הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

 

קריית עבודה

בתי ראשונים בקריית עבודהאבן הפינה לקריית עבודה הונחה ב- 27 בפברואר 1936. הייתה זו נקודת מפנה גדולה בהתפתחותה של חולון לעתיד. הקרן הקיימת לישראל מימנה את רכישת חלק מהאדמות מידי חברת אגרובנק אשר רכשה אדמות רבות באזור. בשלב הראשון נרכשו כ- 3,000 דונם אשר יועדו ליישוב של כ- 3,000 משפחות. התוכנית הייתה ליישב בתחילה 1,700 משפחות בבתים חד קומתיים צמודי קרקע, ובשלב השני 1,300 משפחות נוספות ביחידות מגורים בבתים משותפים.
מתיישבי קריית עבודה היו ברובם הגדול חברי "ההסתדרות הכללית של העובדים" אשר חיפשו אחר פתרונות דיור זולים במרחב העיר תל אביב. רבים מהם היו חדורי אידיאולוגיה מפלגתית וראו בשכונתם מעשה התיישבותי שונה בתכלית מהשכונות האחרות במרחב ובארץ ישראל כולה. מבחינה זו קריית עבודה הייתה אחות תאומה לשכונות הפועלים האחרות: שכונת בורוכוב (בגבעתיים) שהוקמה בשנת 1922, קריית חיים ארלוזורוב (בחיפה, 1936), וקריית עמל (בקריית טבעון, 1937).

נטיעות ט"ו בשבט -1937מאחורי הקמת השכונה עמדה "שיכון – חברה לשכונות עובדים בע"מ", שהייתה חברה הסתדרותית לשיכון הפועלים העירוניים. ראשיה מסרו את תכנון השכונה למהנדסים יוסף רינגס ויעקב שיפמן (בן סירה) שהיה מהנדס עיריית תל אביב. למרות הרכישה הגדולה מאגרובנק, נזקקו אנשי חברת "שיכון" לאדמות נוספות וניהלו משא ומתן ממושך עם הערבים בעלי הקרקע. בלב האזור המיועד לבנייה עמד שטח בן כ- 450 דונמים אשר היה שייך לממשלת המנדט ונרשם על שמו של הנציב העליון.
הבריטים טענו כי השטח מיועד להרחבתה של יפו הערבית וסרבו למסור אותו לידי חברת "שיכון". החברה שכרה עו"ד אשר תבע את שלטונות המנדט והוכיח כי האדמה לא עובדה בעשרות השנים האחרונות ולפיכך אין כל מניעה למסור אותה לידי חברת "שיכון". לפני העברת הקרקעות לידי החברה, התברר כי חסרה חתימתו של אחד הבעלים הערביים. לאחר בדיקה התברר כי הערבי אסור בכלא עכו באשמת אונס. רק לאחר השתדלות רבה הועבר הערבי תחת משמר אל משרדי הטאבו ביפו על מנת להוסיף את חתימתו החסרה. אולם בכך לא הסתיימו תלאות רישום הקרקע, הבריטים ניסו לעכב את הרישום ודרשו התחייבות כי הקרקע תוחזר לממשלת המנדט בתום חמישים שנות חכירה. "התלבטנו מאד" סיפר לימים ליאו קאופמן (קדמן) מראשי חברת "שיכון", "האם ניתן להיענות למין בקשה שכזו? חתמנו, כי כולנו האמנו שבשנת 1976 תהיה בודאי מדינה יהודית".
קריית עבודה בצילום אווירי משנות הארבעיםלאחר יישור הקרקע החולית, וסלילת מקצת מן הרחובות, נכנסו בסתיו תרצ"ז (בסוף שנת 1936) ארבעים וארבע המשפחות הראשונות אל בתיהם. בתי הקרייה נבנו מלבני "סיליקט" לבנות, על מגרשים של חצי דונם. טיב הבנייה והתכנון היו מעולים במונחי אותם הימים. בכל יחידת מגורים היו שני חדרים, מטבח, יחידת שירותים וחצר. למשתכנים ניתנו הלוואות באמצעות הבנקים לעשר שנים. תשומת לב מיוחדת ניתנה לגינון, כל משתכן "ריפד" את חצרו באדמת חמרה וזבל אורגני שהובל ממרחקים וכך אט אט החלו להפריח את השממה, ים החולות החל לעטות צבע ירוק.
בתוכנית השכונה נקבעו מספר מגרשים ציבוריים: על אחד מהם הוקם "בית החינוך לילדי העובדים" על שמו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. מגרשים נוספים יועדו למבני ציבור ונמצאים כיום מסביב ל"כיכר בארי" (הנקראת על שמו של ברל כצנלסון, "בארי" היה כינויו הספרותי של כצנלסון שהיה עורך העיתון הפועלי "דבר") מול רחבת בית העירייה. במערב הקרייה הוקצה שטח מיוחד לבניית מגרש כדורגל, אולם ספורט ובריכת שחייה (כיום מתחם "הפועל חולון" ובו ה"בריכה הלימודית" בקצה רחוב אחד במאי). בסמוך הוקצה שטח מיוחד להקמת קופת חולים, כיום זוהי קופת החולים על שם הדר’ אליעזר מנסבך (דר’ מנסבך נהרג מירי צלף ערבי במהלך מלחמת העצמאות). גולת הכותרת של תכנון קריית עבודה הייתה הקצאת רצועה ירוקה ברוחב של שישים מטרים ובאורך של 1,500 מ' אשר חצתה את קריית עבודה מצפון לדרום. כיום זהו "גן הרצל". כוונת המתכננים הייתה כי בתום יום העבודה הקשה יוכלו אנשי קריית עבודה לצאת אל הגן הנטוע הנמצא בסמוך לבתיהם.  
רחובותיה המרכזיים של קריית עבודה היו ארלוזורוב, ביאליק, ויצמן, אהרונוביץ', לאון בלום ואחד במאי. את הקריה חצו רחוב ההסתדרות וגן הרצל.

אתרים בקריית עבודה:

  • מעונות עובדים א', ב', ג' - כך נקראו הבתים המשותפים העומדים כיום ברחוב שנקר 51 – 53, 54, 55 – 57. הבתים נבנו על ידי חברת "סולל בונה" ההסתדרותית. הם יועדו לשיכון משפחות של פועלים עירוניים. בבית ברחוב שנקר 54 התגוררו עד לשנת 1955 פנחס ומניה אילון (צוקר) ושני ילדיהם חגי ודרורה. פנחס אילון ראש העיר השני של חולון, נולד בפולין בשנת 1909, עלה לא"י בשנת 1930, היה חבר ב"הגנה", הוא כיהן כראש העיר חולון בין השנים 1953 – 1986. נפטר ב 31.10.1987, ונקבר בבית העלמין "דרום" בגבולה הדרומי של חולון. בית מספר 51 – 53 נקרא "בית זבולנו", מלשון "בית זבול" - בית מקדש. קריאת השם הזה לבית המגורים הראשון מלמדת על יחסם של ראשוני קריית עבודה למפעל ההתיישבות ב"חולות הדרום".
  • הצרכניה הקואופרטיבית – ברחוב בילינסון פינת רחוב הרצפלד - הצרכניה הופעלה על ידי "אגודה צרכנית" שיתופית לרווחת תושבי קריית עבודה. חברי האגודה החזיקו במניות והיו לחלק מ"הקואופרציה הצרכנית". כיום בית אגודת "יד שרה".
  • גן הרצל - משתרע לאורך של 1,500 מ' מכיכר ויצמן בצפון ועד לרחוב ההסתדרות. הכניסה הראשית לגן הייתה מרחוב חומה ומגדל בקטע הסמוך לרחוב ויצמן. כיום יש כניסות נוספות מרחוב ויצמן ומכיכר ויצמן. בגן הרצל עמד מגדל המים של קריית עבודה. אליו היו נאספים תושבי השכונה בכדי לקיים את הטקסים והחגים.
  • בתי "שיכון זול" - קבוצת הבתים המשותפים ברחוב ויצמן בקטע שבין רחוב הנשיאים לרחוב חומה ומגדל (מספרי הבתים: 19 עד 27, 22 עד 30) . הבתים בני שתי קומות ולהם שלוש כניסות. לכל אחת משש הדירות יש כניסה נפרדת. שטחה של כל דירה היה כ 50 מ"ר והיא כללה חדר דיור, חדר שינה, מטבח, חדר שירותים, מרפסת ופרוזדור. רכישת דירת מגורים בבית כזה הייתה באופן טבעי זולה יותר מיחידה צמודת קרקע, ומכאן השם העממי "שיכון זול".
  • בתי פועלי 'לודז'יה' - הבתים הראשונים מספר 1, 3 ברחוב ויצמן פינת רחוב הנשיאים היו בתי פועלי 'לודז'יה' ובנייתם מומנה בחלקה על ידי הנהלת המפעל. ניתן להבחין כי שני הבתים חסרי גרם מדרגות חיצוני.
  • בית הספר ביאליק - בית החינוך לילדי העובדים ובית הספר הראשון בחולון. בשנת פעילותו הראשונה (1938) למדו בו כ- 30 ילדים, בשנת 1945 למדו בו 396 תלמידים ב 13 כיתות, מנהלו הראשון היה ז. מיכלסון סייעו לידו 18 מורים ומורות.

ביה"ס ביאליקשיכון זול טייר 18
שיכון זולשיכון זול

החומר בנושא ראשיתה של העיר ותולדותיה מתוך:
"חולון – היסטוריה" מאת: רמי אהרוני, חוקר תולדות חולון.
החוברת "מחולות לחולון", בהוצאת עיריית חולון, 1994 כתיבה ועריכה: סמדר בת-אדם, איסוף חומר: נעמי כץ.​​

 

ההרצאה שודרה לראשונה באוקטובר 2020, במסגרת ״שידורים מהסוכה״ בשיתוף בית הרצפלד - המוזיאון והא​רכיון לתולדות חולון ורשת קהילה ופנאי.​​