלה היו כרוכות בגיוס מתנדבים וטיפוח מודעות ציבורית ובכך היא עושה רבות מאז ועד היום. כן היא מייצגת את המועצה לישראל יפה במועצה לשימור אתרים ובמועצת ארגוני המתנדבים.
באחרונה פנתה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן בתכנית "אופקים חדשים" המכשירה יזמים להפעלת פרוייקטים התנדבותיים לשיפור איכות החיים בחברה הישראלית.
כתושבת חולון הריהי נאה מקיימת בהקפידה על התנהגות התושבים מזה והעירייה מזה באשר לניקיון, לנוי ולסדר הציבורי.
מ- 1955, בהיפתח סניף המועצה לישראל יפה בחולון, הריהי מרכזת את פעולותיו.
|  זמלר יצחק ז"ל נולד ב- 1914 בסאטו-מארה שבטרנסילבניה (אז הונגריה) למשפחה דתית. למד ב"חדר" וזמן מה בישיבה ובמקביל למד בבית-ספר כללי רומני. בנעוריו הצטרף לתנועה צופית יהודית "השומר" וב- 1924 ארגן קבוצה שעברה ל"השומר הצעיר" בעירו והיה בה לפעיל מרכזי בעיר ובמחוז.
ב- 1935 עלה עם חבריו ארצה והצטרף לגרעין קיבוצי בכפר-סבא, שם עבד בפרדסים ובבניין. ב- 1937 עבר עם רעייתו לירושלים, עבד במסגרות וכחבר ה"הגנה" מילא תפקידי שמירה במאורעות 1936-39. ב- 1941 התנדבו – הוא ורעייתו – לצבא הבריטי, שבו שירת בחיל ההנדסה, במצריים ובלוב.
עם שחרורו, בסוף 1946, הקימו את ביתם בחולון. הוא אירגן קבוצה לעבודות מתכת, שבפרוץ מלחמת העצמאות בנתה את השריון לכלי הרכב שעלו בשיירות לירושלים. בה בעת היה אחראי מטעם ה"הגנה" על עמדה בשכונת גרין.
מ- 1950 שימש כאחראי לציוד מטעם המכון הגיאופיזי בחולון לקידוחי נפט ברחבי הארץ, ולאחר מכן בחברת "מחצבי ישראל". ב- 1950 נבחר כנציג מפ"ם למועצת עיריית חולון ופעל בה מאז כ- 19 שנה בהתנדבות כסגן ראש העירייה והמופקד על התכנון ההנדסי והתחבורה.
ב- 1970 נקרא לעבוד ב"משביר לצרכן" ובו ניהל אגף לשינוע ולציוד הנדסי עד פרישתו ב – 1982. | לוי לילי-לאה ד"ר נולדה ב- 1926 למשפחת אלקלעי המסורתית בסופיה, בולגריה, שם למדה בבית-ספר כללי ובגימנסיה ועם תחילת מלחמת העולם פנתה ללמוד רפואה באוניברסיטת סופיה. מ- 1955 החלה לשרת כרופאה פנימית בבית-חולים בסופיה ולימים מונתה כסגן המנהל הרפואי של בית החולים. ב- 1963 עלתה עם משפחתה ארצה והתיישבה בחולון, בצריף בשכונת ג'סי כהן. החלה לעבוד כרופאה במרפאות קופת – חולים. מ- 1964 עד פרישתה לגמלאות ב- 1993 שימשה כרופאה במרפאת תל-גיבורים והיתה שנים מנהלת המרפאה.
ב- 1933 פנתה לעבוד במוקד "קופת חולים" בבית החולים וולפסון כחמש שנים. ב- 20 שנה שימשה גם כרופאה עצמאית, במקביל לעבודתה. תרמה רבות בהתנדבות לבריאות הציבור והקהילה בהרצאותיה במרפאה ובמתנ"ס תל-גיבורים.
בשנה האחרונה נבחרה לוועדת מל"ח של עיריית חולון כאחראית על נושא הבריאות. ב- 1955 הוכתרה כ"פרופסור אורח" מטעם האגודה הרפואית הבין-לאומית בבולגריה ובה היא מכהנת כסגן-הנשיא. זכתה בפרס הקרן להנצחת זכרו של ד"ר רידר על מסירותה ונאמנותה למוסד (קופת –חולים) ולעבודה. ב- 1991 זכתה בעיטור יקיר ההסתדרות בחולון.
|  מראס יצחק נולד ב- 1932 בקלמה שבליטא למשפחה ציונית מסורתית. החל ללמוד בבית-ספר יהודי "יבנה" ובפלוש הנאצים לליטא היה מן הבודדים ששרדו, לאחר שהליטאים הוציאו להורג את יהודי המקום, בהם הוריו. כילד בן 9 עבר טלטולים רבים עד שאומץ על-ידי משפחה ליטאית, שגידלה אותו עד סוף המלחמה.
ב- 1953 סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים בקלמה ופנה ללמוד הנדסת-רדיו במכון הפוליטכני בקובנה. מ- 1958 עבד כמהנדס בוילנה עד 1964 ומאז התמסר לכתיבה ספרותית בשפה הליטאית.
ב- 1972 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בחולון.
ב- 1974 נבחר לכהן כיו"ר התאחדות עולי ברית-המועצות והוסיף לכתוב את ספריו. לאחר מכן הרצה במכללת בית-ברל על "השתקפות השואה בספרות היהודית הסובייטית".
ב- 1976 הוזמן לשמש כמורה לחשמל ואלקטרוניקה בתיכון ובמכללת "אורט" בלוד עד 1998, עת פרש לגמלאות. שנים רבות היה חבר הנהלת המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. כן כיהן כיושב-ראש אגודת הסופרים דוברי רוסית.
עד עלייתו לישראל ראו אור שבעה מספריו ומאז – עוד ארבעה, שתורגמו מליטאית ל- 18 שפות. על יבול ספריו זכה בשורת פרסים, בהם פרס זלמן שזר, פרס הזיכרון (פרס בין-לאומי לספרות השואה), פרס ההסתדרות הציונית ואשתקד – בפרס נשיא המדינה לספרות.
|  רבס אנדרי נולד ב- 1912 בטרנסילבניה (אז הונגריה). למד בבתי-ספר בשפה הגרמנית והשלים בגרות בתיכון רומני. בגלי 6 החל ללמוד ציור וכבן 10 החל לפסל בעץ. ב- 1930 פנה ללמוד באקדמיה לאמנות בבודפשט. כעבור שנה המשיך לימודיו באקדמיה הלאומית בפאריס והשתלם בפיסול.
ב- 1934 הוצגה בבוקרשט תערוכה ראשונה מפסליו ומציוריו. עד פרוץ מלחמת העולם הוסיף לשהות וליצור בפאריס, שבה הוצגו שתיים מתערוכותיו. עד השתלטות הנאצים על הונגריה ( 1944) הוצגו בבודפשט עוד שלוש תערוכות.
ב- 1943 נשלח לעבודות-כפייה בהונגריה ובאוקראינה. משם ברח ושב לבודפשט כשהוא מתחזה לקתולי.
לאחר המלחמה חזר לטרנסילבניה וליצירתו האמנותית. שנתיים כיהן כיושב-ראש איגוד האמנים שם. יצר פסלים ועיצב כיכרות בערים שונות ברומניה. ב- 1959 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בחולון. כאן נתקבל בחמימות על-ידי ראש העירייה אילון, שאף העמיד לרשותו סדנת פיסול חינם. בשנים 1961-63 הקים והפעיל תיאטרון בובות בשם "גיל-גיל" שערך הצגות לילדים בחולון ובכל רחבי הארץ.
לימים רכש סטודיו וגלריה ביפו העתיקה. עבודותיו נרכשו בידי מוזיאונים שונים ומוצגות באוספים פרטיים. מהאנדרטאות שעשה נודעו זו שבמעלה החמישה – לזכר מורדי גיטו וארשה, ובחולון – בכיכר סטרומה ובגן הרימון. פסליו הוצגו בתערוכות בחולון ובמוזיאון הרצליה וזיכוהו בפרס נורדאו ובפרס רובוז.
|  שפיגל מרדכי-יעקב נולד ב- 1922 בלוצק שבחבל וולין (אז פולין) למשפחה מסורתית ציונית. למד בבית-ספר כללי ובגימנסיה יהודית בשפה הפולנית. בנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר בעירו.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה נכללה לוצק בתחומי ברית המועצות והוא גוייס כחייל בצבא הסובייטי. בעת המלחמה לחם כקצין בחזית אוקראינה. לאחר שנפצע בקרבות שב להילחם בצבא הפולני ושוב נפצע בקרב בוארשה. מ- 1946 שהה במחנות העקורים במערב גרמניה וב- 1951 עלה ארצה. חמש שנים גר במעברת מחנה ישראל ליד לוד, והחל לעבוד במשרד הדואר.
ב- 1956 השתקעה משפחתו בחולון. כאן היה מפעילי תנועת החרות ואירגן את סיעת "תכלת – לבן" בחולון, נבחר למזכירותה הארצית והיה חבר מטעמה בועד-הפועל של ההסתדרות.
ב- 1989, עת כיהן כיו"ר סניף הליכוד בעיר, נבחר למועצת העירייה ולהנהלתה וכיהן כמ"מ ראש העירייה משה רום. הוא הופקד על הטיפול בשכונות ושיקומן ובקליטת העלייה. אירגן בחולון שני מועדונים לנכי המלחמה בנאצים ויזם מיבצע עירוני למכירת ירקות ומצרכים אחרים לעולים ולנזקקים במחירים סמליים ומיבצע לחלוקת שי לחגים. אירגן לילות סדר-פסח המוניים במרכז הפייס בקריית שרת. כמו כן יזם איסוף רהיטים, בגדים וכו' שחולקו חינם לאותם נזקקים.
|  שתרוג ציון נולד ב- 1928 בטוניס כבן למשפחת רבנים שעסקה גם בייצור יינות ושיווקם. למד ב"אליאנס" עד לתעודת בגרות, היה פעיל בתנועות נוער ציוניות והתבלט כספורטאי בנבחרות נוער יהודיות.
עם כיבוש טוניסיה בידי הנאצים והתנכלותם ליהודים, גמלה בו ההחלטה להגיע ארצה. מ- 1946 פעל במחתרת לרכישת כלי נשק שהועברו ל"הגנה" בארץ ולהברחת עולים שהגיעו ארצה בספינות המעפילים.
בקיץ 1948 עלה לישראל כאיש מח"ל מצרפת וצורף לחטיבת "גבעתי". נטל חלק בקרבות חזית הדרום והנגב. כאיש מילואים השתתף במיבצע "קדש" וכאיש מחלקת המיפוי הצבאי היה פעיל במלחמות ששת הימים ויום-כיפור.
ב- 1950 פנה ללמוד בקורס למדידות שנפתח בחולון, ובה גם השתקע. כמודד, שובץ במשרד העבודה ונשלח לעצב מיפוי של אילת והנגב ולסמן את גבולות הארץ. ב- 1965 שימש בתפקיד זה בועדת שביתת הנשק עם לבנון.
ב- 1981 השלים תואר מוסמך לקרטוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב ובמקביל לעבודתו החל לשמש כמרצה במקצועו באוניברסיטאות תל-אביב וירושלים. נוסף על אלה התמחה בצרפת במיפוי בעזרת לוויינים ויישם מיפוי לוייני ראשון בארץ. היה ממקימי בית הספר הגבוה למדידות בחולון. ב- 1994 פרש לגימלאות כמנכ"ל מרכז למיפוי ישראל. בשנות ה- 70 יסד בחולון את אגודת "ברית –עם", שתמכה בתלמידים ובסטודנטים יוצאי צפון אפריקה. זכה באות "אביר האקדמיה הצרפתית" ובאות הוקרה של נשיא צרפת על תרומתו לקרטוגרפיה ולתרבות צרפת. | | שנה: 1998 - תשנ"ח | אשד עופר ז"ל נולד ב- 1942 בחולון להוריו, שהיו מראשוני המתיישבים במקום. כאן למד בבית-הספר "ביאליק" ולאחר מכן ב"תיכון חדש" בתל-אביב. היה חבר "התנועה המאוחדת" ומנעוריו היה מספורטאי "הפועל" חולון ואחד משחקני הכדורסל הבולטים שלה.
שירת בצה"ל בחטיבת הנח"ל בתפקיד חובש ונכלל בנבחרת צה"ל בכדורסל.
עם שחרורו פנה ללמוד כלכלה באוניברסיטת תל-אביב. בה בעת נמנה עם שחקני סגל נבחרת המדינה בכדורסל וייצג את ישראל 101 פעמים בתחרויות בין-ארציות בארץ ומחוצה לה. בשנים 1967-70 היה קפטן הנבחרת.
בשנים 1970-1963 עבד במרכז למיכון משרדי כמתכנן מערכות מחשבים. מ- 1970, עם פרישתו מהנבחרת, החל לעבוד בחברת "דפנה- טורס" בהבאת תיירים לישראל. היום הוא פועל בחברת "אופיר טורס" כמנהל החטיבה לתיירות נכנסת.
במסגרת עבודתו נשלח לארצות-הברית ושהה בה כשלוש שנים. מ- 1987 היה חבר הנהלת קבוצת הכדורסל של "הפועל" חולון ויו"ר הועדה המקצועית שלה. הראשון מילידי העיר שזכה לתואר יקיר חולון. | גולדגרט רבקה ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ח 1998:
"נולדה ב- 1903 בקובנה, ליטא, כבת למשפחת מוסיקאים. למדה בסנט-פטסבורג בקונסרבטוריון למוסיקה, שהקנה לה גם לימודים כלליים, והתמחתה בכינור.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נדדה עם משפחתה דרך סיביריה עד שהגיעה לחרבין שבסין. כעבור שנתיים – עלתה עם בעלה ארצה וב- 1925 התיישבו בתל-אביב. שם החלה ללמד נגינה בכינור בקונסרבטוריון "שולמית" של "תל אביב הקטנה". כעבור שנים אחדות התיישבה ברמת-השרון עם בעלה שהיה פרדסן. גם שם לימדה נגינה בכינור ובפסנתר.
ב- 1946, עקב מינוי בעלה כמנהל מחלקה ב"ללודז'יה", השתקעו בחולון והיא הוסיפה ללמד בקונסרבטוריון למוסיקה. בשנות ה- 50 נענתה לבקשת משפחתו של יצחק פרלמן, בעודו ילד שלקה בשיתוק, והחלה לנסוע לביתו בתל-אביב וללמדו בשיעורים פרטיים נגינה בכינור והתמידה בכך שמונה שנים עד שהוא נתגלה על-ידי כוכב הטלוויזיה אד סוליבאן, שלקחו לארצות-הברית ופתח לפניו קריירה של כנר בעל שם עולמי.
בהוראתה המיוחדת במינה טיפחה דורות של כנרים נודעים במנגנים בארץ ובמקומות שונים בעולם."
ניפטרה בשנת 2007
|  גורדון ד"ר חיים ז"ל נולד ב- 1930 בצ'כיה, שם למד בבית-ספר יהודי עממי. מילדותו חבר "המכבי הצעיר". בתקופת מלחמת העולם השנייה הסתתרה משפחתו אצל משפחת איכרים בצפון סלובקיה. עם תום המלחמה פנה להשלים את לימודי התיכון והיה חבר בתנועת "גורדוניה – המכבי הצעיר" ופעיל בארגון "הבריחה" בסלובקיה ובאוסטריה.
ב- 1950 עלה ארצה לקיבוץ ניר-עם, התגייס לנח"ל ובמסגרתו שירת בקבוצת אבוקה בעמק בית-שאן.
ב- 1953 יצא ללמוד רפואה בוינה, שם שהה שבע שנים, שבמהלכן, לצד לימודיו, פעל ב"נתיב", שטיפח קשרים ופעילות מעבר ל"מסך הברזל". ב- 1961 חזר ארצה והחל לשמש בבית-החולים בילינסון כרופא פנימי ולאחר מכן התמחה במינהל רפואי.
ב- 1963 השתקעה משפחתו בחולון, שבה נבחר ב- 1978 כחבר מועצת העירייה וכיהן בה עשר שנים. שימש כיו"ר ועדת הבריאות העירונית וחבר ועדת הביקורת. ב- 1971 נתמנה כמנהל בית-החולים קפלן ברחובות עד 1988 ואז נתבקש לצאת בשליחות "נתיב" להונגריה, עם חידוש היחסים עמה, לאחר שהוקמה בה התחנה העיקרית לעליית העולים מברית-המועצות ארצה. ב- 1992 חזר לחולון ושימש כרופא מחוז של קופת-חולים כללית במחוז וכעוזר לסמנכ"ל לרפואה בהנהלה המרכזית של קופת חולים, שבה הוא ממשיך בעבודה חלקית כגימלאי.
| גלינקה פרופ' צבי
נולד ב- 1924 בפולין, שם למד ב"חדר מתוקן". ב- 1932 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה ברמתיים, שבה למד והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר".
עם סיום לימודיו בביה"ס התיכון "גאולה" בתל-אביב יצא להכשרה בקיבוץ אילון שבגליל המערבי. ב- 1943 התגייס, מטעם ה"הגנה", למשטרת הישובים העבריים ושירת שלוש שנים כנוטר בשרון והמשיך לשרת במנגנון ה"הגנה". במקביל לשירותו למד בסמינר למורים בגבעת השלושה. במלחמת העצמאות היה בחטיבת "אלכסנדרוני" ונתמנה כמפקד הגדנ"ע בפתח-תקוה. לאחר מכן הוסיף לשרת כאיש מילואים בצה"ל עד 1978.
ב- 1950 החל להורות בבית-החינוך לילדי העובדים בנתניה ובבית-הספר האזורי בעמק חפר. ב- 1960 פנה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב לתואר ראשון והמשיך באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר מוסמך וב- 1966 קיבל תואר דוקטור והחל להורות פיזיולוגיה של הצמח באוניברסיטת ת"א, עד פרישתו לגימלאות. כיהן כראש המחלקה לבוטניקה וכמנהל המכון לחקר הדגניים.
ב- 1957 השתקעה משפחתו בחולון. מזה שנים הוא חבר בועדת המלגות של עיריית חולון.
| דואני גבריאל ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ח 1998:
"נולד ב- 1923 בבנגאזי שבלוב, שם למד ב"תלמוד תורה" במקביל ללימודיו בבית-ספר עממי איטלקי ושנתיים בתיכון. לאחר שנכבשה בנגאזי בשלישית, ברח ב- 1942 מהגרמנים למצריים, התגייס לצבא הבריטי ושירת במדבר המערבי. לבקשתו, הועבר ליחידת הנדסה ארץ-ישראלית ועמה נשלח לשרת בעיראק ובאיראן. בשהותו בבגדד נחלץ לפעילות ציונית בקרב הנוער היהודי.
ב- 1946 השתחרר מהצבא והתיישב בחולון. כאן התנדב ל"הגנה" ובפרוץ מלחמת העצמאות פעל בעמדות בגבולות חולון ובת-ים עד שהתגייס לצה"ל לחטיבת "קרייתי" והשתתף במערכה על רמלה ולוד ולאחר מכן על באר-שבע. לימים שירת במשטרה הצבאית והיה משומרי ראשו של בן-גוריון.
מ- 1950 עבד בתעשייה הצבאית והיה פעיל בועד העובדים ויו"ר מועצת הייצור, שזכתה בפרס קפלן. פעל בהתנדבות במזכירות מועצת פועלי חולון ובועדת הקליטה שלה ועשה רבות לסיוע לעולים ולעידודם. כחבר המזכירות הארצית של פועלי המתכת בהסתדרות יצא לכנסים בינלאומיים בחו"ל.
כגימלאי, עודנו חבר בועדות שונות בעירייה ובמועצת הפועלים."
| דרורי מיכאל ז"ל נולד ב- 1920 בפולין, שם למד ב"חדר" ולאחר מכן בבית-ספר ממלכתי, פנה ללמוד בגימנסיה והמשיך ב"סמינריון הממלכתי למורי דת-משה" בוארשה. ב- 1939, כמורה מוסמך, החל ללמד עברית ויידיש בבית-ספר יהודי בלבוב, שם גם השתלם בפדגוגיה.
בתקופת השואה שולח למחנות עבודת כפייה ומחנות ריכוז ושהה בהם חמש שנים קשות. לאחר השחרור הגיע למחנות העקורים בגרמניה, שם היה ממגוייסי נח"ם (נוער חלוצי מאוחד). לאחר נדודים בדרכי אירופה הפליג עם אשתו ב- 1946 באוניית המעפילים "תל-חי", שנתפשה בידי הבריטים ואנשיה נכלאו בעתלית.
ב- 1947 התיישבה משפחתו בחולון. כאן היה למורה בבית החינוך (היום "ביאליק") ובביה"ס גורדון. עם בואו התנדב ל"הגנה" ובמלחמת העצמאות שירת בצה"ל בחזית 5. ב- 1953 השתלם בקורס דו-שנתי למנהלי בתי-ספר באוניברסיטה העברית בירושלים.
ב- 1956 יצא בשליחות הסוכנות לקובה, ולאחר כמן לארצות-הברית, להורות עברית. ב- 1959 חזר ארצה ונתמנה כסגן מנהל בית-ספר ברמת-אביב. היה פעיל בהסתדרות המורים בועדה הפדגוגית הארצית העליונה. |  כהן שמואל ז"ל נולד ב- 1913 בצנעא, תימן. שם למד ב"חדר". ב- 1930 עלה ארצה כנער מאומץ למשפחת עולים ופנה לדודו בתל-אביב. ב- 1931 עבר לראשון-לציון לעבוד כפועל חקלאי.
בבואו ארצה הצטרף להסתדרות "בני שלום" (על שם הרב המשורר שלום שבזי) ולמד בשיעורי ערב בתלמות תורה אצל המורה הדגול יצחק שבטיאל (דמתי). ב- 1934 החל לעבוד כפועל בניין והשתלם בטייחות והיה לחבר בקבוצת טייחי בניין העובדים על הפיגומים. בעת ההיא הצטרף להסתדרות העובדים והיה לאחד מפעיליה הנאמנים.
ב- 1937, בעצם ימי מאורעות הדמים, עבר עם משפחתו לחולון. כאן עבד ביישור חולות והיה ממקימי שכונת-עם, ממייסדי ועד השכונה, ממארגני השמירה בה ומראשוני ועד הפועלים. שנים רבות היה חבר בועדת התור לעבודה ובועדת "משען". כאיש דתי התמסר להקמת בית-הכנסת המפואר "אבי דוד" בשכונתו ושימש בהנהלתו שנים רבות. מ- 1949 עבד 30 שנה בגזברות עיריית חולון.
כחבר ותיק ב"הגנה" נטל חלק בקרבות חזית 5 במלחמת העצמאות ועד היום חבר במזכירות ארגון חברי ה"הגנה" בחולון. ממקימי "יד להגנה" – חוסמסה.
גם כגימלאי עודנו פעיל בעסקי ציבור ומרבה להתנדב לעזרת הזולת. ב- 1985 זכה בעיטור "יקיר ההסתדרות". ב- 1977 זכה בתואר איש השנה במיבצע "איש שירות השנה" של מועדון "רוטרי" בחולון.
|  כוכבא פרופ' אלעזר נולד ב- 1926 בבסרביה שם למד למן הגן ועד התיכון במוסדות החינוך העבריים "תרבות" והיה פעיל בתנועת "גורדוניה" כמדריך וכחבר ההנהגה. בימי מלחמת העולם הוגלה עם משפחתו למחנות בטרנסניסטריה ושם שהו כשלוש שנים עד 1944 עת שב לרומניה ופעל בתנועתו במחתרת.
עם השחרור פעל במסגרת "הבריחה" לאיתור יהודים והעלאתם ארצה. ב- 1947 הגיע לארץ באורח בלתי ליגאלי ופנה להכשרה בקיבוץ רמת דוד. מ- 1950 החל לעסוק בהוראה כללית ביישובי השרון. ב- 1953 החל ללמוד ביולוגיה במכון הביולוגי-פדגוגי של יהושע מרגולין בדרום ת"א, שממנו התפתחה אוניברסיטת ת"א . לאחר מכן השלים תוארי מוסמך ודוקטור (1962) באוניברסיטה העברית בירושלים. כל השנים הוסיף להורות במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, ולימים כיהן בה כראש המחלקה לזואולוגיה וכדיקאן הפקולטה למדעי החיים. בשנים 1986-91 היה חבר המועצה להשכלה גבוהה בישראל.
ב- 1960 השתקעה משפחתו בחולון. פירסם מאמרים רבים בנושאי רעלנים של נחשים וכן חיבר וערך ספרים בתחום זה. ב- 1994 זכה בפרס בינלאומי ע"ש רדי על מחקריו בטוקסינולוגיה. יזם והקים ב- 1994 את המכללה האקדמית של תל-אביב-יפו ומאז הוא מכהן כנשיאה.
| כפתורי בלה נולדה ב- 1926 בבנדין, פולין, למשפחה דתית ציונית.למדה בבית-ספר ממלכתי פולני ובה בעת ב"בית-יעקב", שבו למדה לימודים יהודיים.
מגיל 13 שהתה שנתיים עם משפחתה בגיטו בבנדין ולאחר מכן נשלחה לבדה בקבוצת ילדים למחנה כפייה בחבל הסודטים, שבו עבדה 4 שנים בפרך. בתום המלחמה נותרה לבדה מכל משפחתה, הצטרפה לקבוצת צעירים של תנועת "דרור", שהפליגה ב- 1947 ארצה באוניית המעפילים "התקוה", נעצרה בידי הבריטים וגורשה למחנות קפריסין.
עם קום המדינה הגיעה ארצה והתגייסה לצה"ל ובו שירתה שנתיים. ב- 1951 הקימה משפחה והשתקעה בחולון. כאן החלה בפעילות התנדבותית ענפה במועצת הפועלות (היום "נעמת") כנציגת "העובד הדתי" במפא"י (היום מפלגת העבודה). כן התנדבה לפעול באגודה למלחמה בסרטן וזה 33 שנה היא מכהנת בהנהלתה בחולון ו- 24 שנים כמתנדבת בתחנה לגילוי מוקדם של המחלה ובמיבצעי "הקש בדלת". כמו כן נחלצה למיבצעי ההתרמה של "אילן", "אקי"ם", למען עיוורים ולסיוע לחרשים ועוד.
גם היום עודנה פעילה במרכז ובמזכירות הארצית של "נעמת" ובמרכז מפלגת העבודה, כנציגת הציבור הדתי, ונבחרה מטעמה כאשה יחידה וראשונה למועצה הדתית בחולון. |  לב גדעון נולד ב- 1924 בסארבריקן, גרמניה, שם למד בבית-ספר עממי גרמני. ב- 1935 עלתה משפחתו ארצה ופנתה לירושלים וכעבור שנה – לתל-אביב, שבה למד בבית-החינוך לילדי העובדים בצפון ולאחר מכן בבית-הספר התיכון המחוזי בגבעת השלושה. היה חבר בתנועת "המחנות העולים" ומטעמה יצא ב- 1942 להכשרה בקיבוץ מעוז חיים.
היה ממייסדי קיבוץ בארי, שהתיישב ב- 1946 בנגב, ומילא בו תפקידים מרכזיים והיה שליח בתנועתו. ב- 1949 פנה לשרת בצה"ל בחיל התותחנים כחייל סדיר ובמילואים.
ב- 1949 השתקע עם משפחתו בחולון. עד 1955 היה מנהלו של הדו-שבועון "משא" ועד 1971 ממנהלי העיתון היומי "למרחב". ב- 1954 נבחר למזכירות מועצת פועלי חולון ופעל בה בהתנדבות. ב- 1969 נבחר כנציג "המערך" למועצת עיריית חולון ובה כיהן עשר שנים כחבר הנהלה ויו"ר ועדת החינוך, שהנהיג שינויים ניכרים במערכת החינוך העירונית, לרבות פתיחת בתי-הספר לשימוש הקהילה. כן שקד על טיפוח יחסי שיתוף בין ההורים לעירייה.
שנתיים למד ב"מכון אבשלום" ללימודי ארץ-ישראל, ליד אוניברסיטת תל-אביב.
ב- 1971 נתמנה כמשנה למנכ"ל מרכז השלטון המקומי וייצג אותו בועדות שונות, בראש קרנות השתלמות, במיזמים שונים והיה נציג הציבור בבית-הדין הארצי לעבודה.
|  סולומון יצחק
נולד ב- 1930 בטרנסילבניה. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי ותיכון כלליים. במקביל למד גראפיקה שימושית. שם היה חבר בתנועת "בני-עקיבא". ב- 1950 עלה עם הוריו ארצה והתיישבו בחולון.
כאן החל לעבוד בבית דפוס שפתח אביו בחולון ולמד ציור ב"מכון אבני" בתל-אביב במשך שלוש שנים. אחריהן יצא להשתלם בפיסול בפאריס, שם שהה שנתיים. לאחר מבצע "קדש" הוציא לאור אלבום מקיף ורב לשוני על המיבצע ואירגן תצוגה עשירה של דגי ים-סוף להגברת התיירות לאילת.
בשנות ה- 60 עיצב, בשיתוף משרד החוץ, תערוכה בנושא "אפריקה – אמנות ופולקלור", שלמענה אסף מוצגים מ- 23 מדינות באפריקה. מאז עבד למען משרד החוץ עד 1977 בהפקת תערוכות הסברתיות אמנותיות, מהן שהוצגו בחו"ל וזיכוהו פעמיים בפרסים. ב- 1964, לבקשת ראש העירייה פ. אילון, סייע לעריכת תערוכת הפרחים בחולון ואף דאג להבאת צמחים מאפריקה ומאז הוסיף לתרום לתערוכות הפרחים בעירנו. הוא ורעייתו היו ממייסדי החוג לריקודי-עם בחולון.
מ- 1973 הוא מקיים בביתו סטודיו לציור ולפיסול המוכר על-ידי משרד החינוך.
כמה מתלמידיו תרמו מכשרונם לעיצוב קירות אמנותיים בחולון. הוא עצמו נחלץ למיזם רב ממדים בבית-הספר בן-גוריון והוא מדריך את התלמידים לעיצוב אמנותי של שלושה קירות תבליטים. |  פייגין שרה ז"ל נולדה ב- 1928 בלטביה, מגיל צעיר למדה נגינה בפסנתר ובשנת 1959 סיימה אקדמיה למוסיקה בריגה בתואר M.A. , כמלחינה וכפסנתרנית. מ- 1948 החלה לחבר יצירות מוסיקאליות, לרבות שלושה באלטים, שבאחד מהם השתתפו הרקדנים גודונוב וברישניקוב – שניהם מתלמידיה. חיברה מוסיקה לתיאטרון ולאופרה ויצירות למקהלה ולהרכבים קאמריים שונים, וכן שירים וריקודים, שעל אחד מהם זכתה בפרס ראשון בבולגריה.
ב- 1972 עלתה עם משפחתה ארצה וב- 1973 הקימה את הקונסרבטוריון למוסיקה בקריית שרת, שנועד לעולים חדשים, ובו נקלטו מאות תלמידים ו- 26 מורים עולים.
מדי פעם ארגנה קבוצות מנגנים להופעות בהתנדבות לפני חיילים ולקונצרטים בבתי-ספר, בתי-חולים וגני ילדים, בהם קונצרטים מוסברים לתלמידים. במשך 5 שנים ערכה הופעות התרמה ללב"י ועל כך הוענק לה סיכת זהב. תלמידיה השתתפו באירועים רבים שארגנה עיריית חולון לתושבי העיר. ב- 1983 פרשה מניהול והתמסרה לכתיבת מוסיקה. חיברה עשרות יצירות קאמריות, שירים, פואמה סימפונית, אופרה לילדים, המציאה שיטה חדשה לנגינה בפסנתר בארבע ובשש ידים. יצירותיה מנוגנות בקונסרבטוריונים רבים בארץ ובחו"ל ומשודרות בקול-ישראל ומהן שהושמעו בפסטיבלים בינלאומיים, לרבות השלישייה "אלגיה", המוקדשת לזכר יצחק רבין ז"ל.
|  פישר ד"ר משה (מוריס) נולד ב- 1921 בשלזיה, פולין. ב- 1928 עברה משפחתו לאנטוורפן, בלגיה, שם למד בבתי-ספר ממלכתיים עד לסיום התיכון. היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" ובהנהגתה בבלגיה. בפרוץ המלחמה ובריחת היהודים מאימת הנאצים היה פעיל בניסיון לקיים את פעילות שרידי התנועה – תחילה בגלוי ולאחר מכן במחתרת. בסוף 1943 אירגן בריחה לשוייץ ובהגיעו עם חבריו אליה נשלחו למחנה מעצר. כשנשתחרר, נרתם לפעילות בברית חלוצים דתיים (בח"ד). ב- 1944 החל לנהל בית עליית נוער באינטרלאקן, שבו נקלטו ילדים ניצולי השואה.
לאחר המלחמה פנה ללמוד רפואה בבאזל וב- 1952 השלים לימודיו ועלה ארצה. כאן פנה לקבוצת יבנה ועבד בבית-החולים דונולו ביפו (היום וולפסון) כרופא פנימי. ב- 1955 שירת כרופא מגוייס ביישובי שער הנגב. ב- 1957 השתקעה משפחתו בחולון והוא חזר לעבודתו בדונולו. ב- 1965 עבר לביה"ח "אסף הרופא" כסגן-המנהל וכמומחה לגריאטריה. חצי-שנה שירת מטעם צה"ל כקצין רפואה בממשל הצבאי בחבל עזה וצפון סיני. ב- 1979 נתמנה כמנהל רפואי של המרכז הגריאטרי שליד בית החולים "איכילוב" בתל-אביב.
בחולון היה חבר פעיל במועדון "רוטרי" ובעמותה למען הקשיש ועמד בראשה. ייסד את סניף האגודה למלחמה בסרטן בחולון ומיוזמי המפעל "תנו לילדים את העולם" – לשליחת ילדים חשוכי מרפא לבילוי עם משפחותיהם באורלנדו, פלורידה.
| קנת חיים ד"ר נולד ב- 1923 בבואנוס-איירס, ארגנטינה. שם למד לימודים כלליים ויהודים ופנה לאוניברסיטה ללמוד רפואה. ב- 1952 הוסמך כרופא והתמחה ברפואת ילדים בבית-החולים העירוני. בנעוריו היה חבר בתנועת "אבוקה" בארגנטינה, המסונפת ל"דרור – החלוץ" הציונית.
ב- 1963 עלה ארצה והחל לשמש כרופא ילדים בבית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע והיה לרופא הראשי במחלקתו. שירת כ- 20 שנה כרופא צבאי במילואים בפיקוד הדרום.
ב- 1968 עבר עם משפחתו לחולון ושימש כרופא ילדים במרפאת פיירברג של קופת-חולים הכללית עד פרישתו לגימלאות ב- 1989. מאז הוסיף לשמש כרופא עצמאי. דורות של ילדים בחולון גדלו בטיפולו ובהשגחתו.
|  רובין שלמה נולד ב- 1928 ביוגוסלביה, לאב יליד ירושלים ובוגר מקוה ישראל, שחזר עם משפחתו ארצה ב- 1933 ופנה לפתח-תקוה לעסוק בפרדסנות. שם למד בבית-הספר העממי פיק"א.
עם פרוץ מלחמת העולם ועמה המשבר בפרדסנות, עברה משפחתו לתל-אביב ובה המשיך לימודיו בביה"ס "ביאליק" ובתיכון "גאולה". מנעוריו היה חבר בית"ר וכבן 15 הצטרף לאצ"ל. עם סיום התיכון התגייס למשטרת היישובים ושירת כנוטר בחניתא, בגבעת-המורה ובשרון. במלחמת העצמאות לחם תחילה בכוחות האצ"ל בחזיתות יפו ורמלה ולאחר מכן בצה"ל בחטיבת "אלכסנדרוני".
עם שחרורו החל לעבוד בעיריית תל-אביב-יפו כמנהל מחלקה וכאחראי לאכיפת חוקי העזר בעיר עד פרישתו לגימלאות ב- 1991. תוך כדי עבודתו השלים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. ב- 1954 השתקעה משפחתו בחולון. כאן היה פעיל בתנועת החרות ונבחר כמזכיר הסניף. ב- 1965 נבחר למועצת עיריית חולון וכיהן בה 23 שנים כנציג "חירות" ו"הליכוד".
עמד בראש ועדת המשק וועדת התנועה והיה חבר בועדת המשנה לבניין ערים. שימש כיו"ר הנהלת קופת-חולים לאומית בחולון. כיום – חבר מרכז "הליכוד" ופעיל במסדר ז'בוטינסקי ומקדיש מזמנו לטיפוח עמותת ותיקי האצ"ל בחולון. | | שנה: 1997 - תשנ"ז |  בר (אברבנאל) צביה נולדה ב- 1940 בעיר רדאע שבתימן למשפחת עורקבי. כבת שבע יצאה עם משפחתה הענפה, כמאה נפש, ואיתם ספרי תורה, תכשיטים וכסף רב, לעלות ארצה בדרכי המדבר, ברגליהם ועל גבי גמלים. כעבור שנתיים הגיעו ארצה במבצע "מרבד הקסמים". לאחר כשנה במעברת עין-שמר עברו לקריית בנימין שבמפרץ חיפה. שם למדה בבית-ספר עממי ועם סיומו התקבלה לכפר הנוער מאיר שפיה, שבו למדה שלוש שנים לרבות לימודי סדנת תיאטרון, והופיעה כסולנית המקהלה ונגנית בגיטארה בתזמורת כלי הפריטה של שפיה.
ב- 1958 התגייסה לצה"ל, לחיל השריון, והעשירה את הווי יחידתה. עם שחרורה ב- 1960 נתקבלה לתיאטרון המחול "ענבל" כזמרת ראשית וכרקדנית. עם "ענבל" יצאה להופעות בפאריס, באיטליה ובארצות-הברית, שם השתתפה בהפקת סרט בהוליווד. היא נשארה בלוס-אנג'לס עוד ארבע שנים ולמדה שם באוניברסיטה אתנו-מוסיקולוגיה. שם נישאה לישראלי וב- 1967 חזרו ארצה והתיישבו בחולון ובה הקימו את משפחתם.
כאן פנתה לעבוד עם נוער במרכז הקהילתי "לזרוס" בשכונת ג'סי כהן ובמתנ"ס נאות רחל, אירגנה חוגים לחליליות, לריקודי-עם ולהקת פופ, והכינה מופעי ראוה לחגים ולאירועים ציבוריים.
מאז היא מופיעה כסולנית ובהופעות יחיד במופעי זמר ומחול שנושאיהם שאובים ממקורותינו ומנופי הטבע והאדם שלנו. בביתה היא מנהלת סטודיו למחול לגיל הרך והתעמלות לנשים לאחר לידה.
הדריכה בגופים שונים בעיר לעיצוב הגוף ויציבה נכונה. כן היא מלמדת פיתוח קול. הרבתה להשתתף בתכניות טלוויזיה בארצות –הברית ולאחר מכן ברדיו ובטלוויזיה בישראל, בזמר ובמחול, וערכה קונצרטים של ג'אז, פולקלור ומוסיקה קלאסית קלה במועדונים ומרכזים קהילתיים בכל רחבי הארץ.
|  גרינפלד אליעזר נולד ב- 1923 בעיר לודז', פולין. למד בבתי –ספר פולניים. בטרם סיימו את התיכון פרצה מלחמת העולם השנייה. ארבע שנים היה כלוא עם אמו בגיטו לודז'. עם חיסול הגיטו ב- 1944 נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן שליד ברלין, שם הופרד מאמו ונשלח לעבודות כפייה. בהתקרב הצבא האדום לברלין נשלחו אסירי המחנה ל"צעדת המוות" והיה מן המעטים ששרדו ממנה, לאחר שברח ליער וניצל בידי חיילים רוסיים.
בשובו ללודז' מצא את אמו, שחזרה ממחנה הריכוז, וגמר אומר לעלות לישראל. בעזרת חיילים מארץ ישראל הגיע לקיבוץ הכשרה "איחוד" בלודז', שם נשא את אשתו ויצא בדרכי "הבריחה" למחנות העקורים בגרמניה. משם חזרו לפולין והשתקעו בלודז', שבה היה פעיל בתנועה הציונית עד לחיסולה. שם נולדו שני ילדיהם.
ב- 1956 עלו ארצה לחולון. כאן עבד בתעשיה הצבאית, שבה החל כפועל פשוט והגיע כעבור 29 שנים לדרגת מבקר בכיר. עוטר בשלושה אותות על מלחמות 6 הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל. את כל זמנו הפנוי הקדיש לחקר השואה ולהנצחת קהילת לודז'. שנים אחדות שימש כמזכיר הארגון של יוצאי קהילה זו.
העמיד עצמו, כמתנדב, לרשות "יד-ושם", בנושאי חקר השואה וזכה בתואר "ידיד יד-ושם". סייע בהקמת אתר זיכרון לילדים שנספו בשואה בהירושימה, יפן.
עם פרישתו לגימלאות ב- 1985 החל בביקורים בבתי-הספר בחולון בשמשו לתלמידים עדות חיה לתקופת השואה ולמוראותיה. כן הרבה להופיע בסמינריונים שונים ולפני חיילי צה"ל. שליחות זו הוא ממלא בדבקות גם היום. היה ממקימי אנדרטת הזיכרון לקהילת לודז' בבית העלמין בחולון. סייע בהכנת הסרט "פני המרד" שהופק על-ידי בית לוחמי הגיטאות. השקיע מאמצים מרובים בהוצאה לאור של ספר שירי אחיו החורג שנספה באושוויץ בגיל 13.
חבר באגודת הידידות פולין-ישראל ומטפח קשר מיוחד בין עיריית לודז' לעיריית חולון במגמה להקים מוזיאון טקסטיל בעירנו. ביתו בשכונת תל-גיבורים פתוח לרווחה לתושבי המקום והוא משמש להם לפה בהזדקקם לרשויות העיר.
|  וילינגר צבי ("וילי") ז"ל נולד ב- 1917 בחבל הקרפאטים בצ'כוסלובקיה. שם למד ב"חדר" ולאחר מכן נשלח לישיבה בברטיסלאבה. בה בעת היה לשחקן כדורגל בקבוצה היהודית המקומית. משנתגלה הדבר, הופסקו לימודיו בישיבה והוא חזר למשפחתו שעברה לטרנסילבניה, שם נשלח בשנית ללמוד בישיבה. לאחר מכן עבד במפעל המשפחתי לייצור רעפי-גג.
בשנות מלחמת העולם כונסו יהודי עירו (סאטמר) לתוך גיטו ובהם גם משפחתו הענפה. ב- 1944 נשלחו כל היהודים למחנות, תחילה לברגן-בלזן ומשם לאושוויץ, שם שהה שנה ומשם הועבר למחנה דכאו שבו זכה להשתחרר עם בוא הצבא האמריקאי. חודשים אחדים חיפש את בני משפחתו עד שגילה שלושה מקרב 13 אחיו ואחיותיו. הוא חזר לסאטמר ושב לעבוד במפעל שהמשפחה שיקמה.
ב- 1951 עלה ארצה והקים את ביתו בחולון. כאן החל לעבוד בבית-חרושת לרהיטים "פרימה" של דודו ברסקו ב'. לאחר שנתיים עבר לעבוד ב"חמת" כמנופאי והתמיד במשך 29 שנים עד לפרישתו לגימלאות ב- 1982.
מעייניו היו נתונים תמיד לספורט ובמיוחד לכדורגל. בצד עבודתו ב"חמת" ארגן וניהל שם קבוצות כדורגל של המפעל שזכו להיות בצמרת הליגה למקומות עבודה. ב- 1935 הצטרף לקבוצת הכדורגל "הפועל" חולון ושיחק בה כחלוץ כעשר שנים. לאחר מכן שימש כמנהל הקבוצה כעשרים שנה. עם זאת היה מאמן נבחרת הנוער והכשיר עתודה לקבוצה הבוגרת. הוא גם הקים בחולון את קבוצת הנשים הראשונה בכדורגל שזכתה להישגים בתחרויות בחו"ל. אגב כך נקרא לאמן גם את "הפועל" אזור חמש שנים וקידם אותה. נוסף על אלה ייסד את ליגת הכדורגל לותיקים והוא מרכזה גם היום.
ב- 1993 זכה בתואר "יקיר ההסתדרות בחולון" על תרומתו הנכבדה להסתדרות ולמפעליה בעיר.
|  זילברצן יוסף דוד נולד בתרע"ה (1915) בעיירה גובורובה בחבל ביאליסטוק, פולין. למד ב"חדר" ולאחר מכן בישיבה וב"בית חסידים". בה בעת רכש השכלה כללית בלימוד פרטי. הצטרף לתנועת "השומר הדתי" ו"החלוץ הדתי" והיה מפעיליהן.
עם כיבוש פולין במלחמת העולם השנייה שהה כשנה תחת הכיבוש הגרמני וברח משם לאזור הרוסי. שם נעצר ונכלא במחנה עבודה במשך שנתיים. בסוף 1943 שוחרר והתגייס לצבא הפולני, שלחם לצד הצבא האדום נגד הצבא הגרמני, ואיתו הגיע בנתיב הקרבות עד כיבוש ברלין במאי 1945.
בספטמבר 1948 עלה עם רעייתו ארצה והשתקע בחולון. כאן החל לעבוד כפועל מתכת. ב- 1950 נבחר מטעם מרכז "הפועל המזרחי" לשמש כמזכיר הסניף בחולון, שהקים את בית התנועה ברחוב חומה ומגדל ופתח סניף נוסף בשכונת ג'סי כהן. בתפקיד זה כיהן ארבע עשרה שנים.
ב- 1964 נתמנה למועצת העירייה כנציג המפד"ל ולאחר מכן נבחר עוד שלוש פעמים וכיהן בהנהלת העירייה עד 1982. בתפקידו זה פעל בועדת המרכזים, בועדת השמות ובועדת המיסים. כן יזם ויסד פרס עירוני לספרות תורנית על שם השר משה חיים שפירא ז"ל.
עם פרישתו לגימלאות בשנת 1978 שימש כמזכיר קרן הפנסיה "גילעד" של "הפועל המזרחי" עד 1984.
מאז בואו ארצה ועד היום הוא חבר מרכז המפד"ל ופעיל במוסדות תורניים ותנועתיים.
|  חורשי אריה נולד ב- 1911 בסטניסלבוב, גליציה. למד לימודים כלליים ועם סיום התיכון פנה לאוניברסיטה בקרקוב ולמד מדעי החברה וב- 1933 הצטרף לאגודת אקדמאים ציונים-סוציאליסטיים. מטעמה יצא להכשרה חלוצית ושימש גם כמדריך לנוער חלוצי עממי בתולדות ישראל וציונות. עוד לפני עלותו ארצה פירסם שלושה קובצי שירים מפרי עטו.
ב- 1934 עלה ארצה לקבוצת כפר החורש שבהרי נצרת. עבד בענפים שונים לרבות כרועה צאן. במאורעות 1936-39 שימש כנוטר מטעם ה"הגנה" באזור נצרת. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס ב- 1940 לצבא הבריטי, לחיל הרגלים, ועם הקמת החי"ל (הבריגאדה היהודית) נמנה עם חיילי גדודו הראשון. בתום המלחמה פעל להצלת ילדים שהוסתרו ברחבי אירופה ולהעלתם ארצה. עם שובו לכפר החורש עבד בכל הענפים החקלאיים ושימש כמורה ומדריך לנוער העולה. בשלהי מלחמת העצמאות נשלח לבית העולים בבנימינה כרכז תרבות ומורה, כעבור שנתיים הועבר ליפו – המלאה בעולים חדשים – לנהל את מפעל הנחלת הלשון. ב- 1955 החל לנהל את בית הספר במעברת באר-יעקב ולאחר מכן גם את בית הספר במושבה עצמה.
ב- 1951 השתכנה משפחת חורשי בחולון, שבה ייסד את בית הספר "כצנלסון" וניהלו עד 1978, עם פרישתו לגימלאות. במוסד שבהנהלתו הנהיג תכנית פדגוגית מהפכנית כשהתלמידים נושאים באחריות לניהול חיי המוסד וממלאים את מקום המורים. מדי חודש במשך שנים הופיע בעריכתו ובהשתתפות התלמידים בטאון בית-הספר "אל האופק".
כל השנים עסק בכתיבה ובחיבור ספרים, בהם: ספרי עיון לתלמידים, אנציקלופדיה של ארצות העולם (10 כרכים), תולדות התרבות ומוצא האדם, ספרי ידיעת הארץ ותולדות היישוב בארץ-ישראל. תירגם ספרים מלטינית, יוונית, פרסית ופולנית. שימש כעורך ספרותי בהוצאת הספרים ברונפמן ולאחר מכן בהוצאת הספרים ב. ליכטנפלד שבה הוא עובד גם היום ועודנו פעיל בכתיבה.
|  כהן ד"ר לורה נולדה ב- 1926 בסופיה בירת בולגריה, שבה החלה בלימודיה, שנקטעו במלחמת העולם השנייה עם השתלטות גרמניה הנאצית על בולגריה וגירוש היהודים לערי השדה ולמחנות עבודה. למעלה משנתיים שהתה עם משפחתה בגירוש, שם שימשה כמטפלת בילדי המגורשים.
בתום המלחמה חזרה לסופיה, השלימה את לימודיה בתיכון ובה בעת למדה נגינה בפסנתר ובאקורדיון. שנה וחצי למדה בבית-הספר לרפואה בטרם עלייתה ארצה עם משפחתה, בתחילת 1949. כאן המשיכה את לימודיה בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והתפרנסה כמלצרית. ב- 1953 זכתה בתואר ד"ר לרפואה ונשלחה לשמש כרופאת ילדים במעברת רמלה.
מ- 1954 התמחתה במחלקת הילדים בבית-החולים קפלן ברחובות עד 1961, עת עברה משפחתה לחולון. כאן עבדה 30 שנה, עד 1991, כרופאת ילדים במרפאת י"א באדר של קופת-חולים הכללית.
במשך עשר שנים הייתה פעילה בועד המרכזי של רופאי קופת-חולים וכן בועד המרכזי של ההסתדרות הרפואית. ב- 1975 זכתה בפרס העבודה של קופת-חולים על הצטיינותה בעבודה ועל היותה דוגמא ומופת לרופאי ילדים חדשים.
עם פרישתה לגימלאות זכתה בגילויי אהדה רבים ממטופליה, שקשתה עליהם הפרידה ממנה. באחד ממכתבי הפרידה שלהם נאמר, בין השאר: "רופאה כמוך קיימת רק באגדות. אנו מודים על הזכות שנפלה בחלקנו להכירך". |  כהן סימן-טוב נולד ב- 1923 בצנעא, בירת תימן, בן למשפחה ברוכת ילדים. שם למד ב"חדר" אצל "מורי". ב- 1929 עלתה משפחתו ארצה תחילה לירושלים וכעבור שנה לגבול תל-אביב – יפו, בשכונת מנשייה הערבית. למד בתלמוד תורה לתימנים ובטרם סיים את בית-הספר העממי יצא לסייע לפרנסת המשפחה. ב- 1935 השתתף במכביה ה- 2 בהתעמלות ההמונית של "המכבי הצעיר". מנעוריו חבר בית"ר בתל-אביב ומטעמה השתתף בפעולות מחאה על הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף (1938), נתפש, נכלא לכמה שבועות ושוחרר בתנאים מגבילים.
בשנות ה- 40 הצטרף לאצ"ל ונשלח לאגודת יורדי-ים "זבולון" להשתלם בימאות. באצ"ל שימש בין השאר כאחראי על תחנת השידור המחתרתית שלו. לאחר "השבת השחורה" ( 16.6.1946 ) נעצר במחנה לטרון כחודש ימים.
במלחמת העצמאות השתתף במערכה על יפו הערבית ואחר-כך התגייס לצה"ל ושימש כמדריך במחנה תל-השומר לאנשי חיל המשמר (חי"ם).
ב- 1948 השתקעה משפחתו בקרית עבודה. כאן היה ממקימי סניף תנועת החרות בחולון ועבד בחיתוך יהלומים באזור תל-אביב. כיהן כאיש ציבור בועדת המיסים העירונית ופעל לפתיחת לשכת העירייה לקבלת קהל כדי לסייע לנזקקים. ב- 1973 נבחר למועצת העירייה והיה חבר בועדת המיסים, הספורט וההנצחה והיה חבר באיגוד ערים לכבאות.
עשה רבות לקיומה של קבוצת הכדורגל בית"ר חולון ודאג לה למגרש. לאחר מכן נבחר עוד פעמיים למועצת העירייה ופעל בועדת הנכסים ובועדת בניין ערים. בסך הכל כיהן כ- 15 שנים ברציפות במועצת העירייה. ביוזמתו תורחב ותשוכלל הספרייה העירונית בן-יהודה ותכלול אגף למוסיקה ע"ש חנוך שוורץ ז"ל.
|  לנג פיבוש
ב- 1929 עלה ארצה כחבר גרעין "השומר הצעיר", שהתמקם במושבה בנימינה והחל לעבוד בייבוש ביצות כבארה למרגלות הכרמל ובהנחת התשתית למושבה פרדס-חנה. ב- 1931 נדד לפתח-תקוה ולחם על כיבוש העבודה בפרדסי איכריה.
ב- 1933 עבר לתל-אביב, נשא אשה ופנה למצוא עבודות בניין מזדמנות. כך נשלח לעבוד ב"דרום תל-אביב" – לימים: חולון – כטייח בבניין היחיד בכל הסביבה – הלא הוא באר המים בחוסמסה, היום בלב חולון וב- 1934 היה מראשוני המתיישבים בשכונת גרין.
מיום בואו ארצה התנדב ל"הגנה" והיה מראשוני חברי ההסתדרות וה"הגנה" בחולון. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו ( 1936-39) התנדב לחיל הנוטרים והיה יוצא מדי לילה, לאחר יום עבודה, לשמירה בשכונות חולון. כן היה מאבטח את האוטובוסים בקו תל-אביב – חולון. לאחר אחת ההתקפות על אוטובוס שאיבטח הואשם בהריגת שלושה מהפורעים, נשפט ונכלא לחודשים ארוכים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, בשלהי 1947, היה מלוחמי ה"הגנה" בחזית 5 באזור תל-אריש ושכונת גרין והוסיף לשרת בצה"ל עד תום המלחמה. עשרות שנים פעל כקבלן-משנה לעבודות בניין למען חברות כ"שיכון עובדים", "שיכון ופיתוח" ומע"צ.
כפעיל מרכזי בארגון חברי ה"הגנה" בחולון היה ממקימי האתר "יד להגנה" בחוסמסה – שם הוא מרבה להדריך מבקרים צעירים ועולים חדשים. היה ממייסדי ארכיון ומוזיאון הרצפלד לתולדות חולון וכגימלאי ותיק הוא מתנדב לפעילות בו.
ב- 1993 עוטר כ"יקיר ההסתדרות בחולון".
|  אדוין סלומון נולד ב- 1935 בטרנסילבניה, רומניה. בהיותו בן 13 עברה משפחתו לבירת החבל קלוז', שבה גדל והתחנך. ב- 1957 קיבל תואר שני באמנות עם השלימו את לימודיו באקדמיה לאמנות על-שם יון אנדריאסקו בקלוז'. עוד לפני כן רכש המוזיאון הלאומי בבוקרשט שלוש מיצירותיו.
ב- 1961 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בחולון בשכונת ג'סי כהן, שבה החל לשמש כמדריך לאמנות לנוער. שנה לאחר בואו התקבל לאגודת הציירים והפסלים בישראל. בצוותא עם הצייר צבי תדמור והפסל אנדריי רבס הקימו בחולון מכון ראשון לאמנות ששכן בבניין המכון הטכנולוגי.
עם הקמת המשכן לאמנות ביזמת הצייר החולוני אהרון גלעדי נרתם עם צבי תדמור לסייע בניהולו. ב- 1965 יצא לפאריס להתמחות נוספת בסורבון.
בצד עיסוקו בציור פנה גם להוראת אמנות במכון לציור בבת-ים, במדרשה למורים לאמנות ברמת –השרון ובחוגי מוזיאון תל-אביב. מ- 1964 משמש כמורה וכמנהל המגמה לאמנות בתיכון המקצועי "ויצ"ו צרפת" בתל-אביב. רבים מהאמנים הנודעים היום בארץ נמנו עם תלמידיו.
עבודותיו מוצגות באוספים רבים – בישראל, בארצות-הברית, בקנדה, בדרום –אמריקה ובאירופה. ב- 1963 נערכה בירושלים תערוכת יצירותיו הראשונה ומאז ערך 29 תערוכות יחיד, בהן 5 בחו"ל. כן השתתף ב- 16 תערוכות קבוצתיות בארץ ובמקומות שונים בעולם.
זכה בפרסים בהם פרס GILLOT DARD מטעם הביינאלה הלאומית הצרפתית שבזכותו התקבל כחבר האגודה לאמנות בפאריס.
|  רונן אליהו נולד ב- 1907 בוינה, אוסטריה. שם רכש השכלה כללית וריאלית. עוד כתלמיד התיכון הצטרף לתנועת "בלאו-וייס" (תכלת-לבן) הציונית-סוציאליסטית ומ- 1928 עמד בראש תנועה זו באוסטריה ובמוראביה. ב- 1931 ייצג אותה בכינוס האינטרנציונל הסוציאליסטי בוינה. לקראת עלייתו ארצה התמחה בחשמלאות ורכש השכלה חקלאית.
באפריל 1933 עלה ארצה, התיישב בתל-אביב והחל לעבוד כחשמלאי-בניין. כאן היה לחבר פעיל במפא"י (היום: מפלגת העבודה). כעבור שבועות אחדים נתקבל לעבודה בחברת החשמל והתמיד בכך 40 שנה עד לפרישתו לגימלאות ב- 1973. ב- 1936 היה מראשוני מקימי קריית עבודה – מהשכונות הראשונות של העיר חולון – ושימש כיו"ר אגודות המשתכנים במקום. עמד בראש ארגון בעלי גינות לטיפוח הנוי בעיר והיה חבר בועדת הנטיעות העירונית. בתפקיד זה יזם את תערוכות הפרחים בחולון ונטיעת גנים ציבוריים בעיר. שנים אחדות כיהן כיו"ר ועד ההורים בתיכון קוגל, שבו למדו שני בניו. מותיקי חברי ה"הגנה" בעיר והיה מפקדו של "המשמר האזרחי" בשנות ה- 40. בפרוץ מלחמת העצמאות נתמנה כמפקד הג"א בחולון ולאחר מכן בחזית 5 ("גוש דרום").
לאחר מכן התגייס לצה"ל והשתתף בפעילות בחזית המרכז. ב- 1948 צורף כחבר המועצה המקומית וב- 1960 נבחר כחבר מועצת העירייה וכיהן בה עד 1973. רוב השנים פעל כחבר הנהלת העירייה והופקד על שירותי הכבאות, מגן דוד אדום, ועדת הביטחון, פס"ח ומל"ח. פעל בועדה הטכנית, בועדה לרשינות בניין ובועדת המכרזים.
תצויין במיוחד פעילותו כאחראי על ענייני הספורט בחולון לרבות שמשו כ"אבא" לקבוצת הכדורסל של "הפועל" בעירנו. פעילויותיו אלה נעשו כולן על טהרת ההתנדבות בנוסף על עבודתו בחברת החשמל. מאז פרישתו לגימלאות הוא פעיל בהסתדרות הגימלאים בחולון, בארגון גימלאי חברת החשמל, בהתאחדות הפנסיונרים מאוסטריה ובארגון עולי מרכז אירופה.
|  שילוני אשר ז"ל נולד ב- 1920 בעיירה סטאשוב שבפולין בבית חסידי עני ודל. למד ב"חדר" ובישיבות, לרבות "בית-יוסף" – ישיבה של "תנועת המוסר" מייסודו של ר' ישראל סלנטר. היה חבר ומדריך בתנועת "פרחי האגודה" של אגודת ישראל ולאחר מכן הצטרף לתנועתה הסוציאליסטית – פועלי אגודת ישראל.
ב- 1936 עלה עם הוריו ארצה וגר אתם בירושלים, בשכונת מאה שערים החרדית. כעבור שנתיים המיר את הקפוטה השחורה בחולצה כחולה ושרוך לבן, כחבר "השומר הצעיר" ולאחר שנה הוא מצטרף עם חבריו לקיבוץ ו' של תנועתו ששכן בהדר-רמתיים. שם עבד בפרדסים, בסלילת כבישים ובבניין.
ב- 1941. בהתקרב האוייב הנאצי לארצנו, התנדב לפלמ"ח ושירת עד 1945 במחנות האימונים והעבודה בקיבוצי יגור, אילון, רמת-יוחנן וכנרת – שם נשא לאישה את רעייתו הגננת. ב- 1947 ה מתיישבים בחולון בדירת חדר שהעמידה לרשותם ה"הגנה", שהיתה למעשה "סליק" תת-קרקעי מרכזי לנשק. לאחר שהשתלם כגנן מוסמך במדרשה לחקלאות ע"ש רופין, היה לעובד מחלקת הגנים והנוף בעיריית חולון והטביע את רישומו על הנוי ועל חן המקום.
בפרוץ מלחמת העצמאות השתתף בהגנה על חולון והתגייס לצה"ל עם הקמתו. הרבה להתנדב: לעזרת יישובי הספר, לפס"ח (לשעת חירום) ולמשמר האזרחי. כיהן בהנהלת אירגון הגננים הארצי ופירסם מאמרים בבטאונו "גן ונוף". היה חבר מזכירות ועד עובדי העירייה, חבר במזכירות מפ"ם בעיר ובמזכירות מועצת פועלי חולון.
מ- 1963 שימש ככתב "על המשמר" בחולון וכתב לעניינים מוניציפאליים. זכה ב"פרס התקשורת" מטעם מרכז השלטון המקומי ומשרד הפנים על כתבותיו בנושא שיקום שכונת ג'סי כהן, שבה פעל שנים כמתנדב. הקדיש תשומת לב מיוחדת לעדה השומרונית והיה לה לפה. ב- 1976 יסד את הארכיון והמוזיאון ההיסטורי העירוני ע"ש הרצפלד וניהלו עד 1983, עת פרש לגמלאות.
פירסם מאמרים רבים וששה ספרים, בהם שני ספרי פתגמים מקוריים משלו וספר ילדים וכן ספר זיכרון לפנחס אילון "האיש ופעלו". ב- 1988 עוטר כ"יקיר ההסתדרות בחולון". | | שנה: 1996 - תשנ"ו |  אברהמי שלמה ז"ל נולד ב- 1917 במצריים וכבן שנה עלה עם הוריו ארצה, לירושלים, שבה גדל ולמד בבית-הספר "אליאנס". התנדב לארגון ה"הגנה", שבשליחותו מילא תפקידים שונים, במדי נוטר ובמחתרת. לרבות בלוחמה כנגד הכנופיות הערביות בהרי ירושלים ובמושבה הרטוב במאורעות 1936-39.
כבן 17 הגיע ב- 1934 לאזור חולות זה עם אדריכל הגנים י' סגל, כדי להקים גן ציבורי ראשון על גבעת חוסמסה. לאחר מכן החל בנטיעת שדרות עצים בשכונת "אגרובנק" ועסק בתחזוקתם מטעם חברת "אגרובנק". ב- 1938 עבר לגור בחולון וכאן נשא אשה והקים משפחה. עם הקמת המועצה המקומית (1940) היה לגנן הראשון בשירותה ובהיות חולון לעיר היה למנהל המחלקה לגנים ונוף ועמד בראשה 35 שנים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה ממקימי איגוד מכבי-אש בחולון ושימש כמדריכו הראשי. ב- 1944 התגייס לבריגאדה היהודית ושירת בה שנתיים באירופה. ב- 1947 נתמנה מטעם ה"הגנה" כמפקד בגזרה המזרחית של חולון, עם פרוץ הקרבות באזור. עבר קורס קצינים ונטל חלק כמ"פ בקרבות המרכז בחטיבת "קרייתי" של צה"ל. לימים היה חבר המערכת להוצאת ספר ה"הגנה" בחולון.
בראשית שנות ה- 50 יזם בחולון מפעל, ששילב תקציבי עבודת דחק בעבודות פיתוח מועילות בעיר, שתרם רבות לקליטת עולים רבים, מובטלים ברובם. וכך, שטחי הגינון התרחבו והלכו וים החול נסוג וקטן. בדבקותו בתפקיד, חולון הפכה לעיר רבת נוי ובה מאות אתרים גנניים לרבות אנדרטאות זיכרון, והוא מונה כיועץ ראש-העיר אילון לגינון ולשיפור חזות העיר. כן תכינן וערך 11 תערוכות פרחים בחולון במתכונת בינלאומית, שהיו מוקד משיכה לרבבות רבות והוסיפו יוקרה לעיר.
נרתם למילוי תפקידים שונים בעיר: ארגון חגיגות יום העצמאות מראשיתן, ראש הטקס בביקור הנשיא שז"ר. למעלה מ- 20 שנה שימש כיו"ר ועדת פס"ח (פינוי-סעד-חללים) וזכה על תפקודו זה בציון לשבח.
נבחר כיו"ר איגוד מנהלי מחלקות הגינון ברשויות המקומיות ופעל רבות לקידום מקצוע הגננות. כיהן כיו"ר הועדה המוניציפלית לגינון ליד מרכז השלטון המקומי. ב- 1990, לאחר 56 שנות עבודה בחולון, פרש לגימלאות. היום הוא חבר בארגון חברי ה"הגנה" וב"עמותה לקשיש" בעירנו.
|  דוד גיל (פריליכמן) ז"ל נולד ב- 1915 בצפת, דור שישי בארץ. שם למד ב"חדר" ובישיבת רדב"ז ורכש השכלה תיכונית בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב (עד 1934) . במאורעות תרפ"ט
(1929), בהתחולל הפרעות בצפת, והוא עודנו נער, נמנה עם מגיני המקום ונפצע קשה. מנעוריו חבר פעיל בארגון ה"הגנה" ואף העמיד לרשותה את ביתו בצפת כסליק לנשק וכמקום אימונים וכן נשלח מטעמה לשרת שנה כנוטר במשטרת היישובים היהודיים.
בצפת נתמנה כמזכיר מועצת הקהילה היהודית (שהייתה אז מיעוט קטן בקרב האוכלוסיה הערבית) ומ- 1941 שימש גם כמזכיר מועצת הפועלים ונקרא להפעיל את החברה לפיתוח צפת. בנעוריו היה חבר ומדריך בתנועת הנוער-העובד ההסתדרותית ולאחר מכן פעיל במפא"י – היום: מפלגת העבודה – וחבר מרכז המפלגה מ- 1938 במשך 40 שנה.
ב- 1947 נשלח למלא תפקיד במרכז לשכות העבודה בתל-אביב והוא השתקע עם משפחתו בחולון ובה היה לחבר מזכירות מועצת הפועלים. במלחמת העצמאות שירת בצה"ל כסגן בחטיבת "קרייתי", שפעלה במחוז תל-אביב ובמחוז רמלה-לוד. ב- 1953 נבחר כמזכיר מועצת פועלי חולון ושימש בכך עד 1964. בדאגה רבה טיפל בשוכני מעברת העולים בחולון, שהייתה מהגדולות בארץ, ועשה רבות לשילובם בחיי העבודה וחברה בעיר. כן היה מראשי השוקדים על פיתוח אזור התעשייה בחולון – יד ביד עם ראש העירייה פ' אילון ובסיועו הנמרץ של שר התעשייה דאז פינחס ספיר. ביוזמתו הוקמו בית התרבות של ההסתדרות (היום אולם "מופת") ו"בית רותר" – המועדון לנוער. דלתו הייתה פתוחה תמיד לכל נצרך לעזרה ונזקק לעצה. מ- 1965 שימש כמנהל כח-אדם ארצי במשביר המרכזי עד 1980.
מ- 1978 עד 1983 כיהן גם במועצת העירייה ובהנהלתה והופקד על הגנים והנוף בעיר, לרבות ארגון תערוכות הפרחים הנודעות בחולון.
עם פרישתו לגמלאות נבחר כיו"ר הסתדרות הגמלאים בחולון וכחבר מזכירותה הארצית פיתח בקרב הגמלאים פעילויות תרבות וחברה – מקהלה, טיולים בארץ, התעמלות וחוגים להעשרה. כן הוסיף לכהן כשופט ברשות השיפוט של ההסתדרות במחוז ת"א.
ב- 1982 זכה בתואר "קיר ההסתדרות" בחולון. |  ולדמן עזריאל נולד ב- 1924 בצ'רנוביץ שבבוקובינה. גדל והתחנך בבית סבו זסטבנה שליד צ'רנוביץ. שם למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי כללי וכן בבית-ספר לעברית של הקהילה היהודית. מנעוריו חבר בתנועת בית"ר. לאחר שסיים לימודיו התיכוניים ב- 1941, עם כניסת הנאצים לרומניה, שהה תקופת-מה בגיטו בזסטבנה עד לגירוש כל יהודי העיירה לטרנסנייסטריה. שם בגיטו ברשד, נספו הוריו והוא נותר כאומן אח ואחות צעירים.
ב- 1944 עלה ארצה בקבוצת "יתומי טרנסנייסטריה", הצטרף לפלוגת בית"ר בראשון-לציון והתגייס לארגון הצבאי הלאומי. כאן החל לעבוד במינהל השכונות העבריות ביפו הערבית.
עם קום המדינה התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". לאחר מכן המשיך לעבוד בעיריית ת"א-יפו והגיע לדרגת מנהל תיכנון כח-אדם ותקינה, עד לפרישתו ב- 1972.
ב- 1952 עבר עם משפחתו לחולון ופעל בסניף "תנועת החירות" בעיר ונבחר כיו"ר הסניף. מ- 1959 עד 1978 כיהן כחבר מועצת העירייה והנהלתה ועמד בראש האופוזיציה וכמועמדה לראשות העיר. שנתיים (1963-65) שימש כשליח לתנועת "ברית חירות-הצה"ר" בבראזיל. בחולון כיהן כיו"ר ועדת התנועה ובועדות העירייה ופעל ביחסי רעות וכבוד הדדי עם ראש העירייה פ' אילון ז"ל.
ב- 1978 נקרא להיות מנכ"ל משרד הקליטה עד 1981 ולאחר מכן נתמנה כמנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. ב- 1985 נשלח לשגרירות ישראל בוינה כציר לענייני "אונידו" במוסדות האו"ם בוינה ויועץ כלכלי בשגרירות. עם שובו ארצה ב- 1990 פרש לגמלאות והיום הוא לומד מחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן.
|  אסתר לנדמן נולדה ב- 1945 בצ'רנוביץ, בוקובינה, למשפחה דתית ציונית. את שנותיה הראשונות עשתה עם הוריה, ניצולי השואה, במעבר בלייפהיים שבגרמניה. ב- 1949 עלו ארצה ולאחר שהייה במעברת עין-שמר השתקעו בבני-ברק – מקום מגורי סבה, שהיה ממייסדי העיר.
למדה בבית-הספר הממלכתי-דתי "משואות" ובסמינר למורות "בית יעקב" ובה בעת הייתה מדריכה לבנות בתנועת הנוער שליד בית-הספר. ב- 1964 פנתה להוראה ולימדה בתיכון "בית-יעקב" בנתניה. כעבור שנה נישאה לרב נתן-נטע לנדמן ועברה לעיר מגוריו חיפה, שם לימדה בתיכון הדתי ובסמינר למורות.
ב- 1970 עברה עם בעלה הרב וילדיהם לחולון. כאן, לצד עבודתה בהוראה, אירגנה חוגי תנ"ך ומחשבת ישראל לנשים, שהיא מנהלתם עד היום. כן החלה לפעול בקרב הקשישים, אימצה את מועדון "גיל הזהב" בתל-גיבורים, שבו היא מופיעה בהרצאות ומארגנת אירועים לחגים ולמועדים. ערכה עם חברותיה לחוג מסיבות במחלקת הילדים בבית-החולים וולפסון, דאגה לכיבוד ומתנות לילידים: ונרתמה לגייס כספים לבית-חולים זה לקידום הטיפול בנשים לא פוריות.
ב- 1985 היתה ממייסדי סניף חולון של "יד-שרה" – אגודת המתנדבים הגדולה בישראל להשאלת ציוד ושירותים רפואיים שיקומיים. מאז היא מנהלת בהתנדבות את הסניף ופיתחה בו מיגוון שירותי רווחה לקשישים ולציבור, לרבות "גן עידנים" – פינת החן והמרגוע לגיל הזהב שנפתחה בו באחרונה. בקרוב יינתנו בו גם ארוחות צהריים. בדעתה להפעיל, בעזרת מתנדבים, שירותים מיוחדים לחולים כרוניים המרותקים לביתם, לרבות משדרי-מצוקה לקשישים בודדים. היא עצמה נחלצת לסייע להם בבתיהם.
הייתה חברה בועדה למעמד האשה שליד ראש-העירייה והיא פעילה באגודות לעידוד הילודה ולמניעת הפלות "אפרת" ו"נפש אחת בישראל". בביתה שלה גידלה ששה בנים ובת, עם היותה מורה בתיכון "יבנה" שהופיעה בשיעורים ובשיחות לפני הורים ותלמידים גם בבתי-ספר כלליים. גם ביתה, לצד הרב, פתוח לכל ללא שעות קבלה והיא מטה אוזן קשבת לנשים השרויות במצוקת גוף ב- 1989 זכה סניף חולון של "יד-שרה" במגן ראש העיר למתנדב. |  מניאס מריאטה ד"ר ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ו 1996:
"נולדה בבוקרשט, בירת רומניה. שם למדה בבית-ספר כללי. בעודה תלמידת תיכון נכנסו הגרמנים לרומניה והיא גורשה מהתיכון הכללי והמשיכה לימודיה בבית-ספר שהקימה הקהילה היהודית. לאחר המלחמה פנתה ללמוד רפואה בבוקרשט וסיימה ב- 1954 בהתמחות למחלות פנימיות, והחלה לעבוד בבית-החולים האוניברסיטאי בעיר.
בראשית 1959 עלתה ארצה עם בעלה ושתי בנותיה והשתקעו בחולון, שבה החלה לעבוד כרופאה חלקית בקופת-חולים. לאחר מכן שימשה כרופאה נודדת בסביבה ובמושבי הדרום, עד שזכתה בקביעות, תחילה במרפאת "האשל" בעירנו, ולאחר מכן במרפאת פיירברג, שם הייתה מנהלת המרפאה עד לפרישתה ב- 1993.
הייתה פעילה בארגון רופאי קופת-חולים הכללית ונבחרה למזכירותו הפעילה של הארגון ושימשה בה כגזבר במשך 20 שנה. כן נבחרה למזכירות הפעילה של ההסתדרות הרפואית בישראל ושימשה בה כסגן יו"ר סניף תל-אביב. בראשית שנות ה- 70 קיבלה מינוי כאחראית על הבריאות בחולון בשעת-חירום, התקף עד היום, ונקבעה כנציגת הרופאים בתחנת מגן-דוד אדום בחולון.
ב- 1965, עם היבחרה למועצת העירייה, כנציגת מפא"י (מפלגת העבודה דהיום), הוקמה ועדה עירונית חדשה – ועד הבריאות – שפעלה בראשותה והוקמה תחנה לייעוץ פסיכולוגי שצויידה במכשור משוכלל ומילאה תפקיד ראשון במעלה בעיקר בטיפול בתלמידים חריגים ובעייתיים במוסדות החינוך. כן דאגה לפתיחת מרפאות נוספות ותחנות "טיפת חלב" בחולון. נודעה בפתיחותה כלפי הנוער ועמדה בראש משלחת תלמידי תיכון שביקרה בסירן – תאומת חולון בצרפת. בתקופת החירום של יישובי – הספר המופגזים נחלצה להתנדב לעבודה רפואית בתל-קציר. ב- 1973 סיימה את שליחותה במועצת העירייה.
זכתה בתעודת הוקרה מטעם מטה מל"ח (משק לשעת חרום) על התנדבותה למען הביטחון ובפרס ע"ש ד"ר מטעם קופת-חולים על מסירותה ונאמנותה למוסד ולעבודה.
|  פרופ' פטר סילפן נולד ב- 1931 בבודפשט בירת הונגריה. כבן למשפחה דתית למד בבית-ספר יהודי. משפחתו שרדה מן השואה תודות למפעל ההצלה של ראול ולנברג. למד בתיכון כללי ופנה ללמוד רפואה באוניברסיטת בודפשט. עם סיימו (1956), כשפרץ המרד ההונגרי נגד השלטון הפרו-סובייטי, ברח מהונגריה והגיע ארצה.
כאן החל לעבוד כרופא משפחה בקופת-חולים בעפולה. לאחר שנה יצא להתמחות בבית-החולים הפסיכיאטרי בעכו, ופנה להתמחות נוספת בפסיכיאטריה משפטית ומ- 1964 שימש כראש השירות הפסיכיאטרי בשירות בתי-הסוהר. מ- 1993 הוא משמש כמנהל מרכז בריאות הנפש בבאר-יעקב.
ב- 1959 התיישב בחולון בשכונת תל-גיבורים והקים בה משפחה. בשנות ה- 60 הראשונות יסד מסגרת טיפולית לנוער חריג, אירגן חבורות רחוב והפעיל את המועדון הראשון לנוער עזוב בבית-ספר "עמל" בעירנו. מאמציו אלה גרמו להקטנה ניכרת בתופעות האלימות והשימוש בסמים בקרב נוער השוליים דאז ובהתנקשויות הבין-שכונתיות. רבים מבני נוער אלה מצאו דרכם לצבא ולחיים תקינים ומועילים לחברה. בשנות ה- 80 היה חבר בועדת הבריאות העירונית והתמסר בעיקר למניעת שימוש בסמים ולפיתוח מודעות לקליטת משוחררים מבתי-חולים פסיכיאטרים. ב- 1993-94 עשה להתייעלות המחלקה העירונית לבריאות הנפש בחולון.
מ- 1964 מרצה באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לקרימינולוגיה ומשמש כראש המגמה הקלינית. ב- 1992 הקים שם את בית-הספר לפסיכותראפיה. מ- 1970 עד 1985 לימד פסיכיאטריה משפטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, שבה נתמנה השנה כראש התכנית לפסיכיאטריה משפטית בפקולטה לרפואה. שימש כחמש שנים כיועץ מטעם ארגון הבריאות העולמית באירופה.
פירסם עשרות מאמרים בנושאי התמחותו והשתתף בכנסים בינלאומיים רבים.
|  פינק אידה ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ו 1996:
"נולדה ב- 1921 בפלך לבוב, אז פולין, שם למדה בבתי ספר כלליים. לאחר השלמת הבגרות פנתה ללמוד מוסיקה בקונסרבטוריון בלבוב. עם פלישת הנאצים ביוני 1941 נקטעו לימודיה והיא שבה לעיר מולדתה זברש וחייתה שם בגטו. בסוף 1942 ברחה עם אחותה מהגטו באמצעות מסמכים מזוייפים, כפולניות אריות, בשיירה של פולנים, שנשלחו לעבודות כפייה בחבל הרוהר בגרמניה. לאחר זמן נתגלתה יהדותן והן ברחו פעם אחר פעם ונדדו ממקום למקום כשהן עובדות אצל איכרים, כפולניות, עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה שבה עם אחותה לפולניה, אל אביה ששרד בעזרת פולנים שנתנו לו מחבוא. שם התחתנה וחייתה בוורוצלאב ומצאה את מחייתה בנגינה בפסנתר.
ב- 1957 עלתה עם משפחתה ארצה והשתקעה בחולון. כאן פנתה לעבוד מטעם "יד ושם" בגביית עדויות מניצולי השואה ולאחר מכן שימשה כספרנית למוסיקה במכון גיתה.
עוד בפולין החלה בכתיבה ספרותית שנושאיה היחידים השואה ומוראותיה. בבואה ארצה המשיכה בכתיבתה, שגברה לאחר פרישתה מעבודתה ב- 1982. מיום בואה ארצה החלה לפרסם סיפורים במוספי הספרות של העיתונות. ב- 1975 יצא לאור קובץ סיפורים ראשון מפרי עטה בשם "פיסת זמן" (בהוצאת "מסדה"). ספרה השני ושמו "הגן המפליג למרחקים" הופיע בגרמנית (שוייץ, 1983) ובעברית (בספרית הפועלים) ולאחר מכן תורגם וראה אור בשמונה שפות נוספות.
ב- 1990 הוציאה לאור רומן בשם "נלך בלילות נישן בימים" (ספרית הפועלים), שתורגם אף הוא לשפות רבות. ב- 1995 פורסם ספרה "רישומים לקורות-חיים" ("עם עובד"). מחזה שכתבה בשם "השולחן" הוסרט לטלוויזיה והוקרן בישראל, בגרמניה ובפולין, בהפקות שונות. סרט נוסף, המבוסס על תסכית משלה, בשם "תיאור בוקר", מופק עתה בפולין, כסרט טלוויזיה.
ב- 1985 זכתה באמסטרדם בפרס לספרות על שם אנה פראנק וב- 1995 זכתה בפרס הזיכרון מטעם "יד ושם".
כל אלה היא מפיקה ליד שולחן עבודתה בדירתה הצנועה בחולון, שבה היא מתגוררת מיום בואה ארצה, ובדעתה להוסיף ולהניב כסופרת סגולית."
ניפטרה בשנת 2011
|  שרון אלי השופט (בדימוס) נולד ב- 1926 למשפחת שהרבני בעיר בגדאד, שם למד בבית-ספר ממשלתי עד 1941 – עת פרצו הפרעות ביהודי עיראק, שבמהלכן נבזזה משפחתו. היה פעיל במחתרת הציונית החלוצית שקמה עקב הפרעות, לימד בה עברית, הדריך בשימוש בנשק והיה ממפקדי ה"הגנה" במקום.
ב- 1945 סיים בהצלחה את לימוד הבגרות בבית-הספר היהודי על-שם שמאש וב- 1947 עלה בחשאי ארצה והצטרף להכשרה בקיבוץ שדה-נחום, שם היה למזכיר הגרעין הבבלי, שהקים לאחר מכן את קיבוץ נוה-אור, בעמק בית-שאן. במלחמת העצמאות השתתף בפעולות ה"הגנה" באזור.
ב- 1950 עבר לתל-אביב והיה פעיל בשכונת התקוה בחוג נוער יוצא עיראק. בערבים למד משפטים ובימים עבד למחייתו, תחילה כפועל בניין ולימים כמזכיר המדור לכפר הערבי במשרד החקלאות, שבו נבחר כיו"ר ועד העובדים (1954-55). עם הסמכתו כעורך-דין (1955) נתמנה כעוזר היועץ המשפטי במשרד. ב- 1957 פתח משרד עצמאי. כפעיל ב"אחדות העבודה", בחוג הצעירים עולי בבל, היה מועמד מטעמה למועצת עיריית רמת-גן, שבה התגורר אז.
ב- 1964 נתמנה כשופט נוער במחוז הדרום ועבר עם משפחתו לאשקלון. ב- 1972 השתקעו בחולון והוא עבר לכהן במחוז תל-אביב ובמחוז המרכז. ב- 1983 נתמנה כסגן נשיא בתי-המשפט לנוער. ב- 32 שנותיו כשופט נוער, בצד ההליך הפלילי, היו מעייניו נתונים להגנה על שלום הקטין ולשיקומו. באלפים רבים של מקרים הצליח, בסיועם של שירותי הרווחה, להביא תפנית חיובית במצבם ובהתנהגותם של קטינים והוריהם ועם זאת להשפיע לטובה על המערכות החברתיות.
פירסם מאמרים בכתבי-עת מקצועיים וחיבר שלושה ספרים: "שיטת המבחן בדין הפלילי", "נוער בפלילים" ו"קטינים בסיכון". הרצה באוניברסיטת תל-אביב בהשתלמויות פסיכיאטרים. חבר המועצה הציבורית לנוער במצוקה שליד ראש-הממשלה. מ- 1975 משמש כיו"ר ועדת השחרורים לנוער עבריין החוסה במעונות ויו"ר הועדה לקביעת הסדרים ליציאת קטינים מהארץ. חבר בעמותות יוצאי המחתרת החלוצית ובמרכז מורשת בבל באור-יהודה.
למד בחוגי ציור בחולון, בהדרכת עוקשי וצבי תדמור, והוא מצייר כתחביב ואף אייר שני ספרי בישול עיראקי שכתבה אמו.
|  עו"ד חיים שרון נולד ב- 1925 בצנעא בירת תימן, שם למד ב"חדר". ב- 1932 יצאו הוריו וששת ילדיהם, רכובים על גמל וחמורים, בחשאי ובדרך-לא –דרך לעדן, ומשם היטלטלו בספינה ליפו, שאליה הגיעו ב- 1934. למד בתלמוד-תורה לתימנים, ברח' קאלישר בתל-אביב וב- 1937 השתקעה המשפחה, שנקראה בשם שרעבי, בשכונת עם אחת מגרעיני העיר חולון.
כאן למד בחדר ספרדי בבית-הכנסת אבוגנים בשכונת גרין והמשיך בישיבת הרב עמיאל בתל-אביב. לאחר מכן פנה לעבוד כפועל בפרדסי מולדת, בבית-החרושת לרהיטים "פרוגרס" והיה מעובדי "לודז'יה", ומפעילי ועד העובדים במפעל.
באותה עת נמנה עם מייסדי תנועת הנוער-העובד בחולון ושימש בה כמדריך. היה מראשוני "הפועל" בחולון וניגן בטובה בתזמורת הראשונה של כלי הנשיפה (בניצוחו של מרדכי פקץ') של "הפועל". מ- 1940 חבר בארגן ה"הגנה" ומטעמה שירת במשמר הנוטרים במקום. ב- 1942 התנדב למחלקה הערבית של הפלמ"ח והיה פעיל בהברחת מעפילים בדרכי היבשה מסוריה, לבנון ועיראק. ב"שבת השחורה" (29.6.46) נאסר ונכלא בלטרון וברפיח.
במלחמת העצמאות לחם תחילה באזור חולון ולאחר מכן בחזית הדרום – כחייל בחטבית הנגב של הפלמ"ח וכאיש מטה החטיבה. מ- 1951 עבד תקופה ארוכה בשירות הביטחון ובה בעת למד משפטים באוניברסיטה. ב- 1965 הוסמך כעורך-דין ופתח משרד משלו בחולון.
מנעוריו חבר ההסתדרות וחבר מפא"י (היום: מפלגת העבודה). נבחר ב- 1969 למועצת עיריית חולון ופעל בה עד 1992. מ- 1983 שימש כממלא-מקום ראש העירייה פ' אילון ז"ל ולאחר מכן שימש שנתיים (1987-89) כראש העירייה. בראשותו הוחל בבניית תיאטרון חולון – בית "יד לבנים", "ימית 2000" והאיצטדיון העירוני. נבנו בתי-ספר ומתנס"ים חדשם וניטעו גנים והונחה אבן-פינה לקריה על-שם פינחס אילון ז"ל. כיהן שנים כיו"ר הועדה להנצחת החייל בחולון והיה יו"ר הקונסרבטוריון בקריית-שרת. בשיתוף משרד החינוך שקד על חוגי תהיל"ה - לחינוך מבוגרים והקים את "מועצת המתנדבים" בעיר. חבר ב"ועדת הלסנקי" המאשרת מחקרים רפואיים בבית-החולים וולפסון.
היום כעו"ד, הוא יועץ בהתנדבות לארגונים ציבוריים שונים. פעיל בסניף "רוטרי" בחולון ובעמותת "אעלה בתמר" לטיפוח מורשת יהודי תימן. |  תדמור צבי נולד ב- 1923 בעיירה קז'מייז' בפלך לובלין שבפולין, למשפחה דתית ציונית. אביו – יהושע קפלן – היה יושב-ראש "המזרחי" במקום. שם למד בה בעת ב"חדר" ובבית-ספר. ב- 1936 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בתל-אביב, שבה למד בבית-הספר המקצועי על-שם מכס פיין.
מנעוריו חבר "הנוער העובד" וה"הגנה". מ- 1942 התגייס כנוטר במשטרת היישובים היהודיים ושירת בגליל העליון עד 1945. פנה ללמוד ציור באולפן לאמנות בהדרכת אהרון אבני בתל-אביב ולאחר מכן בסטודיו לציור שבהדרכת שטרייכמן וסטימצקי.
במלחמת העצמאות שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ולחם בחזית השרון המרכזי. ב- 1947 החל בהוראת ציור בבתי-ספר, לרבות בית-הספר התיכון "רננים" בת"א ובית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. כן לימד במדרשה למורים למלאכה ובמדרשה למורים לציור.
ב- 1952 השתקע עם משפחתו בחולון וב- 1956 פתח עם הצייר אהרון גלעדי את הסטודיו לציור בחולון, שהפך לחלק מהמרכז לאומנויות, שבו הוא מלמד עד היום. ב- 1961 הקימו גם את הגלריה העירונית שהייתה למשכן לאמנות דהיום, בראשותה של מניה אילון. צייר כרזות ועיצב מדליון לעיר. 32 שנה כיהן בהנהלת המשכן לאמנות ואף עמד שנתיים בראשו והשתתף בועדות עירוניות שונות בנושאי האמנות החזותית.
ב- 1967 יסד את המגמה לאמנות חזותית בבית-הספר התיכון על-שם תלמה ילין.
מ- 1972 עד 1989 לימד ציור במכון אבני. היה חבר הועדה המייעצת שליד "אמנות לעם".
מ- 1950 השתתף בתערוכות הכלליות ובתערוכות קבוצתיות בארץ והציג מעבודותיו גם בחוץ-לארץ. נמנה עם "קבוצת העשרה" של הציירים שפעלה בשנים 1960-1950 והשתתף בכל תערוכותיה. יצירותיו כלולות באוספי המוזיאונים החשובים בישראל וכן באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובחוץ-לארץ.
עבודותיו זיכוהו בפרסים וכן זכה ב- 1994 בתואר "יקיר ההסתדרות" בחולון. | | שנה: 1995 - תשנ"ה |  בן-שמחון גבריאל פרופ'
נולד ב- 1938 במרוקו למשפחה מסורתית וציונית. שם למד בבית-ספר יהודי. ב- 1947 יצא עם משפחתו לעלות ארצה בספינת המעפילים "יהודה הלוי", לפני הגיעם נתפשו ע"י הבריטים והוגלו לקפריסין. משם הובא עם אחיו ארצה למוסד לילדים במוצא. בבוא משפחתו ארצה עברו לחיפה והוא סיים לימודיו בתיכון "יבנה", שירת בצה"ל כצנחן והשתתף במבצע "קדש". כאיש מילואים השתתף גם במלחמות "ששת הימים", "יום הכיפורים" ובמלחמת לבנון. בהשתחררו מצה"ל פנה ללמוד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ומקרא. ב- 1967 יצא לפאריס ללמוד בסורבון תיאטרון וקולנוע. ב- 1971 זכה שם בתואר דוקטור על עבודתו "הטרגדיה היוונית בקולנוע". עם שובו ארצה (1971) החל ללמד תיאטרון וקולנוע בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל-אביב והוא משמש כיועץ לחוג לקולנוע ולטלויזיה.
מ- 1961 תושב חולון ובאווירתה הרגועה הוא נהנה לחבר את יצירותיו, בהן:
מלך מרוקו – מחזה על נושא השליחות במרוקו ובצפון אפריקה. הוצג ב"הבימה" (1980) וכן הוצג בצרפתית בתיאטרון במונטריאול, קנדה, ובקהילות יהודיות בארצות שונות. על מחזה זה זכה ב'פרס לוקר למחזאות יהודית קלאסית' מטעם אוניברסיטת ת"א.
בוזמימה – מחזה על רקע עולם הקבלה בצפון אפריקה. הוצג בתיאטרון "לילך"
(1983) וזכה ב'פרס אליהו גולדנברג ', מטעם אוניברסיטת ת"א.
תסריטו רקוויאם למלך מרוקאי – זכה באישור המועצה לתרבות ואמנות (1979) לעידוד הפקת סרט ישראלי באורך מלא.
תסריטו המשיח זכה באישור ' הקרן לעידוד סרטי איכות מקוריים ' (1979).
אחרי למלחמה – הוא תסריט שכתב על מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים.
הדרך לירושלים – הוא מחזה שחיבר על מסעה של אוניית המעפילים "יהודה הלוי", שהפליגה עם עולים מצפון אפריקה לארץ-ישראל. כן חיבר מחזה בשם 1948. שני מחזות אלה ראו אור בספרים.
נוסף על אלה פירסם ספר שירים בשם ימות שקט וחול, שראה אור בהוצאת 'מחברות לספרות'.
|  בר-לב משה ד"ר נולד ב- 1944 בחולון כבן למשפחה בילוגולוב שהתיישבה ב- 1938 בשכונת-עם. למד בבית-הספר "רמז" ובתיכון "קוגל". היה פעיל בקן "השומר –הצעיר" בחולון והרבה בטיולים ובהכרת הארץ "דרך הרגליים". שירת בצה"ל בחיל הרגלים ומ- 1962 עד 1966 למד בפקולטה לאוירונאוטיקה בטכניון בחיפה. עם סיום לימודיו שב לשרת בצה"ל, בחיל האויר, כמדריך בבית-הספר לטיסה ולאחר מכן מילא תפקידי תיכנון במטה החייל.
ב- 1971 יצא לארצות-הברית לאוניברסיטת דרום קליפורניה, לוס-אנג'לס, וב- 1974 קיבל שם תואר דוקטור בהצטיינות יתרה על עבודתו: "זרימה סביב גופים המואצים באופן פתאומי", שהיוותה פתרון אנליטי שלא נמצא עד לאותה עת.
ב- 1975 הוזמן לתעשייה האווירית ומילא בה מיגוון תפקידי מפתח בפיתוח ובתכנון מערכות-בקרה ושליטה למטוסים שפותחו בתעשייה האווירית, ניהול תחום פיתוח טילי ים-ים מתקדמים: ובתחילת שנות ה- 80 יזם את ראשית העיסוק בפיתוח לויינים. בצד כל אלה כיהן כמרצה באוניברסיטת תל-אביב ובטכניון בחיפה לנושאי תעופה וחלל.
ב- 1984, כתוצאה מיוזמתו, הוקם "מינהל החלל" של התעשייה האווירית, שהציב את התשתיות הדרושות לפיתוח, ייצור, שילוב, ניסוי, שיגור והפעלה של לויינים מתוצרת הארץ. שני הלויינים הראשונים – "אופק 1" ו"אופק 2" – שוגרו ב- 1988 וב- 1990. באחרונה שוגר בהצלחה "אופק 3" – שהעלה את התעשייה האווירית בישראל לקדמת הטכנולוגיה העולמית.
בנוסף על אלה פותח ושולב במינהל זה לויין התקשורת הישראלי "עמוס" העומד להיות משוגר לחלל בראשת השנה הבאה.
כיליד חולון, הקים כאן משפחה וחי בה עם רעייתו וארבעת בניהם.
|  גולדברג נתן
נולד ב- 1922 בעיר קוברין, פולין, וגדל בבית דתי-ציוני. למד בבית-ספר דתי "תבונה" ולמד בישיבה בברנוביץ'. היה חבר בתנועת "השומר הדתי"ץ בתקופת מלחמת העולם השנייה היה בגיטו בקוברין, ממנו נמלט ב- 1942 לרוסיה הלבנה והתתר ביערות. ב- 1944 התגייס לצבא האדום והגיע עם כוחותיו עד ברלין הכבושה. בתום המלחמה התגלגל למחנה העקורים פרנוואלד שבגרמניה, שם הכשיר עצמו לעבודת דפוס. ב- 1949 עלה ארצה והתגייס לצה"ל. עם שחרורו פנה לעבוד בדפוס עיתון "הצופה" ומפועל דפוס היה לאיש מנהלה וחבר המערכת במשך 28 שנים.
ב- 1963 הגיע עם משפחתו לחולון ונבחר כסגן יו"ר בית-הכנסת הגדול וחבר הנהלת המפד"ל בעירנו. ב- 1976 נבחר כיושב-ראש המועצה הדתית בחולון, והתמיד בה עד 1993, עם פרישתו לגימלאות. בתקופה זו נוספו לעיר 18 בתי-כנסיות (12 לעדות המזרח ו- 6 לאשכנזים) וכן נבנו וחודשו 5 מקוואות.
ייסד 'מכון לבר-מצוה', שקלט מדי ארבעה חודשים מחזורים בני 50-60 ילדים, שהוכנו ליום הבר-מצוה, כל אחד בטעמי מסורתו, ולמדו יסודות היהדות, ערכים ומוסר. הוא עצמו ערך ספר "יסודות ביהדות" לתועלת הלומדים במכון זה, שמספרם על לאלפים. כן הקים מקהלת ילדים בשם "פרחי חולון" שנודעה באיכותה.
טיפח הנהגת שעורי תורה ב- 65 בתי כנסיות ברחבי העיר ויסד חוגי לימוד תורה לגימלאים, שבהם מופיעים רבנים ומרצים. בהגיע גלי העלייה לחולון פיתח פעילות ענפה לקליטה רוחנית, להקניית ערכי היהדות ולסיפוק צרכי-דת לעולים. כן הסדיר מאות רבות של בריתות-מילה ופתח בחולון אולפן לגיור. בפעילות משותפת עם מחלקות העירייה שקד על עריכת סדרי פסח לעולים ועל קירובם לחגי ישראל ומועדיו. בין השאר הקים מחדש את בית-השחיטה לעופות, באזור התעשייה, המשוכלל בסוגו במדינה.
עם פרישתו לגימלאות החל להוציא ירחון בשם 'מורשת' – לצבור הדתי והמסורתי בחולון ובבת-ים. הוא מכהן כיושב-ראש בית-הכנסת 'ישורון' וכחבר הנהלת ישיבת אדר"ת בחולון, חבר הנהלת המפד"ל בעיר ופעיל בועדת התקציבים של חברה קדישא במחוז ת"א –יפו.
נרשם ב'ספר הזהב לאחדות עם ישראל' מטעם תנועת 'עם אחד ביחד'. |  וישינסקי מרים ז"ל מתוך חוברת יקירי העיר לשנת תשנ"ה 1995:
"נולדה ב- 1907 בעיר מלאוה בפולין, שם למדה בגימנסיה עברית ויצאה להכשרת "החלוץ". ב- 1930 עלתה ארצה לקיבוץ גשר (לימים: אשדות-יעקב) בעמק הירדן והצטרפה לחברה מתתיהו וישינסקי.
כעבור ארבע שנים עברו לתל-אביב ובה עסקה בעבודות מזדמנות. ב- 1936 בנו בית בקרית-עבודה, שבה שימש בעלה כמזכיר השכונה.
היתה ממייסדות סניף ארגון אמהות עובדות (היום נעמ"ת) ופעילה מרכזית בו. כחברה בארגון ה"הגנה", עברה קורסים לנשק ולעזרה ראשונה ויצאה לשמירות-לילה בעמדות שכונות גרין ואגרובנק. ב- 1947 יסדה את מעון הילדים הראשון בחולון ל- 120 ילדים. בכל שכונה שנתווספה לחולון נחלצה להיות ממייסדי גן-ילדים במקום ומועדון לתלמיד לאחר הלימודים, לרבות הזנת הילדים. לילדי המעונות היתה כאם ולאמותיהם היתה מדריכה ומקור סעד.
פתחה את הספרייה הציבורית הראשונה בחולון ושימשה כספרניתה במשך שנים. תרמה רבות לקליטתם הרוחנית והחברתית של גלי העלייה שנקלטו בחולון בזה אחר זה, לרבות העולים הרבים שנקלטו באחרונה. היתה ממייסדות מפעל "יד לילד" והרבתה לגייס כספים למענו במשך שנים. נבחרה כיושבת-ראש מעונות הילדים בחולון (9 במספר) ומכהנת בכך, מטעם נעמ"ת, עד היום.
במלחמת העצמאות – נוסף על התנדבותה לעזרה ראשונה – נרתמה לתת מקלט בחולון לעשרות ילדים ואמהות שפונו מיישובי הנגב הנצור. לאחר קום המדינה הוקמה בחולון אחת ממעברות העולים הגדולות בארץ. היא פתחה במעברה גן-מעון לילד העולה והקימה מפעל הזנה לתינוקות.
מהפעילות הותיקות של 'האגודה למען החייל' וזה 25 שנה היא פעילה מרכזית באגודה למלחמה בסרטן בעיר ומגייסת תרומות רבות למענה. באחרונה, קיבלה מטעמה תעודת הוקרה – הרשמה ב'ספר החיים' של האגודה. עם פטירת בעלה הקימה קרן על-שמו ובמשך 24 שנים העניקה מלגות לתלמידי בית-הספר "מטרני" בשכונת ג'סי כהן.
ב- 1982 נבחרה כ'יקירת ההסתדרות בחולון' וב- 1988 העניקו לה עיריית חולון ומועצת ארגוני המתנדבים תעודת הוקרה כ'יקירת המתנדבים' וזכתה ב'מגן ראש העיר'. ב- 1994 הוכתרה כ'גימלאי מתנדב מצטיין' מטעם קרן הגמלאות הארצית של ההסתדרות על פעילותה בהתנדבות והשנה זכתה בפרס לגימלאים מתנדבים מטעם מרכז הסתדרות הגימלאים בישראל. |  זרך משה (מיכאל) ז"ל נולד ב- 1909 בסמולנסק, רוסיה. שם סיים את לימודיו בתיכון צרפתי וב- 1927 הורשה לצאת לצרפת ללמוד רפואה. בד בבד עם לימודיו בסורבון של פריס עבד בתיאטרון הנודע "קומדי פרנסז' ושימש בו כעוזר למנהל, ובמשך שנתיים ניהל את סיבובי ההופעות של התיאטרון באירופה ובצפון אפריקה.
ב- 1934 חזר לברית-המועצות ופנה לעסוק בניהול תיאטרונים במקומות שונים. במלחמת העולם שימש כמנהל להקות צבאיות ותזמורות שנדדו בכל החזיתות להופיע לפני הלוחמים. עם שחרור צ'רנוביץ ב- 1944 נשלח אליה והקים בה להקת מופעי זמר ומחול ולאחר מכן היה סגן מנהל התיאטרון האוקראיני בצ'רנוביץ.
ב- 1950 נאסר בשל נטייתו הציונית והוגלה למחנה עבודה באוראל, ל- 10 שנים. כעבור 5 שנים שוחרר וניהל את אולם הקונצרטים ומופעי הבימה בצ'רנוביץ. היה מראשוני אסירי-ציון שהגיעו ארצה ב- 1966 והשתקע בחולון כאחד מראשוני המשתכנים בקריית-שרת. עבד בעיריית תל-אביב ועם פרישתו נקרא לעבוד במרכז לשירותי התנדבות במשרד ראש-הממשלה.
יחד עם רעייתו נורה גיבש בקריית-שרת חבר פעילים נאמנים מבני העלייה הרוסית והדריכם לפעילות תנועתית וקהילתית. יזם את הקמתה של הספרייה לעולי ברית –המועצות במרכז הקהילתי נעמ"ת במקום, שם הוא מארגן למען העולים פעולות חברה ותרבות, חינוך אולפן לעולים וטיולים להכרת הארץ. הוא ורעייתו מקדישים את מעייניהם לקליטת העליה הרבה שהגיעה לקריית-שרת ולשכונת ג'סי-כהן, שבה הקים מועדון לעולים.
פעיל בנשיאות ההתאחדות הארצית של עולי ברית-המועצות ומכהן כסגן יו"ר סניף חולון. ב- 1984 זכה בתעודת הוקרה מטעם ארגון אסירי ציון מברית-המועצות וב- 1986 זכה בהוקרת משרד הקליטה והמרכז לשירותי התנדבות על התמדתו בהתנדבות למען קליטת עליה.
ב- 1987 קיבל אות הוקרה על פעילותו הציונית בגולה. ב- 1988 ניתן לו עיטור "יקיר ההסתדרות בחולון" ובאותה שנה הוענק לו גם "אות הליונס למתנדב". ב- 1993 העניקה לו התאחדות עולי ברית-המועצות תעודת הוקרה על מסירותו למען קליטת העלייה.
|  חומסקי דב ז"ל נולד ב- 1921 ובהיותו בן 4 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בנוה-שלום שבדרום תל-אביב, שבה למד בבית-הספר "תחכמוני" ובגימנסיה הריאלית "תחכמוני". בעת מלחמת העולם השנייה התנדב ליחידה עברית בצבא הבריטי ובה שירת עד 1946.
ב- 1947 השתקע בחולון והחל לעבוד במועצה המקומית כמזכיר אישי לראש-המועצה ד"ר חיים קוגל ז"ל. בראשית מלחמת העצמאות (דצמבר 1947) נתמנה כקצין-קשר עם מפקדת ההגנה ב"חזית 5", שכללה את חולון, ואחר-כך גוייס על-ידי "ההגנה" לשירות מלא, הקים את המסגרת הארגונית של מפקדת חזית זו והיה חבר-המפקדה עד לכנעת העיר יפו עת נתמזגה עם חטיבת "קרייתי", שבה הוסיף לפעול במערכה על לוד ורמלה ומילא תפקידים אחרים. בשירותו במילואים שירת בגדוד שריון והשתתף בקרבות "מבצע סיני" (1956).
עם שחרורו מצה"ל שב לעבוד בעיריית חולון והקים בה את המחלקה לחינוך ולתרבות. כן היה חבר ועדת ההנצחה והופקד על הקמת בית "יד לבנים" בחולון. בתפקידו כיושב-ראש ועד החיילים המשוחררים יזם בניית מאה יחידות דיור בשיכון הותיקים ובקריית עבודה.
אירגן את מפעל הנחלת הלשון בחולון והקים רשת גדולה של מתנדבים ללימוד העברית בקרב המוני העולים החדשים שבאו לעיר. בשנות ה- 50 פתח את הספרייה העירונית המרכזית והפעיל בתי תרבות בשכונות השונות.
באוקטובר 1960 נתמנה כמזכיר העיר והניח יסודות למינהל מוניציפלי מתקדם בעיריה: ובה בעת המשיך למלא תפקידים ציבוריים ותרבותיים מגוונים, לרבות הטיפול בחיסול המעברות, ייזום שיכון לזוגות צעירים ופתרון מצוקות דיור למחוסרי יכולת. הוא סייע גם להקמת המרכז לחינוך טכנולוגי בחולון.
שקד על הקמת מסגרות וולונטריות ואגודות מתנדבים, בהן – האגודה למען החייל, שבראשה עמד שנים רבות, "אילן", האגודה למלחמה בסרטן ועוד: והיה פעיל במישור ההסתדרותי כחבר מועצת העירייה וכיהן כסגן ראש-העירייה, כשהוא מתרכז בטיפול בפרט, שוקד על שיקום שכונות ושיכון לזוגות צעירים. עשה רבות לפיתוח מיתקני הספורט בעיר, לרבות הרחבת איצטדיון הכדורסל ופתיחת בריכות-השחייה. ב- 1989 פרש לגמלאות.
|  חיים לבקוב ז"ל נולד ב- 1916 בבקעת יבנאל למשפחת מייסדי המושבה בית-גן. שם סיים את בית-הספר העממי ופנה לעבוד במשק ההורים. ב- 1929 , בעודו נער, החל לפעול ב"הגנה" ומילא תפקידי שמירה וקשר במאורעות אב תרפ"ט (1929).
ב- 1936 התגייס כנוטר ביבנאל ונמנה עם שומרי השדות של המושבה. ב- 1938 נשלח לפלוגות הלילה (S.N.S ) שהקים "הידיד" – הקפטן צ' א' וינגייט – והשתתף במשך שנתיים בפעולות כנגד הכנופיות הערבות בצפון הארץ. ב- 1941 נשלח על-ידי יצחק שדה, מפקד הפו"ש, עם חברו ישראל בן-יהודה ("עבדו") לסוריה ולבנון, שהיו נתונות לשלטון ממשלת וישי הפרו-נאצית, לבצע פעולות חבלה במתקנים צבאיים של האוייב. עם שובם היו ממייסדי "המחלקה הסורית" של הפלמ"ח, שממנה צמחה מחלקת "המסתערבים".
שימש כמפקד יחידת הנוטרים ביבנאל ומפקד החי"ש בגליל התחתון. במלחמת העצמאות היה מראשוני חטיבת "גולני" ומפקד בגדוד "ברק" (12). בעיצומה של המלחמה גייס את הצעירים הצ'רקסים כפלוגה בצה"ל ונתמנה כמפקד היחידה. שהשתתפה במבצע "חירם" לשחרור הגליל העליון והיתה בסיס להקמת "חיל המיעוטים" בצה"ל. בראש חייל זה פעל לאבטחת מרחב הנגב עד 1954, שבה עבר ליחידה מיבצעית בחיל המודיעין.
ב- 1957 השתחרר מצה"ל והיה לקצין הביטחון של קו צינור הנפט אילת-אשקלון, עד 1980 – עם פרישתו לגמלאות. ב- 1966 נשלח מטעם המדינה לכורדיסטן, בצפון עיראק, לסייע לכוחות המורדים הכורדיים, בהנהגת ברזאני, שלחמו לשחרורם משלטון עיראק, ומילא שליחות זו עד 1972. ב- 1981 גוייס בשנית לצה"ל כקצין קישור לדרוזים בלבנון בתקופת "מבצע שלום הגליל". ב- 1986 שוחרר מצה"ל ומשירות הביטחון והעלה על דפי ספר בשם "שלום על הרובים" את הקורות אותו בתחום בטחון ישראל, הניתנות לפירסום. ב- 1960 באה משפחת תמימה וחיים לבקוב לגור בחולון.
זכה בתעודת הערכה מיחידות המיעוטים והמודיעין בצה"ל ומחטיבת "גולני" והוכתר כאזרח-כבוד של היישוב הצ'רקסי כפר-קמא. |  דוד קושניר נולד ב- 1931 בכפר יחזקאל שבעמק יזרעאל, בן לאסתר ולשמעון קושניר, מחלוצי העליה השנייה. למד בבית-הספר היסודי במושב ובעודו ילד ונער נשא בעול עבודות המשק. את חינוכו התיכוני קיבל בבית-הספר החקלאי במקוה ישראל. משם יצא עם בני כיתתו להתיישבות בקבוצת יזרעאל, שבה ריכז את ענף המטעים וכספורטאי שיחק בקבוצת הכדורגל "הפועל" בלפוריה בליגה הלאומית.
כבר בהיותו תלמיד התבלט בכישוריו הספורטיביים בענפי האתלטיקה השונים ופיתח אותם באימון עצמי. ב- 1955 יצא במשלחת ישראל לפסטיבל הנוער בוארשה, שם קבע שיא ישראלי בקפיצה לרוחק ושיא נוסף בקרב עשרה. כעבור שנה שותף בנציגות ישראל, שמנתה 3 ספורטאים, לאולימפיאדת מלבורן, כקופץ לרוחק.
ב- 1957 הגיע עם משפחתו לחולון והיה מראשוני המתיישבים בשיכון הוותיקים. כאן החל לשמש כמורה לטבע ולחקלאות בבית-הספר היסודי "המגינים" בתל-גיבורים. לאחר מכן לימד חינוך גופני ב"אורט" חולון שבו טיפח כשרונות, בהם אלופי ישראל בקפיצה משולשת ובקפיצה לגובה.
ב- 1960 השתתף באולימפיאדת רומא ושיפר את השיא הישראלי של עצמו בקפיצה לרוחק. בעת ההיא החל לאמן את "הפועל" חולון באתלטיקה קלה ונמנה עם קבוצת הכדורגל שלה, שהיתה בליגה הארצית. באותן שנים שימש כמדריך חקלאי של ארגון מגדלי גינות בחולון, מטעם העירייה. ב- 1971 השתלם והוסמך בקורס מורים לחינוך גופני במכון וינגייט והחל לתפקד כמאמן נבחרת ישראל באתלטיקה קלה. יצא עם נבחרת האתלטים של ישראל למשחקי אסיה בבנגקוק, תאילנד, שבהם זכו ב- 5 מדליות זהב. ב- 1992 מונה כמאמן נבחרת האתלטים באולימפיאדת ברצלונה, שבה התבלט תלמידו נחום רוגל.
ב- 1966 העניק לו מרכז הפועל את עיטור "לאיש כפעלו" על דמותו כספורטאי הוגן, פעיל ומפעיל, המשמש דוגמה לנוער ועל הישגיו בקביעת שיאים ארציים בקפיצה לרוחק, קפיצה משולשת ובקרב עשרה.
באחרונה הוא מכהן בועדה העירונית להענקת מלגות לתלמידי חולון. גם היום הוא משמש כמורה לאתלטיקה ולמתודיקה של החינוך הגופני בסמינר הקיבוצים בתל-אביב.
|  נדיבה שור ז"ל נולדה ב- 1906 במוסקבה, רוסיה, למשפחה ציונית, שחרף "חוק תחום המושב" (שאסר מגורי יהודים בערים) הורשתה לגור במוסקבה בזכות מעמדם של אביה – מהנדס כימאי, ממציא ותעשיין ואמה – פסנתרנית ומוסיקאית. שם למדה בבית-ספר תיכון רוסי ובה בעת – במכון למוסיקה. לימים החלה ללמוד באוניברסיטת מוסקבה ורכשה את ראשית נסיונה בהוראת נגינה כסטודנטית שנרתמה להחזיר למוטב עבריינים צעירים באמצעות המוסיקה, אך עקב מוצאה ה"בורגני", נקטעו לימודיה באוניברסיטה.
ב- 1925 והיא כבת 19 עלה בידה לצאת את ברית המועצות – תחילה לברלין ואחר-כך לצרפת, כדי להמשיך בלימודיה הן באוניברסיטה והן בנגינה בכלים שנוים. בפאריס פגשה ב- 1927 במוסיקאי הדגול פרופ' דוד שור שהגיע מתל-אביב, והכירה את בנו יהושע (לימים פרופ' י' שור). כעבור שנה התחתנו וחיו חמש שנים בגרמניה. בחששה שלא תוכל להתקיים בארץ ממוסיקה פנתה ללמוד צילום אמנותי והתמחתה במקצוע זה וכן כצלמת עיתונות, עד שעלה בידם לקבל רשיון עליה וב- 1934 עלתה עם בעלה לישראל. כאן יסדה את איגוד צלמי העיתונות בישאל והוסיפה להשתלם בנגינה בפסנתר אצל חמיה – פרופ' ד. שור. תצלומיה הוצגו בתצוגות שונות, לרבות התערוכה הכללית של צילומי תל-אביב הקטנה, לפני שנתיים. ב- 1940 השתכנו בקריית-עבודה, שם פתחה סטודיו לצילום אמנותי והתמחתה בצילומי ילדים. היתה חברה ב"הגנה" ובמלחמת העצמאות מילאה תפקידים בעמדות ובתורנויות עזרה ראשונה.
ב- 1942 פתחה עם בעלה בחולון מכון למוסיקה (לימים: הקונסרבטוריון) שבו למדו נגינה בפסנתר, בכלי מיתר ובכמה כלי נשיפה רבים מילדי חולון, בהם שהיו לנגנים מקצועיים וסולנים בעלי שם. היא חיברה כמה ספרי לימוד בנגינה, בפרט בפסנתר, ובמוסיקה והתמחתה בהוראת פסנתר לגיל הרך.
אחרי פטירת בעלה (1974) המשיכה בעבודתה הפדגוגית ובניהול הקונסרבטוריון. פרסמה מאמרים בכתבי-עת בארץ ומחוצה לה. ב- 1978 פנתה להשתלם 4 שנים בקורס באקדמיה למוסיקה שבאוניברסיטת ת"א, ביזמת משרד החינוך והתרבות. מותיקות האחיות ונשיאה לשעבר בלשכת "אורה" של "בני-ברית" ואף סייעה להקמת הלשכה הצעירה. חברת הועד של איגוד אמנים ומורים למוסיקה, מייסודו של פרופ' ד. שור, שבראשו עמד שנים רבות בעלה – פרופ' י. שור. | | שנה: 1994 - תשנ"ד |  אילון מרים (מניה) ז"ל מתוך חוברת 'יקיר העיר' תשנ"ד-1994:
"נולדה ב- 1909 בפלך ראדום בפולין וגדלה במשפחה חסידית. למדה בבית-ספר ובגימנסיה פולנית והייתה חברה פעילה בתנועת הנוער החלוצית "גורדוניה". ב- 1930 נישאה לבן עירה פינחס אילון (אז: צוקר). חודש לאחר נישואיהם עלו כחלוצים ארצה ופנו תחילה למושבה הצעירה הרצליה. שם החלה לעבוד בפרדסים והקימה משפחה ובית, שהפך עד מהרה לאכסניה ולמקום מפגש לעולים וחלוצים שהגיעו לארץ.
ב- 1935 עברו לתל-אביב, עקב עבודתו של פינחס אילון במרכז החקלאי: וב- 1937, בעצם ימי מאורעות הדמים, באו להשתקע בקריית-עבודה. בצד עבודתו במרכז החקלאי החל אילון להיות פעיל בקרב תושבי חולון, לרבות בועדת החינוך המקומית שבראשה עמד, והיא הייתה לו לעזר בפעילותו הציבורית והתנועתית. בין שאר פעילויותיה, הייתה חברה פעילה ב"הגנה" והתמחתה בעזרה ראשונה. בתפקיד זה שימשה כמתנדבת של "מגן דוד אדום". פעילות רבה הקדישה לסניף ארגון אמהות עובדות (היום: נעמ"ת) ולמפלגת העבודה. נתנה יד לייסודו של סניף "איל"ן" בחולון לשיקום ילדים נכים ולפעילות האגודה למלחמה בסרטן. עשרות שנים הייתה מפעילי האגודה למען החייל בעיר.
ב- 1953, עם היבחר אישה פינחס כראש עיריית חולון, השכילה להיות עזר כנגדו ולעמוד תמיד לימינו.
גולת הכותרת של פעילותה היא ייזומו וייסודו של "המשכן לאמנות" בחולון, שנפתח ב- 1960, שאותו הקימה בעזרת ציירים ופסלים מתושבי המקום. מאז היא מקדישה את רוב זמנה ומעייניה לטיפוחו של משכן זה.
יד הגורל הכבידה עליה ועל משפחתה עם הילקח בנה הבכור ובעלה בתוך שנים אחדות. אסונות אלה קטעו את פעילויותיה הרבות, אך לא גרעו מהיחס ומהעניין שהיא מגלה בנעשה בחולון בכלל ובמשכן לאמנות בפרט". |  בן –יהונתן יוסף ז"ל מתוך חוברת 'יקיר העיר' תשנ"ד-1994:
"נולד ב- 1906 בעיר הנפט באקו שבקווקאז, שם סיים לימודיו התיכוניים והיה פעיל בתנועת "צעירי ציון". ב- 1922 יצא עם משפחתו לעלות ארצה ובנדודיהם נקלעו לאלכסנדריה שבמצרים.
ב- 1928 נפרד ממשפחתו ועלה באורח בלתי חוקי ארצה ברגליו – דרך מדבר סיני. בהגיעו לגבול הארץ הוא נאסר ונכלא. לאחר שחרורו הוא מצטרף לארגון "ההגנה" ובמאורעות 1929 נפצע בהגינו על שכונת נחלת – שבעה בירושלים. שלוש שנים (מ- 1930) למד במכון פוליטכני גבוה בירושלים בשיעורי – ערב.
בפרוץ המאורעות ב- 1936 הוא מפקד עמדה בנוה-צדק, ומתנדב לצאת לכפר-הילדים מאיר-שפיה כמפקד הנוטרים ביישוב. ב- 1937 הופקד על הגנת מחצבות מגדל-צדק ונפצע בשנית ממוקש, כשהוא נמנה עם המתנדבים לפו"ש – "פלוגות השדה" בפיקודו של יצחק שדה. ב- 1933 היה ממייסדי קלוב-התעופה "הגמל המעופף" והתמחה כטייס דאונים. 4 שנים, עד 1939, למד הנדסת תעופה. לאחר שעבר ב"הגנה" קורס מ"מים (1942) וקורסים נוספים – מונה כמפקד אזור תל-אריש ושכונת גרין בחזית 5, לרבות חודשי הלחימה על חולון ועל הדרך אליה בראשית מלחמת העצמאות. ב- 15.5.48 התגייס לצה"ל ופעל כסרן בחזית הדרום, כמפקד פלוגה וכסגן מפקד גדוד, עד לשחרורו ב- 1955. היום הוא מכהן כיו"ר ארגון חברי "ההגנה" בחולון וחבר הנהלת הארגון במחוז תל-אביב.
מ- 1938 חי עם משפחתו בקרית-עבודה בחולון. היה חבר "הליגה הסוציאליסטית" מ- 1937 וממייסדי מפ"ם (1948) ומפעיליה – כחבר המרכז וכמזכיר סניף חולון. שנים עבד כפועל בחקלאות, בבניין, בתעשיה ובמחצבה. כיהן כמזכיר הועד המבקר במועצת פועלי תל-אביב וכחבר הועד המפקח של קופת-חולים במחוז יפו. היה חבר הנהלת "שיכון עובדים". כיהן כשופט – נציג העובדים – בבית הדין לעבודה. נבחר למועצת עיריית חולון (51-1950) ושב לכהן בה 10 שנים (1979-1969) כחבר ההנהלה והופקד על התברואה והשיכון. לצורכי פעילותו בהסתדרות הוסיף והשתלם בהתמדה.
בשלהי 1971 פרש לגימלאות ועודנו פעיל ומפעיל באגודה למען החייל, בארגון הגימלאים, בקליטת עולים ובועדות ציבוריות שונות. ב- 1982 הוכתר כ"יקיר ההסתדרות בחולון" וב- 1988 זכה במגן ראש העירייה כ"יקיר המתנדבים" ובאותות הצטיינות נוספים על התנדבותו ופעילותו הרבה למען הזולת".
נפטר בשנת 1996 |  ברטונוב דבורה ז"ל מתוך חוברת 'יקיר העיר' תשנ"ד-1994:
"נולדה ב- 1915 בטיביליסי שבגרוזיה וגדלה במוסקבה כבתו של השחקן יהושע ברטונוב, ממייסדי תיאטרון "הבימה" וחתן פרס ישראל. בצעירותה למדה בלט ב"בולשוי" במוסקבה. ב- 1928 עלתה משפחתה ארצה וכאן הופיע בראשונה בהופעת יחיד בגיל 13. ב- 1929 יצאה ללמוד בלט בברלין: וכבת 17 לימדה מחול בקונסרבטוריון בירושלים. ב- 1934-36 השתלמה בריקוד באנגליה.
ב- 1937 נישאה לסופר עמנואל בן-גוריון, בנו של הסופר הנודע מיכה יוסף ברדיצ'בסקי-בן-גוריון. באותה שנה החלה בהופעות יחיד בארץ ובעולם – בארצות הבלטיות ובצ'כיה, ולאחר מכן בניו-יורק – ברודווי (1948) ובתיאטרון האומות בפאריס (1962) ובפסטיבל פנטומימה בברלין (1963).
ב- 1960 וב- 1965 הופיעה בגאנה שבאפריקה שם גם עסקה, מטעם אונסק"ו, במחקר בתחומי המחול והמוסיקה וגם לימדה.
ב- 1966 נסעה להודו לצורכי מחקרה, שם גם הופיעה. ב- 1986 הופיעה בקונגרס לאמנות יהודית בניו-יורק בריקוד הקבצנים מהצגת "הדיבוק".
בריקודיה עסקה בעיצוב דמויות ובחיפוש אחר סגנון עברי-תנכ"י שנתגלם בעבודתה "זכרונות עם" – מסכת מחולות על רקע קריאת פרקי תנ"ך מפי אחיה שלמה ברטונוב, על-פי מוסיקה מאת יוסף טל.
ב- 1966 עברו משפחות ברטונוב – האב ושני ילדיו – לגור בחולון. כאן פתחה סטודיו למחול ופעלה בו במשך שנים. רבות מאמהות חולון דהיום היו תלמידותיה בילדותן. כאן הקימו את בית דבורה ועמנואל המכיל את עזבונו העשיר של מ"י ברדיצ'בסקי, על ספרייתו וארכיונו הייחודי, המשמש כמקום מחקר ועיון ללומדי ספרות ולחוקריה ומנוהל בידי ד"ר אבנר הולצמן.
ב- 1972 נפטר בנה היחיד עדוא בן-גוריון, שהתבלט כבר בראשית דרכו כשחקן וכבימאי ועסק בכתיבה ובתרגום.
ב- 1985, בגיל 70, חזרה לרקוד לאחר 15 שנות הפסקה.
מ- 1940 עוסקת בהוראת המחול ובהקניית ערכי התרבות הבימתית. שימשה כמרצה באוניבסיטת חיפה ופירסמה ספרים ומחקרים בנושאי הריקוד העממי האתני והדתי, בהם: "ריקוד אלי אדמה", "מסע אל עולם הריקוד" ועוד.
ב- 1991 זכתה בפרס ישראל לאמנות המחול והבימה על מפעל חייה וב- 1992 הוענק לה פרס איגוד אמני ישראל."
ניפטרה בשנת 2010 |  חוסני זאב
נולד ב- 1926 בחלב, היא ארם-צובא, בצפון סוריה. שם למד בתלמוד-תורה. בגיל 13 נתייתם מאביו וזמן מה לאחר מכן פנה לעבוד בחנות המשפחה, ששימשה מרכז לשליחי התנועה החלוצית במקום ולפעילי ההעפלה לארץ בדרכי היבשה. בגיל 15 החל להיות פעיל במיבצעי ההפעלה להעלאת בני חלב עצמה וכן יהודים שנקלעו אליה כפליטי המלחמה מאירופה, מעיראק ומאיראן.
ב- 1945 עלה בעצמו כמעפיל ארצה וזמן קצר לאחר כן נשלח שוב לחלב לשמש כאיש-הקשר מטעם "המוסד לעליה". כעבור כשנה עמד להיאסר בידי השלטונות, עקב הלשנה, ומיהר לעלות עם אמו ארצה וב- 1947 הגיעו לקריית-עבודה והשתקעו בה.
במלחמת העצמאות שירת בצה"ל בחיל המודיעין. לאחר המלחמה המשיך במילוי תפקידיו ביחידתו ומילא שליחויות מיוחדות מטעם משרד ראש –הממשלה, שעדיין לא פורסמו.
מ- 1950 שימש חמש שנים, בצד עבודתו, גם כמזכיר מפא"י במעברת חולון ותרם רבות לקליטת העולים ושילובם בעבודה ובחברה.
ב- 1963 זכה ב"פרס ביטחון ישראל" היוקרתי על ההישגים החשובים שהביאה עבודתו למערכת הביטחון. את הפרס העניק לו אישית ראש-הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. כעבור שנה (1964) היה ממדליקי המשואות של יום העצמאות בהר הרצל עם פתיחת שנת העפלה.
את תפקידיו הבטחוניים סיים ב- 1976 ונתבקש ע"י ראש-העירייה פינחס אילון, שעמד בראש מרכז השלטון המקומיות הערביות. שקד רבות על הידוק הקשר וההבנה עם האוכלוסיה הערבית ורשויותיה.
ב- 1982 יצא לקאהיר עם משלחת ראשי-ערים מישראל, יהודים וערבים, כאורחי ממשלת מצריים. ב- 1985 פרש לגימלאות ופנה לפעילות ציבורית בחולון, המתבטאת בעיקר בעזרה לזולת ובפעולות בבית-הכנסת "מגן-דוד", המשמש כמרכז חברתי ורוחני ליוצאי ארם-צובא בעירנו. |  קוגל שרה ז"ל
מתוך חוברת יקיר חולון לשנת תשנ"ד 1994
"נולדה ב- 1902 במונקאץ' שבהונגריה לבית יהודי דתי ושם סיימה בית-ספר עממי ובית-ספר תיכון, שלאחריו השתלמה במכללה למסחר. בנעוריה הייתה מפעילי המתנדבים למען הקרן-הקיימת, ולמען הקניית הלשון העברית לילדי המקום.
ב- 1921 הכירה את ד"ר חיים קוגל, שנשלח מטעם ההסתדרות הציונית בפראג לייסד גימנסיה עברית במונקאץ' ואגב כך קיים בערבים חוגים לעברית שבהם השתתפה. ב- 1926 נישאו.
שנים פעלה בארגונים ציוניים "תחייה", "עברייה" וויצ"ו ותמכה בעליית חלוצים מעירה לארץ, שהקימו והשלימו בה קיבוצים מפוארים. ביתם והגימנסיה העברית שימשו מרכז ציוני בעירם וכתובת לשליחים מהארץ. ב- 1939 עלתה עם בעלה ושלושת ילדיה ארצה. זמן קצר לאחר מכן הוצע לד"ר קוגל לעבור לקריית-עבודה ולאחד את חמש השכונות שבאזור ליחידה אחת. ביולי 1940 החל לכהן כראש המועצה המקומית המאוחדת שניתן לה השם חולון. היא עמדה לצידו של בעלה בכל שנות פעילותו כראש המועצה ומ- 1950 כראש העירייה עד 1953 עת נפטר לפתע.
ב- 1940 ייסדה את החוג לתנ"ך שהתכנס מדי שבת ופועל עד היום בהשתתפות כ- 50 מתושבי העיר. החוג היווה גרעין להתארגנות קהילתית. על כך זכתה להוקרה מיוחדת מטעם החברה לחקר המקרא בישראל.
בתקופת "ההגנה" העמידה את ביתה להצפנת סליק של נשק ולקורסים לעזרה ראשונה, שבהם הדריכה בתה, וכמרכז לפעילויות חשאיות. ביתה שימש מקלט למעפילים שעלו ארצה בדרכים בלתי-ליגאליות.
בשנות ה- 50 נרתמה עם אברהם הרצפלד לגיוס כסף להרחבת בית האבות של "משען" בחולון.
זה כיובל שנים היא פעילה בלשכת בנות-ברית "אורה" בחולון שהיא היתה ממייסדותיה. זכתה בתעודת הוקרה והערכה מטעם האגודה למלחמה בסרטן על 30 שנות התנדבות במסירות ובהתמדה.
גם היום היא ממשיכה בפעילויותיה הציבוריות למען העיר ותושביה." |  שבח יחיאל ז"ל מתוך חוברת יקיר העיר לשנת תשנ"ד 1994:
"נולד ב- 1921 בצנעא שבתימן. בנעוריו עבד במקצועות שונים: אריגה, צורפות וסנדלרות. ב- 1942 ארגן קבוצה בת 25 צעירים שיצאו מצנעא ברגל עד לעדן, ומשם באונייה למצרים וברכבת ארצה. כעבור זמן קצר בא לחולון ועבד כפועל שחור בעבודות מזדמנות במקום ומחוצה לו, והרחיק עד למושבות השרון לעבוד בחקלאות. 18 שנה (עד 1961) שימש כאב-הבית בפנימיית ישיבת כפר-גנים בפתח-תקוה. שם היה אחראי על "סליק" הנשק של "ההגנה". חמש שנים עבד במקוה-ישראל.
עם נישואיו ב- 1948 הקים בית ומשפחה בחולון והחל לעסוק בצרכי ציבור. במלחמת העצמאות בתש"ח נפל אחיו הצעיר צדוק – חבר "ההגנה" וחייל צה"ל. היה מהיוזמים והמקימים של "יד-לבנים" בחולון והקדיש את מרצו מאז ועד היום לטיפול במשפחות הנופלים ולפתרון בעיותיהם ועשה רבות להנצחת חללי צה"ל בני עירנו.
עשרות שנים (עד 1992) כיהן כיו"ר ועד המשפחות השכולות והיה מהעושים להקמת בית "יד-לבנים" בעיר. מדי שנה היה עורך מסיבת בר-מצוה ליתומי צה"ל, אירגן טיולים למשפחות השכולות להכרת הארץ והתכנסויות "שבת-סוף שבוע" במקומות שונים.
שנים רבות נמנה עם חברי הנהלת אגודת "עזרת אחים" העוסקת בעזרה לנזקקים ובסיוע לתלמידים מבני יוצאי תימן. מתמסר לגמילות-חסד לכל פונה נזקק. כל אלה עושה בהתנדבות ולשם שמיים.
היה מראשוני המקימים של בית-הכנסת "שבות-עם" במרכז העיר, שהוא אחד מפניני עירנו ומשמש לא רק כבית-תפילה אלה כמרכז תרבותי ורוחני ראשון במעלה. הוא מכהן גם היום כיושב-ראש הגבאים בבית-הכנסת.
ב- 1958 קיבל אות הצטיינות מטעם המועצה הדתית בעיר על הקמת בית-הכנסת ועל תרומתו לחינוך הדתי. כן צויין לשבח ב- 1986 מטעם היחידה להתנדבות של עיריית חולון על מסירותו למען הקהילה, וב- 1988 זכה ב"מגן ראש העיר" כיקיר המתנדבים. |
|
|
|
|
|
|
| עיריית חולון, ויצמן 58 חולון 58373, טל': 03-5027222, פקס: 03-6511851 |
| נבנה ע"י עיריית חולון והחברה לאוטומציה | |
 |
|
|
|
|
|