הגדל גופן הקטן גופן
Fra
 
Deu
 
Eng
העיר חולוןעסקיםמבקריםתושביםהעירייה

יקירי העיר

expand שנה: 2013 - תשע"ג
אחיטוב עניה

עניה אחיטוב נולדה בשנת 1926, ובשנת 1948 עת הוקמה המדינה, החלה לחנך את ילדי העיר חולון.
בחולון היא גדלה, למדה, הקימה משפחה עם בעלה יצחק והקדישה את חייה לחינוך ילדי העיר. היא החלה את דרכה כמחנכת וכמורה בבית ספר "ביאליק" בעוד צלפים ערבים יורים על שכונות העיר. באותה שנה קשה (תש"ח) התנדבה בארגון "ההגנה" והייתה לטלפנית במרכז הקשר לעמדות שהגנו על חולון, שהיו אז חלק מ"חזית חמש".
לאחר מכן עברה עניה ללמד בבית הספר היסודי ע"ש דוד רמז, שם חינכה ולימדה חשבון, ספרות, לשון, תנ"ך והיסטוריה. תמיד חתרה להוכיח שבית הספר על שם דוד רמז בשכונת גרין, אינו נופל בהישגיו מבתי הספר הוותיקים יותר שבמרכז העיר.
בשנת 1975, לבקשתו של המנהל הראשון של בית הספר התיכון ע"ש מיטרני, הד"ר אלישע שפי, קיבלה על עצמה את תפקיד היועצת החינוכית הראשונה בתיכון. לאחר השתלמות מיוחדת ביעוץ חינוכי באוניברסיטת תל אביב, התוותה עניה את תכני המשרה במו ידיה, בשל העובדה כי הייתה זו משרה חדשה שטרם נקבעו לה נהלים. לאורך כל הדרך הנחו אותה טוב ליבה ואנושיותה, שעה שטיפלה בילדים בעלי סיפורי חיים לא קלים, הסובלים מקשיי למידה ובעיות משפחתיות וכן בחולי אנורקסיה. בסבלנות ובאומץ רב רכשה את אמונם של ילדים עולים מכל תפוצות ישראל, ואף של הוריהם.  
עבורה, לא היה דבר חשוב יותר מבית הספר ולכן פעלה רבות בתחום ה"ביקור הסדיר" בבית התלמיד. היא ביצעה ביקורים אלה שוב ושוב בהתנדבות מלאה, שלא במסגרת שעות העבודה הרגילות. עניה התמודדה בעקשנות עם ילדים שלא רצו להגיע לבית הספר ועם הורים שהעדיפו בשל מצוקתם כי ילדיהם יעבדו לפרנסת המשפחה. עניה הצליחה להחזיר תלמידים רבים לספסל הלימודים. רבים מאותם תלמידים הגשימו את מאווייהם, המשיכו ללמוד לתארים מתקדמים וחלקם אף הפכו למחנכים בעצמם.
בשנת 1991 פרשה עניה אחיטוב לגמלאות אך המשיכה להתנדב בתחום ההוראה מטעם "הביטוח הלאומי" ולימדה אנשים מבוגרים את השפה העברית, ומיומנויות לתפקוד בחיים היומיומיים. העיר חולון מצדיעה לה על תרומתה לקהילה במשך כל שנות חייה בעיר חולון.

לסרט אודותיה של עניה אחיטוב הקישו כאן

יוסים מרגריטה

מרגריטה יוסים ילידת אוקראינה, מורה לבלט קלאסי, מחברת ספרות מקצועית ורקדנית בעברה. את המסע שלה בעולם המחול החלה במכללה לבלט בטשקנט (כיום בירת אוזבקיסטאן)וסיימה את לימודיה בהצטיינות. לאחר שרקדה 6 שנים בתיאטרון האופרה והבלט, עברה למוסקבה שם המשיכה ללמוד באוניברסיטה הלאומית לאומנויות. במסגרת לימודיה חיברה דיפלומה אשר זכתה לפרסום רב.

לאחר סיום לימודיה החלה מרגריטה לעבוד במוזיאון בחורשין ולבסוף החלה ללמד ריקוד קלאסי במכללת הריקודים של תיאטרון "בולשוי" שם לימדה רקדניות בלט במשך 23 שנה. בעקבות לימודיהם מצאו תלמידים רבים עבודה בתיאטרון "סטניסלבסקי", בלהקה "מויסייב", בלהקת "בולשוי" ועוד. בעת עבודתה שם הייתה שותפה לחיבור הספר "The Perception Of Dance" על המתודיקה של הריקוד. הספר, שנכתב באנגלית, פורסם בשפות רבות ועד היום משמש אנשי מקצוע רבים בתחום הבלט.

לאחר שעבדה שנתיים כמורה לבלט בארגנטינה החליטה מרגריטה לעבור לישראל. 

בשנת 1996 עלתה מרגריטה יוסים לישראל והחלה לעבוד כמורה בלהקת "בת דור". לא עבר זמן רב והיא השתכנה בחולון והחלה ללמד ב"מרכז מחול רעים" (ברחוב הופיין פינת אהרונוביץ) שבו היא מלמדת כבר 17 שנה. לאורך השנים יצאה מרגריטה יחד עם תלמידותיה לתחרויות בינלאומיות לריקוד בהן זכו פעמים רבות במקום הראשון. רבות מתלמידותיה המשיכו לפתח קריירה בתחום הריקוד ושתיים מהן אפילו חזרו כמורות ל"מרכז מחול רעים". במהלך השנים לימדה גם ב"תלמה ילין" (קורס ריקוד קלאסי ורפרטואר) והמשיכה לכתוב במגזינים שונים בשפה הרוסית.

היא מעידה על עצמה שאחד ההישגים הגדולים שלה הוא שבתחילת הדרך רוב תלמידותיה היו עולות מברית המועצות לשעבר, אך היום מרבית הבנות אינן ממוצא רוסי. עבורה הייתה זו מטרה להפוך את הבלט הקלאסי לחלק מהתרבות הישראלית והיא גאה שהיא מצליחה לעשות זאת בחולון.  

לסרטון של מרגריטה יוסים הקישו כאן

אשרוב ז'קי

ד"ר ג'קי אשרוב יליד בולגריה, הוא מומחה לרפואה פנימית ומומחה לרפואה דחופה. הוא היה סטודנט במחזור הראשון של הפקולטה לרפואה בטכניון והתמחה בבית החולים "בילינסון", מקום בו עשה השתלמות במרכז הארצי לסוכרת נעורים.  

בשנת 1983 החל לעבוד בבית החולים "וולפסון" בחולון כמנהל המחלקה לרפואה דחופה (היה הרופא הצעיר ביותר שקיבל דרגת ניהול מחלקה במשרד הבריאות) והפך לתושב העיר חולון. המחלקה עליה הוא מופקד משרתת אוכלוסייה של כ- 500,000 תושבים מחולון, בת ים, תל אביב-יפו וראשל"צ. כמו כן הוא שימש כמנהל מרפאת סוכרת של קופ"ח לאומית, במרחב בת ים.

בנערותו שיחק ג'קי כדורגל באגודת "מכבי יפו" ובבגרותו היה יושב ראש האגודה. אהבתו הרבה לספורט ועבודתו בתחום הרפואה הובילו אותו להתנדב במקומות רבים: הוא יו"ר הוועדה הרפואית של "התאחדות הכדורגל בישראל", חבר הנהלת "הוועד האולימפי הישראלי", יו"ר הועדה הממלכתית למניעת חומרים אסורים בספורט, נשיא מועדון "מכבי חולון", יו"ר הועדה לקשרי חוץ וחילופי נוער, חבר הנהלת "מרכז מכבי ישראל", חבר הנהלת המועצה הציבורית לחילופי נוער, גזבר המועצה הציבורית לחילופי נוער, חבר הועדה המארגנת של המכביה, חבר הנהלת מכבי העולמי בעבר, חבר המועצה המדעית ישראל, חבר הועד הארצי של ארגון רופאי המדינה, חבר הועד המרכזי ההסתדרות הרפואית בישראל ויו"ר ועד רופאים של המרכז הרפואי "וולפסון".

ביולי 2003 מונה כנשיא כבוד של "ארגון הצלה", בשנת 2002 קיבל את אות יקיר ההסתדרות, ובשנת 2011 קיבל את אות יקיר "מכבי ישראל".

"כל הילדים צריכים קצת עזרה, קצת תקווה ומישהו שמאמין בהם",  אמר הכדורסלן מג'יק ג'ונסון, ואכן ד"ר אשרוב אוהב להשתמש ביכולות הניהול שלו על מנת להאמין, לקדם ולפתח בני נוער.

לסרטון של ג'קי אשרוב הקישו כאן

דוז'י חיים

חיים דוז'י יליד 1931 הגיע לחולון עם משפחתו בהיותו בן ארבע. אביו היה נהג המונית הראשון בחולון ובעת מלחמת השחרור, במסגרת שירותו של האב ב"הגנה", היה מעביר תחמושת ואוכל לחיילים. במסגרת ה"מכון לפריון העבודה והיצור" בתל אביב סיים קורס הנדסאי תעשייה ומנהל, ובמסגרת הטכניון סיים קורס ניהול היצור. לאחר מכן סיים תואר ראשון בכלכלה ומנהל ועסקים באוניברסיטת "בר אילן".
עם הכרזת המדינה, בטרם מלאו לו 17, גויס חיים  עם חבריו בחולון לארגון "ההגנה" שהיה צה"ל. חיים לחם במלחמת השחרור בחזית הדרום אל מול המצרים. מאז לחם בכל מלחמות ישראל כחייל בחיל התותחנים. לצה"ל ולחם במלחמת השחרור. מאז לחם בכל מלחמות ישראל בחיל התותחנים.
חיים בוגר תואר ראשון B.A, בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטאית "בר אלין", במסגרת הטכניון סיים חיים קורס ניהול היצור וסיים קורס הנדסאי תעשייה ומנהל, במסגרת ה"מכון לפריון העבודה והיצור" בתל אביב.
חיים  עבד כהנדסאי תעשייה וניהול ב"כיתן" עד אשר עבר לעבוד בעיריית תל אביב, בהתחלה כהנדסאי, ולאחר מכאן כסגן מנהל אגף התברואה. הוא פרש מעבודתו בשנת 1997.
חיים דוז'י החל את התנדבותו הענפה עוד בצעירותו כאשר התנדב לארגון ה"הגנה" בחולון בהיותו בן 14 שנים בלבד... חיים היה המדריך הראשון המקומי ב"מכבי הצעיר" ולאחר מכן רכז הסניף. הוא היה היו"ר השלישי של שבט הצופים – "שבט ארנון חולון" שמנה באותם ימים יותר מאלף חניכים. ב שנת 1978 הצטרף למועדון "רוטרי" בחולון ,  גוף בינלאומי א-פוליטי שפועל בהתנדבות ברחבי העיר. הוא התנדב כעשר שנים ב"משמר האזרחי" בחולון, חבר בהנהלת "אגודת וותיקי העיר בחולון ומייסדיה" ומבקר ארגון "וותיקי ההגנה"  חולון.  חיים תרם למוזיאון ולארכיון חולון ידע רב על ימיה הראשונים של העיר ובעיקר על עברה של שכונת "אגרובנק" בה הוא מתגורר עם רעייתו תמר גם כיום.
למרות כל עיסוקיו מוצא לו חיים זמן לקרוא ספרים, לבלות זמן איכות עם אשתו תמר. הוא תושב העיר חולון כבר 80 שנים. כשהוא חושב על ילדותו, חושב חיים על דיונות החול הזהובות, שם בין החולות ועצי הג'ומס (השקמה) הוא התחיל לפתח את דמיונו שלוקח אותו למחוזות רחוקים...
לחיים ולתמר שלושה ילדים ושישה נכדים.

לסרטון אודות חיים דוז'י לחצו כאן

expand שנה: 2012 - תשע"ב
אלישר אלה
  אלה אלישר
ילידת ירושלים, הייתה חברה בקבוצת "יזרעאל" שבעמק יזרעאל. שם פגשה את בעלה ישראל ונישאה לו בשנת 1955. בשנת 1957 עברה להתגורר בחולון עם בעלה ובנה הבכור גדעון. בחולון נולד בנם השני נמרוד. השכלתה למדה חינוך לגיל הרך, אך משיכתה למוסיקה הובילה אותה ללימודי הדרכת ריקודי עם וריתמיקה.
עבדה תחילה בשכונת ג'סי כהן כמנהלת מועדונית לילדים אחר הצהריים, הייתה אחראית על להקת המחול "חולות העם" ועבדה כמורה לריתמוסיקה בגני ילדים, מקצוע שבו עסקה  באהבה רבה במשך 35 שנים. בשנת 1988 התאלמנה מבעלה, אשר היה איש צבא קבע ואיש חינוך בעצמו. עוד בהיותה מורה נהגה לערוך ולהנחות בהתנדבות את טקסי יום העצמאות של גני הילדים באצטדיון הכדורסל בחולון. המראה של ילדי חולון לבושים כחול לבן ואוחזים בדגלי הלאום - גרם לאלה אושר רב. 
לאחר שיצאה לגמלאות החליטה שהיא יכולה לעזור לאנשים המתקשים להתמודד עם קשיי חייהם. כך החלה להתנדב בארגון "צוות" (ארגון גמלאי צה"ל), שם היא מסייעת לאלמנות צה"ל בחולון. במשך שנים רבות קראה ספרים לאלמנה לקוית ראיה. מידי יום היא מסיעה עיוורים ממקום עבודתם בחברת "המשקם" בחזרה לביתם. היא מתנדבת גם כשופטת בארגון "המועצה לישראל יפה" ונהנית לגלות את היופי שבערים רבות בישראל. אך יותר מכל היא אוהבת לחזור לחולון, העיר שבה נמצא ביתה. בפעולות התנדבותה באה לידי ביטוי אהבתה למוזיקה: היא המנהלת והמנצחת של מקהלת "בית להיות" - המרכז לטיפוח מודעות השואה ולקחיה בחולון. היא נוהגת לנגן במוסדות של ילדים אוטיסטים באקי"ם, בפעילויות של המרכזים הקהילתיים בחולון, בכנסים של וותיקי "ההגנה" בחולון ובכל מקום שבו יכולה המוסיקה לשמח.
"קל לנגן על כל כלי נגינה" אמר יוהאן סבסטיאן באך "כל שצריך לעשות הוא לגעת במקש הנכון, בזמן הנכון, והכלי מנגן בעצמו" כך כנראה רואה גם אלה את התנדבותה הענפה, ותושבי חולון נהנים מנגינתה בכל המובנים.
ד"ר גולדמן נחמה רוז'ה
ילידת פולין, שנת 1919. סיימה בית ספר לאחיות מוסמכות בוורשה ובתקופת מלחמת העולם השנייה ברחה עם אחיה ואחותה לעבר רוסיה. בקייב שבאוקראינה למדה רפואה ובמקביל עבדה כאחות בצבא האדום. במהלך המלחמה איבדה את אביה וארבעה מאחיה ובסופה חזרה לוורשה. הייתה רופאה בבית יתומים יהודי ובמקביל התמחתה בבית חולים אוניברסיטאי לילדים. בשנת 1957 עלתה ארצה יחד עם בעלה יוסף ושתי בנותיה חוה וטובה והשתקעה בחולון. 
ד"ר רוז'ה היא אישה שאינה יכולה להפריד בין מקצועה כרופאה לזהותה. בהגיעה לארץ נתקלה בגישה שלפיה  אין צורך ברפואת ילדים, אך היא סירבה להחליף את ההתמחות שהייתה כה יקרה לליבה. מאות ילדים מודים לה על כך עד היום. בשנת 1958 החלה לעבוד כרופאת ילדים בקופת חולים כללית בסניף תל גיבורים, לשם הייתה מביאה בגדים לאוכלוסייה הענייה שבה טיפלה. למרות היותה עולה חדשה שאפילו לא למדה באולפן, יצרה קשר אנושי ומקצועי מרגש ופורה עם הצוות, עם ההורים ועם הילדים שבהם טיפלה. במקביל שימשה בהתנדבות כרופאה של מעון הילדים בתל גיבורים. לאחר שעות העבודה הייתה נוסעת על הטוסטוס של בעלה יוסף לערוך ביקורי בית. 
במהלך השנים הספיקה לעבוד בסניפים נוספים של קופת חולים כללית ומאוחדת ואף לשמש כרופאה בבתי הספר התיכוניים "קוגל" ו"מיטרני" בהתנדבות. בכל תקופת עבודתה והתנדבותה לא הפסיקה ללמוד דברים חדשים ולהשתלם ברפואה.
עבורה חולון תמיד הייתה עיר הילדים ובעבור אותם ילדים שכבר בגרו, היא הייתה רופאה, דוגמא ומופת. 
רוזנטל מלכה

נולדה בסטניסלבוב שבפולין בשנת 1934 בשם מרישה דולברג. כשהייתה בת חמש פרצה מלחמת העולם השנייה והרוסים כבשו את האזור. בשנת 1941 כאשר נכנסו הגרמנים לאזור עברה עם משפחתה לגטו. לאחר רצח אחיה התינוק ברחה המשפחה  מהגטו בעזרתה של המטפלת הפולניה, והסתתרה באסם. שם נרצחה אמה לעיניה, היא ואביה ברחו ליערות.
לאחר תלאות רבות בקור, ברעב ובפחד הסתיר אותה איכר פולני בתוך חבית ברפת שבחצר ביתו, שם העבירה שנה וחצי מחייה. בהיותה בת 13 הגיעה ארצה באוניה "אקסודוס" וגדלה בכפר הס אצל דודתה ומשפחתה, שמה שונה ממרישה למלכה. סיימה לימודי הוראה בסמינר בית ברל והתגייסה לצה"ל. שרתה בצה"ל במשך 13 שנים וסיימה כראש מדור תנועת ציוד בחיל החימוש. אחר כך עבדה  כמורה, למדה באוניברסיטה יחסים בינלאומיים, ותמיד התנדבה במסגרות שונות.
בין היתר התנדבה בביטוח הלאומי בחולון, בארגוני נשים שונים, והפכה את ביתה לבית פתוח לכל מי שזקוק לעזרה. מלכה הקימה משפחה, נישאה לדב וילדה את בנותיה ציפי ופזית. היום היא סבתא לשישה נכדים.     
היא רואה חשיבות רבה בלימוד וטיפוח תודעת השואה, ולכן עסקה בכך לאורך כל חייה וממשיכה לעשות זאת גם היום. היא מופעלת רבות על ידי "יד ושם", מרבה להופיע בפני אנשי ציבור, חיילים וקצינים, ומאז פתיחת "בית להיות" בחולון משמשת כאשת עדות פעילה ואף מרכזת מפגשים לניצולי שואה מידי יום ראשון בשבוע.
כאשר נכדה היה בגן החליטה לכתוב לו סיפור "הבית הקטן שבחבית". היום הנכד כבר בן 27 אך הסיפור ממשיך להיות מסופר דרך תיאטרון הבובות של חולון והוא מוצג בפני ילדים  גם כיום. בשנת 2004 יצא לאור הספר "מרישה" שמספר את קורותיה בין סיום המלחמה לעלייתה ארצה. לפני שלוש שנים נסעה לפולין לצלם את הסרט האוטוביוגראפי "בשבילך יפתחו השמים" בשיתוף האוניברסיטה העברית ו"יד ושם". 
מלכה רוזנטל טוענת שלא צריך רק לשמר את זכר השואה אלא גם ללמוד ממנה, ולכך היא מייחדת את מרבית  זמנה.
שרפמן יוסף

יליד וורשה, בירת פולין. בשואה איבד את הוריו ואת שמונת אחיו ואחיותיו. עלה לארץ בשנת 1949 עם אשתו ושני ילדיו כשכל רכושם – בגדים בלבד. ארבעה חודשים חי במחנה עולים ובהמשך בבית ביפו שחידש בעצמו.
בשנת 1950 הגיע לחולון. עבד כחשמלאי בבתי מגורים ובמפעלי תעשיה, והחל לבנות מתקני חשמל במפעלים "גלטקו" ו"תדיר" בחולון. לאחר שנים מעטות היה ליו"ר ארגון קבלני החשמל בחולון והצליח להגיע להסכם עם קבלני בנין בחולון שרק חשמלאים שגרים בעיר יוכלו לבצע עבודות חשמל בבניינים הנבנים בחולון.
בשנת 1962 הקים באזור התעשייה חברה לביצוע מתקני חשמל בתעשייה ומפעל לייצור לוחות "מרכז לחשמל – שרפמן", שם העסיק כ 100 עובדים, רובם מחולון והסביבה. 
במשך יותר מ 30 שנה היה חונך של תלמידים במסלול המקצועי  של בתי הספר "אורט", "מקס פיין" ו"מלט"ב". שלושה ימים למדו הנערים בבתי הספר ושלושה ימים בחברה. מאות נערים רכשו שם ידע מקצועי ואהבה לעבודה. רבים מהם חזרו בסיום השירות הצבאי לעבוד בחברה באופן קבוע. היחסים בחברה היו מאוד משפחתיים. לשואלים ענו העובדים "אין כאן בוס – יש רק אבא". משנת 1967  החל לעבוד עמו בנו נתן.  
על פועלו קיבל מרשת "אורט" וממשרד העבודה תואר "עמית ותיק", ממשרד העבודה והסתדרות העובדים קיבל את התואר "מעסיק מצטיין" ומהתאחדות הקבלנים הארצית קיבל את התואר "רב-קבלן".  
בגיל 93 פרש לגמלאות, בגיל 94 כתב ספר "זיכרונותיו של יהודי נודד" וחילק אותו ביום הולדתו ה 95. יוסף הוא סב ל 8 נינים ומחכה לעוד.
expand שנה: 2010 - תש"ע
חיותה גנני
גנני חיותה
נולדה ב–1930 בנשר ליד חיפה שנוהלה על–ידי מועצה מקומית פעילה ומסודרת. שם למדה בשני גני ילדים מטופחים ובבית החינוך לילדי העובדים. את לימודיה התיכוניים והמקצועיים עשתה בבית–הספר התיכון הריאלי בחיפה  ובאוניברסיטת בר–אילן כבוגרת התואר הראשון בחוג המשולב למדעי החברה.
מנעוריה חברה בנוער העובד ובארגון ה”הגנה” עד קום המדינה. רכשה הכשרה מקצועית בבית–ספר לאחיות (היום: ביה”ס לסיעוד) בתל–אביב שהיה אז תחליף לשירות צבאי, ובקורס על בסיסי בבריאות הציבור. עבדה כאחות בבית–חולים וכמדריכה לתלמידות ביה”ס לאחיות. לאחר מכן פנתה לתחום הרפואה המונעת ובה בעת השלימה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה.
לחולון הגיעה ב–1964 ועסקה בבריאות הציבור אם כאחת מן השורה ב”טיפת חלב” (“תחנת אם וילד”) בחולון ובסביבתה, אם כאחות אחראית על תחנה בבת–ים ולבסוף כמפקחת על שירותי בריאות הציבור בתחנות אם וילד ובבתי–הספר של חולון ואזור ומילאה תפקיד זה 25 שנה עד פרישתה לגימלאות ב–1995.
לאחר יציאתה לגימלאות נחלצה לפעילות התנדבותית במסגרת “יד שרה”.
חיותה גנני נשואה ואם לשלושה ולה שמונה נכדים. עברה שבר גדול במשפחתה עקב פטירת בתה האמצעית, ילידת חולון, ממחלה בהותירה בן–זוג ושלושה יתומים.
 
גדעון טיש
טיש גדעון
נולד בתל–אביב ב–1939 כשני מארבעה בנים. ב–1955 עברה משפחתו לחולון לשיכון הותיקים. מינקותו נמשך לכדורגל ואת רוב ילדותו בילה במגרש “באסה” (היום בלומפילד) של הפועל תל–אביב ונהנה לצפות באימוני הקבוצה וכן לכסח את הדשא ולצבוע את קווי המגרש. כילד בן 11 קיבל תמורת עבודתו נעליים.
החל לשחק בקבוצת הנערים ואחר–כך בקבוצת הנוער. בגיל 16 בלבד עלה לקבוצת הבוגרים והצטיין בתפקידו וזכה עם קבוצתו כעבור שנה בתואר האליפות לראשונה במדינה.
עקב הישגיו הבולטים הוזמן לשחק בנבחרת ישראל והוא בן 17 בלבד. עד היום הוא מחזיק בתואר “השחקן הצעיר ביותר בנבחרת הלאומית”, שבמדיה הופיע 36 פעמים ונבחר פעמיים כשחקן השנה ומוקם כחמישי בטבלת כובשי השערים של “הפועל” בכל הזמנים.
בספטמבר 1964 במשחק ליגה נפצע ורגלו נשברה. כששב והוסיף לשחק כבר לא חזר להיות כפי שהיה ובשנת 1969 סיים סופית לשחק, לאחר שייצג בכבוד את ישראל במקומות רבים בעולם.
בצבא שירת בפיקוד הנח”ל ונלחם כחייל קרבי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור, במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה. עד גיל 52 שירת שירות מלא במילואים. 30 שנה עבד ב”אגד” ועבר לגור בנאות רחל.
כגמלאי הוא מוסיף לאהוב כדורגל, צופה הרבה במשחקים ומבלה לרוב בחברת אשתו, שלוש בנותיו ותשעת נכדיו.
 
 
עזרא לוי
לוי עזרא
נולד בת”א ב–1939 להורים יוצאי חלב שבסוריה וגדל במשפחה בת 11 נפשות שעלו ארצה ב–1931 וכמה מאחיו הגדולים הספיקו ליטול חלק במאבק נגד השלטון הבריטי ובמלחמת העצמאות. אחיו הצעיר נפל בקרב ברמת הגולן במלחמת ששת הימים.
עם גמר בית הספר היסודי פנה לעבוד ובערבים למד בבית–הספר המקצועי “שבח” במגמת מכניקה עדינה.
ב–1956 התגייס לצה”ל והתנדב לצנחנים. לאחר שנפצע ברגלו עבר לחיל החימוש ובו מיצה וטיפח את הניסיון שרכש במקצוע המכניקה.
ב–1969 התקבל ליחידה טכנולוגית בצה”ל לבנות ולהקים בית מלאכה מכאני. לאחר 10 שנות עבודה וניהול 17 עובדים יצא לשנת חופשה ללמוד מקצוע חדש – ביקוע יהלומים. משהחל משבר בענף זה שב לצה”ל והציע להקים מדור ביקורת איכות מכנית בתוך שטח אמינות ומאז הוא שותף בפיתוח תכנון ובנייה של מערכות צה”ליות שהשתיקה יפה להן.
באוגוסט 1961 הקים משפחה עם זוגתו בתיה ולהם שתי בנות. וב–1975 עבר להתגורר עם משפחתו בחולון.
במהלך עבודתו ביחידה ליווה עשרות מיזמים וב–1981 נבחר כעובד מצטיין ביחידתו. ב–1989 זכה כעובד צה”ל להיות אחד מזוכי פרס בטחון ישראל.
 
דקלה צדוק
צדוק דקלה
נולדה ב–1936 בתל–אביב ובעודה כבת שנה עברה משפחתה לשכונת “עם” שקדמה לעיר חולון, שבה גדלה ולמדה למן הגנון וגן הילדים ועד לבית–החינוך לילדי העובדים שאותו סיימה ופנתה לבית–הספר התיכון ע”ש קוגל. לאחר שתי שנות לימוד עברה לירושלים ללמוד בסמינר למורים ע”ש דוד ילין והשלימה לימודיה כגננת.
ב–1954 שירתה בצה”ל כמ”כ בבה”ד 12 וב–1956 נענתה לקריאתו של בן–גוריון ונחלצה לסייע לישובים החדשים בנגב ושימשה שנתיים כגננת במושבי השובלים ובהם עולים מיוצאי רומניה ותוניס.
משם שבה לחולון ועבדה כגננת בגן כ”ח במשך 21 שנה (עד 1979). בה בעת נבחרה כנציגת הגננות בהסתדרות המורים ועברה למלא תפקיד עוזרת למנהלת המחלקה לגננות במרכז הסתדרות המורים ומ–1982 עד פרישתה (2007) הייתה מנהלת המחלקה והוסיפה לפעול בהסתדרות המורים כגמלאית עד עצם היום הזה.
ב–1996 נבחרה ברשימת העבודה למועצת עיריית חולון וכיהנה בה עד 2008.
היום היא חברה בועדת הערר לארנונה ובדירקטוריון של החברה לבילוי ובידור ומתנדבת במועצת הנשים העירונית.
ב–1998 זכתה בתואר “יקיר ההסתדרות” בחולון.
 
דנקנר שמואל  - אזרח כבוד של חולון
הנהלת עיריית חולון החליטה להכתיר את שמואל דנקנר אזרח כבוד מספר 22 של העיר חולון כהוקרה על פעילותו רבת השנים לפיתוחה וקידומה של העיר חולון.
וכך נכתב בתעודת ההערכה שהוענקה לשמואל דנקנר:
"מיום שעמדת על דעתך פנית לבנייה ולחידושים הכרוכים בה ואימצת לך ככלל במעשי ידיך שלא להסתפק בטוב אלא לשאוף ולהגיע לטוב יותר ואף לטוב ביותר.
ברוח זו זיכית את עירנו חולון בעשייה רבה שהרחיבה את גבולותיה ושיפרה להפליא את קריית בן-גוריון וקריית רבין ברמת בנייה גבוהה וחדשנית, בפיתוח תשתיות ציבוריות לרבות הכללת בריכות שחייה וגן נוי לדיירים וכן חידשת בהקימך את חברת הטלוויזיה הרב-ערוצית הראשונה שכבר בשנות ה-90 הציעה לתושבי חולון טלוויזיה בכבלים.
כן גילית רוחב לב בתמיכתך המעודדת במפעלי הספורט בעירנו ומעל לכל בהיחלצותך לממן ולשגר מעירנו ניצולי שואה וצאצאיהם לגרמניה להעמקת תודעת השואה.
במעשיך ובתרומתך למען חולון ותושביה היית מופת לכולנו ועל אלה ראתה עיריית חולון לכבדך ולהתכבד בך כאזרח כבוד של עירנו לאורך ימים ושנים".
 
 
ניתן בכ"ג בסיוון תש"ע,  5.6.2010
expand שנה: 2008 - תשס"ח
עמנואל אלגביש
אלגביש עמנואל  
נולד ב–1924 בפולין כבן תשיעי מקרב 10 ילדים לאב – ציוני נלהב ומורה לעברית, שנטע בבני משפחתו את השאיפה לעלות ארצה.
ב–1933 נתאפשר הדבר והוא – אז ילד בן 9 – הגיע עם משפחתו לנמל יפו. שנים ספורות לאחר מכן הצטרף, בעקבות כל אחיו לתנועת בית"ר וכשפרצו מאורעות 1936 עזר ללוחמי האצ"ל באספקת מזון ובהעברת ידיעות. בגיל 15 התקבל כחבר באצ"ל שהפנה אותו, לאחר פרוץ המלחמה, להתגייס לצבא הבריטי כדי ללחום בנאצים, שהתקרבו גם לארצנו.
עם הקמת הבריגאדה היהודית (חי"ל) צורף אליה ונשלח לחזית המלחמה בצפון איטליה.
ב–1945, בתום המלחמה, נמנה עם החיילים העבריים שנותרו באירופה כדי לסייע לשארית הפליטה. עם שובו ארצה שב והצטרף לאצ"ל ומילא בו תפקידים שונים לרבות הדרכה. על פעילותו באצ"ל נתפס ע"י הבריטים ונכלא כמה פעמים עד שחבריו תכננו מבצע והצליחו לשחררו.
עם פרוץ המאורעות שהתרחבו למלחמת העצמאות יצא עם חבריו באצ"ל להקים עמדות הגנה על גבול יפו–תל אביב. באוגוסט 1948 התגייס לצה"ל ושירת בין השאר בחיל התותחנים וכן המשיך גם כאיש מילואים. עם שחרורו התנדב לשל"ח (שיקום לוחמי חופש) לעזרה ללוחמי המחתרת והיה פעיל בבית המתנדב וממקימי עמותת לוחמי האצ"ל ואף עמד בראשה. העמותה מספקת פעילות חברתית, טיולים ומפגשי–עיון לאנשים שהגיעו לגבורות ומנדבת את חבריה לעזרה לקשישים ולמעוטי יכולת.
משה אצבעוני
אצבעוני משה
נולד למשפחת נפרסטק ב–1913 בקאליש שבפולין, שם היה אביו סנדלר בעל נטייה ציונית דתית, שעלה לבדו ארצה בשנת 1924 וכל המשפחה עלתה בעקבותיו ב–1925 וזכתה שהמשורר ח"ן ביאליק עצמו יציע לה את שמה העברי: אצבעוני.
כאן למד הילד משה בבית–ספר יסודי–דתי תחכמוני בנוה–צדק, שבגבול יפו. משנתעורר הצורך לצאת לעבודה – פנה ביום לעבוד ובערב ללמוד. ופנה גם לפעילות ספורטיבית ברכיבה על אופניים והשתתף בענף זה במכביה הראשונה שנערכה ב–1932.
התפרנס מעבודות שונות אם במכולת ואם כמגלגל סרטים בקולנוע "אופיר" ולימים כעובד במפעל לייצור מראות ודבק במקצוע זה ופתח עסק עצמאי משלו למראות.
ב–1936 עברה כל המשפחה לחולון (אז: קרית עבודה שנבנתה כשיכון לחברי הסתדרות העובדים) למקום שבו הוא מתגורר גם היום לאחר שעם נישואיו בנה את דירתו מעל בית הוריו.
בשנים ההם, בטרם מדינה, התנדב ל"הגנה" ובה התמחה בהפעלת נשק והוסמך כמדריך שעיקר פעילותו בלילה. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושימש כסגן–מפקד חזית 5 שהגנה על אזור חולון מפני התוקפים מיפו. לאחר מכן הוסיף לשרת בצבא כאיש מילואים עד לאחר מלחמת ששת הימים ב–1967. בין שאר תפקידיו בצה"ל שימש כמג"ד (בדרגת רב–סרן) וכמפקד נפה של הג"א (היום: פיקוד העורף) שהיה מופקד על חולון, בת–ים ואזור.
בשנות לימודי ילדיו בבית–הספר היסודי ביאליק בחולון נבחר כיושב–ראש ועד ההורים בבית–הספר הזה.
 
צבי גיל
גיל צבי ז"ל
נולד ב–1919 בפולין וכבן שנה הגיע ארצה עם סבו וסבתו והשתקעו ביפו ולאחר מכן בתל–אביב במחנה אוהלים ברחוב בלפור, שהוחלפו בצריפים, ולבסוף – בשכונת מונטיפיורי.
בגיל הגן למד בתלמוד תורה והמשיך ללמוד בבית–הספר "תחכמוני". מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד" וכבן 13 התנדב ל"הגנה" ומאז נקשרו חייו בהתנדבות לבטחון המדינה: כבר במאורעות  תרצ"ו (1936) היה בגיוס מלא לשמירה שבהמשכו שירת בפו"ש של ה"הגנה" בפיקוד יצחק שדה וב–1939 בפלוגות הלילה (s.m.s) שבפיקודו של וינגייט, שיצאו ללחום בכנופיות הערבים מחוץ לגדר היישובים. ב–1940 גוייס לאבטחת העליות של "חומה ומגדל".
בסוף 1940 גוייס לצבא הבריטי לחיל החפרים וצורף לבריגאדה היהודית (החי"ל) עם הקמתה ובה לחם באיטליה. עם תום המלחמה נותר באירופה ביחידה ששקדה על בריחת שארית הפליטה והעברתה ארצה.
ב–1946 חזר לחולון ונתקבל כחבר בקואופרטיב לתחבורה "דרום יהודה". כעבור זמן, לבקשת ה"הגנה" נשתנה ייעודו והוא התמנה למפקד אזור מולדת שעמדה מול התקפות קשות ואפשרה הגנה יעילה על חולון. עם הגיוס לצה"ל ב–1948 המשיך עם הפלוגה המגוייסת מחולון בלחימה וכיבושים – בואכה בית–דגן, סרפנד, רמלה ומזרחה.
ב–1950 שוחרר מצה"ל וכאיש מילואים לחם בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים. ב–1950 חזר לעבודתו ב"דרום יהודה" ונתמנה כמנהל התנועה בדרום וחלקו היה רב בפיתוח התחבורה בעיר חולון. ב–1955 היה לחבר ועדת התחבורה העירונית בחולון. נבחר כחבר הועד המבקר של עיריית חולון והיה מפעילי סניף מפא"י בעיר.
על שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובצה"ל, במלחמת העצמאות, זכה במדליות ובאותות.
 
יצחק טרקאי
טרקאי יצחק ז"ל

נולד ב–1935 ביוגוסלביה על גבול הונגריה. שם גדל ולמד עד 1944, שבה שולחו בני משפחתו למחנות ריכוז שונים לרבות מאוטהאוזן שבו שהה עד 1945 כששוחררו על–ידי הצבא האמריקאי.
ב–1949 עלה עם אמו ואחותו ארצה ופנה למוסד עליית הנוער "נוה הדסה", שם למד שלוש שנים.
ב–1953 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון עד ערב "מבצע קדש" שבו שירת כאיש מילואים. תוך כדי שירותו הצבאי עברה משפחתו לגור בחולון ובה בעת זכה במלגת לימודים ב"בצלאל" בירושלים ולמד אמנות וגרפיקה.
בחולון החל לעבוד בדפוס כמפריד צבעים והוסיף להשתלם בערבים בציור ב"מכון אבני" במשך שלוש שנים בהדרכת משה מוקדי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. כן למד רישום בסטודיו של שוורצמן.
ב–1970 פתח עסק עצמאי, בתחום התמחותו – הפרדת צבעים – שהתקיים 25 שנה, שבמהלכן התמסר לציור והחל להוציא מתחת ידיו ציורים, שמהם הופקו ליטוגרפיות בהפצת גלריית גבעון בתל–אביב.
טרקאי מצייר בטכניקות שונות: שמן, אקרילק, אקוורל ורישום. עבודותיו הוצגו בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות–יחיד רבות בארץ ומחוצה לה. עבודותיו התקבלו היטב בתערוכות הארט–אקספו בניו–יורק בשנים 1987–1986.
תערוכה ממבחר תמונותיו מוצגת עתה בגלריית תיאטרון חולון.

נפטר בשנת 2012
 

שרה לונדנר
לונדנר שרה  
נולדה ב–1926 בנוה–צדק שליד תל–אביב, שם למדה בבית–הספר "לדוגמה" ובבית–הספר לבנות והוסיפה ללמוד ב"תיכון ישראלי להשכלה בכתב". בנעוריה הייתה חברה בשבט "הצופים הקשישים" והתנדבה ל"הגנה" והשתתפה במסעות ובקורסים שונים – שימוש בנשק קל, עזרה ראשונה ונמנתה עם לוחמי היחידה המיוחדת פ.מ. בתל–אביב ונטלה חלק, בלוחמה ובחבלה, בהגנת השכונות, בחבלה במסגד חסן–בק בגבול יפו, בפינוי אזרחים מאזורי מצוקה ובאבטחת שיירות.
ב–1947 הצטרפה ללח"י ופעלה בבסיס האימונים שלו בשיח' מוניס והדריכה פלוגת בנות, שאתן התגייסה ב–1948 לצה"ל ונשלחה לקורס הקצינות הראשון שלו ולאחריו קיבלה את הפיקוד על בית ח"ן ביפו והייתה האחראית על מחסני הנשק שאוחסן בו ועל התחבורה.
בשנות ה–50 פנתה לעיתונאות ופרסמה כתבות בעיתוני הערב ובשבועונים. בה בעת יזמה ויסדה מועדון בשם "שנער" (ראשי–תיבות: שילוב נוער עיוור–רואה) ועשתה רבות בדאגה לנוער העיוור ולצירופו – ככל הניתן – לחיי החברה והתרבות של כלל הציבור. המועדון מקיים מדי פעם מפגשים של קהל מעורב – עיוורים עם רואים – המאזינים יחדיו להרצאה ודנים בבעיה כלשהי, מבלים בשירה, במשחקים ובריקוד ומשתתפים בחוגים למלאכה, לדראמה ולמוסיקה.
מנעוריה קשרה קשרי ידידות חמה עם בני העדה השומרונית – תחילה בדרום תל–אביב ולימים בשיכונם בחולון, פירסמה כתבות ותרמה רבות למודעות הציבור בישראל לנושא זה ולקשריו עם החברה היהודית.
בחולון היא פעילה בעמותת לח"י ומשמשת כנציגתה.
expand שנה: 2007 - תשס"ז
ד"ר משה ברבי
ברבי משה ד"ר  

נולד ב-1942 בספקס שבחוניסיה. שם למד בבית ספר עממי יהודי עד גיל בר מצוה.

ב - 1965 הגיע עם אחיו הבכור לפאריס, שבה למד בסמינר לרבנים ובה בעת גם בתיכון כללי, השלים בגרות ופנה ללמוד באוניברסיטת 'סורבון' וקיבל תואר ראשון ושני במתמטיקה שימושית.

ב - 1967 בא לביקור בישראל והכיר את רעייתו שאותה נשא כעבור שנה, ונסע עמה לצרפת כדי לקבל תואר דוקטור במתמטיקה שימושית ובכלכלה. ב1927- עלו עם שני ילדיהם ארצה, השתקעו בחולון והוא נתקבל לעבודה כמרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן, שמטעמה לימד גם בשלוחותיה באשקלון, בצפת ובעמק הירדן.

ב - 1981  נתמנה כמנהל השלוחות של בר-אילן.

ב - 1982  יצא לשנת שבתון לפאריס, שם גם פעל לעידוד עליית צעירים דתיים אקדמאים ארצה. בשובו פיתח עסק לעידוד יצוא מישראל לצרפת במאות אלפי דולרים ובה בעת שימש כיועץ סטאטיסטי לחברות גדולות, לרבות חברות היי-טק, בהבטחת מידע ולימים נתבקש על-ידי מפעל הפיס לפתח משחקי הגרלה ובדיקת אמינותם.

בחולון נבחר ב - 1978  כחבר מועצת העירייה מטעם המפד"ל וכיהן בה ארבע שנים, שבהן שקד על פתיחת בית הספר הדתי 'נאות שושנים", על פיתוח שירותים דתיים ועל הקצאת מקום ל'בני עקיבא.

טיפח יחסים קרובים עם רה"ע פינחס אילון וסייע רבות בידיו בנושאים שונים.

היום הוא פעיל בתחום ההיי-טק ומייצג כמה מהחברות הבולטות ביותר בתחום זה

בחמש השנים האחרונות נטל על עצמו בהתנדבות לסייע לסטודנטים עולים חדשים ולהכשירם להתקבל כסטודנטים באוניברסיטאות השונות.

 

ד"ר אלונה רוזה טיסובוב
טיסובוב אלונה רוזה  ד"ר ז"ל

נולדה בלודז' שבפולין ובה למדה והשלימה בגרות בגימנסיה.

עם פרוץ המלחמה נכלאה עם בני משפחתה בגיטו לודז' והיא שימשה כאחות בבית-חולים.

באוגוסט 1944, לאחר חיסול הגיטו, שולחה כל בני משפחתה לאושוויץ - שם הופרדו והיא נותרה עם אמה והייתה מיועדת להישלח לשריפה על-ידי אנשיו של מנגלה, שם נספתה אמה.

בנובמבר 1944 נשלחה למחנה העבודה בירנבוימל, משם הוצאה לצעדת המוות לכיוון גרוסרוזן, שממנה הצליחה לברוח. בשובה לביתה מצאה כי אחיה הצעיר נותר לפליטה ולאחר מכן נתגלה אח נוסף כשהוא כרות יד.

בשובה פנתה ללמוד רפואה בלודז' ובוורוצלב והקימה משפחה, שעלתה ארצה ב - 1950, באוניית המעפילים 'תיאודור הרצל', והופנתה למעברת 'שער העלייה' ולבית-העולים בת-גלים. לאחר שהשלימה בבית-החולים בילינסון את החסר בלימודי הרפואה שלמדה בפולין נבחנה ב"הדסה" ירושלים והוסמכה ב - 1954 כד"ר לרפואה, עברה לחולון ופנתה לעבוד כרופאה במעברת חולון במולדת וטיפלה בעולים חדשים.

ב - 1955 חזרה לבית-החולים בילינסון ועבדה כרופאה בכירה במחלקת הילדים עד 1962. משם המשיכה במרפאה קהילתית בשיכון עממי בחולון עד 1978 ובה-בעת כמתנדבת במרפאת שד בסניף מנסבך. בהמשך עברה למרפאת ג'סי כהן עד 1981 ומאז ועד 1992 שימשה כרופאה בטיפות-חלב שונות.

היום היא חולקת את זמנה עם משפחתה המורחבת, כאם לבת, 3 נכדים ושתי נינות, ולימוד במכללת חולון בחוגים שונים.

חייה נמשכים בהרגשת ניצחון אישי וסיפוק על מה שהשיגה בנחישות עם בעלה המנוח.

 

שייקה פיגנבוים
פיגנבוים שייקה

נולד ב - 1932 בתל-אביב שבה למד בבית-הספר העממי 'ביאליק' בדרום העיר ולאחר מכן בבית-הספר התיכון המקצועי 'שבח'. כבן 16, בפרוץ מלחמת העצמאות, התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים בחזית המרכז וכנהג אוטובוס

ב-1951 התקבל כחבר בקואופרטיב 'דרום יהודה' שהתאחד עם 'אגד' ושירת בו כנהג אוטובוס 32 שנה עד לפרישתו לגימלאות ב - 1983. בשנות החמישים היה מראשוני נהגי 'אגד' בקו אילת וב - 1975 נתמנה כמנהל התחנה המרכזית בתל-אביב

הרבה לעסוק בספורט ובמיוחד בכדורגל ונמנה עם שחקני נבחרת 'אגד' שהשתתפה ובלטה לטובה בליגה למקומות עבודה. ב - 1957 הצטרף לקבוצת הכדורגל של 'הפועל' חולון, שהשתייכה לליגה ג', ושקד במשך 25 שנים רצופות על קידומה עד להעלאתה לליגה העליונה. כשחקן, כראש הקבוצה, כיו"ר האגודה וכחבר מזכירות 'הפועל' בעיר - את כל אלה מילא בהתנדבות מלאה

לאחר פרישתו לגימלאות הוסיף לעבוד 18 שנים בעסקי השטיחים של חתנו "יוסף מלך השטיחים

ד"ר ווילי כהנא
כהנא ווילי ד"ר

נולד ב - 1923 בגאלאץ שברומניה ובה למד בהצטיינות ולא סיים את לימודי התיכון כי הדבר נמנע ממנו כיהודי. הוא פנה להמשיך בתיכון יהודי והשלים את לימודיו ב - 1944 בתום המלחמה. ב - 1945 פנה ללמוד רפואה בעיר טימישוארה ומשסיים החל להתמחות כרופא ילדים

ב - 1951 עלה עם אשתו ארצה ונקלט בבית-החולים "דונולו" ביפו, שבה התגורר. הוא נענה לפניות קופת-חולים במחוז ועבר ב - 1954  לעבוד בחולון והיה רופא משפחה בסניף מנסבך וב - 1955 היה רופא יחיד בסניף החדש "שיכון עממי" שגדל והתפתח

ב - 1956, חרף גילו המתקדם, התגייס לצה"ל ולאחר קורס קצינים שירת כרופא צבאי וכן בבית-החולים הממשלתי בצריפין ובועדות רפואיות. ב - 1958 חזר לתפקידו בחולון וב - 1962 נתמנה כרופא אזורי וב - 1969 כסגן רופא מחוזי בתל-אביב

ב - 1973 בחר לעבוד בסניף החדש בקרית שרת, רב הרופאים והמטופלים, עד פרישתו ב - 1992 נבחר כיו"ר ועד הרופאים המחוזי וכחבר הועד הארצי

בה בעת הוסיף ללמוד ולהתעדכן ברפואה קהילתית ואף קיבל על כך תעודה מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. הוא נהג להתנדב ולהרצות לפני קהל בנושאי התמחותו

מנעוריו דבק בספורט הכדורגל והיה שחקן וממקימי קבוצת 'מכבי' בגאלאץ. בבואו לחולון נמשך לגלות פעילות בארגון קבוצת 'מכבי' בעיר שהעפילה לליגה השנייה וטיפחה קבוצות נוער ונערים שהנחילו כבוד לעיר. לכך התמסר בהתמדה במשך 15 שנים

במשך השנים זכה בפרסים ובאותות הוקרה על התנדבות רפואית (1968), על מסירות והצטיינות בקופת-חולים שבה עוטר כעובד מצטיין

expand שנה: 2006 - תשס"ו
אורי אלמוג
אלמוג אורי

נולד ב 1939-בבגדאד למשפחה ציונית שעלתה ארצה ב 1951- ונשלחה למעברת רמת השרון, שם למד והגיע לבגרות .ב- 1957 השתקעה המשפחה ברמת-גן והוא התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית ולאחר מכן כקצין בחיל הרגלים במערך העורף. בצה"ל שירת  25 שנות שירות סדיר ועוד 16 שנים במילואים וסיים בדרגת אלוף משנה כמפקד מחוז דן.

ב- 1965, עם נישואיו לתקוה ,עברו לגור בחולון וכאן הקימו את משפחתם.

עם שחרורו ב-  1982- נתמנה מטעם משרד הבינוי והשיכון כמנהל פרוייקט שיקום שכונות חברתי בשכונת ג'סי כהן בחולון .ב- 1984 נקרא לשמש כמנהל מחוז הדרום של מגן דוד אדום .בה בעת פנה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה .בנוסף על כך סיים קורס לניהול מתקדם מטעם הטכניון.

ב- 1987 נבחר כממונה על העובדים הזרים מטעם שירות התעסוקה ועמד בראש ועדה להסדרת העסקת עובדים זרים במדינה.

ב- 1988 נבחר ברשימת הליכוד למועצת עיריית חולון ומונה לשמש כממלא מקום ראש עיריית חולון (מ' רום). שימש כיו"ר מינהל ההנדסה והפיתוח בעירייה וכיו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה. בתקופה זו אושרו כמה מתכניות הבנייה הגדולות בעיר (בהן קריית פנחס אילון וקריית רבין) .ב- 1993 שב ונבחר לעירייה ברשימה על-מפלגתית וכיהן כסגן ראש העיר (מ' ששון) עד סוף 1998, ושימש כיו"ר ועדת התנועה, מ"מ יו"ר מל"ח, מ"מ יו"ר החברה הכלכלית לפיתוח חולון.

שנים רבות פעיל בהנהלת מרכז מורשת יהדות בבל וחבר בעמותה לטיפוח חיילי מערך העורף.

 

דר' ליאון גולדמן
גולדמן ליאון ד"ר

נולד ב- 1914בפשמישל שבפולין, בה למד עד סיימו את הגימנסיה. מ- 1934 למד רפואה באיטליה במשך שלוש שנים והוסיף עליהם שנתיים (1940-41) בלבוב שבשליטת ברית-המועצות.

במלחמת העולם השנייה שירת כרופא וב- 1943 הגיע לארץ ישראל עם צבא אנדרס (הפולני). כאן עבד כמשתלם בבית-החולים העמק בעפולה והוסיף לשמש כרופא קופת-חולים ביישובי אצבע הגליל.

ב- 1947 נשלח מטעם "המוסד לעלייה ב'" לאיטליה לארגון עזרה רפואית במחנות הפליטים ובאניות המעפילים. בה בעת השלים את לימודי הרפואה שנקטעו פעמיים, סיימם ב-  1948 ונשלח לצרפת כאחראי לארגון העזרה הרפואית לפליטי צפון-אפריקה בדרכם לארץ ישראל. שם עלה בידיו, בעזרת הג'וינט, להקים מרפאת מיון, שכללה מכשור רנטגן ומעבדה, ולפתוח בית-חולים קטן לילדים (עם פרופ' ורבין) ובית חולים ובו 300 מיטות שנועד בעיקר לחולי גזזת וטרכומה.

ב- 1950 חזר ארצה ונתמנה כאחראי על הסגל הרפואי בקופת-חולים כללית. מאז ועד פרישתו לגמלאות (1982) שימש בחצי משרה כרופא-משפחה ותיפקד כרופא אזורי בסניפי "האשל" ו"מנסבך" בחולון. ב- 1962 קיבל תואר מומחה לבריאות הציבור. השתתף בפיתוח מוסדות לחולים כרוניים ולקשישים ומוסדות שיקומיים והופקד על פיתוח יחידות להּמַדיאַליזה בכל בתי החולים של קופת-חולים. מ- 1972 ניהל את המחלקה הגריאטרית במרכז קופ"ח והיה יו"ר הועדה לוויסות חולים כרוניים.

מראשית שנות ה- 50 עד 1970שימש כיו"ר מגן-דוד אדום בחולון ובתפקיד זה הנהיג תורנויות לילה של רופאים מתנדבים במרפאת מד"א.

מ- 1970 עד 1991 עמד בראש האגודה למלחמה בסרטן בחולון ופתח מרפאה לגילוי מוקדם של סרטן השד. השתתף ביסוד המכון לשיקום נכים ע"ש בן-יאיר בחולון.

יעקב נריה
נריה יעקב

נולד ב- 1928 בירושלים ובה למד בבית-הספר העממי בשכונת תלפיות. מ- 1939 היה חניך כפר הנוער מאיר-שפיה.  .מנעוריו חניך תנועת "הנוער העובד" ומטעמה נשלח כמרכז הסניף בפתח תקוה (1942). שלוש שנים היה בהכשרה צעירה של תנועתו בקיבוץ חולדה וב- 1944 התגייס עם חבריו לפלמ"ח כ"הכשרה מגוייסת" בקיבוץ גבע. ב- 1946 עלה עם חבריו להתיישבות בקיבוץ הפלמ"ח עמיעד בגליל העליון.

במלחמת העצמאות היה מלוחמי חטיבת "פלמח-הראל" בליווי השיירות לירושלים וממנה, במערכה לשחרור ירושלים מן המצור ובקרבות הנגב. לאחר המלחמה הוסיף לשרת בצה"ל בתפקידי פיקוד ומטה ״ כמפקד פלוגה, מפקד גדוד ומפקד חטיבה ולקח חלק בכל מלחמות צה"ל, כולל מלחמת "שלום הגליל". ב- 1974 סיים שירותו בצה"ל בדרגת אלוף משנה.

במהלך שירותו הצבאי הוסיף להשתלם ולרכוש השכלה כבוגר בית-הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) של צה"ל והמכללה לביטחון לאומי. כן קיבל תואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב בלימודי ארץ-ישראל, היסטוריה של עם ישראל ומבוא לכלכלה.

מ- 1974 מילא תפקידים שונים בשירות הציבורי והפרטי כמנהל מחוז ירושלים במינהל מקרקעי ישראל, כמנכ"ל חברת ערים" לפיתוח ובנייה, ומנכ"ל "מוריה" -  חברה ממשלתית-עירונית לפיתוחה של ירושלים, שבהנהלתו הוקמו בה בין השאר גן החיות התנ"כי ,איצטדיון טדי ,בית הלוחם ועוד.

בחולון, שבה הוא חי ברציפות מ- 1950, היה חבר בועדה לשיפור פני העיר ופעל בוועדת ההיגוי לבניית המדייטק.

ב- 1997 פרש לגימלאות.


 

עמוס שלפמן
שלפמן עמוס

נולד ב- 1940בכפר-סבא. שם למד וסיים את לימודי התיכון והיה חבר ב"בני עקיבא". ב- 1958 פנה ללמוד ראיית חשבון בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל-אביב. עם סיימו עבד כרואה חשבון במשרדים שונים בתל-אביב. ובשנת  1979החל לפעול כרואה חשבון עצמאי העוסק בביקורת וייעוץ מס של חברות ועמותות.

ב - 1968 נשא לאשה בת חולון ועבר להתגורר בחולון. כאן נולדו שלושה ילדיהם. בשנות ה 80-כיהן כיו"ר ועד ההורים של בית-הספר "שנקר" שבו למדו ילדיו. ב- 1979  הצטרף למועדון "רוטרי" בסניף חולון שם גילה פעילות התנדבותית ונבחר פעמיים לכהן כנשיא הסניף.

ב- 1991 הקים, במסגרת "רוטרי" חולון, את פרוייקט "עולם האושר" -  שליחת ילדים חולים במחלות שיש בהן סיכון חיים עם בני משפחתם לכפר חלומות באורלנדו, פלורידה  ארצות הברית. מפעל זה מנוהל על-ידיו עד היום.

מ-  1991 נשלחו לכפר החלומות מעל ל-  300  ילדים חולים ובני משפחותיהם. הוא נוהג לערוך ביקורי הכנה לכל משפחה בכל רחבי הארץ כדי להכשירם לנסיעה ולסייע בפתרון בעיותיהם המיוחדות.

זה חמש שנים שהוא משמש כיו"ר "אילן" בחולון. כן הוא ממלא בהתנדבות תפקיד גזבר עמותת שוחרי המרכז הרפואי וולפסון.

כרואה חשבון בהתנדבות הוא משמש גם בעמותת "סיירת הצנחנים", בעמותת הציירים בחולון ובעמותת "גג לחיות" בחולון.

expand שנה: 2005 - תשס"ה
אריה בלינדר
בלינדר אריה

נולד ב-1942 בארגנטינה, שם החל ללמוד בגן-ילדים יהודי בבואנוס-איירס. מ-1949 עד 1959,

בצד לימודיו ביסודי ותיכון ממלכתיים, למד גם ביסודי ותיכון (+סמינר) יהודי (ע"ש שלום

עליכם).

ב-1960 בא ארצה לשנת השתלמות בירושלים במכון למורים ע"ש חיים גרינברג ועם זאת הורה עברית 

לעולים חדשים בחבל עדולם וחודשיים עשה בעבודה בקיבוץ כפר-סאלד. בשובו ב-1961 לארגנטינה

שימש עשר שנים כמורה ומחנך בבית-הספר היסודי והתיכון "שלום עליכם" המרכזי וגם ריכז את

תיכון-הערב שלו ואת חוגי ההעשרה החינוכית מטעמו. נוסף על אלה היה סגן-מנהל בקייטנת "רמת

שלום" וכן בקייטנת כפר הנופש "קינדרלנד".

ב-1970עלה ארצה ופנה לבית-הספר הגבוה להשתלמות מורים שליד האוניברסיטה בירושלים וכן שקד

על קורסים רבים בנושאים ערכיים ומקצועיים. לאחר חמש שנות עבודה ברמלה החל ב-1973 לשמש

כיועץ פדגוגי ואור-קולי למרכזים פדגוגיים בלוד ובחולון. מ-1976 היה מחנך וסגן מנהל

בבית-הספר "שלום עליכם" בחולון ומ-1980 היה למנהלו עד 1995. ב-1996 ניהל את בית-הספר

"רמז" בחולון ומ-1997 עד 2003 ניהל את בית-הספר "שזר" בעירנו ובו אירגן תזמורת בת 450

תלמידים ("בית-ספר מנגן") והקים מרכז למורשת תרבות קהילות ישראל.

זכה בתעודת הערכה מטעם הסתדרות המורים על תרומתו הייחודית לבית-הספר ולחברה ועל גילוי

יוזמה ומעורבות בחיי הקהילה. כן קיבל שתי תעודות הוקרה מטעם "עם יפה עם אחד", שהוענקו לו

בכנסת על תרומתו לשיפור איכות החיים והחברה בישראל, ותעודת הצטיינות ממשרד החינוך המחוזי

על דוגמה ומופת בעשייה החינוכית ועל מסירות ותרומה סגולית למערכת החינוך.
ב-2003 פרש מעבדתו לאחר 43 שנים של עשייה פורייה בשדה החינוך.

מרדכי נתנזון
נתנזון מרדכי

נולד ב-1931 ביאסי שברומניה. בשנות מלחמת העולם היה ילד יהודי יחיד בבית-ספר רומני. ב-

1941 נשלח אביו למחנות עבודה ואחותו בת החמש מתה. אמו מתה עליו בנעוריו.

 ב-1946, היה מחברי הכשרת "השומר הצעיר" ששמה פעמיה לעלות ארצה על סיפון אוניית המעפילים

"רפיח" ובליל סערה טבעה בלב ים וניצוליה נאספו על-ידי משחתות בריטיות שהעבירום אל מחנה

הגירוש בקפריסין.

 בינואר 1946 הגיעו ארצה ובמלחמת העצמאות פעלו כהכשרה מגוייסת בקיבוצי הנגב הנצור ולאחריה

הצטרף לקיבוץ שובל. ב-1953, עקב משבר אידיאולוגי, עבר העירה והיה לפועל-בניין ופעיל מרכזי

בשמאל הסוציאליסטי בראשות ד"ר משה סנה. פעל בהתנדבות בקרב השכונות הדרומיות של תל-אביב

והדריך קבוצות נוער רבות. ב-1956 הצטרף למק"י, נבחר למוסדותיה המרכזיים ושימש כנציגה

בוועד הפועל של ההסתדרות.

 ב-1975 עבר לחולון משהחל לעבוד במפעל "קטרפילר" במקום, והיה יושב-ראש ועד העובדים וחבר

מזכירות מועצת פועלי חולון ובלט בקרב עובדי אזור התעשייה בעיר בהגנה על זכויות העובדים.

 ב-1988 נבחר למועצת עיריית חולון כנציג רשימת השכונות "עוז" וב-1993 שב ונבחר מטעם רשימת

ר"צ-מר"צ וב-1998 נבחר בראשות סיעתה בת שלושה נציגים.

 בפעילותו בעירייה בחר לעמוד בראש ועדת ההנחות כדי להיות לעזר למאות נזקקים, משפחות חד

הוריות ועולים חדשים. כיהן גם כיושב-ראש הנהלת המתנ"סים – "רשת קהילה ופנאי" וחברת מוסדות

חינוך.
כחבר במועצה ובהנהלת העירייה וכסגן ראש העיר היה שותף לעשייה הרבה ולמיזמים הגדולים

שהצעידו את חולון קדימה בעשור האחרון.

אברהם פיין
פיין אברהם

נולד ב-1931 בקובנה שבליטא וגדל בקהילה יהודית פעילה, לרבות לימודיו בבית-הספר היהודי

"שוואבה" בשפה העברית. בהיותו בן 10 פרצה מלחמת העולם. לאחר שאביו נחטף ונהרג ברחוב בידי

ליטאים נותר עם אמו ואחותו בגטו קובנה ומשם הועברו למחנה עבודה. כשחוסל הגטו נשלח, כנער

עם הגברים, למחנה דכאו בגרמניה ונדרש לעבוד כמבוגר. לקראת סיום המלחמה היה מהמשולחים

בצעדת המוות ששרדו לאחר 400 ק"מ לעבר אוסטריה.

ממחנה עקורים בגרמניה נאסף ע"י חיילי הבריגדה היהודית שהפעילו בית-ילדים באלפים

האיטלקיים. ב-1947 עלתה קבוצתו באוניית מעפילים "חיים ארלוזורוב", שנוסעיה גורשו למחנה

קפריסין, שם שהו כשנה ועלו ארצה. כאן פנו לקבוצת "השרון" (רמת-דוד), התגייסו לנח"ל וב-

1949 עלו להתיישבות בקיבוץ צאלים שבנגב, שבו ייסד את ענף עצי הפרי ומילא תפקידים מרכזיים.

בעודו עובד בקיבוץ, השלים באופן עצמאי תעודת בגרות אקסטרנית ופנה ללמוד באוניברסיטה

בירושלים כשהוא מקיים את עצמו ואת לימודיו. עם השלימו תואר שני בכלכלה ויחסים בינלאומיים

נתקבל לעבודה במשרד המסחר והתעשיה ומ-1960 שימש 5 שנים יועץ כלכלי לשר פנחס ספיר. ב-1965

מונה למנכ"ל בנק למלאכה והשתקע בחולון עיר מגורי רעייתו. את הבנק למלאכה ניהל 11 שנים.

לאחר מכן ניהל שנה את חברת "מוריץ-טוכלר" וב-1977 עבר לבנק ברקליס ובו מילא תפקידים שונים

עד למעמד עוזר למנכ"ל. ב-1996 פרש לגמלאות.

כל אותן שנים הקדיש מזמנו וממרצו לפעילות ציבורית בהתנדבות: ב-1974 הוא כיהן כיו"ר האגודה

למען החייל בחולון, שהקים והפעיל את ה"מועדון לחייל", ומ-1982 שימש כגזבר הסניף. בתוך כך,

מ-1982 היה שבע שנים יו"ר הנהלת התזמורת הקאמרית של חולון. בשנים 2001-1996 היה פעיל

העמותה להנצחת מחנות ההשמדה דכאו-לנדסברג-קאופרינג ועד היום הוא פעיל בהנהלת הקרן לרווחת

ניצולי השואה בישראל.

בחולון היה ממתנדבי העמותה למען הקשיש, בהסתדרות הגמלאים ובארגון משקיפי תנועה.
היום, כגמלאי, הוא שוקד על עבודת דוקטור במדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן.

ניסן שאלתיאל
שאלתיאל ניסן   

נולד ב-1932 בתל-אביב. למד וגדל בדרום העיר. את התיכון השלים בלימודי ערב מאחר שביום עבד כנער-שליח בעירייה. לימים פנה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן והשלים תואר ראשון במדעי המדינה וקיבל תואר בוגר המכון לשלטון מקומי.

בנעוריו היה חבר בתנועת הצופים. בגיל 16 הצטרף ל"הגנה" כגדנ"עי וב-15.5.1948 השתתף בהגנה על שדה דב ונפצע קלות בהפצצה מצרית על השדה.

בעיריית תל-אביב-יפו התקדם עד להיותו מנהל המחלקה לאירועים במשך 10 שנים והתנדב לרכז את הוועדה לאימוץ גיסות השריון מיום הקמתה. ב-1976 נתמנה כמנכ"ל החברה לפיתוח יפו העתיקה ושימש בכך 24 שנים עד פרישתו לגמלאות.

כתושב חולון, נמנה עם שבעת מייסדי אגודת המשתכנים בשיכון העממי ועמד בראשה. הוא שכנע את ראש-העירייה פנחס אילון להחליף את התאורה במסלול הכניסה לעיר מתאורת ליבון לתאורה כספית.

בצעירותו פעל נמרצות להחלת חוק-עזר בתל-אביב לאיסור עישון בבתי הקולנוע, שהונהג לאחר מכן כחוק ארצי.

ב-1999, לאחר 53 שנים בשירות הציבורי, פרש לגימלאות ונרתם ביתר מרץ לפעול בהתנדבות למען העיר. בין השאר, כתוצאה מטיפולו - קבע משרד הפנים כי תעודות פטירה יישלחו ישירות למשפחות.

כן גרם, בהתערבות ממושכת, שתאורה שפורקה במחלף חולות – בואכה העיר חולון – תורכב מחדש.

מפעילותו בהתנדבות יצויינו: חברותו במט"י (מרכז טיפוח יזמות) בחולון, כהונתו כיו"ר העמותה למען הקשיש בעיר וחברותו בועדת ההיגוי לבניית המדיטק. כחבר ועדת יום העצמאות העירונית הגה את רעיון קריית השמחה בעיר. נבחר לנשיא מועדון "רוטרי" המקומי והיה חבר הועדה לבחירת יקירי חולון וחבר ועדת ערר לארנונה במעמד שופט והוועדה לענייני עובדים בעיריית חולון.

expand שנה: 2004 - תשס"ד
ציפורה גליק
גליק ציפורה

נולדה ב-1935 בלודביפול, פולין, למשפחה מסורתית. עם פרוץ המלחמה הוכנסה משפחתה לגיטו והיא, כילדה רכה, שימשה כבלדרית להעברת מזון ליהודי הגיטו, שהיה מוסתר בתוך בגדיה. בטרם היותה בת שבע נרצחו הוריה וסבתה. אחיה הבכור ברח ליערות והיא נותרה לבדה והתחזתה כילדה פולניה וניצלה הודות לחסדיה של אשה נוצריה, שנאותה לשכן אותה בביתה. מאוחר יותר פגשה באחיה ביער והצטרפה אליו לשורות הפרטיזנים

בגיל 11 עלתה (ב-1946) לישראל בעליית הנוער והועברה לקיבוץ מרחביה ומשם לנהריה למוסד "נוה הילד" של "עליית הנוער". שם למדה ובגיל 15 עברה לקיבוץ מעברות והמשיכה בלימודי התיכון. שנתיים לאחר מכן החלה ללמוד כגננת בסמינר לוינסקי בתל-אביב וכעבור זמן קצר נשלחה כגננת למעברת עפולה עלית ובהמשך – בקיבוץ מעוז-חיים, שם עבדה כשנה ושם נישאה והקימה משפחה. אחרי שנדדה כגננת לקיבוץ נען הגיעה עם משפחתה לתל-אביב כגננת במעברת כפר שלם ובשכונת התקוה ובה בעת השלימה את לימודיה בסמינר לוינסקי

ב-1969 השתקעה המשפחה בחולון, שבה פתח בעלה מסגריה והיא פנתה לעבוד כגננת עד 1995. כאן יזמה אימוץ מועדון קשישים בקרית שרת ובעזרת הורי הגן הפעילה אותו במשך שנים. התנדבה לתת טיפול אישי למשפחות ולבודדים שנתקלו בבעיות קיום. עד היום היא מתנדבת פעילה בבית "להיות" ומשמשת כמרצה למבקרים בנושאי השואה וכן בעמותת "תנו יד לחבר" המסייעת למשפחות במצוקה ולילדי נזקקים

מדי שבוע היא מתנדבת ב"בית קשת" – מועדון לאנשים מוגבלים. באחרונה היא חברה ב"מועצת נשות חולון

יפה חרמוני
חרמוני יפה ז"ל

נולדה ב-1925 בתל-אביב ובה למדה בבית-החינוך לילדי העובדים והמשיכה בגימנסיה "בלפור". כחברת תנועת "המחנות העולים" יצאה להכשרה בקיבוץ מעוז חיים. משם פנתה ללמוד בבית-הספר לאחיות בביה"ח בילינסון וסיימה ב-1947 כאחות מוסמכת. היא שירתה בבית-החולים "העמק" בעפולה שבע שנים ובה בעת שימשה כמדריכת ביה"ס לאחיות במקום וכסגנית האחות הראשית

ב-1953 עברה עם משפחתה לחולון ושירתה כאחות במרפאות קופת-חולים בעיר והתקדמה בתפקידיה, לרבות בהדרכת אחיות, עד להיותה האחות האחראית לאיזור חולון, בת-ים, אזור ויפו. ב-1970 נתמנתה למפקחת על אחיות הקהילה במחוזות המרכז והדרום של קופת-חולים הכללית

ב-1976 פנתה ללמוד באוניברסיטת ת"א בביה"ס ללימודי המשך ברפואה ובה-1979 סיימה בתואר בוגר האוניברסיטה בחוג לסיעוד

לאחר פרישתה לגמלאות הייתה פעילה במזכירות "נעמת" ועודנה פעילה באגודת גימלאי חולון. במסגרת זו השתתפה בהפעלת מרכז יום לקשישים מוגבלים, ונטלה חלק בארגון פעילות המכללה של הסתדרות הגימלאים בחולון – בתכנון ההרצאות, בקביעת החוגים וביציאה לטיולים. היום מונה המכללה כ-300 גימלאים

במשך ארבע שנים התנדבה לסייע בתיוק ובסיווג חומר היסטורי בארכיון 'יד טבנקין' באפעל

לאחר פרישתה מעבודתה כאחות למדה שיטות שונות לריפוי עצמי ולריפוי הזולת והחלה לעסוק בטיפול המסייע לנזקקים להתמודד עם בעיות גופניות ונפשיות, ועורכת ביקורי בית לעזרת נזקקים

ב-1988 הוכתרה כ"יקירת ההסתדרות בחולון" וב-2002 הוענק לה אות ראש העיר למתנדב


 

שלומית כהן - אסיף
כהן - אסיף שלומית

נולדה בחולון, למדה בביה"ס היסודי "חנקין" וב"תיכון חדש". בוגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ת"א

החלה לפרסם משיריה בהיותה קצינת חינוך בשירות סדיר. פירסמה 41 ספרים לילדים, אגדות ושירה. בהם: "הצימוקים הם ענבים עצובים", "מחשבות שאינן רוצות לישון", "נשיקה בכיס", "חומפס", "הארנב ממושי" ועוד

מאות מיצירותיה משובצות בספרי הלימוד ובאנתולוגיות בארץ ובעולם. שיריה מולחנים ומבוצעים ע"י מיטב הזמרים בארץ. עשר הצגות לילדים הופקו מיצירותיה

ייחודה בא לידי ביטוי בכתיבת אגדות רחוקות עם טעם של פעם: "בארץ רחוקה ואחרת", או "היה היה מלך", סוגה ספרותית שכמעט נעלמה מן העולם. האגדות שלה מופקות לסרטי אנימציה בטלוויזיה

ספרה "מסיבה בגן העכברים" מייצג את ישראל בתוכנית "סיפורי שומשום מרחבי העולם", הסרט הוא הפקה משולשת של ערוץ הופ, הטלוויזיה הירדנית בשיתוף הטלוויזיה האמריקאית

במסגרת המיזם "גן סיפור" נחנך ברח' העבודה בחולון גן "הארנב ממושי" ובו הוצבו פסלי אבן, שיש וברונזה של ורדה גבעולי ואילן גלבר

מקיימת מפגשים ספרותיים עם ילדים ברחבי הארץ ובכלל זה ילדי חולון. לילדים היא מספרת שהשיר הוא מתנה והסיפור הוא חסד

זכתה ב-15 פרסים. בהם: פעמיים בפרס זאב, פעמיים בפרס ראש הממשלה. בשנת 1995 זכתה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום ספרות הילדים. בשנת 2003 זכתה בפרס פניה ברגשטיין

בשיר "נשיקה בכיס" כותבת שלומית

קח את הנשיקה / שמור אותה בכיס. – אם תלך לאיבוד / אם מישהו ירביץ / אם משהו יכעיס / יש לך נשיקה בכיס. – אם תהיה עצוב / אם דמעה של גשם / תרקוד לך על ריס / יש לך נשיקה בכיס

פנינה צדקה
צדקה פנינה

נולדה ב-1940 בשכונת נוה-צדק בתל-אביב כבתו של יפת צדקה – ראש הקהילה השומרונית בישראל. למדה בבית-הספר לבנות "יחיאלי" בנוה-צדק

ב-1950 עברה משפחתה להתגורר בלב חולות חולון ולאחר מכן עברה לגור בשכונת השומרונים בחולון בהיווסדה. ב-1945 החלה ללמוד בתיכון "קוגל" בחולון ולאחר מכן, ב-1958, פנתה ללמוד בסמינר הקיבוצים במסלול הוראה לכיתות גבוהות

ב-1961 החלה ללמד במעברה בבת-ים וכעבור שנתיים שבה לערש ילדותה משהחלה ללמד בשכונת נוה-צדק, שם גילתה רוב יוזמה ופעילות

ב-1965, עקב נישואיה – עברה להתגורר בשכם, שהייתה אז נתונה לשלטון הירדני ולאחר שנתיים – ב-1967 – עם מלחמת ששת הימים, היא חוזרת לחולון עם משפחתה ומשתקעת בה בשכונת השומרונים עד היום

כאן עבדה כמורה בבית-הספר "רמז" – 9 שנים, לאחר מכן בבית-הספר "ניב" שבו שימשה כמורה וכמנהלת עד פרישתה לגמלאות ב-1996. מאז היא מתמסרת בהתנדבות לפעולות סיוע לילדים המתקשים בלימודיהם, מופיעה כמרצה (בעיקר על עדת השומרונים) במועדוני גימלאים ומתנדבים בחולון ובמקומות אחרים. משתתפת כמרצה במיפגשי-עיון שונים על נושאים היסטוריים בתולדות עם ישראל וארץ-ישראל

ב-2003 זכתה בתעודת הוקרה מטעם מועדון "רוטרי" בחולון על התנדבותה וב-2004 קיבלה תעודת הוקרה והערכה מטעם האגודה למלחמה בסרטן – סניף חולון

 

expand שנה: 2003 - תשס"ג
זאב (וילי) אנדרמן
אנדרמן זאב (וילי) ז"ל

נולד ב-1927 בבוצ'אץ' שבפולין למשפחה ציונית, שם למד בבית-ספר עממי כללי וקיבל שיעורים

פרטיים ביהדות מפי רב.

כשפרצה מלחמת גרמניה הנאצית נגד ברית - המועצות (יוני 1941) החלו מיד הפרעות ביהודים.

משפחתו נתפזרה ונשלחה למחנות הסגר והשמדה. בזה אחר זה נהרגו אמו, אביו ואחיו והוא שרד

לבדו.

עם שובו לפולין (סוף 1944) הצטרף לתנועת גורדוניה - מכבי הצעיר והיה מפעילי "הבריחה"

להעלאת שארית הפליטה ארצה. עבר קורסים של ה"הגנה" בגרמניה והיה למדריך מטעמה לצעירי מחנות

העקורים בגרמניה.

ב - 1949 הגיע ארצה והחל לעבוד ב"סולל בונה" כמנהל האספקה בנגב ועקב כך עבר לגור

בבאר-שבע. ב - 1950 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. ב - 1952 השתקע בחולון עם נישואיו

לאישה חולונית. מ - 1954 נתקבל לעבודה במפעל "יובל - גד", כמנהל אספקה, עד סגירת המפעל ב

- 1964, כשהחל לעבוד בהנהלת חברת מכרות נחושת תמנע עד 1974 והמשיך בחברת-בת שלה "כבלי

ציון" עד פרישתו לגמלאות ב - 1996. מאז הוא מוסיף לתרום לחברה כמתנדב.

עשרות שנים הינו חבר מפלגת העבודה ופעל במוסדותיה העירוניים והארציים ועודנו ציר לועידה

וחבר המרכז. ב - 1962  נתמנה לועדה להרחבת הבנייה בדירות השיכון העממי בחולון. ב - 1970

נבחר לוועדה העירונית לרכש ובלאי עד היום וכן לועדת התברואה. מ - 1976 כיהן ארבע שנים

כיושב-ראש ועד ההורים המרכזי ב"תיכון חדש" (היום "אילון") ומקיים קשר פעיל עם המוסד עד

היום.

כניצול שואה היה ממקימי "בית-להיות" – בית עדות לשואה שהוקם בחולון ומפעיליו.

אריה דורון
דורון אריה

 נולד ב - 1912 בעיירה בפלך סלונים בפולין. היה חבר פעיל ב"החלוץ הצעיר" וב"החלוץ" ופעל למען הקרן הקיימת לישראל. עבר הכשרה בקיבוץ גרודכוב ליד וארשה ואירגן קיבוצי הכשרה חדשים בפולין ועלה ארצה ב - 1933.

בארץ פנה לעבוד במשרד הקבלני וב"סולל-בונה" עד 1953 והיה ממייסדיו ומעובדיו של נמל ת"א (1936). ב - 1953 עבר ל"מקורות" כמנהל אגף הרכישות עד פרישתו ב - 1978. נבחר לוועדי העובדים של חברות אלה והיה מפעילי הסתדרות הפקידים.

מ - 1937 חבר ב"הגנה" – ממתנדבי מגבית "כופר היישוב" – שעסק בהעברת סליקים ובהורדת מעפילים אל החוף. מ - 1941 נמנה עם אנשי חיל-השדה (חי"ש) של ה"הגנה" ובמלחמת העצמאות שירת בדרגת סגן בצה"ל כקצין אפסנאות במה"ד.

ב - 1948 השתקע בחולון ובה שימש כפקיד בהג"א והפעיל שירותי חירום.

עיקר פעילותו הציבורית היה בספורט – במסגרות "הפועל" (מ - 1933) ובמכביות. כן היה מפעילי התעופה בארץ (מ - 1937) ופעל בקלוב הישראלי לתעופה. שימש כמדריך ומנהל ענף ספורט האופניים בתל-אביב, בחולון ובת-ים ויצא בראש קבוצת הרוכבים מישראל לאולימפיאדת ספורט הפועלים באנטוורפן, בלגיה. מילא תפקידים מרכזיים במרכז "הפועל" ובהתאחדות לספורט והיה חבר בועדות כינוסי "הפועל" ובוועדות ארגון המכביות וזכה ב - 1974 בעיטור "לאיש כפועלו" מטעם מרכז "הפועל" וב - 1986 כ"יקיר הפועל" במחוז תל-אביב. ב - 1993 הוכתר כ"יקיר ההסתדרות בחולון" וב - 1999 זכה בהוקרה על תרומתו הרבה לקידום "הפועל" חולון.

מ - 1959 היה פעיל בועד ההורים של בית-הספר ביאליק ושלוש שנים עמד בראש ועד ההורים המרכזי של בתי-הספר היסודיים בחולון ונציגה בועד ההורים הארצי והיה ממארגני בית-הספר להורים בעיר.

מ - 1960 היה מפעילי ועדת התרבות של מועצת פועלי חולון ומ - 1965 - 1970 פעל במחלקת החינוך העירונית לרבות הנהלת התזמורת הקאמרית העירונית.

ד"ר עתידה זוסר-זילבר
זוסר-זילבר עתידה ד"ר

נולדה ב - 1938 בלטביה להורים ציונים, לימים אסירי ציון. בהיותה בת שלוש נשלח אביה, שהיה ממפקדי בית"ר בלטביה, למחנה כפיה ברוסיה והיא ואמה הוגלו לסיביר. שם למדה בבית-ספר יסודי והמשיכה ללמוד ברוסיה התיכונה – מקום שהותר למגורי אביה, שב - 1949 נעצר שוב באשמת "פעילות אנטי סובייטית", נאסר והוגלה לסיביר והמשפחה בעקבותיו.

ב - 1952 ברחה בחשאי מאזור נידח בסיביר ושבה לריגה, בירת לטביה, שבה סיימה להתמחות ברפואה פנימית. בתוך כך שבה המשפחה והתאחדה בריגה.

ב - 1972, לאחר סירובים חוזרים ונשנים, ניתן למשפחה לעלות ארצה. לאחר שהייה במרכז קליטה בדימונה באו להשתקע בחולון. ב - 1973 החלה לעבוד כרופאה פנימית מחלקה של פרופ' ברונר, תחילה בבית-החולים דונולו ביפו ומ - 1980 בבית - החולים וולפסון בחולון, שם תפקדה כסגנית וכמנהלת בפועל של מחלקה פנימית א'. לפני שנה נתמנתה כמנהלת במחלקה פנימית ח' ובה עודנה מוסיפה לעבוד.

מ - 1988 היא משמשת כרופאת משפחה בקופת-חולים כללית בקרית-שרת.

מ - 1990 התמסרה לקליטת גלי העלייה מברית - המועצות שהתבטאה במיוחד בהגשת עזרה רפואית ובסיוע לסידורם בעבודה.

פעמיים זכתה בפרס עובדת מצטיינת ואף נבחרה כ"סגנית עובד מצטיין ארצי".

אהרון עזרא
אהרון עזרא

נולד ב - 1938 בקהיר בירת מצרים, שם למד בבית-ספר אמריקאי ובמקביל בתלמוד-תורה בלימודי

ערב. כבן 9 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בשכונת התקוה בתל-אביב. שם המשיך בלימודי ערב

והשלים בגרות-אקסטרנית.

כבן 14 נתקבל לעבודה בעיריית תל-אביב כנער שליח ועוזר-פקיד ונבחר כיושב-ראש ועד הנערים

בעירייה. בה בעת היה לכתב בענייני נוער שונים ובבטאון עובדי העירייה. את שירותו בצה"ל החל

ב - 1956 – השתתף במבצע "סיני", שירת במשטרה הצבאית והוסיף לשרת 30 שנה במילואים. עם

שחרורו, עבד כמנהל חשבונות במשרד רואי - חשבון וב - 1961 היה ממקימי תנועת נוער "אור

התקוה" להצלת ילדים משוטטות ברחובות.

ב - 1963 עברה משפחתו לחולון ובה היה ממקימי בית-הכנסת הגדול "אהבה ואחוה" וממייסדי החוג

למען החינוך הדתי. ב - 1975 הצטרף לתנועת "זהב"י" (זכויות המשפחות ברוכות הילדים), הקים

את סניפה בחולון והיה מפעיליה המרכזיים באזור ובמדינה כולה. ב - 1992 נבחר ליושב-ראש

התנועה ועמד בראשה שש שנים.

ב - 1988 יזם רשימה עצמאית ונבחר למועצת עיריית חולון וכיהן בהנהלתה. שימש יו"ר ועדת

הרווחה וחבר בועדות החינוך והכספים במשך שתי קדנציות. ביוזמתו שופצו משרדי הרווחה לעשותם

ראויים לקהל ובמבנה של קבע. בהשפעתו הונהגו בחולון הנחות ניכרות למשפחות ברוכות ילדים

במסי עירייה, באגרות חינוך, קייטנות ופעילות תרבות והוקמה קרן מלגות להשכלה גבוהה לילדי

זהב"י ונשלחו מאות סטודנטים ללמוד באוניברסיטאות. הוקם מרכז למידה לאלפי תלמידי תיכון

למניעת נשירתם מבתי-הספר. ב - 1994 זכתה זהב"י בפרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים.

כיהן כיו"ר חבר השופטים להענקת מגן ראש-העיר למתנדבים בחולון וחבר הועדה המייעצת למתן אות

הנשיא למתנדב.

 

מרים תעסה-גלזר
תעסה-גלזר מרים

נולדה ב - 1929 בתימן. ב - 1934 עלתה משפחתו ארצה והשתכנה בנוה-צדק. למדה בבית-הספר לבנות

ולאחר מכן בגימנסיה הדתית "תלפיות" ועם סיומה פנתה לסמינר למורות לוינסקי, אך כעבור שנה

הופסקו לימודיה עקב חברותה באצ"ל, שבו פעלה מ - 1945.

ב - 1948 נשלחה לירושלים להשתתף בהגנה על העיר ועם שובה (1949) הייתה למדריכה ולחברת

ההנהגה הארצית של בית"ר ולאחר מכן מילאה שירות קצר בצה"ל.

ב - 1950 החלה לעבוד כמורה בבתי-ספר בסביבות תל-אביב ושלושים שנה כמחנכת וכמנהלת כפר

הנוער יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב. במקביל לימדה מ - 1976 מקרא במכללה על-שם לוינסקי עד

1980 משנבחרה לכנסת ברשימת הליכוד. עם זאת סיימה תואר ראשון באוניברסיטה העברית ותואר שני

בארצות-הברית.

ב - 1968 השתקעה עם משפחתה בחולון ולימים צויינה לשבח על פעילות מיפעל תהיל"ה (חינוך

לבוגרים) בעירנו. כחברת הכנסת ה - 10 וה - 11 כיהנה כסגנית שר-החינוך ושקדה, בין השאר, על

הקניית מעמד אקדמי לסמינרים ונאבקה בליקויים במיבנה החינוך שהתבטאו בכשלי האינטגרציה של

חטיבת הביניים ובאי-הגישור על פערים חברתיים שגרמו לירידה ברמת הלימודים. כן פעלה כיושב -

ראש ועדה בין - משרדית שבדקה חמש שנים מטעם משרד החינוך את בעיות הכיתות המיסטיות בישראל.

כיושב - ראש ועדת העלייה והקליטה התמסרה לקליטת העולים מאתיופיה ולמען עליית יהודי ברית -

המועצות.

מטעם מפלגתה הייתה יו"ר ארגון נשי חירות וחברה בהנהלות מוסדות הליכוד ונבחרה להנהלת ברית

חיילי האצ"ל. בפעילותה הציבורית פעלה ברשות למלחמה בסמים ועמדה בראש קרן לב"י. נמנית עם

חברי המועצה להנצחת זכר נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה ובמרכז להנצחת זכרו של מנחם בגין ז"ל.

 

expand שנה: 2002 - תשס"ב
משה איתמרי
איתמרי משה

נולד ב- 1919 ברומניה. בעודו תינוק התייתם מאביו וגודל בידי אמו בבית מסורתי. למד בבית ספר יהודי והמשיך בלימודי מינהל ומסחר בבית ספר כללי. מגיל 8 נמנה עם חברי "השומר הצעיר" בעירו בקאו.

מ- 1936 שימש כנציג "החלוץ" בעירו עד לחיסול תנועות הנוער החלוציות ב- 1938. עם פלישת הנאצים לברית המועצות, בשיתוף הצבא הרומני, נשלח למחנות עבודת כפייה, שם נרתם לפעילות מחתרתית וציונית. עם השחרור (1944) יסד בבוקרשט את התנועה הבוגרת של "השומר הצעיר" בשם "בני עבודה".

ב- 1946 עלה ארצה באוניה "כנסת ישראל" שמעפיליה הוגלו לקפריסין ובאוקטובר 1947 עלה עם קבוצתו ארצה – תחילה להכשרה בקיבוץ רוחמה ולאחר מכן להקמת קיבוץ ברקאי בפתח ואדי-ערה. עם בואו התנדב ל"הגנה" ואף השתתף בפלוגת עזרה שיצאה לעזרת קיבוץ נגבה, שנלחם בפולש המצרי.

ב- 1957 עבר עם משפחתו לחולון והועסק כמבקר חשבונות מטעם ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת. במלחמת ששת הימים שימש כקצין במפקדת הג"א בחולון. ב- 1970 יסד בחולון את "ארגון משקיפי התנועה" של המועצה הלאומית למניעת תאונות. עד היום הוא מכהן  כמזכיר סניף חולון של המועצה הלאומית למניעת תאונות ועל אלה זכה עם ארגונו במגן ראש-העיר.

כן התנדב לקליטת העולים מרומניה בחולון. היה מראשי הפעילים במתנ"ס קליין בתל-גיבורים, וב- 1993 עוטר כיקיר ההסתדרות בחולון.

היום הוא פעיל כשופט מטעם המועצה לישראל יפה.

הניה גיל
גיל הניה

נולדה ב- 1919 בצפת, בת למשפחת יפה, מותיקות היישוב בארץ. ב- 1922 עברה המשפחה להתגורר ביפו, שבה סיימה את בית הספר "אליאנס" בונה-צדק. לאחר שנישאה ליקיר חולון דוד גיל שבו לגור בצפת וביתם שם היה מרכז  לפעילות חברתית ומוקד לצורכי ה"הגנה", לרבות מחסן מרכזי. ב- 1947 עברה המשפחה לחולון והשתכנה בקריית עבודה. כאן השתלבה בפעילויות ההסתדרות וה"הגנה" ונטלה חלק במאבק על ה"פילבוקס" בתש"ח.

לאחר קום המדינה ובגבור העלייה הוטל עליה, כעובדת משרד הביטחון, להקים בחולון לשכת גיוס לצה"ל למען צעירי העיר ותושבי המעברה. כשהתעוררה בעיית התעסוקה לנשים נחלצה מטעם ההסתדרות להקים מחלקת פועלות בלשכת העבודה – גייסה מקומות עבודה לנשים בתעשייה, בחקלאות ובמשק –בית ופיתחה הדרכה לנשים להקניית מיומנות בעבודות שלא ידעון, אגב יציאה אתן לעבודות השדה והבית. 

כן פעלה גם לנוכח מצוקת האדם העובד ובעיקר העולה החדש, הזקוק לעזרה חומרית ולתמיכה כספית, כשנענתה ונחלצה להקים סניף "משען" של ההסתדרות בחולון. כך הקימה קרן לעזרה הדדית שהעניקה הלוואות לאורך זמן ובתשלומים נוחים. כמו כן הקימה ב"משען" מועדון חברים/ות שבאו לבלות בו מדי יום בפעלויות מגוונות. 

כדי למלא גם את הצורך בהנהגת פעילות גופנית בחוגיה, פנתה למכון וינגייט ועברה קורס מרוכז למדריכי חינוך גופני, ומאז ועד היום היא פעילה בהדרכת קשישים בחוגי פעילות גופנית. 

זכתה באות הצטיינות על פעילותה למען הגימלאים, עוטרה כ"יקירת משען" בחולון והוכתרה כ"יקירת ההסתדרות" בחולון. 

איבן ורנטיץ'
ורנטיץ' איבן

נולד ב- 1927 בעיירה טופוסקו שליד זאגרב, בירת קרואטיה. שם למד בבית-ספר יסודי וכמעט השלים את לימודי התיכון, שנקטעו עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנות המלחמה לחם אביו בשורות  הפרטיזאנים של טיטו. 

ב- 1943 פגש בקבוצת יהודים שכללה את  מי שהייתה לימים בת-זוגתו עם אמה ובתה ודודתה. הן ברחו, ככל יהודי קרואטיה מאימת רדיפות האוסטאשים הפרו-נאצים והגרמנים. הוא הסתיר אותן בביתו והתמיד בכך עד סוף המלחמה, כשהוא מוסיף ומציל עוד פליטים יהודים – יחידים ומשפחות – החבים לו את חייהם. 

עם תום המלחמה עבר לבלגרד ועסק במסחר. ב- 1963 החליט לעלות ארצה ולהצטרף אל האשה שהציל עם משפחתה בקרואטיה, לאחר שנתאלמנה. כאן הקימו את ביתם בחולון והשתלבו בעבודה. הוא החל לשמש כאיש  אחזקה בבניין המרכזי של בנק לאומי בתל-אביב. ב- 1970 הוכר על-ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם ולימים נבחר  כיושב-ראש ארגון חסידי אומות העולם בישראל הדואג  לצרכי קיומם של עשרות חבריו. בין השאר פעל להקצאת חלקה מיוחדת לקבורתם בקרית שאול. 

עיריית חולון גם היא נטעה חורשה וגן להנצחת חסידי אומות העולם בחולון שבה ניטעו עצים על שמם. 

מיום הקמת "בית להיות" הריהו אחד מפעיליו המרכזיים כמרצה על נושאי השואה לפני קבוצות תלמידי תיכון המבקרים במקום. 

 

מאיר צובארי
צובארי מאיר

נולד ב- 1933 בתימן וכעבור חודשים אחדים עלתה משפחתו ארצה, בראש שבע משפחות יוצאי תימן שהתיישבו בשכונת מולדת בחולון, שם למד בבית-ספר של זרם "המזרחי" ובכתה ח' עבר לבית-הספר שנקר וסיים לימודיו במחזור ג'. לאחר מכן למד פקידות ואת לימודי התיכון השלים בתיכון עירוני-ערב  א' בתל-אביב והוסיף להשתלם בנושאם הקשורים בעבודתו. 

לאחר מכן פנה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לבוגר החוגים לספרות ולמקרא. שעליהם הוסיף קורס להנחיית מורים לתנ"ך. כנער הצטרף לגדנ"ע ובמלחמת העצמאות – כמ"כ קשר – מילא תפקידי שמירה בחזית חולון. כן טיפל בקליטת נוער במעברת חולון וטיפל בנוער שכונות דרום ת"א. בצה"ל שירת בחטיבת "גבעתי" כמפקד מחלקת חבלה, ובמילואים – שימש בין השאר כקצין מבצעים בנפת מקוה ישראל. את עבודתו החל כנער-חניך והיה פקיד במשרד המדפיס הממשלתי. ב- 1952 החל בהוראה במשרה חלקית בבית-הספר "יסודי התורה" בשכונת הבלוקונים בחולון ומשם – כמורה בביה"ס "תורת משה" בשכונת התקוה ובביה"ס "ישורון" בחולון. 

ב- 1963 היה סגן מנהל ביה"ס הכללי חנקין בחולון, שם הפעיל את בית התלמיד ואת בית-הספר להורים, ומ- 1972 ניהל את ביה"ס הכללי "המגינים", שבו יזם והפעיל את יוח"א (יום חינוך ארוך) כמוסד יחיד בסוגו בחולון וכדגם ייחודי בארץ. הקים חדר עיון, יסד מקהלה ועוד. 

מטעם משרד החינוך היה חבר בועדה לחינוך חברתי ובועדה העליונה להוראת המקרא. ב- 1980 נקרא כמפקח –מדריך להפעלת יום-לימודים ארוך בתל-אביב-יפו. משדה החינוך עבר אל ענף הביטוח ובצד עבודתו בחברת ביטוח שימש כמרצה במכללה לביטוח ובמכון להכשרת הסוכן בנושא: ביטוח סוציאלי בישראל. 

ד"ר בולסלב קנובל
קנובל בולסלב ד"ר  

נולד ב- 1935 בוארשה, פולין, והיה מהניצולים ששרדו מגיטו וארשה. ב- 1952 פנה ללמוד באקדמיה לרפואה בפולין, שאותה סיים ב- 1958 בציון לשבח. ב- 1959 עלה ארצה והתמחה בבית-החולים "הדסה" בתל-אביב כרופא-בית במחלקה פנימית. 

ב- 1960 החל בשירות סדיר בצה"ל כקצין רפואה. השלים קורס קצינים ושנה אחת שימש כרופא בה"ד 1. לאחר שחרורו הוסיף לשרת כל השנים במילואים. מ- 1962 עבד בבית-חולים הממשלתי "דונולו" ביפו, שבו החל כרופא –בית ולאחר שקיבל מומחיות ברפואה פנימית (1966) – סיים כרופא ראשי במחלקה פנימית. 

ב- 1963 היה לתושב חולון והקים בה משפחה. ב- 1976 השתלם חצי שנה במכון ההמטולוגי ב"דונולו" ולאחר מכן – שנתיים בחוג לפרמקולוגיה  ופיזיולוגיה באוניברסיטת ת"א, שם השתתף במחקרים בנושאי הלב וכלי הדם. 

מ- 1980 שימש כמנהל מחלקה פנימית בבית-החולים וולפסון בחולון. במקביל – נתמנה כמרצה לרפואה פנימית באוניברסיטת ת"א שהועלה ב- 1994 לדרגת מרצה בכיר קליני. מ- 1962 עסק 40 שנה בהוראה לסטודנטים לרפואה במחלקות מסונפות לאוניברסיטת ת"א בבתי החולים "דונולו", "צהלון" ו"וולפסון" – למתמחים, לרופאי קופת – חולים, לרופאים משתלמים ועוד. שנים רבות משמש יועץ בפרמקולוגיה קלינית למחלקות בית-החולים בתפקידו כיו"ר ועדת התרופות וכחבר ועדת התרופות הארצית. שנים רבות הוא חבר ועדת הלסנקי, ומזה שנים עומד בראשה. כן הוא פעיל בכנסי החברה לרפואה פנימית. 

במשך שנים כיהן כיו"ר ועדת הבריאות של עיריית חולון ושימש כתובת מזומנת לתושבי חולון לפניות  בבעיות ברפואה פנימית ופרמקולוגיה קלינית. מאז פרישתו לגימלאות (2000) מוסיף לשמש בכל תפקידיו לרבות ניהול מחלקה פנימית. פירסם כ- 60 חיבורים מדעיים בתחומי התמחותו בבטאונים רפואיים בארץ, בארה"ב ובאנגליה. 

expand שנה: 2001 - תשס"א
עמנואל אהרוני
אהרוני עמנואל

נולד ב- 1926 בירושלים, שם למד בבית –הספר לבנים. מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד", שמטעמה יצא לחברת נוער בקבוצת רמת-יוחנן, שם השלים את לימודיו התיכוניים-החקלאיים והצטרף ל"הגנה".

ב- 1944 יצא עם חבריו להשלים את קבוצת אלומות-פוריה. ב- 1946 נשלח להדריך בסניף "הנוער העובד" בתל-אביב ומיקד את פעילותו בשכונות ובפרברים. כאיש החי"ש ב"הגנה" שירת בצה"ל ביחידת חבלה מפרוץ מלחמת העצמאות והשתתף בפעילות בחזית 5 (חולון) וכן במבצע "דני" ונפצע בקרב בעמק איילון.

ב- 1954 הקים את משפחתו בחולון והיה ממשתכניו הראשונים של השיכון העממי. כאן נבחר לרכז התרבות של מועצת הפועלים. בתפקידו זה נתן יד להקמת החברה לחקר המקרא בחולון, יזם את עריכת התערוכות והקונצרטים בעיר, יסד מקהלה, חוג דרמאתי, תזמרות כלי נשיפה, ופרש רשת חוגי השכלה במרכז חולון ובשכונותיה. כן יסד את סניף החברה להגנת הטבע ועשרים שנה עמד בראשו. ב- 1980 הקים את המכללה לגימלאים  וניהלה במשך עשר שנים. ב- 1985 נמנה עם מקימי המוזיאון ההיסטורי של חולון בבית הרצפלד והיה מיוזמי "יד להגנה" באתר חוסמסה.

ממחברי החוברת י"ב אתרי ההגנה בחולון. כן היה ממחברי הספר "חולות ותל – סיפורה של ה'הגנה' בחולון ובמקוה ישראל". מ- 1998 הוא עומד בראש ארגון חברי ה"הגנה" בחולון.

ב- 1993 עוטר כיקיר  ההסתדרות בחולון ונבחר כ"מתנדב השנה" של ארגון "הליונס" בישראל  שהוא נמנה על פעיליו בחולון. ב- 1997 יסד את חוג  "מעגל" למרותקים לכסאות גלגלים והוא להם אב ודואג, מדריך ומנחה.

ב- 1999 הוענק לו מגן ראש העיר כ"יקיר המתנדבים".

עמנואל גורנר
גורנר עמנואל  

נולד ב- 1933 בסופיה, בולגריה, למשפחה ציונית. הוריו שימשו כמורי עברית בבית-הספר העברי בסופיה שבו הוא למד עד פרוץ מלחמת העולם, שאז גורשה משפחתו לעיר שדה. ב- 1945 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחולון. הוא למד בכפר הנוער בן-שמן ושהה שם בתקופת המצור במלחמת העצמאות.

בחולון למד בביה"ס ביאליק, וסיים במחזור ב' בתיכון קוגל. בנעוריו היה פעיל בחיי התרבות בחולון כמפעיל להקות מחול ומרקיד בחגיגות עם, כמנגן ואיש תזמורת וכמארגן חוגי דראמה. היה ממארגני חגיגות העצמאות בחולון בשנות החמישים.

עם גיוסו לנח"ל פעל כשליח בתנועת "הנוער העובד" ויצא עם חבריו להשלמת קיבוץ ניר-אליהו ליד קלקיליה. מ- 1958 שימש במשך שנתיים כמדריך חברתי בכפר הנוער גלים ליד חיפה. ב- 1960 פנה ללמוד ספרות עברית ואמנות התיאטרון באוניברסיטת ת"א בראשיתה ובה בעת החל להורות בבית-הספר "גאולים" בחולון. לאחר שהוסמך להוראה נתמנה כסגן-מנהל בית-הספר ביאליק בעירנו וב- 1967 נקרא לנהל בית-ספר באור יהודה ועוד 14 שנים ניהל את בית-הספר ביאליק בתל-אביב ולאחריהן נתמנה כמפקח על בתי הספר במחוז תל-אביב. ב- 1986 שב לכפר גלים וניהלו שנתיים שלאחריהן חזר לאזורנו כמפקח וכממונה על אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) במחוז. בתפקידו זה טיפח שיטות הוראה מתקדמות ועשה רבות להגדלת אחוז מסיימי הבגרות בחולון באמצעות פתיחת כיתות מיוחדות לכך והכשרת מורים למטרה זו.

מאז פרישתו (1988) הוא משמש כיועץ אמנותי- חינוכי למוזיאון הילדים הישראלי בחולון ויו"ר הועדה להענקת מלגות למצטיינים בתחום המדעים.


 

אליעזר צבי זיכרמן
זיכרמן אליעזר צבי

נולד ב- 1927 בטרנסילבניה – אז ברומניה – למשפחה דתית. למד ב"חדר" ובבית ספר כללי. כבן 14 עד 18 למד בישיבה גדולה בטושנד. ב- 1939 גוייס לצבא הרומני, לחיל התותחנים, ושירת בו שנה עד שכבשו ההונגרים את טרנסילבניה ואז החל לעסוק במסחר בבודפשט. מנעוריו היה חבר "בני-עקיבא" ולאחר מכן פעיל ב"הפועל המזרחי".

ב- 1942 נשלח על ידי ההונגרים לגדוד עבודת-כפייה בביצוע חפירות בקו החזית ברוסיה. בפברואר 1943 נפל בשבי הרוסים ונכלא במחנה שבויים.

ב- 1944 גוייס מטעם הסובייטים לגדוד של רומנים שנטל חלק בשחרור רומניה.

ב- 1948 נאסר בידי המשטר ברומניה על כוונתו לצאת לישראל ונכלא לשלוש שנים. עם שחרורו פנה ללמוד מינהל עסקים במשך שנתיים.

ב- 1961 עלה עם משפחתו ארצה והחל לעבוד בבנק המזרחי כסגן וכמנהל סניף נאות רחל עד 1987, עת פרש לגימלאות. ב- 1975 נבחר מטעם המפד"ל למועצה הדתית בחולון ומ- 1979 כיהן כסגן יו"ר המועצה עד 1993. בתפקידו זה הקים בית-ספר דתי "בית –דוד", שבו מתחנכים מאות ילדים, הנקרא על שם הרב דוד-שמעיה ויין זצ"ל, שכיהן ל"ב שנים כרבה הראשי של חולון, ומכיל גם כולל אברכים.

היה פעיל בהנלת סניף חולון – תחילה ב"הפועל המזרחי" שהיה למפד"ל ועד היום הוא נמנה עם חברי מרכז המפד"ל.

סילביה פישר
סילביה פישר

נולדה בפרנקפורט ע"נ מיין בגרמניה למשפחה דתית ציונית. בילדותה עברה משפחתה לאנטוורפן, בלגיה. שם למדה בבתי-ספר כלליים וכתלמידת תיכון נקטעו לימודיה בפרוץ מלחמת העולם השנייה. כחברה ב"בני –עקיבא" יצאה עם חבריה להכשרה עד 1942, כשנאלצו לברוח ולהסתתר בפני הנאצים. אמה וארבעת אחיה ואחיותיה נשלחו לאושוויץ  ונספו שם; ואילו היא ובעלה-לעתיד הסתתרו בעליית גג בבריסל ובתוך כך נחלצו לסייע במחתרת לפעולות תנועת ההתנגדות (ה"רזיסטאנס").

בסוף 1943 הוברחו לשוייץ ושהו במחנות פליטים. שם התנדבה עם בעלה להקים מוסד לילדים שנחלצו מברגן-בלזן  לשוייץ ולאחר המלחמה קלטו עשרות נערים שניצלו  ממחנה בוכנוואלד.

בטרם עלייתם  ארצה השתלמה כאחות מיילדת ובשנת 1952 עלו ארצה והתיישבו בחולון. שלוש שנים עבדה בבית-החולים צהלון ביפו. לאחר מכן עברה לקיבוץ סעד בנגב משנתמנה בעלה לרופא-ספר באזור.

ב- 1958 חזרו לחולון וכאן החלה לייסד ארגון מתנדבות לעזרת המאושפזים בבית-החולים "דונולו", שממנו התפתח ארגון יע"ל (יד עזר לחולה). עם הקמת בית-החולים וולפסון העבירה את פעילותה לשם כשמספר המתנדבות והמתנדבים גדל והולך עד כדי 400 איש ואשה ומשמש דגם לחיקוי לבתי-חולים אחרים בארץ. בפעילותה זו זכתה לעידוד רב ומתמשך מידי פנחס איילון, ראש עיריית חולון.

ב- 1982 יזמה עם בעלה, בתמיכת ארגון "רוטרי", שיגור משלחות של ילדים חולי סרטן בלויית משפחותיהם לבילוי בחוה בפלורידה ולבידור ב"דיסניוורלד".

ב- 1998 זכתה באות הנשיא למתנדב.

רות רוטשילד
רוטשילד רות

נולדה ב- 1928 בבאזל, שוייץ, להורים יוצאי גרמניה, שהיו ציונים פעילים. ב- 1939 שבו בני משפחתה לגרמניה וב- 1935 עלו ארצה והשתכנו בשכונת בורוכוב, שבה פיתחו משק עזר וניהלו פנסיון. שם למדה בבית-החינוך לילדי העובדים והייתה חברת "הנוער העובד".

לאחר השלמת לימודי התיכון בגימנסיה "אוהל שם" ברמת –גן ולאחר שהוכשרה והוסמכה כמורה, החלה לעסוק בהוראה פרטית ועם בואה לחולון, ב- 1947, החלה להורות אנגלית וציור בבית-חינוך ב' (היום ביה"ס גורדון) שבו היתה למורה כללית והתמידה כמורה 37 שנים. לימים פנתה ללמוד באוניברסיטה העברית וקיבלה תואר ראשון.

בבואה לחולון התנדבה ל"הגנה" ומילאה תפקידי עזרה ראשונה בעמדות בשכונת גרין. במלחמת העצמאות התנדבה ללמד עברית את אנשי גח"ל ומח"ל שעלו ארצה ללחום למענה מבלי להכיר את שפתה.

 נמנתה עם נשות "רוטרי" בחולון, כיהנה שנה כנשיאתו והשתתפה בפעולותיו, לרבות הסיוע לילדים חולי סרטן בבית-החולים וולפסון. שנים רבות שימשה בהתנדבות כמורה פרטית לילדים טעוני טיפוח ולעולים חדשים. עם בעלה יצרה משפחה אומנת שאימצה ילדים מוכי גורל. הרצתה להופיע בהרצאות לגמלאים במועדונים שבחולון ולארגן להם טיולים והייתה מורה לנשות תהיל"ה במשך שלוש שנים.

משנות ה- 60 התמסרה לטיפוח  יחסי הידידות של חולון עם העיר וודינג בגרמניה שהייתה לעיר תאומה לחולון. עד היום היא שוקדת על זיקה זו שעליה עוד הוסיפה ויצרה קשר מיוחד בין בית-חולים בברלין לבין בית-החולים וולפסון.

expand שנה: 2000 - תש"ס
יוסף ברנהולץ
ברנהולץ יוסף

נולד ב- 1926 בלומז'ה, פולין. שם למד בבית-ספר עברי מסורתי וציוני "תורה ודעת" והמשיך לימודיו בגימנסיה עד פלישת הגרמנים לברית-המועצות ( 1941), שאז הוגלתה משפחתו לקזכסטאן, בדרום סיביר ולאחר מכן לאוזבקיסטאן, שם השלים את לימודי התיכון.

לאחר המלחמה שב לפולין ופנה לחוות הכשרה של "הנוער הציוני", שהיה ממדריכיה, ועוד שלוש שנים שהה במחנות שארית הפלטיה בגרמניה, שבהם שימש כמורה למקצועות עבריים ולטבע.

ב- 1949 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בבת-ים והוא נתמנה כמנהל בית הספר היסודי לילדי עולים בכפר הנגיד, ליד רחובות. לאחר שלימד בנחלת-יהודה ובבת-ים, התמנה ב- 1961 למנהל ביה"ס התיכון החדש (היום ע"ש פ' אילון) בחולון, שאותו ייסד והתמיד בו 25 שנים עד לפרישתו  (1986). ב- 1961 עיבד ויישם שיטות חדשניות בהוראה בשיתוף מכון וייצמן למדע וב- 1971 ערך תכנית לימודים חדשה ללימוד תנועת העבודה, שאומצה על-ידי משרד החינוך. ב- 1954 פנה ללמוד באוניבסיטה העברית בירושלים, קיבל תואר ראשון במדעי החברה והוסמך להוראה.

ב- 1987 כגמלאי, נקרא לנהל את אגף החינוך בעיריית ראשון-לציון עד 1994. גם היום עודנו יועץ לכלכלת חינוך ליד ראש העירייה שם.

במשך עשרות שנים התמסר לקליטת עלייה לרבות קליטת מורים ותלמידים במערכת החינוך. כן היה פעיל שנים במאבק למען עליית יהודים מברית-המועצות.

ב- 1981 זכה בתעודת הוקרה מטעם משרד החינוך והתרבות על טיפוח יוזמות מבורכות במערכת החינוך ועל פעילות יוצרת כמנהל התיכון בחולון.

הנרייטה (הני) הרשברג
הרשברג הנרייטה (הני)

נולדה ב- 1911 בברלין, שם למדה בבית-ספר כללי לבנות ולאחריו – בבית-ספר תיכון למסחר והחלה לעבוד כפקידה

בבנק. ב- 1936 נישאה לקורט הרשברג – פעיל ציוני – ויצאה עמו להכשרת "החלוץ" בהמבורג, שם הכינו עצמם

לעלייה ארצה.

ב"ליל הבדולח" (9.11.1938 ) נאסרו בידי הנאצים ובעלה נשלח למחנה הריכוז זאקסנהאוזן. עם שחרור, כעבור

חודשיים, פנו להכשרת "החלוץ" בדנמרק ולאחר כיבושה בידי הנאצים היו מן הניצולים שהוברחו בעזרת הדנים

לשוודיה, שם שהו בהכשרה שש שנים עד עלייתם ארצה ב- 1949.

עם בואם השתקעו בחולון, בשכונת גרין, ובעלה – גנן במקצועו – החל לעבוד במחלקת הגנים של העירייה. ב- 1956

פנתה לעבוד במשרד עורכי-דין בתל-אביב והתמחתה בהסדרי פיצויים מגרמניה עד לפרישתה ב- 1989.

בשנות ה- 60 יזם קורט הרברג את קשרי הערים התאומות של חולון – תחילה עם ברלין-וודינג ולאחר מכן עם העיר

האנמונדן. מאז ועד היום היא פעילה בטיפוח קשרי הידידות עם הערים התאומות ואירוח המשלחות השונות המגיעות

לחולון, תחילה לצדו של בעלה ולאחר מותו (1991) בכוחות עצמה. כל חליפת המכתבים והשקידה על התרגומים

לגרמנית נעשית על-ידה בהתנדבות ובהתמדה הראויה לשבח.

עד היום היא פעילה בליגה לידידות ישראל-דנמרק ובליגה לידידות ישראל-שוודיה.

דב וינקוב
ויניקוב דב ז"ל

נולד ב- 1908 בברסט-ליטובסק (אז: רוסיה) למשפחה ציונית פעילה. למד בבית-ספר פרטי פולני עד לגמר התיכון ועם זאת למד לימודי יהדות. ב- 1931 נסע לצרפת להתמחות בהנדסה.

שנים אחדות נמנה עם אוהדי בית"ר בעירו עד עלייתו ארצה ב- 1933, עם רעייתו. עם בואו התנדב ל"הגנה" ופנה לעבוד בבניין כטפסן ועד מהרה היה למנהל עבודה. עבד בין השאר, בהקמת "יריד המזרח" הישן בצפון תל-אביב.

לאחר מכן, נשלח לבנות בשטחי חולון דהיום – את הבניין על הבאר בחוסמסה ולאחריו את בית החרושת לודז'יה, את קפה סבוי ואת הבניינים הראשונים בקריית עבודה, שבה בחר לחיות ומאז  1936 הוא נמנה עם תושביה הותיקים של חולון.

עם הקמת המועצה המקומית (1940) החל לעבוד בה כגובה וכקופאי. נבחר לועד העובדים וכיהן 38 שנים רצופות בראש ועד עובדי עיריית חולון והיה חבר מזכירות הסתדרות הפקידים של הרשויות המקומיות. כאיש "הגנה" שימש  כנוטר במאורעות 1936-9. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "קרייתי".  ב- 1968 זכה בפרס ראשון על גינת ביתו שטיפחו הוא ורעייתו.

ב- 1953 נתמנה על-ידי ראש העירייה פנחס אילון כאחראי על כל מוסדות החינוך לרבות כוח האדם ורכוש העירייה.

בכך התמיד עד פרישתו לגמלאות ב- 1973. מאז הוא מתנדב לשירות בבית-החולים וולפסון ולבית-אבות משען בחולון כמסייע במחלקת התשושים. כן היה מפעילי האגודה למען החייל בעירנו.

היום בן תשעים ושתיים, מוקף ב- 8 נינים, עודנו שופע חדוות חיים ומרץ נעורים. ב- 1994 הוענק לו "אות המתנדב".

אליהו עמיאל
אליהו עמיאל

נולד ב- 1925 באלכסנדריה, מצריים, שם למד בבית-ספר צרפתי עד גמר התיכון והחל לעבוד כפקיד במחלקת ביטוח

בבנק יהודי. בה בעת החל להתאמן בכדורסל בקבוצת "מכבי" המקומית ונבחר לקבוצה הייצוגית שהייתה לאלופת

אלכסנדריה.

ב- 1948 נכלל בנבחרת מצרים לקראת אולימפיאדת לונדון, אלא שלפני יציאתם הורה המלך פארוק שלא לשתף את שני

היהודים שנכללו בנבחרת והוא נפסל. באותו אופן נשללה השתתפותו במשחקי אליפות אירופה 1949 שנערכה בקהיר

עצמה.

ב- 1949 יצא לצרפת ושהה בה כשנה לרבות בהכשרת "החלוץ" בדרום צרפת ומשם עלה ארצה עם קבוצת חברים שכללה גם

כמה משחקני מכבי אלכסנדריה לשעבר. הם נקלטו בקיבוץ עין-חרוד וארגנו קבוצת כדורסל של הקיבוץ שהייתה לשם

דבר. משם עברו לחולון  לקבוצת "הפועל" המקומית שזכתה עד מהרה להצלחה מרשימה ולכל ההישגים והתארים

בכדורסל הישראלי דאז.

ב- 1951 היה ממייסדי נבחרת "הפועל" הארצית – כשחקן מאמן – שיצאה למשחקי ספורט הפועלים בליאז', בלגיה, שם

זכתה במקום הראשון. ב- 1952 נכלל בנבחרת ישראל לאולימפיאדת הלסינקי וב- 1953 בנבחרת ישראל לאליפות

אירופה במוסקבה, שזכתה בהישג נכבד. לאחר מכן התגייס לצה"ל ובו שירת כמד"ס ופעיל בענף לחינוך גופני והיה

ממארגני "צעדות ארבעת הימים". עם שחרורו החל דרכו כמאמן כדורסל בקבוצות שונות. ב- 1957 אימן את נבחרת

ישראל לאליפות אירופה באיסטנבול. לימים היה לשופט כדורסל וזכה במינוי "שופט בינלאומי".

ב- 1966 היה מן הראשונים להתמנות כמשקיף בינלאומי ונקרא בתפקידו זה לתחרויות ואליפויות שונות באירופה עד

1999. ב- 1984 נבחר ליושב-ראש איגוד הכדורסל הארצי.

 

אברהם רמו
רמו אברהם

נולד ב- 1916 בברסט-ליטובסק (אז בפולין). ב- 1926 עלה ארצה כילד והצטרף אל סבו, שחי בירושלים, ונשלח

ללמוד בישיבת חברון, בחברון, ולאחר מכן בישיבות בפתח-תקוה ובחיפה. כבן 19 פנה ללמוד בסמינר "מזרחי"

בירושלים שם הוסמך כמורה והחל בהוראה. בה בעת התנדב ל"הגנה" שירת כנוטר ברחובות, ומילא מטעמה תפקידי שמירה.

ב- 1940 התגייס לצבא הבריטי. לחיל ההנדסה, ולאחר מכן שירת בבריגאדה היהודית באירופה. עם שחרורו, ב- 1946

, התיישב בחולון ושימש כמזכיר ארגון החיילים המשוחררים במקום. כאן החל לעבוד במועצה המקומית כעוזר

למזכיר העיר. לימים נתמנה למרכז מחלקת ההנדסה והתנועה בעיר ופעל בה עד פרישתו ב- 1983.

ב- 1982 – 1985 למד באוניברסיטת בר-אילן היסטוריה יהודית ופילוסופיה. מ- 1981 הוא מכהן כיושב-ראש סניף

המועצה הלאומית למניעת תאונות וכחבר המזכירות הארצית של המועצה. 20 שנה (מ- 1962) עמד בראש האגודה

למלחמה בסרטן בחולון.

במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 44 בחטיבת "קרייתי" ופעל בחזית 5 (אזור חולון) ובחזית המרכז.

לאחר מכן יסד את סניף "מגן דוד אדום" בחולון ועמד שנים רבות בראשו. ממיסדי מועדון "ליונס" בחולון ובו

כיהן ארבע פעמים כנשיא. שלוש שנים עמד בראש מועצת ארגוני המתנדבים בעיר. משמש גם היום כיו"ר הסתדרות

הגימלאים כאיש רב-פעלים בעריכת עונג שבת, מסיבות חג, הרצאות ומעל לכול בניהול המכללה לגמלאים.

ב- 1944 עוטר כיקיר ההסתדרות בחולון.

expand שנה: 1999 - תשנ"ט
אינג' יגאל בן-יעקב
בן-יעקב יגאל אינג'

נולד ב- 1921 בירושלים. מצד אמו- דור שביעי בארץ, נצר לישראל בק ולבנו ניסן, שעלו ב- 1831 ארצה והקימו את הדפוס העברי הראשון בארץ, תחילה בצפת ולימים בירושלים. 

עקב מאורעות תרפ"א (1921) עברה משפחתו ליפו ולאחר מכן לתל-אביב, שבה למד בבית הספר לבנים על-שם אחד העם, והיה לבוגר גימנסיה "הרצליה" (מחזור כ"ז). 

נמנה עם ראשוני תנועת "המחנות העולים" ומדריכיה והיה חבר הכשרתה ברמת-הכובש. ב- 1940 התנדב לצבא הבריטי ושירת בלבנון, בסוריה, במצרים, בלוב ובאל- עלאמין. עם הקמת החטיבה היהודית ("הבריגאדה") צורף אליה ושירת בפלוגת ההנדסה באיטליה, בבלגיה ובהולנד, שם נרתם לעזרת ניצולי השואה. 

ב- 1946 פנה ללמוד הנדסת מכונות בטכניון ובמלחמת העצמאות פעלו הוא ורעייתו בתעשיה הצבאית והיו ממייצרי הטילים הראשונים מדגם "פיאט", שאחד מהם הוא שפגע בטנק הסורי בחצר דגניה וגרם לנסיגת הסורים. 

ב- 1951 השלים את לימודיו בטכניון וכעבור שנה הקים את ביתו בחולון. 

תחילה עבד בתע"ש בתל-אביב ולאחר מכן פנה לייצור מכונות לבתי אריזה לפרי הדר.

ב- 1970 הקים עם בני משפחתו באזור התעשייה חולון את המפעל "שבח" לייצור מפוחים ומסנני אבק – הגדול בישראל מסוגו – המעסיק 120 עובדים.  20% מתוצרתו משווקת בארצות הברית. 

 

יצחק זמלר
זמלר יצחק  ז"ל

 נולד ב- 1914 בסאטו-מארה שבטרנסילבניה (אז הונגריה) למשפחה דתית. למד ב"חדר" וזמן מה בישיבה ובמקביל למד בבית-ספר כללי רומני. בנעוריו הצטרף לתנועה צופית יהודית "השומר" וב- 1924 ארגן קבוצה שעברה ל"השומר הצעיר" בעירו והיה בה לפעיל מרכזי בעיר ובמחוז. 

ב- 1935 עלה עם חבריו ארצה והצטרף לגרעין קיבוצי בכפר-סבא, שם עבד בפרדסים ובבניין. ב- 1937 עבר עם רעייתו לירושלים, עבד במסגרות וכחבר ה"הגנה" מילא תפקידי שמירה במאורעות 1936-39.  ב- 1941 התנדבו – הוא ורעייתו – לצבא הבריטי, שבו שירת בחיל ההנדסה, במצריים ובלוב. 

עם שחרורו, בסוף 1946, הקימו את ביתם בחולון. הוא אירגן קבוצה לעבודות מתכת, שבפרוץ מלחמת העצמאות בנתה את השריון לכלי הרכב שעלו בשיירות לירושלים. בה בעת היה אחראי מטעם ה"הגנה" על עמדה בשכונת גרין. 

מ- 1950 שימש כאחראי לציוד מטעם המכון הגיאופיזי בחולון לקידוחי נפט ברחבי הארץ, ולאחר מכן בחברת "מחצבי ישראל".  ב- 1950 נבחר כנציג מפ"ם למועצת עיריית חולון ופעל בה מאז כ- 19 שנה בהתנדבות כסגן ראש העירייה והמופקד על התכנון ההנדסי והתחבורה.

ב- 1970 נקרא לעבוד ב"משביר לצרכן" ובו ניהל אגף לשינוע ולציוד הנדסי עד פרישתו ב – 1982.

יצחק מראס
מראס יצחק ז"ל

נולד ב- 1932 בקלמה שבליטא למשפחה ציונית מסורתית. החל ללמוד בבית-ספר יהודי "יבנה" ובפלוש הנאצים לליטא היה מן הבודדים ששרדו, לאחר שהליטאים הוציאו להורג את יהודי המקום, בהם הוריו. כילד בן 9 עבר טלטולים רבים עד שאומץ על-ידי משפחה ליטאית, שגידלה אותו עד סוף המלחמה. 

ב- 1953 סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים בקלמה ופנה ללמוד הנדסת-רדיו במכון הפוליטכני בקובנה. מ- 1958 עבד כמהנדס בוילנה עד 1964 ומאז התמסר לכתיבה ספרותית בשפה הליטאית. 

ב- 1972 עלה עם משפחתו ארצה והתיישב בחולון.

ב- 1974 נבחר לכהן כיו"ר התאחדות עולי ברית-המועצות והוסיף לכתוב את ספריו. לאחר מכן הרצה במכללת בית-ברל על "השתקפות השואה בספרות היהודית הסובייטית". 

ב- 1976 הוזמן לשמש כמורה לחשמל ואלקטרוניקה בתיכון ובמכללת "אורט" בלוד עד 1998, עת פרש לגמלאות. שנים רבות היה חבר הנהלת המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. כן כיהן כיושב-ראש אגודת הסופרים דוברי רוסית. 

עד עלייתו לישראל ראו אור שבעה מספריו ומאז – עוד ארבעה, שתורגמו מליטאית ל- 18 שפות. על יבול ספריו זכה בשורת פרסים, בהם פרס זלמן שזר, פרס הזיכרון (פרס בין-לאומי לספרות השואה), פרס ההסתדרות הציונית ואשתקד – בפרס נשיא המדינה לספרות. 

מרדכי-יעקב שפיגל
שפיגל מרדכי-יעקב    

נולד ב- 1922 בלוצק שבחבל וולין (אז פולין) למשפחה מסורתית ציונית. למד בבית-ספר כללי ובגימנסיה יהודית בשפה הפולנית. בנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר בעירו. 

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נכללה לוצק בתחומי ברית המועצות והוא גוייס כחייל בצבא הסובייטי. בעת המלחמה לחם כקצין בחזית אוקראינה. לאחר שנפצע בקרבות שב להילחם בצבא הפולני ושוב נפצע בקרב בוארשה. מ- 1946 שהה במחנות העקורים במערב גרמניה וב- 1951 עלה ארצה. חמש שנים גר במעברת מחנה ישראל ליד לוד, והחל לעבוד במשרד הדואר. 

ב- 1956 השתקעה משפחתו בחולון. כאן היה מפעילי תנועת החרות ואירגן את סיעת "תכלת – לבן" בחולון, נבחר למזכירותה הארצית והיה חבר מטעמה בועד-הפועל של ההסתדרות. 

ב- 1989, עת כיהן כיו"ר סניף הליכוד בעיר, נבחר למועצת העירייה ולהנהלתה וכיהן כמ"מ ראש העירייה משה רום. הוא הופקד על הטיפול בשכונות ושיקומן ובקליטת העלייה. אירגן בחולון שני מועדונים לנכי המלחמה בנאצים ויזם מיבצע עירוני למכירת ירקות ומצרכים אחרים לעולים ולנזקקים במחירים סמליים ומיבצע לחלוקת שי לחגים. אירגן  לילות סדר-פסח המוניים במרכז הפייס בקריית שרת. כמו כן יזם איסוף רהיטים, בגדים וכו' שחולקו חינם לאותם נזקקים. 

expand שנה: 1998 - תשנ"ח
עופר אשד
אשד עופר ז"ל

נולד ב- 1942 בחולון להוריו, שהיו מראשוני המתיישבים במקום. כאן למד בבית-הספר "ביאליק" ולאחר מכן ב"תיכון חדש" בתל-אביב. היה חבר "התנועה המאוחדת" ומנעוריו היה מספורטאי "הפועל" חולון ואחד משחקני הכדורסל הבולטים שלה.

שירת בצה"ל בחטיבת הנח"ל בתפקיד חובש ונכלל בנבחרת צה"ל בכדורסל.

עם שחרורו פנה ללמוד כלכלה באוניברסיטת תל-אביב. בה בעת נמנה עם שחקני סגל נבחרת המדינה בכדורסל וייצג את ישראל 101 פעמים בתחרויות בין-ארציות בארץ ומחוצה לה. בשנים 1967-70 היה קפטן הנבחרת.

בשנים 1970-1963 עבד במרכז למיכון משרדי כמתכנן מערכות מחשבים. מ- 1970, עם פרישתו מהנבחרת, החל לעבוד בחברת "דפנה- טורס" בהבאת תיירים לישראל. היום הוא פועל בחברת "אופיר טורס" כמנהל החטיבה לתיירות נכנסת.

במסגרת עבודתו נשלח לארצות-הברית ושהה בה כשלוש שנים. מ- 1987 היה חבר הנהלת קבוצת הכדורסל של "הפועל" חולון ויו"ר הועדה המקצועית שלה. הראשון מילידי העיר שזכה לתואר יקיר חולון.

ד"ר חיים גורדון
גורדון ד"ר חיים  ז"ל

נולד ב- 1930 בצ'כיה, שם למד בבית-ספר יהודי עממי. מילדותו חבר "המכבי הצעיר". בתקופת מלחמת העולם השנייה הסתתרה משפחתו אצל משפחת איכרים בצפון סלובקיה. עם תום המלחמה פנה להשלים את לימודי התיכון והיה חבר בתנועת  "גורדוניה – המכבי הצעיר" ופעיל בארגון "הבריחה" בסלובקיה ובאוסטריה.

ב- 1950 עלה ארצה לקיבוץ ניר-עם, התגייס לנח"ל  ובמסגרתו שירת בקבוצת אבוקה בעמק בית-שאן.

ב- 1953 יצא ללמוד רפואה בוינה, שם שהה שבע שנים, שבמהלכן, לצד לימודיו, פעל ב"נתיב", שטיפח קשרים ופעילות מעבר ל"מסך הברזל". ב- 1961 חזר ארצה והחל לשמש בבית-החולים בילינסון כרופא פנימי  ולאחר מכן התמחה במינהל רפואי.

ב- 1963 השתקעה משפחתו בחולון, שבה נבחר ב- 1978 כחבר מועצת העירייה וכיהן בה עשר שנים. שימש כיו"ר ועדת  הבריאות העירונית וחבר ועדת הביקורת. ב- 1971 נתמנה כמנהל בית-החולים קפלן ברחובות עד 1988 ואז נתבקש לצאת בשליחות "נתיב" להונגריה, עם חידוש היחסים עמה, לאחר שהוקמה בה התחנה העיקרית לעליית העולים מברית-המועצות ארצה. ב- 1992 חזר לחולון ושימש כרופא מחוז של קופת-חולים כללית במחוז וכעוזר לסמנכ"ל לרפואה בהנהלה המרכזית של קופת חולים, שבה הוא ממשיך בעבודה חלקית כגימלאי.

גבריאל דואני
דואני גבריאל ז"ל

מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ח 1998:

"נולד ב- 1923 בבנגאזי שבלוב, שם למד ב"תלמוד תורה" במקביל ללימודיו בבית-ספר עממי איטלקי ושנתיים בתיכון. לאחר שנכבשה בנגאזי בשלישית, ברח ב- 1942 מהגרמנים למצריים, התגייס לצבא הבריטי ושירת במדבר המערבי. לבקשתו, הועבר ליחידת הנדסה ארץ-ישראלית ועמה נשלח לשרת בעיראק ובאיראן. בשהותו בבגדד נחלץ לפעילות ציונית בקרב הנוער היהודי.

ב- 1946 השתחרר מהצבא והתיישב בחולון. כאן התנדב ל"הגנה" ובפרוץ מלחמת העצמאות פעל בעמדות בגבולות חולון ובת-ים עד שהתגייס לצה"ל לחטיבת "קרייתי" והשתתף במערכה על רמלה ולוד ולאחר מכן על באר-שבע. לימים שירת במשטרה הצבאית והיה משומרי ראשו של בן-גוריון.

מ- 1950 עבד בתעשייה הצבאית והיה פעיל בועד העובדים ויו"ר מועצת הייצור, שזכתה בפרס קפלן. פעל בהתנדבות במזכירות מועצת פועלי חולון ובועדת הקליטה שלה ועשה רבות לסיוע לעולים ולעידודם. כחבר המזכירות הארצית של פועלי המתכת בהסתדרות יצא לכנסים בינלאומיים בחו"ל.

כגימלאי, עודנו חבר בועדות שונות בעירייה ובמועצת הפועלים."


 

שמואל כהן
כהן שמואל ז"ל

נולד ב- 1913 בצנעא, תימן. שם למד ב"חדר". ב- 1930 עלה ארצה כנער מאומץ למשפחת עולים ופנה לדודו בתל-אביב. ב- 1931  עבר לראשון-לציון לעבוד כפועל חקלאי.

בבואו ארצה הצטרף להסתדרות "בני שלום" (על שם הרב המשורר שלום שבזי) ולמד בשיעורי ערב בתלמות תורה אצל המורה הדגול יצחק שבטיאל (דמתי). ב- 1934 החל לעבוד כפועל בניין והשתלם בטייחות והיה לחבר בקבוצת טייחי בניין העובדים על הפיגומים. בעת ההיא הצטרף להסתדרות העובדים והיה לאחד מפעיליה הנאמנים.

ב- 1937, בעצם ימי מאורעות הדמים, עבר עם משפחתו לחולון. כאן עבד ביישור חולות והיה ממקימי שכונת-עם, ממייסדי ועד השכונה, ממארגני השמירה בה ומראשוני ועד הפועלים. שנים רבות היה חבר בועדת התור לעבודה ובועדת "משען". כאיש דתי התמסר להקמת בית-הכנסת המפואר "אבי דוד" בשכונתו ושימש בהנהלתו שנים רבות. מ- 1949 עבד 30 שנה בגזברות עיריית חולון.

כחבר ותיק ב"הגנה" נטל חלק בקרבות חזית 5 במלחמת העצמאות ועד היום חבר במזכירות ארגון חברי ה"הגנה" בחולון. ממקימי "יד להגנה" – חוסמסה.

גם כגימלאי עודנו פעיל בעסקי ציבור ומרבה להתנדב לעזרת הזולת. ב- 1985 זכה בעיטור "יקיר ההסתדרות". ב- 1977 זכה בתואר איש השנה במיבצע "איש שירות השנה" של מועדון "רוטרי" בחולון.

בלה כפתורי
כפתורי בלה

נולדה ב- 1926 בבנדין, פולין, למשפחה דתית ציונית.למדה בבית-ספר ממלכתי פולני ובה בעת ב"בית-יעקב", שבו למדה לימודים יהודיים.

מגיל 13 שהתה שנתיים עם משפחתה בגיטו בבנדין ולאחר מכן נשלחה לבדה בקבוצת ילדים למחנה כפייה בחבל הסודטים, שבו עבדה 4 שנים בפרך. בתום המלחמה נותרה לבדה מכל משפחתה, הצטרפה לקבוצת צעירים של תנועת "דרור", שהפליגה ב- 1947 ארצה באוניית המעפילים "התקוה", נעצרה בידי הבריטים וגורשה למחנות קפריסין.

עם קום המדינה הגיעה ארצה והתגייסה לצה"ל ובו שירתה שנתיים. ב- 1951 הקימה משפחה והשתקעה בחולון. כאן החלה בפעילות התנדבותית ענפה במועצת הפועלות (היום "נעמת") כנציגת "העובד הדתי" במפא"י (היום מפלגת העבודה). כן התנדבה לפעול באגודה למלחמה בסרטן וזה 33 שנה היא מכהנת בהנהלתה  בחולון ו- 24 שנים כמתנדבת בתחנה לגילוי מוקדם של המחלה ובמיבצעי "הקש בדלת". כמו כן נחלצה למיבצעי ההתרמה של "אילן", "אקי"ם", למען עיוורים ולסיוע לחרשים ועוד.

גם היום עודנה פעילה במרכז ובמזכירות הארצית של "נעמת" ובמרכז מפלגת העבודה, כנציגת הציבור הדתי, ונבחרה מטעמה כאשה יחידה וראשונה למועצה הדתית בחולון.

יצחק סולומון
סולומון יצחק


נולד ב- 1930 בטרנסילבניה. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי ותיכון כלליים. במקביל למד גראפיקה שימושית. שם היה חבר בתנועת "בני-עקיבא". ב- 1950 עלה עם הוריו ארצה והתיישבו בחולון.

כאן החל לעבוד בבית דפוס שפתח אביו בחולון ולמד ציור ב"מכון אבני" בתל-אביב במשך שלוש שנים. אחריהן יצא להשתלם בפיסול בפאריס, שם שהה שנתיים. לאחר מבצע "קדש" הוציא לאור אלבום מקיף ורב לשוני על המיבצע ואירגן תצוגה עשירה של דגי ים-סוף להגברת התיירות לאילת.

בשנות ה- 60 עיצב, בשיתוף משרד החוץ, תערוכה בנושא "אפריקה – אמנות ופולקלור", שלמענה אסף מוצגים מ- 23 מדינות באפריקה. מאז עבד למען משרד החוץ עד 1977 בהפקת תערוכות הסברתיות אמנותיות, מהן שהוצגו בחו"ל וזיכוהו פעמיים בפרסים. ב- 1964, לבקשת ראש העירייה פ. אילון, סייע לעריכת תערוכת הפרחים בחולון ואף דאג להבאת צמחים מאפריקה ומאז הוסיף לתרום לתערוכות הפרחים בעירנו. הוא ורעייתו היו ממייסדי החוג לריקודי-עם בחולון.

מ- 1973 הוא מקיים בביתו סטודיו לציור ולפיסול המוכר על-ידי משרד החינוך.

כמה מתלמידיו תרמו מכשרונם לעיצוב קירות אמנותיים בחולון. הוא עצמו נחלץ למיזם רב ממדים בבית-הספר בן-גוריון והוא מדריך את התלמידים לעיצוב אמנותי של שלושה קירות תבליטים.

ד"ר משה (מוריס)פישר
פישר ד"ר משה (מוריס)

נולד ב- 1921 בשלזיה, פולין. ב- 1928 עברה משפחתו לאנטוורפן, בלגיה, שם למד בבתי-ספר ממלכתיים עד לסיום התיכון. היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" ובהנהגתה בבלגיה. בפרוץ המלחמה ובריחת היהודים מאימת הנאצים היה פעיל בניסיון לקיים את פעילות שרידי התנועה – תחילה בגלוי ולאחר מכן במחתרת. בסוף 1943 אירגן בריחה לשוייץ ובהגיעו עם חבריו אליה נשלחו למחנה מעצר. כשנשתחרר, נרתם לפעילות בברית חלוצים דתיים (בח"ד). ב- 1944 החל לנהל בית עליית נוער באינטרלאקן, שבו נקלטו ילדים ניצולי השואה.

לאחר המלחמה פנה ללמוד רפואה בבאזל וב- 1952 השלים לימודיו ועלה ארצה. כאן פנה לקבוצת יבנה ועבד בבית-החולים דונולו ביפו (היום וולפסון) כרופא פנימי. ב- 1955 שירת כרופא מגוייס ביישובי שער הנגב. ב- 1957 השתקעה משפחתו בחולון והוא חזר לעבודתו בדונולו. ב- 1965 עבר לביה"ח "אסף הרופא" כסגן-המנהל וכמומחה לגריאטריה. חצי-שנה שירת מטעם צה"ל כקצין רפואה בממשל הצבאי בחבל עזה וצפון סיני. ב- 1979 נתמנה כמנהל רפואי של המרכז הגריאטרי שליד בית החולים "איכילוב" בתל-אביב.

בחולון היה חבר פעיל במועדון "רוטרי" ובעמותה למען הקשיש  ועמד בראשה. ייסד את סניף האגודה למלחמה בסרטן בחולון ומיוזמי המפעל "תנו לילדים את העולם" – לשליחת ילדים חשוכי מרפא לבילוי עם משפחותיהם באורלנדו, פלורידה.

שלמה רובין
רובין שלמה

נולד ב- 1928 ביוגוסלביה, לאב יליד ירושלים ובוגר מקוה ישראל, שחזר עם משפחתו ארצה ב- 1933 ופנה לפתח-תקוה לעסוק בפרדסנות. שם למד בבית-הספר העממי פיק"א.

עם פרוץ מלחמת העולם ועמה המשבר בפרדסנות, עברה משפחתו לתל-אביב ובה המשיך לימודיו בביה"ס "ביאליק" ובתיכון "גאולה". מנעוריו היה חבר בית"ר וכבן 15 הצטרף לאצ"ל. עם סיום התיכון התגייס למשטרת היישובים ושירת כנוטר בחניתא, בגבעת-המורה ובשרון. במלחמת העצמאות לחם תחילה בכוחות האצ"ל בחזיתות יפו ורמלה ולאחר מכן בצה"ל בחטיבת "אלכסנדרוני".

עם שחרורו החל לעבוד בעיריית תל-אביב-יפו כמנהל מחלקה וכאחראי לאכיפת חוקי העזר בעיר עד פרישתו לגימלאות ב- 1991. תוך כדי עבודתו השלים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. ב- 1954 השתקעה משפחתו בחולון. כאן היה פעיל בתנועת החרות ונבחר כמזכיר הסניף. ב- 1965 נבחר למועצת עיריית חולון וכיהן בה 23 שנים כנציג "חירות" ו"הליכוד".

עמד בראש ועדת המשק וועדת התנועה והיה חבר בועדת המשנה לבניין ערים. שימש כיו"ר הנהלת קופת-חולים לאומית בחולון. כיום – חבר מרכז "הליכוד" ופעיל במסדר ז'בוטינסקי ומקדיש מזמנו לטיפוח עמותת ותיקי האצ"ל בחולון.

expand שנה: 1997 - תשנ"ז
אליעזר גרינפלד
גרינפלד אליעזר

נולד ב- 1923 בעיר לודז', פולין. למד בבתי –ספר פולניים. בטרם סיימו את התיכון פרצה מלחמת העולם השנייה. ארבע שנים היה כלוא עם אמו בגיטו לודז'. עם חיסול הגיטו ב- 1944 נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן שליד ברלין, שם הופרד מאמו ונשלח לעבודות כפייה. בהתקרב הצבא האדום לברלין נשלחו אסירי המחנה ל"צעדת המוות" והיה מן המעטים ששרדו ממנה, לאחר  שברח ליער וניצל בידי חיילים רוסיים. 

בשובו ללודז' מצא את אמו, שחזרה ממחנה הריכוז, וגמר אומר לעלות לישראל. בעזרת חיילים מארץ ישראל הגיע לקיבוץ הכשרה "איחוד" בלודז', שם נשא את אשתו ויצא בדרכי "הבריחה" למחנות העקורים בגרמניה. משם חזרו לפולין והשתקעו בלודז', שבה היה פעיל בתנועה הציונית עד לחיסולה. שם נולדו שני ילדיהם. 

ב- 1956 עלו ארצה לחולון. כאן עבד בתעשיה הצבאית, שבה החל כפועל פשוט והגיע כעבור 29 שנים לדרגת מבקר בכיר. עוטר בשלושה אותות  על מלחמות 6 הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל. את כל זמנו הפנוי הקדיש לחקר השואה ולהנצחת קהילת לודז'. שנים אחדות שימש כמזכיר הארגון של יוצאי קהילה זו. 

העמיד עצמו, כמתנדב, לרשות "יד-ושם", בנושאי חקר השואה וזכה בתואר "ידיד יד-ושם". סייע בהקמת אתר זיכרון לילדים שנספו בשואה בהירושימה, יפן. 

עם פרישתו לגימלאות ב- 1985 החל בביקורים בבתי-הספר בחולון בשמשו לתלמידים עדות חיה לתקופת השואה  ולמוראותיה. כן הרבה להופיע בסמינריונים שונים ולפני חיילי צה"ל. שליחות זו הוא ממלא בדבקות גם היום. היה ממקימי  אנדרטת הזיכרון לקהילת  לודז' בבית העלמין בחולון. סייע בהכנת הסרט "פני המרד" שהופק על-ידי בית לוחמי הגיטאות. השקיע מאמצים מרובים בהוצאה לאור של ספר שירי אחיו החורג שנספה באושוויץ בגיל 13. 

חבר באגודת הידידות פולין-ישראל ומטפח קשר מיוחד בין עיריית לודז'  לעיריית חולון במגמה להקים מוזיאון טקסטיל בעירנו. ביתו בשכונת תל-גיבורים פתוח לרווחה לתושבי המקום והוא משמש להם לפה בהזדקקם לרשויות העיר. 

יוסף דוד זילברצן
זילברצן יוסף דוד

נולד בתרע"ה (1915) בעיירה גובורובה בחבל ביאליסטוק, פולין. למד ב"חדר" ולאחר מכן בישיבה וב"בית חסידים". בה בעת רכש השכלה כללית בלימוד פרטי. הצטרף לתנועת "השומר הדתי" ו"החלוץ הדתי" והיה מפעיליהן. 

עם כיבוש פולין במלחמת העולם השנייה שהה כשנה תחת הכיבוש הגרמני וברח משם לאזור הרוסי. שם נעצר ונכלא במחנה עבודה במשך שנתיים. בסוף 1943 שוחרר והתגייס לצבא הפולני, שלחם לצד הצבא האדום נגד הצבא הגרמני, ואיתו הגיע בנתיב הקרבות עד כיבוש ברלין במאי 1945. 

בספטמבר 1948 עלה עם רעייתו ארצה והשתקע בחולון. כאן החל לעבוד כפועל מתכת. ב- 1950 נבחר מטעם מרכז "הפועל המזרחי" לשמש כמזכיר הסניף בחולון, שהקים את בית התנועה ברחוב חומה ומגדל ופתח סניף נוסף בשכונת ג'סי כהן. בתפקיד זה כיהן ארבע עשרה שנים. 

ב- 1964 נתמנה למועצת העירייה כנציג המפד"ל ולאחר מכן נבחר עוד שלוש פעמים וכיהן בהנהלת העירייה עד 1982. בתפקידו זה פעל בועדת המרכזים, בועדת השמות ובועדת המיסים. כן יזם ויסד פרס עירוני לספרות תורנית על שם השר משה חיים שפירא ז"ל. 

עם פרישתו לגימלאות בשנת 1978 שימש כמזכיר קרן הפנסיה "גילעד" של "הפועל המזרחי" עד 1984.

מאז בואו ארצה ועד היום הוא חבר מרכז המפד"ל ופעיל במוסדות תורניים ותנועתיים.

ד"ר לורה כהן
כהן ד"ר לורה ז"ל

נולדה ב- 1926 בסופיה בירת בולגריה, שבה החלה בלימודיה, שנקטעו במלחמת העולם השנייה עם השתלטות גרמניה הנאצית על בולגריה וגירוש היהודים לערי השדה ולמחנות עבודה. למעלה משנתיים שהתה עם משפחתה בגירוש, שם שימשה כמטפלת בילדי המגורשים. 

בתום המלחמה חזרה לסופיה, השלימה את לימודיה בתיכון ובה בעת למדה נגינה בפסנתר ובאקורדיון. שנה וחצי למדה בבית-הספר לרפואה בטרם עלייתה ארצה עם משפחתה, בתחילת 1949. כאן המשיכה את לימודיה בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והתפרנסה כמלצרית. ב- 1953 זכתה בתואר ד"ר לרפואה ונשלחה לשמש כרופאת ילדים במעברת רמלה. 

מ- 1954 התמחתה במחלקת הילדים בבית-החולים קפלן ברחובות עד 1961, עת עברה משפחתה לחולון. כאן עבדה 30 שנה, עד 1991, כרופאת ילדים במרפאת י"א באדר של קופת-חולים הכללית. 

במשך עשר שנים הייתה פעילה בועד המרכזי של רופאי קופת-חולים וכן בועד המרכזי של ההסתדרות הרפואית. ב- 1975 זכתה בפרס העבודה של קופת-חולים על הצטיינותה בעבודה ועל היותה דוגמא ומופת לרופאי ילדים חדשים. 

עם פרישתה לגימלאות זכתה בגילויי אהדה רבים ממטופליה, שקשתה עליהם הפרידה ממנה. באחד ממכתבי הפרידה שלהם נאמר, בין השאר: "רופאה כמוך קיימת רק באגדות. אנו מודים על הזכות שנפלה בחלקנו להכירך". 

פיבוש לנג
לנג פיבוש


ב- 1929 עלה ארצה כחבר גרעין "השומר הצעיר", שהתמקם במושבה בנימינה והחל לעבוד בייבוש ביצות כבארה למרגלות הכרמל ובהנחת התשתית למושבה פרדס-חנה. ב- 1931 נדד לפתח-תקוה ולחם על כיבוש העבודה בפרדסי איכריה. 

ב- 1933 עבר לתל-אביב, נשא אשה ופנה למצוא עבודות בניין מזדמנות. כך נשלח לעבוד ב"דרום תל-אביב" – לימים: חולון – כטייח בבניין היחיד בכל הסביבה – הלא הוא באר המים בחוסמסה, היום בלב חולון וב- 1934 היה מראשוני המתיישבים בשכונת גרין. 

מיום בואו ארצה התנדב ל"הגנה" והיה מראשוני חברי ההסתדרות וה"הגנה" בחולון. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו ( 1936-39) התנדב לחיל הנוטרים והיה יוצא מדי לילה, לאחר יום עבודה, לשמירה בשכונות חולון. כן היה מאבטח את האוטובוסים בקו תל-אביב – חולון. לאחר אחת  ההתקפות על אוטובוס שאיבטח הואשם בהריגת שלושה מהפורעים, נשפט ונכלא לחודשים ארוכים. 

עם פרוץ מלחמת העצמאות, בשלהי 1947, היה מלוחמי ה"הגנה" בחזית 5 באזור תל-אריש ושכונת גרין והוסיף לשרת בצה"ל עד תום המלחמה. עשרות שנים פעל כקבלן-משנה לעבודות בניין למען חברות כ"שיכון עובדים", "שיכון ופיתוח" ומע"צ. 

כפעיל מרכזי בארגון חברי ה"הגנה" בחולון היה ממקימי האתר "יד להגנה" בחוסמסה – שם הוא מרבה להדריך מבקרים צעירים ועולים חדשים. היה ממייסדי ארכיון ומוזיאון הרצפלד לתולדות חולון וכגימלאי ותיק הוא מתנדב לפעילות בו. 

ב- 1993 עוטר כ"יקיר ההסתדרות בחולון".

אליהו רונן
רונן אליהו

נולד ב- 1907 בוינה, אוסטריה. שם רכש השכלה כללית וריאלית. עוד כתלמיד התיכון הצטרף לתנועת "בלאו-וייס" (תכלת-לבן) הציונית-סוציאליסטית ומ- 1928 עמד בראש תנועה זו באוסטריה ובמוראביה. ב- 1931 ייצג אותה בכינוס האינטרנציונל הסוציאליסטי בוינה. לקראת עלייתו ארצה התמחה בחשמלאות ורכש השכלה חקלאית. 

באפריל 1933 עלה ארצה, התיישב בתל-אביב והחל לעבוד כחשמלאי-בניין. כאן היה לחבר פעיל במפא"י (היום: מפלגת העבודה). כעבור שבועות אחדים נתקבל לעבודה בחברת החשמל והתמיד בכך 40 שנה עד לפרישתו לגימלאות ב- 1973. ב- 1936 היה מראשוני מקימי קריית עבודה – מהשכונות הראשונות של העיר חולון – ושימש כיו"ר אגודות המשתכנים במקום. עמד בראש ארגון בעלי גינות לטיפוח הנוי בעיר והיה חבר בועדת הנטיעות העירונית. בתפקיד זה יזם את תערוכות הפרחים בחולון ונטיעת גנים ציבוריים בעיר. שנים אחדות כיהן כיו"ר ועד ההורים בתיכון קוגל, שבו למדו שני בניו. מותיקי חברי ה"הגנה" בעיר והיה מפקדו של "המשמר האזרחי" בשנות ה- 40. בפרוץ מלחמת העצמאות נתמנה כמפקד הג"א בחולון ולאחר מכן בחזית 5 ("גוש דרום"). 

לאחר מכן התגייס לצה"ל והשתתף בפעילות בחזית המרכז. ב- 1948 צורף כחבר המועצה המקומית וב- 1960 נבחר  כחבר מועצת העירייה וכיהן בה עד 1973. רוב השנים פעל כחבר הנהלת העירייה והופקד על שירותי הכבאות, מגן דוד אדום, ועדת הביטחון, פס"ח ומל"ח. פעל בועדה הטכנית, בועדה לרשינות בניין ובועדת המכרזים. 

תצויין במיוחד פעילותו כאחראי על ענייני הספורט בחולון לרבות שמשו כ"אבא" לקבוצת הכדורסל של "הפועל" בעירנו. פעילויותיו אלה נעשו כולן על טהרת ההתנדבות בנוסף על עבודתו בחברת החשמל. מאז פרישתו לגימלאות הוא פעיל בהסתדרות הגימלאים בחולון, בארגון גימלאי חברת החשמל, בהתאחדות הפנסיונרים מאוסטריה ובארגון עולי  מרכז אירופה.

 

expand שנה: 1996 - תשנ"ו
שלמה אברהמי
אברהמי שלמה ז"ל

נולד ב- 1917 במצריים וכבן שנה עלה עם הוריו ארצה, לירושלים, שבה גדל ולמד בבית-הספר "אליאנס". התנדב לארגון ה"הגנה", שבשליחותו מילא תפקידים שונים, במדי נוטר ובמחתרת. לרבות בלוחמה כנגד הכנופיות הערביות בהרי ירושלים ובמושבה הרטוב במאורעות 1936-39.

כבן 17 הגיע ב- 1934 לאזור חולות זה עם אדריכל הגנים י' סגל, כדי להקים גן ציבורי ראשון על גבעת חוסמסה. לאחר מכן החל בנטיעת שדרות עצים בשכונת "אגרובנק" ועסק בתחזוקתם מטעם חברת "אגרובנק". ב- 1938 עבר לגור בחולון וכאן נשא אשה והקים משפחה. עם הקמת המועצה המקומית (1940) היה לגנן הראשון בשירותה ובהיות חולון לעיר היה למנהל המחלקה לגנים ונוף ועמד בראשה 35 שנים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה היה ממקימי איגוד מכבי-אש בחולון ושימש כמדריכו הראשי. ב- 1944 התגייס לבריגאדה היהודית ושירת בה שנתיים באירופה. ב- 1947  נתמנה מטעם ה"הגנה" כמפקד בגזרה המזרחית של חולון, עם פרוץ הקרבות באזור. עבר קורס קצינים ונטל חלק כמ"פ בקרבות המרכז בחטיבת "קרייתי" של צה"ל. לימים היה חבר המערכת להוצאת ספר ה"הגנה" בחולון.

בראשית שנות ה- 50 יזם בחולון מפעל, ששילב תקציבי עבודת דחק בעבודות פיתוח מועילות בעיר, שתרם רבות לקליטת עולים רבים, מובטלים ברובם. וכך, שטחי הגינון התרחבו והלכו וים החול נסוג וקטן. בדבקותו בתפקיד, חולון הפכה לעיר רבת נוי ובה מאות אתרים גנניים לרבות אנדרטאות זיכרון, והוא מונה כיועץ ראש-העיר אילון לגינון ולשיפור חזות העיר. כן תכינן וערך 11 תערוכות פרחים בחולון במתכונת בינלאומית, שהיו מוקד משיכה לרבבות רבות והוסיפו יוקרה לעיר.

נרתם למילוי תפקידים שונים בעיר: ארגון חגיגות יום העצמאות מראשיתן, ראש הטקס בביקור  הנשיא שז"ר. למעלה מ- 20 שנה שימש כיו"ר  ועדת פס"ח (פינוי-סעד-חללים) וזכה על תפקודו זה בציון לשבח.

נבחר כיו"ר איגוד מנהלי מחלקות הגינון ברשויות המקומיות ופעל רבות לקידום מקצוע הגננות. כיהן כיו"ר הועדה המוניציפלית לגינון ליד מרכז השלטון המקומי. ב- 1990, לאחר 56 שנות עבודה בחולון, פרש לגימלאות. היום הוא חבר בארגון חברי ה"הגנה" וב"עמותה לקשיש" בעירנו.

עזריאל ולדמן
ולדמן עזריאל ז"ל

נולד ב- 1924 בצ'רנוביץ שבבוקובינה. גדל והתחנך בבית סבו זסטבנה שליד צ'רנוביץ. שם למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי כללי וכן בבית-ספר לעברית של הקהילה היהודית. מנעוריו חבר בתנועת בית"ר. לאחר שסיים לימודיו התיכוניים ב- 1941, עם כניסת הנאצים לרומניה, שהה תקופת-מה בגיטו בזסטבנה עד לגירוש כל יהודי העיירה לטרנסנייסטריה. שם בגיטו ברשד,  נספו הוריו והוא נותר כאומן אח ואחות צעירים.

ב- 1944 עלה ארצה בקבוצת "יתומי טרנסנייסטריה", הצטרף לפלוגת בית"ר בראשון-לציון והתגייס לארגון הצבאי הלאומי. כאן החל לעבוד במינהל השכונות העבריות ביפו הערבית.

עם קום המדינה התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". לאחר מכן המשיך לעבוד בעיריית ת"א-יפו והגיע לדרגת מנהל תיכנון כח-אדם ותקינה, עד לפרישתו ב- 1972.

ב- 1952 עבר עם משפחתו לחולון ופעל בסניף "תנועת החירות" בעיר ונבחר כיו"ר הסניף. מ- 1959 עד 1978  כיהן כחבר מועצת העירייה והנהלתה ועמד בראש האופוזיציה וכמועמדה לראשות העיר. שנתיים (1963-65) שימש כשליח לתנועת "ברית חירות-הצה"ר" בבראזיל. בחולון כיהן כיו"ר ועדת התנועה ובועדות העירייה ופעל ביחסי רעות וכבוד הדדי עם ראש העירייה פ' אילון ז"ל.

ב- 1978 נקרא להיות מנכ"ל משרד הקליטה עד 1981 ולאחר מכן נתמנה כמנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. ב- 1985 נשלח לשגרירות ישראל בוינה כציר לענייני "אונידו" במוסדות האו"ם בוינה ויועץ כלכלי בשגרירות. עם שובו ארצה ב- 1990 פרש לגמלאות והיום הוא לומד מחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

ד"ר מריאטה מניאס
מניאס מריאטה ד"ר  ז"ל

מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ו 1996:

"נולדה בבוקרשט, בירת רומניה. שם למדה בבית-ספר כללי. בעודה תלמידת תיכון נכנסו הגרמנים לרומניה והיא גורשה מהתיכון הכללי והמשיכה לימודיה בבית-ספר שהקימה הקהילה היהודית. לאחר המלחמה פנתה ללמוד רפואה בבוקרשט וסיימה ב- 1954 בהתמחות למחלות פנימיות, והחלה לעבוד בבית-החולים האוניברסיטאי בעיר.

בראשית 1959 עלתה ארצה עם בעלה ושתי בנותיה והשתקעו בחולון, שבה החלה לעבוד כרופאה חלקית בקופת-חולים. לאחר מכן שימשה כרופאה נודדת בסביבה ובמושבי הדרום, עד שזכתה בקביעות, תחילה במרפאת "האשל" בעירנו, ולאחר מכן במרפאת פיירברג, שם הייתה מנהלת המרפאה עד לפרישתה ב- 1993.

הייתה פעילה בארגון רופאי קופת-חולים הכללית ונבחרה למזכירותו הפעילה של הארגון ושימשה בה כגזבר במשך 20 שנה. כן נבחרה למזכירות הפעילה של ההסתדרות הרפואית בישראל ושימשה בה כסגן יו"ר סניף תל-אביב. בראשית שנות ה- 70 קיבלה מינוי כאחראית על הבריאות בחולון בשעת-חירום, התקף עד היום, ונקבעה כנציגת הרופאים בתחנת מגן-דוד אדום בחולון.

ב- 1965, עם היבחרה למועצת העירייה, כנציגת מפא"י (מפלגת העבודה דהיום), הוקמה ועדה עירונית חדשה – ועד הבריאות – שפעלה בראשותה והוקמה תחנה לייעוץ פסיכולוגי שצויידה במכשור משוכלל ומילאה תפקיד ראשון במעלה בעיקר בטיפול בתלמידים חריגים ובעייתיים במוסדות החינוך. כן דאגה לפתיחת מרפאות נוספות ותחנות "טיפת חלב" בחולון. נודעה בפתיחותה כלפי הנוער ועמדה בראש משלחת תלמידי תיכון שביקרה בסירן – תאומת חולון בצרפת. בתקופת החירום של יישובי – הספר המופגזים נחלצה להתנדב לעבודה רפואית בתל-קציר. ב- 1973 סיימה את שליחותה במועצת העירייה.

זכתה בתעודת הוקרה מטעם מטה מל"ח (משק לשעת חרום) על התנדבותה למען הביטחון ובפרס ע"ש ד"ר מטעם קופת-חולים על מסירותה ונאמנותה למוסד ולעבודה.

 

אידה פינק
פינק אידה ז"ל

מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ו 1996:

"נולדה ב- 1921 בפלך לבוב, אז פולין, שם למדה בבתי ספר כלליים. לאחר השלמת הבגרות פנתה ללמוד מוסיקה בקונסרבטוריון בלבוב. עם פלישת הנאצים ביוני 1941 נקטעו לימודיה והיא שבה לעיר מולדתה זברש וחייתה שם בגטו. בסוף 1942 ברחה עם אחותה מהגטו באמצעות מסמכים מזוייפים, כפולניות אריות, בשיירה של פולנים, שנשלחו לעבודות כפייה בחבל הרוהר בגרמניה. לאחר זמן נתגלתה יהדותן והן ברחו פעם אחר פעם ונדדו ממקום למקום כשהן עובדות אצל איכרים, כפולניות, עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה שבה עם אחותה לפולניה, אל אביה ששרד בעזרת פולנים שנתנו לו מחבוא. שם התחתנה וחייתה בוורוצלאב ומצאה את מחייתה בנגינה בפסנתר.

ב- 1957 עלתה עם משפחתה ארצה והשתקעה בחולון. כאן פנתה לעבוד מטעם "יד ושם" בגביית עדויות מניצולי השואה ולאחר מכן שימשה כספרנית למוסיקה במכון גיתה.

עוד בפולין החלה בכתיבה ספרותית שנושאיה היחידים השואה ומוראותיה. בבואה ארצה המשיכה בכתיבתה, שגברה לאחר פרישתה מעבודתה ב- 1982. מיום בואה ארצה החלה לפרסם סיפורים במוספי הספרות של העיתונות. ב- 1975 יצא לאור קובץ סיפורים ראשון מפרי עטה בשם "פיסת זמן" (בהוצאת "מסדה"). ספרה השני ושמו "הגן המפליג למרחקים" הופיע בגרמנית (שוייץ, 1983) ובעברית (בספרית הפועלים) ולאחר מכן תורגם וראה אור בשמונה שפות נוספות.

ב- 1990 הוציאה לאור רומן בשם "נלך בלילות נישן בימים" (ספרית הפועלים), שתורגם אף הוא לשפות רבות. ב- 1995 פורסם ספרה "רישומים לקורות-חיים" ("עם עובד"). מחזה שכתבה בשם "השולחן" הוסרט לטלוויזיה והוקרן בישראל, בגרמניה ובפולין, בהפקות שונות. סרט נוסף, המבוסס על תסכית משלה, בשם "תיאור בוקר", מופק עתה בפולין, כסרט טלוויזיה.

ב- 1985 זכתה באמסטרדם בפרס לספרות על שם אנה פראנק וב- 1995 זכתה בפרס הזיכרון מטעם "יד ושם".

כל אלה היא מפיקה ליד שולחן עבודתה בדירתה הצנועה בחולון, שבה היא מתגוררת מיום בואה ארצה, ובדעתה להוסיף ולהניב כסופרת סגולית."

ניפטרה בשנת 2011

 

עו"ד חיים שרון
שרון חיים עו"ד ז"ל

נולד ב- 1925 בצנעא בירת תימן, שם למד ב"חדר". ב- 1932 יצאו הוריו וששת ילדיהם, רכובים על גמל וחמורים, בחשאי ובדרך-לא –דרך לעדן, ומשם היטלטלו בספינה ליפו, שאליה הגיעו ב- 1934. למד בתלמוד-תורה לתימנים, ברח' קאלישר בתל-אביב וב- 1937 השתקעה המשפחה, שנקראה בשם שרעבי, בשכונת עם אחת מגרעיני העיר חולון.

כאן למד בחדר ספרדי בבית-הכנסת אבוגנים בשכונת גרין והמשיך בישיבת הרב עמיאל בתל-אביב. לאחר מכן פנה לעבוד כפועל בפרדסי מולדת, בבית-החרושת לרהיטים "פרוגרס" והיה מעובדי "לודז'יה", ומפעילי ועד העובדים במפעל.

באותה עת נמנה עם מייסדי תנועת הנוער-העובד בחולון ושימש בה כמדריך. היה מראשוני "הפועל" בחולון וניגן בטובה בתזמורת הראשונה של כלי הנשיפה  (בניצוחו של מרדכי פקץ') של "הפועל". מ- 1940 חבר בארגן ה"הגנה" ומטעמה שירת במשמר הנוטרים במקום. ב- 1942 התנדב למחלקה הערבית של הפלמ"ח והיה פעיל בהברחת מעפילים בדרכי היבשה מסוריה, לבנון ועיראק. ב"שבת השחורה" (29.6.46) נאסר ונכלא בלטרון וברפיח.

במלחמת העצמאות לחם תחילה באזור חולון ולאחר מכן בחזית הדרום – כחייל בחטבית הנגב של הפלמ"ח וכאיש מטה החטיבה. מ- 1951 עבד תקופה ארוכה בשירות הביטחון ובה בעת למד משפטים באוניברסיטה. ב- 1965 הוסמך כעורך-דין ופתח משרד משלו בחולון.

מנעוריו חבר ההסתדרות וחבר מפא"י (היום: מפלגת העבודה). נבחר ב- 1969 למועצת עיריית חולון ופעל בה עד 1992. מ- 1983 שימש כממלא-מקום ראש העירייה פ' אילון ז"ל ולאחר מכן שימש שנתיים  (1987-89) כראש העירייה. בראשותו הוחל בבניית תיאטרון חולון – בית "יד לבנים", "ימית 2000" והאיצטדיון העירוני. נבנו בתי-ספר ומתנס"ים חדשם וניטעו גנים והונחה אבן-פינה לקריה על-שם פינחס אילון ז"ל. כיהן שנים כיו"ר הועדה להנצחת החייל בחולון והיה יו"ר הקונסרבטוריון בקריית-שרת. בשיתוף משרד החינוך שקד על חוגי תהיל"ה  - לחינוך מבוגרים והקים את "מועצת המתנדבים" בעיר. חבר ב"ועדת הלסנקי" המאשרת מחקרים רפואיים בבית-החולים וולפסון.

היום כעו"ד, הוא יועץ בהתנדבות לארגונים ציבוריים שונים. פעיל בסניף "רוטרי" בחולון ובעמותת "אעלה בתמר" לטיפוח מורשת יהודי תימן.

expand שנה: 1995 - תשנ"ה
פרופ' גבריאל בן-שמחון
בן-שמחון גבריאל פרופ'


נולד ב- 1938 במרוקו למשפחה מסורתית וציונית. שם למד בבית-ספר יהודי. ב- 1947 יצא עם משפחתו לעלות ארצה בספינת המעפילים  "יהודה הלוי", לפני הגיעם נתפשו ע"י הבריטים והוגלו לקפריסין. משם הובא עם אחיו ארצה למוסד לילדים במוצא. בבוא משפחתו ארצה עברו לחיפה והוא סיים  לימודיו בתיכון "יבנה", שירת בצה"ל כצנחן והשתתף במבצע "קדש". כאיש מילואים השתתף גם במלחמות "ששת הימים", "יום הכיפורים" ובמלחמת לבנון. בהשתחררו מצה"ל פנה ללמוד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ומקרא. ב- 1967 יצא לפאריס ללמוד בסורבון תיאטרון וקולנוע. ב- 1971 זכה שם בתואר דוקטור על עבודתו "הטרגדיה היוונית בקולנוע". עם שובו ארצה (1971) החל ללמד תיאטרון וקולנוע בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל-אביב והוא משמש כיועץ לחוג לקולנוע ולטלויזיה. 

מ- 1961 תושב חולון ובאווירתה הרגועה הוא נהנה לחבר את יצירותיו, בהן:

מלך מרוקו – מחזה על נושא השליחות במרוקו ובצפון אפריקה. הוצג ב"הבימה" (1980)  וכן הוצג בצרפתית בתיאטרון במונטריאול, קנדה, ובקהילות יהודיות בארצות שונות. על מחזה זה זכה ב'פרס לוקר למחזאות יהודית קלאסית' מטעם אוניברסיטת ת"א. 

בוזמימה – מחזה על רקע עולם הקבלה בצפון אפריקה. הוצג בתיאטרון "לילך"

(1983) וזכה ב'פרס אליהו גולדנברג ',  מטעם אוניברסיטת ת"א.

תסריטו  רקוויאם למלך מרוקאי – זכה באישור המועצה לתרבות ואמנות (1979) לעידוד הפקת סרט ישראלי באורך מלא. 

תסריטו המשיח זכה באישור ' הקרן לעידוד סרטי איכות מקוריים ' (1979). 

אחרי למלחמה – הוא תסריט שכתב על מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים.

הדרך לירושלים – הוא מחזה שחיבר על מסעה של אוניית המעפילים "יהודה הלוי", שהפליגה עם עולים מצפון אפריקה לארץ-ישראל. כן חיבר מחזה בשם 1948. שני מחזות אלה ראו אור בספרים. 

נוסף על אלה פירסם ספר שירים בשם ימות שקט וחול, שראה אור בהוצאת 'מחברות לספרות'. 

 

נתן גולדברג
גולדברג נתן


נולד ב- 1922 בעיר קוברין, פולין, וגדל בבית דתי-ציוני. למד בבית-ספר דתי "תבונה" ולמד בישיבה בברנוביץ'. היה חבר בתנועת "השומר הדתי"ץ בתקופת מלחמת העולם השנייה היה בגיטו בקוברין, ממנו נמלט ב- 1942 לרוסיה הלבנה והתתר ביערות. ב- 1944 התגייס לצבא האדום והגיע עם כוחותיו עד ברלין הכבושה. בתום המלחמה התגלגל למחנה העקורים פרנוואלד שבגרמניה, שם הכשיר עצמו לעבודת דפוס.  ב- 1949 עלה ארצה והתגייס לצה"ל. עם שחרורו פנה לעבוד בדפוס עיתון "הצופה" ומפועל דפוס היה לאיש מנהלה וחבר המערכת במשך 28 שנים. 

ב- 1963 הגיע עם משפחתו לחולון ונבחר כסגן יו"ר בית-הכנסת הגדול וחבר הנהלת המפד"ל בעירנו. ב- 1976 נבחר כיושב-ראש המועצה הדתית בחולון, והתמיד בה עד 1993, עם פרישתו לגימלאות. בתקופה זו נוספו לעיר 18 בתי-כנסיות (12 לעדות המזרח ו- 6 לאשכנזים) וכן נבנו וחודשו 5 מקוואות. 

ייסד 'מכון לבר-מצוה',  שקלט מדי ארבעה חודשים מחזורים בני 50-60 ילדים, שהוכנו ליום הבר-מצוה, כל אחד בטעמי מסורתו, ולמדו יסודות היהדות, ערכים ומוסר. הוא עצמו ערך ספר "יסודות ביהדות" לתועלת הלומדים במכון זה, שמספרם על לאלפים. כן הקים מקהלת ילדים בשם "פרחי חולון" שנודעה באיכותה. 

טיפח הנהגת שעורי תורה ב- 65 בתי כנסיות ברחבי העיר ויסד חוגי לימוד תורה לגימלאים, שבהם מופיעים רבנים ומרצים. בהגיע גלי העלייה לחולון פיתח פעילות ענפה לקליטה רוחנית, להקניית ערכי היהדות ולסיפוק צרכי-דת לעולים. כן הסדיר מאות רבות של בריתות-מילה ופתח בחולון אולפן לגיור. בפעילות משותפת עם מחלקות העירייה שקד על עריכת סדרי פסח לעולים ועל קירובם לחגי ישראל ומועדיו. בין השאר הקים מחדש את בית-השחיטה לעופות, באזור התעשייה, המשוכלל בסוגו במדינה. 

עם פרישתו לגימלאות החל להוציא ירחון בשם 'מורשת' – לצבור הדתי והמסורתי בחולון ובבת-ים. הוא מכהן כיושב-ראש בית-הכנסת 'ישורון' וכחבר הנהלת ישיבת אדר"ת בחולון, חבר הנהלת המפד"ל בעיר ופעיל בועדת התקציבים של חברה קדישא במחוז ת"א –יפו. 

נרשם ב'ספר הזהב לאחדות עם ישראל' מטעם תנועת 'עם אחד ביחד'.

משה (מיכאל) זרך
זרך משה (מיכאל)  ז"ל

נולד ב- 1909 בסמולנסק, רוסיה. שם סיים את לימודיו בתיכון צרפתי וב- 1927 הורשה לצאת לצרפת ללמוד רפואה. בד בבד עם לימודיו בסורבון של פריס עבד בתיאטרון הנודע "קומדי פרנסז' ושימש בו כעוזר למנהל, ובמשך שנתיים ניהל את סיבובי ההופעות של התיאטרון באירופה ובצפון אפריקה. 

ב- 1934 חזר לברית-המועצות ופנה לעסוק בניהול תיאטרונים במקומות שונים. במלחמת העולם שימש כמנהל להקות צבאיות ותזמורות שנדדו בכל החזיתות להופיע לפני הלוחמים. עם שחרור צ'רנוביץ ב- 1944 נשלח אליה והקים בה להקת מופעי זמר ומחול ולאחר מכן היה סגן מנהל התיאטרון האוקראיני בצ'רנוביץ. 

ב- 1950 נאסר בשל נטייתו הציונית והוגלה למחנה עבודה באוראל, ל- 10 שנים. כעבור 5 שנים שוחרר וניהל את אולם הקונצרטים ומופעי הבימה בצ'רנוביץ. היה מראשוני אסירי-ציון שהגיעו ארצה ב- 1966 והשתקע בחולון כאחד מראשוני המשתכנים בקריית-שרת. עבד בעיריית תל-אביב ועם פרישתו נקרא לעבוד במרכז לשירותי התנדבות במשרד ראש-הממשלה. 

יחד עם רעייתו נורה גיבש בקריית-שרת חבר פעילים נאמנים מבני העלייה הרוסית והדריכם לפעילות תנועתית וקהילתית. יזם את הקמתה של הספרייה לעולי ברית –המועצות במרכז הקהילתי נעמ"ת במקום, שם הוא מארגן למען העולים פעולות חברה ותרבות, חינוך אולפן לעולים וטיולים להכרת הארץ. הוא ורעייתו  מקדישים את מעייניהם לקליטת העליה הרבה שהגיעה לקריית-שרת ולשכונת ג'סי-כהן, שבה הקים מועדון לעולים. 

פעיל בנשיאות ההתאחדות הארצית של עולי ברית-המועצות ומכהן כסגן יו"ר סניף חולון. ב- 1984 זכה בתעודת הוקרה מטעם ארגון אסירי ציון מברית-המועצות וב- 1986 זכה בהוקרת משרד הקליטה והמרכז לשירותי התנדבות על התמדתו בהתנדבות למען קליטת עליה. 

ב- 1987 קיבל אות הוקרה על פעילותו הציונית בגולה. ב- 1988 ניתן לו עיטור "יקיר ההסתדרות בחולון" ובאותה שנה הוענק לו גם "אות הליונס למתנדב".  ב- 1993 העניקה לו התאחדות עולי ברית-המועצות תעודת הוקרה על מסירותו למען קליטת העלייה. 

חיים לבקוב
לבקוב חיים ז"ל

נולד ב- 1916 בבקעת יבנאל למשפחת מייסדי המושבה בית-גן. שם סיים את בית-הספר העממי ופנה לעבוד במשק ההורים. ב- 1929 , בעודו נער, החל לפעול ב"הגנה" ומילא תפקידי שמירה וקשר במאורעות אב תרפ"ט (1929). 

ב- 1936 התגייס כנוטר ביבנאל ונמנה עם שומרי השדות של המושבה. ב- 1938 נשלח לפלוגות הלילה (S.N.S ) שהקים "הידיד" – הקפטן צ' א' וינגייט – והשתתף במשך שנתיים בפעולות כנגד הכנופיות הערבות בצפון הארץ.  ב- 1941 נשלח על-ידי יצחק שדה, מפקד הפו"ש, עם חברו ישראל בן-יהודה ("עבדו") לסוריה ולבנון, שהיו נתונות לשלטון ממשלת וישי הפרו-נאצית, לבצע פעולות חבלה במתקנים צבאיים של האוייב. עם שובם  היו ממייסדי "המחלקה הסורית" של הפלמ"ח, שממנה צמחה מחלקת "המסתערבים". 

שימש כמפקד יחידת הנוטרים ביבנאל ומפקד החי"ש בגליל התחתון. במלחמת העצמאות היה מראשוני חטיבת "גולני" ומפקד בגדוד "ברק" (12). בעיצומה של המלחמה גייס את הצעירים הצ'רקסים כפלוגה בצה"ל ונתמנה כמפקד היחידה. שהשתתפה במבצע "חירם" לשחרור הגליל העליון והיתה בסיס להקמת "חיל המיעוטים" בצה"ל. בראש חייל זה פעל לאבטחת מרחב הנגב עד 1954, שבה עבר ליחידה מיבצעית בחיל המודיעין. 

ב- 1957 השתחרר מצה"ל והיה לקצין הביטחון של קו צינור הנפט  אילת-אשקלון, עד 1980 – עם פרישתו לגמלאות. ב- 1966 נשלח מטעם המדינה לכורדיסטן, בצפון עיראק, לסייע לכוחות המורדים הכורדיים, בהנהגת ברזאני, שלחמו לשחרורם משלטון עיראק, ומילא שליחות זו עד 1972. ב- 1981 גוייס בשנית לצה"ל כקצין קישור לדרוזים בלבנון בתקופת "מבצע שלום הגליל". ב- 1986 שוחרר מצה"ל ומשירות הביטחון והעלה על דפי ספר בשם "שלום על הרובים" את הקורות אותו בתחום בטחון ישראל, הניתנות לפירסום. ב- 1960 באה משפחת תמימה וחיים לבקוב לגור בחולון. 

זכה בתעודת הערכה מיחידות המיעוטים והמודיעין בצה"ל ומחטיבת "גולני" והוכתר כאזרח-כבוד של היישוב הצ'רקסי כפר-קמא. 

נדיבה שור
שור נדיבה  ז"ל

 נולדה ב- 1906 במוסקבה, רוסיה, למשפחה ציונית, שחרף "חוק תחום המושב" (שאסר מגורי יהודים בערים)  הורשתה לגור במוסקבה בזכות מעמדם של אביה – מהנדס כימאי, ממציא ותעשיין ואמה – פסנתרנית ומוסיקאית. שם למדה בבית-ספר תיכון רוסי ובה בעת – במכון למוסיקה. לימים החלה ללמוד באוניברסיטת מוסקבה ורכשה את ראשית נסיונה בהוראת נגינה כסטודנטית שנרתמה להחזיר למוטב עבריינים צעירים באמצעות המוסיקה, אך עקב מוצאה ה"בורגני", נקטעו לימודיה באוניברסיטה. 

ב- 1925 והיא כבת 19 עלה בידה לצאת את ברית המועצות – תחילה לברלין ואחר-כך לצרפת, כדי להמשיך בלימודיה הן באוניברסיטה והן בנגינה בכלים שנוים. בפאריס פגשה ב- 1927 במוסיקאי הדגול פרופ' דוד שור שהגיע מתל-אביב, והכירה את בנו יהושע (לימים פרופ' י' שור). כעבור שנה התחתנו וחיו חמש שנים בגרמניה. בחששה שלא תוכל להתקיים בארץ ממוסיקה פנתה ללמוד צילום אמנותי והתמחתה במקצוע זה וכן כצלמת עיתונות, עד שעלה בידם לקבל רשיון עליה וב- 1934 עלתה עם בעלה לישראל. כאן יסדה את איגוד צלמי העיתונות בישאל והוסיפה להשתלם בנגינה בפסנתר אצל חמיה – פרופ' ד. שור. תצלומיה הוצגו בתצוגות שונות, לרבות התערוכה הכללית של צילומי תל-אביב הקטנה, לפני שנתיים. ב- 1940 השתכנו בקריית-עבודה, שם פתחה סטודיו לצילום אמנותי והתמחתה בצילומי ילדים. היתה חברה ב"הגנה" ובמלחמת העצמאות מילאה תפקידים בעמדות ובתורנויות עזרה ראשונה.

ב- 1942 פתחה עם בעלה בחולון מכון למוסיקה (לימים: הקונסרבטוריון) שבו למדו נגינה בפסנתר, בכלי מיתר  ובכמה כלי נשיפה רבים מילדי חולון, בהם שהיו לנגנים מקצועיים וסולנים בעלי שם.  היא חיברה כמה ספרי לימוד בנגינה, בפרט בפסנתר, ובמוסיקה והתמחתה בהוראת פסנתר לגיל הרך. 

אחרי פטירת בעלה (1974)  המשיכה בעבודתה הפדגוגית ובניהול הקונסרבטוריון. פרסמה מאמרים בכתבי-עת בארץ ומחוצה לה. ב- 1978 פנתה להשתלם 4 שנים בקורס באקדמיה למוסיקה שבאוניברסיטת ת"א, ביזמת משרד החינוך והתרבות. מותיקות האחיות ונשיאה לשעבר בלשכת "אורה" של "בני-ברית" ואף סייעה להקמת הלשכה הצעירה. חברת הועד של איגוד אמנים ומורים למוסיקה, מייסודו של פרופ' ד. שור, שבראשו עמד שנים רבות בעלה – פרופ' י. שור.

expand שנה: 1994 - תשנ"ד
בן –יהונתן יוסף ז"ל

מתוך חוברת 'יקיר העיר' תשנ"ד-1994:

"נולד ב- 1906 בעיר הנפט באקו שבקווקאז, שם סיים לימודיו התיכוניים והיה פעיל בתנועת "צעירי ציון". ב- 1922 יצא עם משפחתו לעלות ארצה ובנדודיהם נקלעו לאלכסנדריה שבמצרים.
 
ב- 1928 נפרד ממשפחתו ועלה באורח בלתי חוקי ארצה ברגליו – דרך מדבר סיני. בהגיעו לגבול הארץ הוא נאסר ונכלא. לאחר שחרורו הוא מצטרף לארגון "ההגנה" ובמאורעות 1929 נפצע בהגינו על שכונת נחלת – שבעה בירושלים. שלוש שנים (מ- 1930) למד במכון פוליטכני גבוה בירושלים בשיעורי – ערב.
 
בפרוץ המאורעות ב- 1936 הוא מפקד עמדה בנוה-צדק, ומתנדב לצאת לכפר-הילדים מאיר-שפיה כמפקד הנוטרים ביישוב. ב- 1937 הופקד על הגנת מחצבות מגדל-צדק ונפצע בשנית ממוקש, כשהוא נמנה עם המתנדבים לפו"ש – "פלוגות השדה" בפיקודו של יצחק שדה. ב- 1933 היה ממייסדי קלוב-התעופה "הגמל המעופף" והתמחה כטייס דאונים. 4 שנים, עד 1939, למד הנדסת תעופה. לאחר שעבר ב"הגנה" קורס מ"מים (1942) וקורסים נוספים – מונה כמפקד אזור תל-אריש ושכונת גרין בחזית 5, לרבות חודשי הלחימה על חולון ועל הדרך אליה בראשית מלחמת העצמאות. ב- 15.5.48 התגייס לצה"ל ופעל כסרן בחזית הדרום, כמפקד פלוגה וכסגן מפקד גדוד, עד לשחרורו ב- 1955. היום הוא מכהן כיו"ר ארגון חברי "ההגנה" בחולון וחבר הנהלת הארגון במחוז תל-אביב.
 
מ- 1938 חי עם משפחתו בקרית-עבודה בחולון. היה חבר "הליגה הסוציאליסטית" מ- 1937 וממייסדי מפ"ם (1948) ומפעיליה – כחבר המרכז וכמזכיר סניף חולון. שנים עבד כפועל בחקלאות, בבניין, בתעשיה ובמחצבה. כיהן כמזכיר הועד המבקר במועצת פועלי תל-אביב וכחבר הועד המפקח של קופת-חולים במחוז יפו. היה חבר הנהלת "שיכון עובדים". כיהן כשופט – נציג העובדים – בבית הדין לעבודה. נבחר למועצת עיריית חולון (51-1950) ושב לכהן בה 10 שנים (1979-1969) כחבר ההנהלה והופקד  על התברואה והשיכון. לצורכי פעילותו בהסתדרות הוסיף והשתלם בהתמדה.
 
בשלהי 1971 פרש לגימלאות ועודנו פעיל ומפעיל באגודה למען החייל, בארגון הגימלאים, בקליטת עולים ובועדות ציבוריות שונות. ב- 1982 הוכתר כ"יקיר ההסתדרות בחולון" וב- 1988 זכה במגן ראש העירייה כ"יקיר המתנדבים" ובאותות הצטיינות נוספים על התנדבותו ופעילותו הרבה  למען הזולת".

נפטר בשנת 1996

זאב חוסני
חוסני זאב


נולד ב- 1926 בחלב, היא ארם-צובא, בצפון סוריה. שם למד בתלמוד-תורה. בגיל 13 נתייתם מאביו וזמן מה לאחר מכן פנה לעבוד בחנות המשפחה, ששימשה מרכז לשליחי  התנועה החלוצית במקום ולפעילי ההעפלה לארץ בדרכי היבשה. בגיל 15 החל להיות פעיל במיבצעי ההפעלה להעלאת בני חלב עצמה וכן יהודים שנקלעו אליה כפליטי המלחמה מאירופה, מעיראק ומאיראן.

ב- 1945 עלה בעצמו כמעפיל ארצה וזמן קצר לאחר כן נשלח שוב לחלב לשמש כאיש-הקשר מטעם "המוסד לעליה". כעבור כשנה עמד להיאסר בידי השלטונות, עקב הלשנה, ומיהר לעלות עם אמו ארצה וב- 1947 הגיעו לקריית-עבודה והשתקעו בה.

במלחמת העצמאות שירת בצה"ל בחיל המודיעין. לאחר המלחמה המשיך במילוי תפקידיו ביחידתו ומילא שליחויות מיוחדות מטעם משרד ראש –הממשלה, שעדיין לא פורסמו.

מ- 1950 שימש חמש שנים, בצד עבודתו, גם כמזכיר מפא"י במעברת חולון ותרם רבות לקליטת העולים ושילובם בעבודה ובחברה.

ב- 1963 זכה ב"פרס ביטחון ישראל" היוקרתי על ההישגים החשובים שהביאה עבודתו למערכת הביטחון. את הפרס העניק לו אישית ראש-הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. כעבור שנה (1964) היה ממדליקי המשואות של יום העצמאות בהר הרצל עם פתיחת שנת העפלה.

את תפקידיו הבטחוניים סיים ב- 1976  ונתבקש ע"י ראש-העירייה פינחס אילון, שעמד בראש מרכז השלטון המקומיות הערביות. שקד רבות על הידוק הקשר וההבנה עם האוכלוסיה הערבית ורשויותיה.

ב- 1982 יצא לקאהיר עם משלחת ראשי-ערים מישראל, יהודים וערבים, כאורחי ממשלת מצריים. ב- 1985 פרש לגימלאות ופנה לפעילות ציבורית בחולון, המתבטאת  בעיקר בעזרה לזולת ובפעולות בבית-הכנסת "מגן-דוד", המשמש כמרכז חברתי ורוחני ליוצאי ארם-צובא בעירנו.

יחיאל שבח
שבח יחיאל ז"ל

מתוך חוברת יקיר העיר לשנת תשנ"ד 1994:

"נולד ב- 1921 בצנעא שבתימן. בנעוריו עבד במקצועות שונים: אריגה, צורפות וסנדלרות. ב- 1942 ארגן קבוצה בת 25 צעירים שיצאו מצנעא ברגל עד לעדן, ומשם באונייה למצרים וברכבת ארצה. כעבור זמן קצר בא לחולון ועבד כפועל שחור בעבודות מזדמנות במקום ומחוצה לו, והרחיק עד למושבות השרון לעבוד בחקלאות. 18 שנה (עד 1961) שימש כאב-הבית בפנימיית ישיבת כפר-גנים בפתח-תקוה. שם היה אחראי על "סליק" הנשק של "ההגנה". חמש שנים עבד במקוה-ישראל.

עם נישואיו ב- 1948 הקים בית ומשפחה בחולון והחל לעסוק בצרכי ציבור. במלחמת העצמאות בתש"ח נפל אחיו הצעיר צדוק – חבר "ההגנה" וחייל צה"ל. היה מהיוזמים והמקימים של "יד-לבנים" בחולון והקדיש את מרצו מאז ועד היום לטיפול במשפחות הנופלים ולפתרון בעיותיהם ועשה רבות להנצחת חללי צה"ל בני עירנו.

עשרות שנים (עד 1992) כיהן כיו"ר ועד המשפחות השכולות והיה מהעושים להקמת בית "יד-לבנים" בעיר. מדי שנה היה עורך מסיבת בר-מצוה ליתומי צה"ל, אירגן טיולים למשפחות השכולות להכרת הארץ והתכנסויות "שבת-סוף שבוע" במקומות שונים.

שנים רבות נמנה עם חברי הנהלת אגודת "עזרת אחים" העוסקת בעזרה לנזקקים ובסיוע לתלמידים מבני יוצאי תימן. מתמסר לגמילות-חסד לכל פונה נזקק. כל אלה עושה בהתנדבות ולשם שמיים.

היה מראשוני המקימים של בית-הכנסת "שבות-עם" במרכז העיר, שהוא אחד מפניני עירנו ומשמש לא רק כבית-תפילה אלה כמרכז תרבותי ורוחני ראשון במעלה. הוא מכהן גם היום כיושב-ראש הגבאים בבית-הכנסת.

ב- 1958 קיבל אות הצטיינות מטעם המועצה הדתית בעיר על הקמת בית-הכנסת ועל תרומתו לחינוך הדתי. כן צויין לשבח ב- 1986 מטעם היחידה להתנדבות של עיריית חולון על מסירותו למען הקהילה, וב- 1988 זכה ב"מגן ראש העיר" כיקיר המתנדבים.