שכונת "אגרובנק" השתרעה מרחוב מקוה ישראל בצפון ועד לרחוב הרב מיימון בדרום כשהציר המרכזי של השכונה שחצה אותה ממזרח ומערב היה רחוב סוקולוב. השכונה נקראת על שם "הבנק לחקלאות ולבניין לארץ ישראל בע"מ". הבנק נוסד בשנת 1931 בתל אביב על ידי שני זוגות של אחים בני משפחות מירנבורג ויעבץ אשר החלו לרכוש את קרקעות האזור כבר בשנת 1932. האדריכל יוסף רינגס הכין תוכנית של שכונה עירונית. בתוכנית שורטטו הרחובות בצורת שתי וערב (דגם של "גריד"), כאשר במרכז התוכנית נקבעו שתי כיכרות. הכיכר הצפונית נקראה לימים "כיכר השבעה", הכיכר הדרומית נקראה "כיכר השלושה".
בשונה משכונות אחרות במרחב, אנשי הבנק מימנו את סלילת הדרכים, הנחת תשתיות הביוב והמים ואפילו נטעו עצים ברחובות. גם כיום ניתן להבחין באבני שפה ברחובות ז'בוטינסקי וקראוזה ועליהם חקוק השם "אגרובנק" בעברית ובאנגלית, עדות לעוצמתו של הבנק יזם ובונה השכונה. רק לאחר השלמת העבודות החלו לשווק את המגרשים שיועדו לבנייה לציבור הרחב. בכך קיוו מנהלי הבנק כי תקום שכונה בעלת אופי שונה מהשכונות שהוקמו עד לאותם הימים.
פעולה נוספת שהייתה לה משמעות מרחיקת לכת על התפתחות האזור הייתה מסירת 21 דונמים לידי התעשיין אריה שנקר אשר העתיק את מפעל הטקסטיל 'לודז'יה' מרחוב נחמני 43 בתל אביב אל שכונת אגרובנק (המפעל עמד במתחם בנייני צמרת). תוך זמן קצר הפך המפעל לגרביים ולכותנות מטריקו, לספק העבודה העיקרי לתושבי חולון. התושבים הראשונים התיישבו באגרובנק במהלך שנת 1935, הועד הראשון נבחר בשנת 1936 והרכבו היה: יו"ר – מרדכי שנקר, י. פינקלשטיין, סטרוימן, דר’ נולן, אלעזר שולדינגר (שלו), א. גלין וא. מרקובצקי. בשל המאורעות פעולתו הראשונה של ועד הייתה מימון השמירה על השכונה. לצורך כך נשכרו שירותיו של נסים פרדו שנודע בכינוי ה"שומר", עזרו לידו השומרים דוב קזצ'וק ומיכה וילצר. גם ממשלת המנדט לא נותרה אדישה למצב הביטחוני הקשה, והציבה בשכונה נוטרים שהיו למעשה שוטרים יהודים. תחנת הנוטרים מוקמה בבית משפחת קלינגבייל העומד ברחוב הנוטרים 4. למרות סידורי הביטחון החריד בליל ה-7 בפברואר 1946 רצח מתועב את תושבי השכונה השלווה. חיילים בריטיים מרגימנט (גדוד) אפריקאי שחנו בסמוך לבתי השכונה הותקפו על ידי אנשי האצ"ל.
בשוך ההתקפה יצאו החיילים לעבר בתי אגרובנק, פגעו בתושבים חסרי המגן, והרסו מכל הבא ליד. באותו לילה נרצחו בן ציון שנקר שהיה בן אחיו של התעשיין אריה שנקר ומנהל במפעל 'לודזיה', שמואל פרלמן והנער אליהו יודאיוב. לזכרם נקראה הכיכר המרכזית בשכונה "כיכר השלושה" (הכיכר עמדה בצומת הרחובות חנקין וסוקולוב).
רוב תושבי השכונה נמנו על המעמד הבינוני, סוחרים ובעלי מלאכה. באיזור בית החרושת לודז'יה ולאורך רחוב שנקר התפתח איזור תעשייה קטן אשר כלל מספר בתי מלאכה ומפעלי תעשייה קטנים.
אתרים בשכונה:
- בית גלין – רחוב סוקולוב 123 – בית משותף גדול בן שלוש כניסות ושלוש קומות מגורים שנבנה על ידי אלכסנדר גלין שהיה חבר ועד השכונה. בית גלין היה הבית האחרון אל מול פרדסי הערבים ממזרח. בחזית הבית, על המדרכה ברחוב סוקולוב נמצא ספסל אבן מקורי, שריד לאותם הימים.
- בית הספר היסודי על שם בן ציון שנקר – נמצא ברחוב אחד העם (אתרו הראשון היה ברחוב הנוטרים פינת רחוב הפלמ"ח). זהו בית הספר הראשון באגרובנק והשני בחולון (לאחר בית הספר ביאליק). בית הספר נקרא על שמו של בן ציון שנקר שנרצח בליל ההתפרעות באגרובנק בשנת 1946
- בית מרדכי שנקר – רחוב הנוטרים 13 – כאן התגוררה משפחתו של מרדכי שנקר (בן אחיו של אריה שנקר) אשר ניהל את מפעל 'לודז'יה' במשך שנים רבות והיה יו"ר ועד שכונת אגרובנק וחבר המועצה המקומית.
- מגדל המים ברחוב אז"ר 5 נבנתה מבטון, וסיפק מים לבתי התושבים בשכונת אגרובנק. בימי מלחמת העצמאות מוקמה במגדל עמדה אנטי אוירית. מטוס מצרי ניסה להפציצה אך נכשל. ממרומי המגדל אותתו אנשי ה"הגנה" לישובי הדרום הנצורים במהלך המלחמה. למידע נוסף>>
- אבני שפה עם השם "אגרובנק"- על אבני שפת המדרכה הנמצאות ליד הבית המשותף ברחוב ז'בוטינסקי 14 (בתחנת האוטובוס של "אגד" קו 94), מסביב לכיכר השבעה ובמקומות נוספים חקוק השם "אגרובנק" בעברית ובאנגלית.
החומר בנושא ראשיתה של העיר ותולדותיה מתוך:
"חולון – היסטוריה" מאת: רמי אהרוני, חוקר תולדות חולון.
החוברת "מחולות לחולון", בהוצאת עיריית חולון, 1994 כתיבה ועריכה: סמדר בת-אדם, איסוף חומר: נעמי כץ.