הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

 

מולדת

נוטרים מלווים את התושבים לבתיהם בימי המאורעות (1936-1939)שכונת מולדת היא השנייה במניין שכונות חולון והוקמה בשנת 1934 במרחק של כארבעה קילומטרים מדרום לשכונה הראשונה של חולון. אדמות האזור, חוליות ברובן, נרכשו בשנת 1930 על ידי חברת ה"מזרח" בראשותו של המודד חיסין. האדמות חולקו ל 1,800 מגרשים בגודל שליש דונם כל אחד. כ 1000 מגרשים נמכרו ליהודים שהתגוררו בארה"ב.

הבאר הראשונה בשכונת מולדת נחפרה על ידי חיסין. את הבאר, היום בבעלות מקורות, ניתן לקראות גם היום ממערב לרחוב המנור.

בפס"ח תרצ"ד (1934) הגיעו שמונה המשפחות הראשונות, כולן יוצאות תימן והקימו את הבתים הראשונים, את בית הכנסת ואת מקווה הטהרה. ראשי המשפחות היו: האחים צובארי שלמה, צובארי זכריה, צובארי עובדיה, וגיסם צובארי סעדיה, נגר יעקב, מנחם משה, חסני זכריה ולוי זכריה.

בסוף שנת 1934 מנתה השכונה כתשעים משפחות. בתי שכונת מולדת ניבנו בצורה אקראית ומפוזרת על החולות ללא תכנון, לא נעשו כל עבודות תשתית או עבודות יישור ופילוס של הקרקע. את החיים בשכונה ניהל הועד המקומי שניבחר מקרב התושבים.
מגדל מים במולדת 1976תעסוקה לתושבים הראשונים נמצאה בפרדסי נחלת יהודה וראשון לציון הסמוכות.   תושבים אחרים עבדו בשני מפעלים לעיבוד עורות שהוקמו בסמוך: מפעל "קונקורדיה" (בעליו היו בני משפחת זלצמן) ששמו שונה ל"לויתן" (כיום מתחם חברת "קטרפילר" באזור התעשייה), ו"בלנגה" (כיום ברחוב המנור 10).
ילדי השכונה קיבלו חינוך דתי בחדר אצל ה"מורי" או בתל אביב. ב-1935 הוקם על ידי המוסדות צריף ששימש כבית ספר בשעות הבוקר וכבית כנסת אחר הצהרים.  הילדים למדו בכיתה אחת רב גילאית. רב השכונה היה הרב ראובן נדאף שעלה לארץ מתימן בשנת 1924, והיה לימים רבה הראשי של קהילת יהודי תימן בחולון.
הריחוק משכונות חולון האחרות, החולות הנודדים וקשיי הפרנסה היקשו מאד על החיים בשכונת מולדת ועל התפתחותה. אט אט החלו אנשיה לעזוב את השכונה בחפשם אחר מקום מגורים אחר. השכונה סבלה קשות גם בשל היעדר תחבורה מסודרת. הכביש לשכונה נסלל רק בשנת 1936, כיום זהו המשך רחוב דוד אלעזר דרומה בכיוון ל"גבעת חולון". בימי מאורעות הדמים בין השנים 1936 - 1939 סבלה השכונה מירי בלתי פוסק, תושביה התפנו ברובם אל בית הספר החקלאי "מקווה ישראל", ונותרו בבתים רק כעשרה שומרים.

כיום ניתן לראות את בתי שכונת מולדת ניתן כיום לראות בקצה רחוב המנור ובשרידים נוספים ניתן להבחין משני צדי רחוב הרוקמים. כיום האיזור משמש כאיזור לתעשייה ולמלאכה.

האתרים הנמצאים בשכונה ובסביבתה:

  • מגדל המים במולדת נבנה בשנת 1936, במקום עמד סליק של ארגון ה"הגנה", במהלך תקופת מלחמת העצמאות שימש לאיתות ותצפית.  בתי ראשונים במולדת כיום נותרו רק שרידים מעטים מבתיהם של תושבי מולדת. מרבית הבתים נהרסו בשנות השישים והשבעים, בחלק אחר התמקמו מפעלי תעשייה ומלאכה ברחוב המנור.
  • כביש הבטון למולדת – הוחל בסלילתו בשנת 1936, אולם הסלילה הושלמה רק בשנת 1938. הכביש שימש חוליה חשובה ב"דרך הביטחון" שהוליכה בין תל אביב אל מושבות הדרום, הנגב וירושלים.
  • קו החביות – קו חביות (בגובה של שלוש חביות) הונח מצדו המערבי של הכביש הוביל דרומה אל עבר בתי שכונת "עזרה וביצרון" (כיום שכונת רמת אליהו בראשל"צ). בניית "קו החביות" נועדה למנוע מהחולות הנודדים לכסות את "דרך הביטחון".

מגדל המים אז והיום

מגדל המים במולדת אז מגדל המים במולדת כיום
החומר בנושא ראשיתה של העיר ותולדותיה מתוך:
"חולון – היסטוריה" מאת: רמי אהרוני, חוקר תולדות חולון.
החוברת "מחולות לחולון", בהוצאת עיריית חולון, 1994 כתיבה ועריכה: סמדר בת-אדם, איסוף חומר: נעמי כץ.​