"יש ריח לאומנות"

 חדשות ועדכונים

תאריך 09/09/2020
תאריך תפוגה 28/02/2021
קהלי יעד כללי
תחום פעילות דף הבית; חולון למבלים; מבלים-תרבות ואומנות; מבלים-תיירות ובילוי
ניוזלטר  
לובי ראשי-כותרת עליונה  
תקציר
את התערוכה הזו אפשר להריח
תיאור
​​תערוכה מונומנטלית ראשונה בישראל שעושה חיבור אקטואלי בין ריח לעיצוב ואומנות. 
במרכז חולון בשטח החווה החקלאית, בין שדות וחממות חקלאיות, מציגים מעל 50 אמנים ישראלים ובינלאומיים, עבודות עם זיקה ישירה או קונספטואלית לריח.
פרויקט אמנותי  שיזם והגה פרופ' יהודה רוט, אומן ומנהל מחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי וולפסון 
"ז'אנר האלפקטורי" נחשב בעולם האומנות, כסגנון, שהגדיר את פעילויותיהם של המעצבים והאומנים שבחרו להשתמש בריח כבסיס ליצירותיהם ותחם בצורה ברורה את ייחודן של העבודות שנוצרו 
אוקטובר 2020– פברואר 2021
גלרית החווה, חולון

"יש ריח לאומנות"- תערוכה מונומנטלית ראשונה מסוגה בישראל שעושה חיבור אקטואלי בין ריח לעיצוב ואומנות, בהשתתפות מעל 50 אמנים ישראלים ובינלאומיים תפתח ב-14 באוקטובר בגלריית החווה בחולון ובשטח החווה החקלאית הפרוסה במרכז חולון, בין שדות וחממות חקלאיות.
התערוכה היא פרי יוזמה ברוכה של עיריית חולון, המארחת את הפרויקט, שיזם והגה פרופ' יהודה רוט, מנהל מחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי וולפסון הממוקם בעיר.
אוצרי התערוכה: פרופ' יהודה רוט ודורון פולק.

"ז'אנר האלפקטורי", נחשב בעולם האמנות, כסגנון, שהגדיר את פעילויותיהם של המעצבים והאומנים שבחרו להשתמש בריח, כבסיס ליצירותיהם ותחם בצורה ברורה את ייחודן של העבודות שנוצרו. ככלל ניתן לומר, כי חיבור זה בין ריח לאמנות, אינו חזיון נפרץ בעולם האמנות לדורותיו, למרות שהמאה העשרים, בה רוכזו מירב סגנונות האמנות החדשים לסוגיהם איפשרה את התפתחותו.

התערוכה מציגה לראשונה בישראל, שורה ארוכה של עבודות עיצוב ואמנות ייחודיות, שיש להן לכולן קשר לחוש הריח, ליתרונותיו, למגבלותיו אך גם ובעיקר  למאפייניו הלא שגרתיים המתייחסים למדיום האמנות.

הבחירה להציג את התערוכה ב"גלרייה החווה" התבקשה מעצם היותה ממוקמת באתר לימודי חקלאי ירוק, הנטוע בלב האזור האורבני ובו מלבד בגלריה ימוקמו העבודות גם בחממות לגידולי ירק ומתקני משתלות המוקפים בשדות מוריקים וחורשות עצים.

להקמת התערוכה קדם תחקיר, שכלל בדיקת יצירות הקשורות בחוש הריח של מעצבים ואומנים ותיקים (חלקם כבר אינו בחיים), יוצרים מקצועיים בהווה, ששילבו את נושא הריח בעבודותיהם ואמנים צעירים בראשית דרכם שמצאו ענין בחיבור חוש הריח לאמנותם. זו הסיבה שהפרויקט מוגדר, כ"תערוכת קו באמנות הישראלית", שחוש הריח מהווה את החיבור בין העבודות.

התערוכה תכלול גם יצירות וידיאו של אמני ריח מהעולם ותצוגות אינטראקטיביות המיועדות להפעלה על ידי קהל המבקרים. במהלך התערוכה מתוכננים אירועים מיוחדים לקבוצות ייעודיות ולקהל ברחב.

המעצבים והאומנים המשתתפים: חנאן אבו חוסיין, אופירה אבישר, מאקי אואדה, חיה אסתר, בני אפרת, אילנה אפרתי, איתמר בגליקטר, צ'נצ'ל בנגה, צ'נדלר בר, יוסך ברגנר, עתר גבע, נחמה גולן, דורון גזית, ברכה גיא, גדעון גכטמן, אורי דה-בר, ישראל דהן, פיטר דה קופר, נורמה דרימר, ניר הוד, טליה הופמן ,ז'ק ז'אנו, יעקב חפץ, דורית יעקבי, מרים כבסה, אחיה כנה, רות כץ-קליין, אלי לוינגר, רג'ול מאטה, דבורה מורג, דפנה מרגולין, שחר מרכוס, ג'ני מרקטו, ענת נגב, זליג סגל, אינגה פונר קוקוס, שולי פוסטן, עומר פולק, מיכל פנקס, יזהר פטקין, לימור צרור, מנשה קדישמן, צביקה קנטור, דני קרוון, ישראל רבינוביץ',יהודה רוט, רותם רשף, אייל שיפרון, אבי שפרבר, יגאל תומרקין.

בין העבודות שתוצגנה בתערוכה:
"זיכרון ילדות" (מיצב) ברכה בייג' בנידה גיא - שושנים לוהטות בצבע וורוד מעטרות בזר בובת ילדות מרוחה בשוקולד מתוק. האמנית צוללת בעבודה לזיכרונות של שושנים עם ריח משכר ,שאביה נטע ושאמה הפיקה מהעלים שלהן ריבה מתוקה. העבודה מעלה שאלות של טבע דומם כאלגוריה לחיים.. 
סרט על מוזיאון הריח של צ׳נדלר בר – אמן, אוצר ומומחה לשיווק, בעל שם עולמי באמנות המציא את מוזיאון הריח הנודד והציג אותו בניו יורק, בלוס אנג׳לס ובאבו דאבי. בימים אלה עושה פרוייקט עם שרה ג׳סיקה פרקר ומוציא בושם על שמה.
ניר הוד – יציג שני סבונים שלו שייצר והפיץ לאחרונה תחת השם ״CORONA״ ועל האריזה כתוב - Nothing Last Forever
צילום באדיבות עירית חולון - Nothing Last Forever ניר הוד
"אי שקט" (מיצב) עתר גבע – עמוד עיתונים שרוף ממוקם במרכז החדר, נוכחות חומרים עזה,ריח שרוף המקדם את פני הבאים ואפר עיתונים מפוזר על הרצפה. העמוד מזכיר איבר מין זקור, מראה המתכתב עם הדקלים השרופים שמציתם פירומנים לקבל ריגוש מיני. המבט במיצב מזכיר שכבות אדמה וסלע שקרסו זו לתוך זו, תצורה גיאולוגית. "האמן בוחן דרך המיצב במבט מפוקח את מרחב הקיום הסובב אותנו, הן ברמה אישית והן ברמת הקולקטיב – עדות אילמת לאירוע אלים, בין מקרי לבין מכוון, תוצאה של פעולת מחאה או צנזורה, אסון טבע או רשלנות רפואית...".
עבודה של תמר שחורי - אומנית מולטימדיה ומדענית, שמקימה בתערוכה שולחן עבודה בתוך חממת ״הבועה״ שבחווה החקלאית. ל״בועה״ היא מזמינה את הקהל ללמוד על הריח תוך מדרג של חמישה שלבים. עבודה באינטראקציה עם קהל.
"שולחן עבודה" (מיצב) לימור צרור – עבודה שנוצרה במקור לתערוכה "חומרי בניין". זפת שנוצקה על שולחן שחתך נפער בו. החומר, זולג אנכית אל החלל ומשאיר עקבות סערה פנימית של זרימה "עצורה". העבודה נעה בין איפוק, ריסון, אקראיות ושחרור (זפת, עץ, מלמין). ריח הזפת משלים תחושת מינעד מתחלף בין חומר רותח מדיף צחנה למוצק שקט. 
"סירת ענפים" (פסל)- ז'ק ז'אנו. ז'אנו, מתמחה בפיסול מחומרים טבעיים ובמחזור חפצים מעוררי זיכרון. הסירה העשויה מענפים ריחניים משתייכת לסדרת היצירות המסמלות תנועה ונסיעה מתמדת ממקום למקום. יצירותיו  טעונות תמיד במטעני אמפתיה ונוסטלגיה, משלבות חויות אישיות מעולמו, שיונק ממסורת ישראל בכלל, וממקורות משפחתו, שעלתה ארצה מפאז שבמרוקו.
ז'ק ז'אנו – סירת הענפים צילום באדיבות עירית חולון
"ציורי אדמה" (ציור)- אופירה אבישר. ציורי האדמה מתזכרים את הערגה והגעגוע לחורף ולגשם שיש לאמנית מאז ימי ילדותה. הריח הזה היווה עבורה ממשות מלאת משמעות: "אדמה היא אופציה לריח משכר". לימים למדה שהריח נקרא " פטריקור". לציורי האדמה מוצמד אקדח מים, שמאפשר לצופים להתיז מים על העבודה ולהנות מחדש מהריח. 
"סביח" (סרט וידיאו)- שחר מרכוס. עבודת וידיאו המציגה את האמן מבצע פעולה פרוזאית של הכנת סביח. ההכנה של מאכל הרחוב הישראלי מופקעת מהקשרה עם המעבר מהרחוב לסטודיו ועם צמיחת קנה המידה של הסביח לממדים מפלצתיים. האמן רוקד סביב המצע הגדול, מטפטף, שופך, משפריץ ומפזז עליו את מרכיבי המנה הצבעוניים. הריח הוא חלק בלתי נפרד מהריטואל. הוידיאו מתעד את תהליך הפרפורמנס (המתכתב עם האקשן של ג'קסון פולוק) הכולל את התנועה, הנשימה, את משמעות מרכיבי המזון, ואת ההשפעה על הטעם והריח.
"ציורי רפאים" (מיצב)-רותם רשף. המיצב משלב ציור רחב מידות הממוצב בתוך פנים מכולה עם התייחסות אמנותית סביבתית, האמורה לבטל את הגבול והקשר עם הטבע מסביב. המיצב הנו חלק ממרקם נוף השדה המחובר אליו. ציוריה של רשף, הם "ציורי פעולה", שמבוססים על תהליכים הנוצרים בשימוש של מגוון טכניקות ומחוות גופניות כמו הטבעה, קילוף, זרימה והרכבה של מקורות וחומרים טבעיים ומלאכותיים המעצבים את הקומפוזיציות על הבד. מאחר וחומרי הטבע הנם אותנטיים אמיתיים, המיצב עצמו מתאפיין בריח זר המיצר חוויה טוטאלית לקהל בצופה בו.
אילנה אפרתי - מעצבת אופנה ואומנית - מסגרות אמנות ריקות כשעבודת האמנות ״בתוך״ הן  מה שרואה המתבונן בשטח בתוך המסגרות: מטעים, דקלים, שדה, ותבלינים. בנוסף,מיצב בתוך בקתה קטנה בשטח שמוקף צברים שם מציבה אילנה שמלה וצלחות עם הדפסים של פרחים ריחניים . אל תוך הבקתה יופץ ריח אינטנסיבי משרוולי ריח שהם חלק מעבודתו העצומה בשטח של האמן דורון גזית.  
רות כץ קליין - שתי עבודות שמדמות בארות מים ומחברות את רות אל הילדות שלה בירושלים והזיכרונות שהריח שלהם טמון בזיכרונה. 
"דרך הריח" - נחמה גולן. מיצב שיתלה על קיר הכניסה לגלריה והוא עשוי ממקבץ גדול של יציקות אף מפוסל, שבשורש כל אחד מהם מונח משפך קטן המכיל תבלינים יבשים וטריים. העבודה עשויה משילוב של חומר בתבלינים ישנים ועשבי תיבול טריים במגוון הירוק. נחמה גולן הנה אמנית שבוחנת את מקומה של האישה בעולם הדתי..
 "שולחן ערוך" - דבורה מורג. מיצב עשוי מרהיטים וחפצים המכוסים בבד שק יוטה בעל ריח חזק טעון, המעורר אסוציאציה מידית של חיבור בין העולם האישי, האינטימי והפנימי למתחם התעשייתי והציבורי. העבודה הינה חלק מסדרת "אריזה משפחתית" 2000-2007 , שהושפעה רבות מיצירתו של האמן הגרמני ג'וזף בויס. בעבודותיה, היא בודקת היבטים בדיוקן הנשי, בייצוגים של הדימוי הנשי בחברה האזרחית ובתרבות.
"ריח ראשוני 2058" (ציור) בני אפרת. בני אפרת הנו אחד האומנים הישראלים המוערכים בעולם. יצירותיו קשורות תמיד להיבטים חברתיים ואקולוגיים המשלבים בין נסיון העבר לניבוי מדעי עתידני. בתערוכה מוצגים שניים מציורי בעלי החיים שלו, שמתוגברים בריח של עשב. חלק מתוך סדרת עבודות שלו שמתעסקות בנושא הריח ובמקרה זה - איך נמשכות החיות במרעה לריח העשב. עבודה אקולוגית שמדברת גם על הרס העולם והתחדשות. 
"ציורי הנפיחה" (ציור) מנשה קדישמן.– ציורי הנפיחה ההומוריסטיים של קדישמן מביעים את ביקורתו הסרקסטית על הממסד האמנותי. הריח והפרובוקציה בעבודות הם חלק מהקריקטורה ומהאלמנט הסאטירי שלהן. קווי הרישום של הציורים מתכתבים באופן ברור עם קווי המתאר של פסליו הידועים מברזל, אותם בצע בדרך כלל בפורמט גדול, וחלקם הגדול הוצב בכיכרות מרכזיות בישראל וברחבי העולם.
מנשה קדישמן ציורי הנפיחה צילום באדיבות עירית חולון
"ספר הבושם" יגאל תומרקין –הרישומים של יגאל תומרקין, שמתייחסים לאף ולספר "הבושם", מייצגים נאמנה את חריפותו ושכלתנותו של האמן הקונטרברסאלי ביותר באמנות הישראלית. הריחות אצל תומרקין "ממזגים חיים ומוות". האף מלהיב את האמן, הוא עבורו איבר בוחן ורגיש, סמל לאישיות ואולי גם סמל יהודי, איבר יקר, שמשפיע באופן מיוחד על אנשים, שאסור לגעת בו, גם לא משיקולי אסטטיקה. תומרקין מתייחס לספרו של זיסקינד על הרוצח, שהפיק מהגופות תמצית ריח שייצגה את דמותן. תומרקין מחבר את זה לספרו של מאיר שלו "רומן רוסי", לעמק יזרעאל ולצרצור הציקדות.
דני קרוון – יציג את המיצב הידוע שלו ״הפרדס״, שמציף ריח הדרים. 
"חווית הריח". פיטר דה קופר. אומן אולפקטורי בלגי ידוע היוצר עבודות בגישות וטכנולוגיות מגוונות, שנועדו לחקור את חוויות הריח ולאפשר למבקרים "למצוא את דרכם ולחוות חפצים ומזון באמצעות ההרחה". בתערוכה זו הוא מציב בשטח הפתוח עץ ועליו תלויות חלק מעבודות הריח שלו שהציג בעולם. המיצב יכלול גם זר ורדים  כאשר עלי הכותרת עשויים משום מפיץ ריח. 
Immegration – Spices- צ׳נצ׳ל בנגה - אומן הודי החי בישראל יציג מיצב יוצא דופן ובו מהתקרה משתלשלים קופסאות שבכל אחת מהן ערימה של תבלין. מגוון התבלינים מאפיינים את התמהיל של תושבי ישראל.
חנאן אבו חוסיין –מיצב  העוסק בחפצים בעלי ריח חזק היוצרים זהות עם ריחות המוכרים מבית החולים ומוקדש על לדמותה של אמה של חנאן שחלתה לאחרונה. המיצב בנוי מחלקי תחבושות טבולות בגבס ומתווה מעוצב העשוי משמיכות, שנלקחו מבית חולים. היא עוסקת בדימויים הקשורים לדמות האישה. 
"ספר ריח" (מוצג ספר ווידיאו)- מאקי אואדה. אומנית אולפקטורית מהמובילות בעולם, שתציג בתערוכה ספר חדש וכן סרט וידיאו-ארט. אואדה פיתחה מערכת ייחודית של התייחסות לריח שמייחדת אותו מעבר למה שמוכר מתחומי המזון, ריחות הגוף וניחוחות האוויר. היא בוחנת ריחות ביחס לחלל ותנועה, בקשר לגרימת רגשות עזים, אינטימיים ואישיים וגם ציבוריים, אוניברסליים ומשותפים.

עוד בתערוכה:  מיכל פנקס- מיצב לבירינט חוויתי עם ריח מסטיק מתוק, מיצב ריח עם יצורים עתידניים של אלי לווינגר, ה"קו האדום" של דורון אפרת – צינור פלסטי ענק, שקצהו יפיץ ענני ריח אל תוך מבנה אטום בסמוך לגלריה, מיצב מקדשי הקטורת של אורי דה-בר (ריחות של דתות),מיצב השיבולים הריחניות העטופות בצמח ליפה של אבי שפרבר, מיצב מכונת הכביסה של אופירה אבישר ויהודה רוט, הכסא הפורח של ענת נגב, מיצב הספרים הקבורים של נורמה דרימר, מיצב הציורים השקופים בגינת התבלינים של רג'ול מאטה, קיר האפים של נחמה גולן, מיצב העוגה של ברכה גיא, מתקן הריחות של דפנה מרגולין, מיצב הדגים של יהודה רוט, שטיח הציפורן המיתי של חיה אסתר, כלי ההבדלה של ישראל דהן, יצירת בושם הזיכרון החדש של מרים כבסה ועוד ועוד.
  
פתיחה ב- 14.10.20
נעילה: 22.2.2020
גלריית החווה, כתובת: רח' הנחושת 1 פינת רח' המלאכה, א.ת חולון,
שעות פתיחה: ימים ד', ה' – 17:00 – 20:00,
ימים שישי ושבת – 10:00 – 14:00,
הכניסה לגלריה ללא תשלום

עתר גבע אי שקט צילום באדיבות עירית חולון

תמונה
אילנה אפרתי - מסגרות. צילום באדיבות עירית חולון
תמונה לניוזלטר
 
מחושב-שנה 2020
מחושב-חודש 9
קישור נוסף
רחוב  
מספר בית  
עד מספר בית  
רחוב:מזהה רחוב  
סרטון
 
קבצים מצורפים

"יש ריח לאומנות"

את התערוכה הזו אפשר להריח
אילנה אפרתי - מסגרות. צילום באדיבות עירית חולון
​​תערוכה מונומנטלית ראשונה בישראל שעושה חיבור אקטואלי בין ריח לעיצוב ואומנות. 
במרכז חולון בשטח החווה החקלאית, בין שדות וחממות חקלאיות, מציגים מעל 50 אמנים ישראלים ובינלאומיים, עבודות עם זיקה ישירה או קונספטואלית לריח.
פרויקט אמנותי  שיזם והגה פרופ' יהודה רוט, אומן ומנהל מחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי וולפסון 
"ז'אנר האלפקטורי" נחשב בעולם האומנות, כסגנון, שהגדיר את פעילויותיהם של המעצבים והאומנים שבחרו להשתמש בריח כבסיס ליצירותיהם ותחם בצורה ברורה את ייחודן של העבודות שנוצרו 
אוקטובר 2020– פברואר 2021
גלרית החווה, חולון

"יש ריח לאומנות"- תערוכה מונומנטלית ראשונה מסוגה בישראל שעושה חיבור אקטואלי בין ריח לעיצוב ואומנות, בהשתתפות מעל 50 אמנים ישראלים ובינלאומיים תפתח ב-14 באוקטובר בגלריית החווה בחולון ובשטח החווה החקלאית הפרוסה במרכז חולון, בין שדות וחממות חקלאיות.
התערוכה היא פרי יוזמה ברוכה של עיריית חולון, המארחת את הפרויקט, שיזם והגה פרופ' יהודה רוט, מנהל מחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי וולפסון הממוקם בעיר.
אוצרי התערוכה: פרופ' יהודה רוט ודורון פולק.

"ז'אנר האלפקטורי", נחשב בעולם האמנות, כסגנון, שהגדיר את פעילויותיהם של המעצבים והאומנים שבחרו להשתמש בריח, כבסיס ליצירותיהם ותחם בצורה ברורה את ייחודן של העבודות שנוצרו. ככלל ניתן לומר, כי חיבור זה בין ריח לאמנות, אינו חזיון נפרץ בעולם האמנות לדורותיו, למרות שהמאה העשרים, בה רוכזו מירב סגנונות האמנות החדשים לסוגיהם איפשרה את התפתחותו.

התערוכה מציגה לראשונה בישראל, שורה ארוכה של עבודות עיצוב ואמנות ייחודיות, שיש להן לכולן קשר לחוש הריח, ליתרונותיו, למגבלותיו אך גם ובעיקר  למאפייניו הלא שגרתיים המתייחסים למדיום האמנות.

הבחירה להציג את התערוכה ב"גלרייה החווה" התבקשה מעצם היותה ממוקמת באתר לימודי חקלאי ירוק, הנטוע בלב האזור האורבני ובו מלבד בגלריה ימוקמו העבודות גם בחממות לגידולי ירק ומתקני משתלות המוקפים בשדות מוריקים וחורשות עצים.

להקמת התערוכה קדם תחקיר, שכלל בדיקת יצירות הקשורות בחוש הריח של מעצבים ואומנים ותיקים (חלקם כבר אינו בחיים), יוצרים מקצועיים בהווה, ששילבו את נושא הריח בעבודותיהם ואמנים צעירים בראשית דרכם שמצאו ענין בחיבור חוש הריח לאמנותם. זו הסיבה שהפרויקט מוגדר, כ"תערוכת קו באמנות הישראלית", שחוש הריח מהווה את החיבור בין העבודות.

התערוכה תכלול גם יצירות וידיאו של אמני ריח מהעולם ותצוגות אינטראקטיביות המיועדות להפעלה על ידי קהל המבקרים. במהלך התערוכה מתוכננים אירועים מיוחדים לקבוצות ייעודיות ולקהל ברחב.

המעצבים והאומנים המשתתפים: חנאן אבו חוסיין, אופירה אבישר, מאקי אואדה, חיה אסתר, בני אפרת, אילנה אפרתי, איתמר בגליקטר, צ'נצ'ל בנגה, צ'נדלר בר, יוסך ברגנר, עתר גבע, נחמה גולן, דורון גזית, ברכה גיא, גדעון גכטמן, אורי דה-בר, ישראל דהן, פיטר דה קופר, נורמה דרימר, ניר הוד, טליה הופמן ,ז'ק ז'אנו, יעקב חפץ, דורית יעקבי, מרים כבסה, אחיה כנה, רות כץ-קליין, אלי לוינגר, רג'ול מאטה, דבורה מורג, דפנה מרגולין, שחר מרכוס, ג'ני מרקטו, ענת נגב, זליג סגל, אינגה פונר קוקוס, שולי פוסטן, עומר פולק, מיכל פנקס, יזהר פטקין, לימור צרור, מנשה קדישמן, צביקה קנטור, דני קרוון, ישראל רבינוביץ',יהודה רוט, רותם רשף, אייל שיפרון, אבי שפרבר, יגאל תומרקין.

בין העבודות שתוצגנה בתערוכה:
"זיכרון ילדות" (מיצב) ברכה בייג' בנידה גיא - שושנים לוהטות בצבע וורוד מעטרות בזר בובת ילדות מרוחה בשוקולד מתוק. האמנית צוללת בעבודה לזיכרונות של שושנים עם ריח משכר ,שאביה נטע ושאמה הפיקה מהעלים שלהן ריבה מתוקה. העבודה מעלה שאלות של טבע דומם כאלגוריה לחיים.. 
סרט על מוזיאון הריח של צ׳נדלר בר – אמן, אוצר ומומחה לשיווק, בעל שם עולמי באמנות המציא את מוזיאון הריח הנודד והציג אותו בניו יורק, בלוס אנג׳לס ובאבו דאבי. בימים אלה עושה פרוייקט עם שרה ג׳סיקה פרקר ומוציא בושם על שמה.
ניר הוד – יציג שני סבונים שלו שייצר והפיץ לאחרונה תחת השם ״CORONA״ ועל האריזה כתוב - Nothing Last Forever
צילום באדיבות עירית חולון - Nothing Last Forever ניר הוד
"אי שקט" (מיצב) עתר גבע – עמוד עיתונים שרוף ממוקם במרכז החדר, נוכחות חומרים עזה,ריח שרוף המקדם את פני הבאים ואפר עיתונים מפוזר על הרצפה. העמוד מזכיר איבר מין זקור, מראה המתכתב עם הדקלים השרופים שמציתם פירומנים לקבל ריגוש מיני. המבט במיצב מזכיר שכבות אדמה וסלע שקרסו זו לתוך זו, תצורה גיאולוגית. "האמן בוחן דרך המיצב במבט מפוקח את מרחב הקיום הסובב אותנו, הן ברמה אישית והן ברמת הקולקטיב – עדות אילמת לאירוע אלים, בין מקרי לבין מכוון, תוצאה של פעולת מחאה או צנזורה, אסון טבע או רשלנות רפואית...".
עבודה של תמר שחורי - אומנית מולטימדיה ומדענית, שמקימה בתערוכה שולחן עבודה בתוך חממת ״הבועה״ שבחווה החקלאית. ל״בועה״ היא מזמינה את הקהל ללמוד על הריח תוך מדרג של חמישה שלבים. עבודה באינטראקציה עם קהל.
"שולחן עבודה" (מיצב) לימור צרור – עבודה שנוצרה במקור לתערוכה "חומרי בניין". זפת שנוצקה על שולחן שחתך נפער בו. החומר, זולג אנכית אל החלל ומשאיר עקבות סערה פנימית של זרימה "עצורה". העבודה נעה בין איפוק, ריסון, אקראיות ושחרור (זפת, עץ, מלמין). ריח הזפת משלים תחושת מינעד מתחלף בין חומר רותח מדיף צחנה למוצק שקט. 
"סירת ענפים" (פסל)- ז'ק ז'אנו. ז'אנו, מתמחה בפיסול מחומרים טבעיים ובמחזור חפצים מעוררי זיכרון. הסירה העשויה מענפים ריחניים משתייכת לסדרת היצירות המסמלות תנועה ונסיעה מתמדת ממקום למקום. יצירותיו  טעונות תמיד במטעני אמפתיה ונוסטלגיה, משלבות חויות אישיות מעולמו, שיונק ממסורת ישראל בכלל, וממקורות משפחתו, שעלתה ארצה מפאז שבמרוקו.
ז'ק ז'אנו – סירת הענפים צילום באדיבות עירית חולון
"ציורי אדמה" (ציור)- אופירה אבישר. ציורי האדמה מתזכרים את הערגה והגעגוע לחורף ולגשם שיש לאמנית מאז ימי ילדותה. הריח הזה היווה עבורה ממשות מלאת משמעות: "אדמה היא אופציה לריח משכר". לימים למדה שהריח נקרא " פטריקור". לציורי האדמה מוצמד אקדח מים, שמאפשר לצופים להתיז מים על העבודה ולהנות מחדש מהריח. 
"סביח" (סרט וידיאו)- שחר מרכוס. עבודת וידיאו המציגה את האמן מבצע פעולה פרוזאית של הכנת סביח. ההכנה של מאכל הרחוב הישראלי מופקעת מהקשרה עם המעבר מהרחוב לסטודיו ועם צמיחת קנה המידה של הסביח לממדים מפלצתיים. האמן רוקד סביב המצע הגדול, מטפטף, שופך, משפריץ ומפזז עליו את מרכיבי המנה הצבעוניים. הריח הוא חלק בלתי נפרד מהריטואל. הוידיאו מתעד את תהליך הפרפורמנס (המתכתב עם האקשן של ג'קסון פולוק) הכולל את התנועה, הנשימה, את משמעות מרכיבי המזון, ואת ההשפעה על הטעם והריח.
"ציורי רפאים" (מיצב)-רותם רשף. המיצב משלב ציור רחב מידות הממוצב בתוך פנים מכולה עם התייחסות אמנותית סביבתית, האמורה לבטל את הגבול והקשר עם הטבע מסביב. המיצב הנו חלק ממרקם נוף השדה המחובר אליו. ציוריה של רשף, הם "ציורי פעולה", שמבוססים על תהליכים הנוצרים בשימוש של מגוון טכניקות ומחוות גופניות כמו הטבעה, קילוף, זרימה והרכבה של מקורות וחומרים טבעיים ומלאכותיים המעצבים את הקומפוזיציות על הבד. מאחר וחומרי הטבע הנם אותנטיים אמיתיים, המיצב עצמו מתאפיין בריח זר המיצר חוויה טוטאלית לקהל בצופה בו.
אילנה אפרתי - מעצבת אופנה ואומנית - מסגרות אמנות ריקות כשעבודת האמנות ״בתוך״ הן  מה שרואה המתבונן בשטח בתוך המסגרות: מטעים, דקלים, שדה, ותבלינים. בנוסף,מיצב בתוך בקתה קטנה בשטח שמוקף צברים שם מציבה אילנה שמלה וצלחות עם הדפסים של פרחים ריחניים . אל תוך הבקתה יופץ ריח אינטנסיבי משרוולי ריח שהם חלק מעבודתו העצומה בשטח של האמן דורון גזית.  
רות כץ קליין - שתי עבודות שמדמות בארות מים ומחברות את רות אל הילדות שלה בירושלים והזיכרונות שהריח שלהם טמון בזיכרונה. 
"דרך הריח" - נחמה גולן. מיצב שיתלה על קיר הכניסה לגלריה והוא עשוי ממקבץ גדול של יציקות אף מפוסל, שבשורש כל אחד מהם מונח משפך קטן המכיל תבלינים יבשים וטריים. העבודה עשויה משילוב של חומר בתבלינים ישנים ועשבי תיבול טריים במגוון הירוק. נחמה גולן הנה אמנית שבוחנת את מקומה של האישה בעולם הדתי..
 "שולחן ערוך" - דבורה מורג. מיצב עשוי מרהיטים וחפצים המכוסים בבד שק יוטה בעל ריח חזק טעון, המעורר אסוציאציה מידית של חיבור בין העולם האישי, האינטימי והפנימי למתחם התעשייתי והציבורי. העבודה הינה חלק מסדרת "אריזה משפחתית" 2000-2007 , שהושפעה רבות מיצירתו של האמן הגרמני ג'וזף בויס. בעבודותיה, היא בודקת היבטים בדיוקן הנשי, בייצוגים של הדימוי הנשי בחברה האזרחית ובתרבות.
"ריח ראשוני 2058" (ציור) בני אפרת. בני אפרת הנו אחד האומנים הישראלים המוערכים בעולם. יצירותיו קשורות תמיד להיבטים חברתיים ואקולוגיים המשלבים בין נסיון העבר לניבוי מדעי עתידני. בתערוכה מוצגים שניים מציורי בעלי החיים שלו, שמתוגברים בריח של עשב. חלק מתוך סדרת עבודות שלו שמתעסקות בנושא הריח ובמקרה זה - איך נמשכות החיות במרעה לריח העשב. עבודה אקולוגית שמדברת גם על הרס העולם והתחדשות. 
"ציורי הנפיחה" (ציור) מנשה קדישמן.– ציורי הנפיחה ההומוריסטיים של קדישמן מביעים את ביקורתו הסרקסטית על הממסד האמנותי. הריח והפרובוקציה בעבודות הם חלק מהקריקטורה ומהאלמנט הסאטירי שלהן. קווי הרישום של הציורים מתכתבים באופן ברור עם קווי המתאר של פסליו הידועים מברזל, אותם בצע בדרך כלל בפורמט גדול, וחלקם הגדול הוצב בכיכרות מרכזיות בישראל וברחבי העולם.
מנשה קדישמן ציורי הנפיחה צילום באדיבות עירית חולון
"ספר הבושם" יגאל תומרקין –הרישומים של יגאל תומרקין, שמתייחסים לאף ולספר "הבושם", מייצגים נאמנה את חריפותו ושכלתנותו של האמן הקונטרברסאלי ביותר באמנות הישראלית. הריחות אצל תומרקין "ממזגים חיים ומוות". האף מלהיב את האמן, הוא עבורו איבר בוחן ורגיש, סמל לאישיות ואולי גם סמל יהודי, איבר יקר, שמשפיע באופן מיוחד על אנשים, שאסור לגעת בו, גם לא משיקולי אסטטיקה. תומרקין מתייחס לספרו של זיסקינד על הרוצח, שהפיק מהגופות תמצית ריח שייצגה את דמותן. תומרקין מחבר את זה לספרו של מאיר שלו "רומן רוסי", לעמק יזרעאל ולצרצור הציקדות.
דני קרוון – יציג את המיצב הידוע שלו ״הפרדס״, שמציף ריח הדרים. 
"חווית הריח". פיטר דה קופר. אומן אולפקטורי בלגי ידוע היוצר עבודות בגישות וטכנולוגיות מגוונות, שנועדו לחקור את חוויות הריח ולאפשר למבקרים "למצוא את דרכם ולחוות חפצים ומזון באמצעות ההרחה". בתערוכה זו הוא מציב בשטח הפתוח עץ ועליו תלויות חלק מעבודות הריח שלו שהציג בעולם. המיצב יכלול גם זר ורדים  כאשר עלי הכותרת עשויים משום מפיץ ריח. 
Immegration – Spices- צ׳נצ׳ל בנגה - אומן הודי החי בישראל יציג מיצב יוצא דופן ובו מהתקרה משתלשלים קופסאות שבכל אחת מהן ערימה של תבלין. מגוון התבלינים מאפיינים את התמהיל של תושבי ישראל.
חנאן אבו חוסיין –מיצב  העוסק בחפצים בעלי ריח חזק היוצרים זהות עם ריחות המוכרים מבית החולים ומוקדש על לדמותה של אמה של חנאן שחלתה לאחרונה. המיצב בנוי מחלקי תחבושות טבולות בגבס ומתווה מעוצב העשוי משמיכות, שנלקחו מבית חולים. היא עוסקת בדימויים הקשורים לדמות האישה. 
"ספר ריח" (מוצג ספר ווידיאו)- מאקי אואדה. אומנית אולפקטורית מהמובילות בעולם, שתציג בתערוכה ספר חדש וכן סרט וידיאו-ארט. אואדה פיתחה מערכת ייחודית של התייחסות לריח שמייחדת אותו מעבר למה שמוכר מתחומי המזון, ריחות הגוף וניחוחות האוויר. היא בוחנת ריחות ביחס לחלל ותנועה, בקשר לגרימת רגשות עזים, אינטימיים ואישיים וגם ציבוריים, אוניברסליים ומשותפים.

עוד בתערוכה:  מיכל פנקס- מיצב לבירינט חוויתי עם ריח מסטיק מתוק, מיצב ריח עם יצורים עתידניים של אלי לווינגר, ה"קו האדום" של דורון אפרת – צינור פלסטי ענק, שקצהו יפיץ ענני ריח אל תוך מבנה אטום בסמוך לגלריה, מיצב מקדשי הקטורת של אורי דה-בר (ריחות של דתות),מיצב השיבולים הריחניות העטופות בצמח ליפה של אבי שפרבר, מיצב מכונת הכביסה של אופירה אבישר ויהודה רוט, הכסא הפורח של ענת נגב, מיצב הספרים הקבורים של נורמה דרימר, מיצב הציורים השקופים בגינת התבלינים של רג'ול מאטה, קיר האפים של נחמה גולן, מיצב העוגה של ברכה גיא, מתקן הריחות של דפנה מרגולין, מיצב הדגים של יהודה רוט, שטיח הציפורן המיתי של חיה אסתר, כלי ההבדלה של ישראל דהן, יצירת בושם הזיכרון החדש של מרים כבסה ועוד ועוד.
  
פתיחה ב- 14.10.20
נעילה: 22.2.2020
גלריית החווה, כתובת: רח' הנחושת 1 פינת רח' המלאכה, א.ת חולון,
שעות פתיחה: ימים ד', ה' – 17:00 – 20:00,
ימים שישי ושבת – 10:00 – 14:00,
הכניסה לגלריה ללא תשלום

עתר גבע אי שקט צילום באדיבות עירית חולון


פורסם בתאריך: 09/09/2020