הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 
 

קהילת השומרונים

השומרונים הינם שרידים לעם ישראל, צאצאי שבטי מנשה, אפרים ולוי. הפילוג בינם לבין אחיהם בני יהודה (היהודים) החל בתקופת עלי הכהן, ושיאו היה בתקופת מלכות ישראל ומלכות יהודה, כאשר השומרונים (אז מלכות ישראל) סירבו לקבל את ירושלים כמקום הנבחר, ונשארו דבקים בהר גריזים כמקום הנבחר.
זהו למעשה ההבדל העיקרי בינם לבין אחיהם היהודים עד היום הזה. הקהילה השומרונית מונה כיום כ 750 נפש, חציים בהר גריזים, וחציים בחולון. מיעוט מספרם נובע מעצם דבקותם בארץ ישראל. במהלך המאות ה - 19 ספגה הקהילה השומרונית הפרעות ורדיפות מהשלטונות אשר שלטו בארץ ישראל, ולמרות זאת הם לא עזבו את הארץ. הדבר גרם לדילול מספרם עד כדי 150 נפש בלבד.  רק במאה ה- 20 עם שיפור מצבם הכלכלי והמדיני עלה מספרם לכ- 630 נפש.

הדת השומרונית

הדת השומרונית מבוססת על חמישה עיקרי אמונה:

  • אל אחד.
  • נביא אחד- משה.
  • ספר קדוש אחד- התורה.
  • מקום נבחר אחד- הר גריזים.
  • יום נקם ושילם אשר הוא אחרית הימים.

השומרונים מקיימים את כל המצוות והחגים על פי הכתוב בתורה ככתבו וכלשונו ללא פלפול והתחכמות בפירושים.

השבת

את השבת השומרונים שומרים ככתוב: "לא תבעירו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". אין הם מבעירים אש ביום שבת.

חגי השומרונים

השומרונים חוגגים שבעה חגים בשנה: פסח, חג מצות, שבועות, מועד ראש חודש שביעי, כיפור, סוכות ושמיני עצרת.
מועדי החגים וימיהם בשבוע נקבעים על ידי הכהן הגדול היושב בשכם בלבד, על פי חישוב לוח עתיק יומין הנקרא: "חשבון אמת".
שלא כמו אחיהם היהודים, אשר ימי חגיהם מבוססים על העיקרון לא ימי ב' ד' ו' פסח, לא ימי א' ג' ו' כיפור, חגי השומרונים חלים בכל ימי השבוע ללא דחיות או הקדמות.
כמו אחיהם היהודים, הלוח השומרוני מבוסס על מחזור בן 19 שנה אשר בו חלות 7 שנים מעוברות, אך בלוח השומרוני השנים המעוברות נקבעות על פי חישוב, לא כחלק ממתכון קבוע.
בפסח מקריבים השומרונים קורבן בהר גריזים, במדויק על פי הכתוב בתורה, בפרשת יציאת מצרים. את ספירת העומר מתחילים השומרונים ממחרת שבת של פסח, ולא ממחרת החג הראשון של פסח כאחיהם היהודים. כך יוצא שחג השבועות יחוג לעולם ביום ראשון בשבוע.
ביום כיפור מקיימים השומרונים את מצוות "כל הנפש אשר לא תענה": כל ילד אשר חדל לינוק צם ביום כיפור.
בסוכות תולים השומרונים בסוכה את מיטב הפרות אשר נתברכה בהם הארץ, לפי הפרשנות לביטוי "פרי עץ הדר" - כל פרי יפה הוא פרי עץ הדר.
חובת העלייה לרגל להר גריזים חלה בשלושת מועדי חג המצות (שביעי של פסח) חג שבועות וחג סוכות.

נישואים

השומרונים נישאים בטקס דתי אשר מקיימים כהני העדה. בדרך כלל הנישואים הם פנים עדתיים, אך בשנים האחרונות בגלל מחסור בבנות, רבו המקרים בהם נישאו בני הקהילה בנישואים מעורבים עם בנות אחיהם היהודיים, לאחר שהללו קיבלו עליהן את הדת השומרונית על כל המשתמע מכך.

הדור הצעיר

ילדי השומרונים לומדים בבית ספר ממלכתי, ואחר הצהרים הם לומדים בלימודי חדר את קריאת התורה וסידורי התורה על ידי מורים אשר הוסמכו לכך במיוחד בתוך מסגרת הקהילה.

השומרונים בחולון

השכונה השומרונית בחולון נבנתה בתחילת שנות החמישים בדרום מזרח העיר, בעזרתם של נשיא המדינה יצחק בן צבי וראשי העיר חיים קוגל ופינחס אילון וראש הקהילה אז יפת בן אברהם ז"ל.
כל ראשי העיר דאגו לטפח את השכונה כמרכז מבקרים חשוב בעיר חולון, על ידי מימון מיוחד אשר העניקו לעדה לצרכים אלו.
בני הקהילה בחולון מתפרנסים ממקצועות חופשים, מורים, פקידים וענפי מסחר שונים.
בשכונה קיים ועד אשר מטפל בענייניה השוטפים של הקהילה, ובענייני הקהילה. כמו כן מתחזק ועד הקהילה את המוסדות הציבוריים של הקהילה (שני בתי כנסת ומרכז קהילתי), מתוך התקציב השוטף אשר מתקבל הוא ממוסדות המדינה לצרכים שונים.
מידי שבועיים יוצא גם ביטאון שומרוני "א.ב" אשר מדווח דיווחים אקטואליים מחיי הקהילה. כמו כן מפרסם הבטאון מחקרים ישנים וחדשים בנושא הקהילה השומרונית.

שומרוני חולון, כמו אחיהם השומרונים בהר גריזים, מייחלים שהקשר בין שתי השכונות יישאר חופשי ופתוח, כפי שהוא קיים מאז מלחמת ששת הימים, ומקווים הם שהדבר יתרום לריבוי הקהילה וחיזוקה מבחינה רוחנית ומספרית

קצת היסטוריה

זכתה העיר חולון, זכו תושביה ובתחומה מתגוררים זה למעלה מחמישה עשורים, בני אחת הקהילות העתיקות והקטנות בעולם, השומרונים.
נשיאה השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי שחקר את מוצאן ומנהגיהן של עדות ישראל, פגש בשנת 1908 ביפו את השומרוני אברהם בן מרחיב צדקה הצפרי, עת שכר ממנו חדר למגורים. סיפורה המופלא של העדה הקטנה (בשנת 1918 מנתה רק 185 נפשות) ריתק את בן צבי שביקר בשכונה השומרונית בשכם וקשר עם בני העדה קשרים הדוקים.
לימים כתב בן צבי את תולדות העדה בספרו "השומרונים" (1935). בהקדמה לספרו כתב "עלינו לזכור שעדה קטנה זו היא היחידה ששמרה על נוסח מיוחד של תורתנו ודברי ימינו". בן צבי היה לשומרונים לא רק היסטוריון וחוקר, כי אם גם למשענת ותומך.
לאחר מלחמת העצמאות בקש בן צבי ליישב את מקצת מבני העדה שהביעו נכונות לעזוב את שכם, בתחומי מדינת ישראל. בן צבי יצר קשר עם ראש העירייה השני פנחס אילון ז"ל שהביע מיד את נכונות עיריית חולון לסייע בקליטת השומרונים והקצה לצורך זה כחמישה עשר דונמים במזרח העיר (כיום במפגש הרחובות שדרות ירושלים והמלאכה).
באמצעות ארגון הג'וינט, חברת 'שיכון עובדים' ההסתדרותית ובתמיכה ממשלתית הוקמה בשנת 1951 השכונה השומרונית בחולון הנקראת בפי השומרונים "נווה מרקה". השם נבחר על ידי בני העדה בשנת 1994 והוא נועד להנציח את מרקה בן המאה הרביעית לספירה, בנו של עמרם בן סרד שהיה פייטן, דרשן, פרשן וחכם הלכה.
בתחילה הוקמו מספר אוהלים, חברת "סולל בונה" סייעה בבניית עשרת בתי הקבע החד קומתיים. בשנת 1963 חנך הנשיא בן צבי בהופעתו הפומבית האחרונה, כחודשיים לפני מותו, את בית הכנסת השומרוני בשכונה. בשנת 1984 נוספו לשכונה שני מבנים בני שלוש קומות עבור בני הדור השני והשלישי ובהם עשרים וארבע דירות מגורים.
בשנת 2005 מנתה העדה השומרונית 647 נפשות, מהם כ - 340 מתגוררים בחולון והאחרים בשכם, בקריית לוזה שבהר גריזים ובשכונה השומרונית בעיר הנמצאת באחריותה של הרשות הפלשתינאית

היכן לבקר ומה ניתן לראות בשכונה

השכונה נבנתה בשנות החמישים כשכונה של בתים צמודי קרקע, הרחובות והמעברים בין הבתים קטנים וצרים. כל תושביה הם שומרונים. במרכז השכונה נמצא רחוב בן עמרם, גבולותיה הם הרחובות: המלאכה במזרח, מרבד הקסמים מעלות ועמוס.
השכונה השומרונית בחולון פתוחה לביקורי הקהל, בני הקהילה הקטנה שמחים תמיד לארח את תושבי העיר ומבקרים מכל קצות הארץ והעולם. עניין מיוחד ניתן למצוא בשכונה בימי חג הסוכות השומרוני (לוח השנה על פיו נוהגים השומרונים שונה במועדיו מלוח השנה היהודי). בסוכות, מקשטים בני הקהילה את בתיהם במגוון מדהים של פירות, עיטורים וקישוטים.

תולדות השומרונים

השומרונים מונים 125 דורות לישיבתם הרצופה בארץ ישראל, מיום כניסת יהושע בן נון לתחומי הארץ המובטחת. לדבריהם, הם מצאצאי השבטים לוי, יוסף, אפרים (משפחות הדנפי ומרחיב) ומנשה (משפחת צדקה). על פי אמונתם, מוצאם מהרי השומרון ומכאן שמם. לגרסתם, בימי עלי הכהן היה המשכן על הר גריזים. עלי הכהן הסתכסך עם עזי הכהן מבית פנחס, שלו הובטחה הכהונה הגדולה. לכן, פרש עלי עם חלק מהעם, והקים משכן חדש בשילה. עזי הכהן נשאר עם חלק אחר במשכן בהר גריזים. עם פילוג הממלכה לאחר מות המלך שלמה היה הר גריזים (כך כותבים זאת השומרונים) למרכזם הדתי של השומרונים.
על פי הגרסה המקראית הופיעו השומרונים כעם רק לאחר כבוש ממלכת ישראל על ידי אשור (722 לפני הספירה). מלך אשור הגלה את תושבי ממלכת ישראל והביא במקומם בני חמישה עמים זרים שעבדו את אליליהם. אלוהים שילח בהם אריות, והזרים פנו לעזרה למלך אשור, ששלח להם כהן מגולי ישראל, שלימד אותם את הדת היהודית וכך הם התגיירו. במאות הרביעית והחמישית לספירה (התקופה הביזאנטית) מנו השומרונים כמיליון נפש וישבו ברובם בתחומיו של השומרון. במשך השנים הידלדל מניינם בשל שלוש מרידות גדולות שמרדו בשלטון הנוצרי, ורדיפות רבות שביצעו בהם הביזאנטים, שליטיה הנוצריים של א"י. מאומה גדולה ומפוארת היו השומרונים בתחילת המאה העשרים, לקבוצת אנשים קטנה ומדולדלת היושבת בשכם ברובע יסמינה שבקסבה, ונאבקת על שמירת הגחלת.
 בני הקהילה מעורים ומשתלבים היטב בחיי הקהילה בחולון. בשנות השמונים שימש יוסף צדקה כסגן ראש העיר. בתיה צדקה הייתה מנהלת בית הספר היסודי "משה שרת", פנינה צדקה הייתה מנהלת בית הספר היסודי "ניב" במשך שנים רבות. ילדיהם של השומרונים לומדים במערכת החינוך העירונית. בניהם ובנותיהם משרתים בצה"ל וניתן למוצאם עוסקים בכל תחומי החיים. בשכונה מדפיסים דו שבועון מקומי שנקרא בשם "א. ב. חדשות השומרונים". צעירי הקהילה פעילים באגודת הספורט "אליצור חי שומרון" ונוטלים חלק בכל הפעילויות המתקיימות בעיר.

אמונה, דת ומנהגים

אלוהים אחד - אלוהי ישראל, נביא אחד – משה בן עמרם, ספר קדוש אחד – תורת משה, הכוללת את חמשת חומשי התורה בלבד (אין השומרונים מקבלים את התורה שבעל פה).

מקום קדוש אחד – הר גריזים.
השומרונים חוגגים את חגי התורה בלבד: פסח, חג המצות, חג השבועות, ראש החודש השביעי, יום כיפור, חג הסוכות ושמיני עצרת.

השומרונים מעדיפים להיקרא "ישראלים שומרים". שומרים על חוקיהם, על מסורתם, על שפתם – עברית עתיקה ועל מנהגיהם. פיוטיהם נאמרים בארמית בניב שומרוני. את מצוות התורה הם שומרים בצורתן הקדומה: שבת ללא חימום וכמעט ללא תאורה, מנהגי טומאה וטהרה מחמירים, לוח שנה קדום - שנת ירח, צורת פולחן שלא השתנתה אלפי שנים - זבח הפסח על הר גריזים.

את ברית המילה עורכים השומרונים (גם אם חל בשבת או ביום הכיפורים), ביום השמיני להולדת התינוק, בטרם שחר.
אישה טמאה במשך שבעה ימים בעת המחזור, ארבעים יום לאחר לידת בן זכר ושמונים יום לאחר לידת בת. באותה תקופה היא ישנה בחדר נפרד ואיננה מטפלת בילדים, או מבשלת לבני ביתה.
תינוק חייב בצום יום הכיפורים מהרגע בו נגמל מחלב אמו.
טקס חתם סופר – הטקס המקביל ל"בר המצווה" היהודי. אין עורכים אותו בגיל מסוים, אלא כאשר הילד או הילדה למדו לקרוא בתורה (בדרך כלל בגיל שש – שמונה שנים). כל ילד שומרוני לומד לקרוא ולכתוב בכתב השומרוני העתיק.
לשומרונים מותר לשאת אישה יהודיה בתנאי שתקבל עליה את עול החובות של השומרונים. לחתונה השומרונית קודם טקס בקשת כלה ולאחריו טקס האירוסין. שמחת החתונה נמשכת שמונה ימים. בערב הראשון מתקיים טקס מולד משה – הכהן הגדול קורא מדרש קדום בארמית ובעברית, המפאר את לידת משה רבנו וקורות חייו. היום השני הוא יום הגברים, היום השלישי הוא יום הכלה. ביום הרביעי מקריאים את הכתובה וזהו גם יום החתונה. ביום החמישי נחים, בשבת בבוקר נאספים וקוראים עם החתן את פרשת השבוע. כיום מנשבות רוחות של חידוש, מקצרים את שמחת החתונה, לעיתים היא מתקיימת רק באולם כמנהג היהודים.

לבושם המסורתי של השומרונים הוא הלבוש שהיה מקובל באזורנו במשך מאות שנים. בקיץ לובשים הגברים את ה"כיביר": חלוק לבן מבד קל, עם אבנט לבן. בחורף לובשים את ה"קומבז": חלוק פסים עם ביטנה, שצבעו משתנה. בבית הכנסת עוטים טלית – מעין חלוק לבן, המגיע עד כפות הרגליים. הטלית, נטולת אבנט ולה עשרים ושנים כפתורים, כמניין אותיות הא' ב' השומרוני. אין לטלית השומרונית ציצית. לובשים אותה רק לכבוד התורה. בעת שהכהן הגדול נושא את התורה הוא עוטה על הטלית הלבנה טלית משי כחולה עם גדילים וציצית. בזבח הפסח לובש הכהן הגדול אפוד ממשי כחול, ירוק או בצבע הארגמן. על ראשם חובשים השומרונים תרבוש. הם החלו לחבוש אותו רק במאה התשע עשרה כסמל נאמנות לסולטאן העות'מאני. הכהן כורך על ראשו בשבת ובחגים מצנפת לבנה שנקראת בערבית "שאש" (בשמות לט, כז - כח: "ויעשו את הכותנות שש מעשה אורג לאהרון ולבניו. ואת המצנפת שש..."). בימי חול חובש הכהן מצנפת אדומה.
מזוזות הבתים - בולטות מאד בכניסה כמעט לכל בית. על גבי אבן גיר מסותתת וגדולה נכתבו באותיות שומרוניות פסוקי תורה, לרוב עשרת הדברות. המזוזה יכולה להיות מוצגת גם בבית פנימה.

בית הכנסת השומרוני - במרכז השכונה ברחוב בן עמרם, ניצב כעין קמרון אבן לבן ובמרכזו שער ברזל. מעליו עומדת מנורה בת שבעה קנים. בחצר הסגורה נמצאים בית הכנסת, אולם כינוסים וחגיגות והספרייה של השכונה.
מכון א.ב. –בביתו בן שתי הקומות של בן העדה בנימים צדקה, כותבים, עורכים ומפיצים את "א. ב. חדשות השומרונים". העיתון יוצא לאור כל שבועיים והוא היחיד בעולם הנכתב בארבע שפות: עברית, ערבית, אנגלית ושומרונית.

בחג הסוכות - מתקשטים סלוני הבתים בשכונה השומרונית בגג של סוכות המוקמות בתוך הבית. זהו שריד לימים עברו בהם נרדפו השומרונים והתקשו לבנות סוכות ולשבת בהן מחוץ למבני האבן. אצל השומרונים ארבעת המינים נמצאים בתוך הסוכה. הם תולים על מסגרת מתכת אל כל מרכיבי הסכך ויחד עמם עשרות רבות (וכבדות...) של פירות הדר, רימונים, תפוחים, ואפילו גמבות, פלפלים וחצילים. לעבודת שזירת הסכך המיוחד נרתמים כל בני המשפחה. השזירה נעשית בצורות גיאומטריות צבעוניות ומרהיבות. לעזרה משתמשים במדיד מיוחד אשר ממיין את הפירות לפי גודלם. השומרונים מזמינים את בני העדות כולם לשבת עמם בסוכות ולבקרם. במוצאי החג לאחר פירוק גגות הסוכה, נותרים השומרונים עם פירות רבים. זה הזמן להכין מהם שימורים, לפתנים, ריבות ומיצים...

בליל צאת חג הסוכות, במוצאי שמיני עצרת, מדליקים השומרונים את סכך סוכותיהם במדורות גדולות. זכר לניצחון הגיבור השומרוני בבא רבא על הביזאנטים. בבא רבא חי במאה החמישית לספירה בכפר עווארתא בדרך העולה מהרי יהודה לשכם. שמו השומרוני של הכפר היה "קריית עבורתה". ניצחונו החזיר לשליטתם של השומרונים, לתקופת מה את הר גריזים והמקדש שעמד עליו.

נכתב על ידי – רמי אהרוני, 050-7422111

לאתר השומרונים