גרינפלד אליעזר ז"ל

 יקירי העיר

שנת קבלת האות 1997 - תשנ"ז
תיאור
​נולד ב- 1923 בעיר לודז', פולין. למד בבתי –ספר פולניים. בטרם סיימו את התיכון פרצה מלחמת העולם השנייה. ארבע שנים היה כלוא עם אמו בגיטו לודז'. עם חיסול הגיטו ב- 1944 נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן שליד ברלין, שם הופרד מאמו ונשלח לעבודות כפייה. בהתקרב הצבא האדום לברלין נשלחו אסירי המחנה ל"צעדת המוות" והיה מן המעטים ששרדו ממנה, לאחר  שברח ליער וניצל בידי חיילים רוסיים.

בשובו ללודז' מצא את אמו, שחזרה ממחנה הריכוז, וגמר אומר לעלות לישראל. בעזרת חיילים מארץ ישראל הגיע לקיבוץ הכשרה "איחוד" בלודז', שם נשא את אשתו ויצא בדרכי "הבריחה" למחנות העקורים בגרמניה. משם חזרו לפולין והשתקעו בלודז', שבה היה פעיל בתנועה הציונית עד לחיסולה. שם נולדו שני ילדיהם.

ב- 1956 עלו ארצה לחולון. כאן עבד בתעשיה הצבאית, שבה החל כפועל פשוט והגיע כעבור 29 שנים לדרגת מבקר בכיר. עוטר בשלושה אותות  על מלחמות 6 הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל. את כל זמנו הפנוי הקדיש לחקר השואה ולהנצחת קהילת לודז'. שנים אחדות שימש כמזכיר הארגון של יוצאי קהילה זו.

העמיד עצמו, כמתנדב, לרשות "יד-ושם", בנושאי חקר השואה וזכה בתואר "ידיד יד-ושם". סייע בהקמת אתר זיכרון לילדים שנספו בשואה בהירושימה, יפן.

עם פרישתו לגימלאות ב- 1985 החל בביקורים בבתי-הספר בחולון בשמשו לתלמידים עדות חיה לתקופת השואה  ולמוראותיה. כן הרבה להופיע בסמינריונים שונים ולפני חיילי צה"ל. שליחות זו הוא ממלא בדבקות גם היום. היה ממקימי  אנדרטת הזיכרון לקהילת  לודז' בבית העלמין בחולון. סייע בהכנת הסרט "פני המרד" שהופק על-ידי בית לוחמי הגיטאות. השקיע מאמצים מרובים בהוצאה לאור של ספר שירי אחיו החורג שנספה באושוויץ בגיל 13.

חבר באגודת הידידות פולין-ישראל ומטפח קשר מיוחד בין עיריית לודז'  לעיריית חולון במגמה להקים מוזיאון טקסטיל בעירנו. ביתו בשכונת תל-גיבורים פתוח לרווחה לתושבי המקום והוא משמש להם לפה בהזדקקם לרשויות העיר.
תמונה
גרינפלד אליעזר
סדר הופעה 2
תאריך לידה 31/12/1923
תאריך פטירה 16/04/2020
שנת פטירה 2020
שנת לידה 1923
קבצים מצורפים

גרינפלד אליעזר ז"ל

גרינפלד אליעזר
שנת קבלת האות:1997 - תשנ"ז
שנת לידה:1923
שנת פטירה:2020
​נולד ב- 1923 בעיר לודז', פולין. למד בבתי –ספר פולניים. בטרם סיימו את התיכון פרצה מלחמת העולם השנייה. ארבע שנים היה כלוא עם אמו בגיטו לודז'. עם חיסול הגיטו ב- 1944 נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן שליד ברלין, שם הופרד מאמו ונשלח לעבודות כפייה. בהתקרב הצבא האדום לברלין נשלחו אסירי המחנה ל"צעדת המוות" והיה מן המעטים ששרדו ממנה, לאחר  שברח ליער וניצל בידי חיילים רוסיים.

בשובו ללודז' מצא את אמו, שחזרה ממחנה הריכוז, וגמר אומר לעלות לישראל. בעזרת חיילים מארץ ישראל הגיע לקיבוץ הכשרה "איחוד" בלודז', שם נשא את אשתו ויצא בדרכי "הבריחה" למחנות העקורים בגרמניה. משם חזרו לפולין והשתקעו בלודז', שבה היה פעיל בתנועה הציונית עד לחיסולה. שם נולדו שני ילדיהם.

ב- 1956 עלו ארצה לחולון. כאן עבד בתעשיה הצבאית, שבה החל כפועל פשוט והגיע כעבור 29 שנים לדרגת מבקר בכיר. עוטר בשלושה אותות  על מלחמות 6 הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל. את כל זמנו הפנוי הקדיש לחקר השואה ולהנצחת קהילת לודז'. שנים אחדות שימש כמזכיר הארגון של יוצאי קהילה זו.

העמיד עצמו, כמתנדב, לרשות "יד-ושם", בנושאי חקר השואה וזכה בתואר "ידיד יד-ושם". סייע בהקמת אתר זיכרון לילדים שנספו בשואה בהירושימה, יפן.

עם פרישתו לגימלאות ב- 1985 החל בביקורים בבתי-הספר בחולון בשמשו לתלמידים עדות חיה לתקופת השואה  ולמוראותיה. כן הרבה להופיע בסמינריונים שונים ולפני חיילי צה"ל. שליחות זו הוא ממלא בדבקות גם היום. היה ממקימי  אנדרטת הזיכרון לקהילת  לודז' בבית העלמין בחולון. סייע בהכנת הסרט "פני המרד" שהופק על-ידי בית לוחמי הגיטאות. השקיע מאמצים מרובים בהוצאה לאור של ספר שירי אחיו החורג שנספה באושוויץ בגיל 13.

חבר באגודת הידידות פולין-ישראל ומטפח קשר מיוחד בין עיריית לודז'  לעיריית חולון במגמה להקים מוזיאון טקסטיל בעירנו. ביתו בשכונת תל-גיבורים פתוח לרווחה לתושבי המקום והוא משמש להם לפה בהזדקקם לרשויות העיר.