חמרה אברהם הרב ז"ל

 יקירי העיר

שנת קבלת האות 2018 - תשע"ח
תיאור

​​הרב אברהם חמרה נולד בדמשק בירת סוריה בשנת 1943. עלה ארצה בשנת 1994 והתיישב בחולון. נשוי ואב לילדים, נושא בתואר "הרב הראשי ליהדות סוריה".

בשנת 1960 התמנה למורה ללימודי קודש וללימודי חול בבית ספר "תלמוד תורה" בדמשק, וכעבור 3 שנים התמנה למנהל בית הספר.
בשנת 1970 נבחר כחבר בוועד של הקהילה היהודית. בשנת 1972 התמנה לדיין משנה וסגן רב ראשי בהסכמת הוועד הרשמי והרוחני שבראשו עמד הרב הראשי של הקהילה דאז, הרב ניסים הכהן אינדבו זצ"ל. בשנת 1976 קיבל הרב חמרה את התואר "הרב הראשי ליהדות סוריה" ושימש כרבה הראשי של הקהילה היהודית בדמשק שבסוריה, עד לעזיבתו ולעלייתו למדינת ישראל.

בשנות השמונים של המאה שעברה יצר הרב חמרה קשר הדוק עם ארגון ה"ג'וינט" היהודי העולמי וארגונים יהודיים נוספים ברחבי ארה"ב, קנדה ואירופה. מטרתו הייתה להעלות לשיח ציבורי עולמי את נושא עלייתם של יהודי סוריה למדינת ישראל. הפנייה לגורמים רבים, יהודים ולא יהודים בארץ ובחו"ל, הייתה רק חלק מפעילות מדינית ענפה, גלויה וסמויה שהתקיימה גם אל מול הנשיא הסורי דאז חאפז אל אסד בכדי לאפשר את יציאת בני הקהילה היהודית מסוריה.

בסוריה עצמה, ניצב איש אחד בודד שפעל ללא לאות, בשקט ובחשאיות, בחכמה ובשיקול דעת, תוך שהוא שם את נפשו בכפו ומסכן את עצמו ואת בני משפחתו בכדי לסייע לבני הקהילה היהודית לצאת מהמדינה ובכדי לחלץ את אוצר המורשת היהודית שמנה עשרות ספרי תורה נדירים ויקרי ערך וכתרים עתיקים.
הרב חמרה דאג לפדיון יהודים שבויים מבית הסוהר, לחולים ולנפטרים, היה אחראי על נישואין וגיטין, על הכשרות בחגים וסיפוק צורכי היהודים כמו: אספקת ארבעת מינים בחג הסוכות, מצות בחג הפסח ועוד. בעיקר דאג הרב לנושא החינוך היהודי של בני דור ההמשך. מתוקף היותו הרב הראשי של קהילת יהודי סוריה, מצא הרב את עצמו נותן תשובה ופתרון לכל מחסור של בני הקהילה היהודית, בתחום הסוציאלי, החינוכי, הכלכלי, הנפשי והרוחני.

במהלך פעילותו הצליח הרב חמרה בדרך לא דרך להוציא מתחומי סוריה עשרות ספרי תורה, גווילים ושבעה כתרים עתיקים. תחילה הגיעו האוצרות לארה"ב, וטיפין, טיפין הועברו למדינת ישראל. בישראל ישוכנו האוצרות הללו בבית המורשת של הקהילה. לצורך הקמת הבית, ולאור בקשתו של ראש ממשלת ישראל – יצחק רבין ז"ל, הוקצה לרב חמרה על ידי מועצת העיר וראש העיר מר מוטי ששון, מגרש המיועד לבנייה.

בשנת 1992 אחרי מאמצים רבים מצדו של הרב מול הארגונים השונים ברחבי העולם ובעזרת קשריו הענפים בממשל הסורי, בייחוד מול הנשיא חאפז אל אסד והמודיעין הסורי, הצליח הרב לקבל אישור מהנשיא ליציאתם של יהודי סוריה לכל מקום בעולם, פרט למדינת ישראל. הנחת הנשיא חאפז אל אסד הייתה כי בשל מצבם הכלכלי המצוין של בני הקהילה, רובם יחזרו לסוריה בשלב כלשהוא... הקהילה היהודית שיצאה מסוריה מנתה כ 5,000 יהודים שהגיעו מדמשק, חלב ומקאמישלי. בשל אחריותו כי רבה, היה הרב חמרה לאדם האחרון אשר יצא מסוריה. הקהילה שיצאה מסוריה הגיעה לארה"ב, שם החליטו חלק מהיהודים להשתקע וחלק אחר בחר לעלות למדינת ישראל.

מתוך אותם שבחרו לעלות ארצה, כ- 80% הגיעו לעיר חולון וחיים בה עד היום, שאר בני הקהילה מתגוררים בעיקר בבת-ים, האחרים מתגוררים בבנימינה ובירושלים.

בשנת 1995, הוזמן הרב יחד עם רעייתו לפגישה עם כל נציגי הג'וינט העולמי והאמריקאי שלקחו חלק בהצלת יהודי סוריה. באותה ישיבה הכריזו כולם פה אחד, כי מבצע הצלת יהודי סוריה ייקרא "מבצע אברהם" על שמו של הרב אברהם חמרה.

תמונה
הרב אברהם חמרה
סדר הופעה -999
תאריך לידה 01/01/1943
תאריך פטירה 18/05/2021
שנת פטירה 2021
שנת לידה 1943
קבצים מצורפים

חמרה אברהם הרב ז"ל

הרב אברהם חמרה
שנת קבלת האות:2018 - תשע"ח
שנת לידה:1943
שנת פטירה:2021

​​הרב אברהם חמרה נולד בדמשק בירת סוריה בשנת 1943. עלה ארצה בשנת 1994 והתיישב בחולון. נשוי ואב לילדים, נושא בתואר "הרב הראשי ליהדות סוריה".

בשנת 1960 התמנה למורה ללימודי קודש וללימודי חול בבית ספר "תלמוד תורה" בדמשק, וכעבור 3 שנים התמנה למנהל בית הספר.
בשנת 1970 נבחר כחבר בוועד של הקהילה היהודית. בשנת 1972 התמנה לדיין משנה וסגן רב ראשי בהסכמת הוועד הרשמי והרוחני שבראשו עמד הרב הראשי של הקהילה דאז, הרב ניסים הכהן אינדבו זצ"ל. בשנת 1976 קיבל הרב חמרה את התואר "הרב הראשי ליהדות סוריה" ושימש כרבה הראשי של הקהילה היהודית בדמשק שבסוריה, עד לעזיבתו ולעלייתו למדינת ישראל.

בשנות השמונים של המאה שעברה יצר הרב חמרה קשר הדוק עם ארגון ה"ג'וינט" היהודי העולמי וארגונים יהודיים נוספים ברחבי ארה"ב, קנדה ואירופה. מטרתו הייתה להעלות לשיח ציבורי עולמי את נושא עלייתם של יהודי סוריה למדינת ישראל. הפנייה לגורמים רבים, יהודים ולא יהודים בארץ ובחו"ל, הייתה רק חלק מפעילות מדינית ענפה, גלויה וסמויה שהתקיימה גם אל מול הנשיא הסורי דאז חאפז אל אסד בכדי לאפשר את יציאת בני הקהילה היהודית מסוריה.

בסוריה עצמה, ניצב איש אחד בודד שפעל ללא לאות, בשקט ובחשאיות, בחכמה ובשיקול דעת, תוך שהוא שם את נפשו בכפו ומסכן את עצמו ואת בני משפחתו בכדי לסייע לבני הקהילה היהודית לצאת מהמדינה ובכדי לחלץ את אוצר המורשת היהודית שמנה עשרות ספרי תורה נדירים ויקרי ערך וכתרים עתיקים.
הרב חמרה דאג לפדיון יהודים שבויים מבית הסוהר, לחולים ולנפטרים, היה אחראי על נישואין וגיטין, על הכשרות בחגים וסיפוק צורכי היהודים כמו: אספקת ארבעת מינים בחג הסוכות, מצות בחג הפסח ועוד. בעיקר דאג הרב לנושא החינוך היהודי של בני דור ההמשך. מתוקף היותו הרב הראשי של קהילת יהודי סוריה, מצא הרב את עצמו נותן תשובה ופתרון לכל מחסור של בני הקהילה היהודית, בתחום הסוציאלי, החינוכי, הכלכלי, הנפשי והרוחני.

במהלך פעילותו הצליח הרב חמרה בדרך לא דרך להוציא מתחומי סוריה עשרות ספרי תורה, גווילים ושבעה כתרים עתיקים. תחילה הגיעו האוצרות לארה"ב, וטיפין, טיפין הועברו למדינת ישראל. בישראל ישוכנו האוצרות הללו בבית המורשת של הקהילה. לצורך הקמת הבית, ולאור בקשתו של ראש ממשלת ישראל – יצחק רבין ז"ל, הוקצה לרב חמרה על ידי מועצת העיר וראש העיר מר מוטי ששון, מגרש המיועד לבנייה.

בשנת 1992 אחרי מאמצים רבים מצדו של הרב מול הארגונים השונים ברחבי העולם ובעזרת קשריו הענפים בממשל הסורי, בייחוד מול הנשיא חאפז אל אסד והמודיעין הסורי, הצליח הרב לקבל אישור מהנשיא ליציאתם של יהודי סוריה לכל מקום בעולם, פרט למדינת ישראל. הנחת הנשיא חאפז אל אסד הייתה כי בשל מצבם הכלכלי המצוין של בני הקהילה, רובם יחזרו לסוריה בשלב כלשהוא... הקהילה היהודית שיצאה מסוריה מנתה כ 5,000 יהודים שהגיעו מדמשק, חלב ומקאמישלי. בשל אחריותו כי רבה, היה הרב חמרה לאדם האחרון אשר יצא מסוריה. הקהילה שיצאה מסוריה הגיעה לארה"ב, שם החליטו חלק מהיהודים להשתקע וחלק אחר בחר לעלות למדינת ישראל.

מתוך אותם שבחרו לעלות ארצה, כ- 80% הגיעו לעיר חולון וחיים בה עד היום, שאר בני הקהילה מתגוררים בעיקר בבת-ים, האחרים מתגוררים בבנימינה ובירושלים.

בשנת 1995, הוזמן הרב יחד עם רעייתו לפגישה עם כל נציגי הג'וינט העולמי והאמריקאי שלקחו חלק בהצלת יהודי סוריה. באותה ישיבה הכריזו כולם פה אחד, כי מבצע הצלת יהודי סוריה ייקרא "מבצע אברהם" על שמו של הרב אברהם חמרה.