הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

 

חולון במלחמת העצמאות

עמדהערב מלחמת העצמאות התגוררו בחולון כ 7,000 נפש. במלחמת העצמאות נקראה גזרת חולון בשם "חזית חמש". המפקדה הממונה הייתה מפקדת חטיבת "קרייתי". כוח המגן הורכב כולו מאנשי ארגון ה"הגנה" שהוצבו ביחידות החי"מ (חיל מצב) והחי"ש (חיל שדה). למשמעת ה"הגנה" בחולון סרו כ- 300 לוחמים גברים ונשים.
היריות הראשונות אל עבר בתי חולון נורו מכיוון בתי הכפר הערבי תל-א-ריש, בחודש דצמבר 1947. הערבים זיהו את יתרונם הטופוגרפי על שכונות חולון והקימו שתי עמדות: האחת בבית ערבי גדול שעמד ברחוב הגבעול ושזכה לכינוי "הבית הלבן" (כיום, בסמוך לתיכון 'הרצוג'), והשנייה ב"חירבה" (כיום ליד הבית הגבוה בקצה רחוב המעפילים). בעמדות הציבו הערבים שתי מכונות ירייה כבדות מטיפוס "שפנדאו". לעזרת ערביי האיזור הגיעו מתנדבים מעיראק וירדן. בשל ההתקפות המתמשכות החליטה מפקדת ה"הגנה" לתקוף את עמדת ה"חירבה" באור יום. הכוח התוקף תפש את המבנה אך נאלץ לסגת בשל התערבות מתנדבים עיראקיים שחנו בכפר תל-א-ריש. בקרב זה נפלו חללי חולון הראשונים: אנשי ה"הגנה" יעקב כץ והמ"כ כרמי רבינוביץ. גופתו של יעקב כץ נותרה בשטח הכפר ימים רבים ורק לאחר מו"מ שארך מספר שבועות הוחזרה לידינו והובאה לקבר ישראל.

הבית הלבןבליל ה-25 בדצמבר 1947 תקפו כוחות ה"הגנה" את בית המפקדה הערבית, ובעזרת מטען חבלה גדול שהכין יעקב נומברג (בחולון קראו לו "יענק'לה החבלן", הוא רכש ניסיון רב בחבלה בעת שירותו בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה) פוצצו את הבית.
חוסמסה 1948 בבוקר ה- 9 בינואר 1948 נדהמו תושבי חולון לגלות כי הערבים בפיקוד ה"קפטן" מישל אל עיסא (ערבי נוצרי מיפו), בנו בלילה אחד במרומי התל (הנקודה הגבוהה באזור, כ 44 מ' מעל לפני הים) עמדה עגולה ומבוצרת הבנויה מבטון. הם מיקמו בה כלי ירייה והחלו לצלוף לעבר בתי חולון. כיום זוהי עמדת "הפילבוקס" הנמצאת ב"פארק הנוער" בתל גיבורים.
האירועים רדפו זה אחר זה, ב- 17 בינואר הגיבו כוחותינו ב"מבצע כרמי" (שנקרא כך לזכרו של כרמי רבינוביץ שנהרג קודם לכן) בו פשטו חבריו של כרמי רבינוביץ על בתי הכפר תל-א-ריש ופוצצו את ה"בית הלבן" שעל גגו הוצב מקלע ה"שפנדאו".

הערבים הגיבו בפעולת תגמול משלהם, בערב ה- 19 בינואר פוצצו את עמדת הנוטרים שעמדה ברחוב הרמב"ם פינת רחוב יפו. העמדה נפגעה ברובה, אך אנשיה לא נפגעו.
שלושה ימים חלפו, ב- 22 בינואר טמנו אנשי הכנופיות מארב ברחוב הראשי של הכפר יאזור לטנדר של הנוטרים שביצע סיורים באזור. הפעם יצאו שבעת הנוטרים בטנדר פתוח כדי לאבטח את מעברן של השיירות לירושלים. האש נפתחה מטווח קצר ובקרב נהרגו כל שבעת הנוטרים: דוד איבניצקי (מפקד המשמר), מנחם אבטיחי, אליק שמיר (אחיו של הסופר משה שמיר), צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה וזלמן רוזנבלום. על שם הנופלים נקראה בשכונת אגרובנק "כיכר השבעה". גם הישוב "משמר השבעה", ובית הספר הממלכתי "השבעה" באזור, נושאים את שמם. אתר ההנצחה הממלכתי לזכרם נמצא בכביש מספר 44 בתחומי המועצה המקומית אזור.
ב- 29 בפברואר תקפו עשרות ערבים את עמדות ה"הגנה" בבתי החרושת ה"יוצק" ו"ספירט" שעמדו באזור צומת חולון. לפני ההתקפה פרקו חיילי צנחנים בריטיים (שנודעו בכינוי "הכלניות"), את נשקם של אנשי ה"הגנה" בטיעון כי זהו נשק בלתי חוקי. אחד עשר מגינים נהרגו בהתקפה, רק שניים הצליחו להימלט.

חיים קוגל בתהלוכה חגיגית בהכרזת המדינההאירועים הללו הביאו את מפקדת ה"הגנה" להחלטה כי יש לתקוף את הכפר תל א ריש וסביבתו. מפקדת חטיבת "גבעתי" בפקוד שמעון אבידן, קיבלה את הפיקוד על הגזרה ויצאה לתקוף את גבעת ה"פילבוקס". בליל ה- 27 באפריל (כחלק ממבצע "חמץ", המבצע שנערך בחול המועד הפסח תש"ח ומכאן שמו) יצאו לקרב כוחות מגדוד 52 ופלוגה מגדוד 51 בפקודו של המג"ד (מפקד הגדוד) יעקב פרי (פרולוב). שעת ההתקפה נקבעה לחצות, אולם הכוחות שיצאו ברגל מ"מקווה ישראל" איחרו לצאת בשל ההמתנה להרעשה של שני תותחי 20 מ"מ ותפסו את התל רק לפנות בוקר. בשל מחסור באמצעי חפירה, לא הוכנו עמדות הגנה אישיות כנדרש, וכשהחלה התקפת הנגד הערבית נגרמו לכוחותינו אבדות רבות. בקרב על התל ובנסיגה החפוזה ממנו נפלו 21 לוחמים ורבים אחרים נפצעו. נצחונו של מישל אל עיסא עשה רושם כביר ביפו והוא מונה למפקד העיר, אולם לא לאורך זמן. התל שנותר בידי הערבים, נתפש על ידי כוחותינו כעבור מספר ימים עם נפילתה של יפו הערבית ב- 13 במאי 1948, יומיים לפני הכרזת המדינה. יפו שהייתה העיר הערבית הגדולה במישור החוף נכנעה, ובכך בא הקץ לקרבות מלחמת העצמאות בגזרה.

הוסר הלוט משלט ההנצחה לחללי משלט "היוצק"

היוזמה להתקנת השלט: תלמידים מ"אילון" שכתבו על הנושא עבודת חקר

שלט ההנצחה לחללי משלט "היוצק"היום, י"ח באדר, במלאות 62 שנים להירצחם של עשרת אנשי ה"הגנה" בבית החרושת 'היוצק' שעמד בסמוך לצומת חולון, הוסר הלוט מעל לשלט ההנצחה החדש שהוצב בצומת.
בבוקר ה 29 בפברואר 1948 יצאו חיילים בריטיים לנקום את מות חבריהם. הם ריכזו בחצר את אנשי ה"הגנה" שהוצבו בבית החרושת, נטלו מהם את נשקם, חיבלו ברכבם והפקירו אותם לידי המון ערבי מוסת שרצח אותם חסרי כל ישע.
השלט המקורי, שהוצב בצומת בעבר ע"י עיריית תל אביב וארגון חברי ה"הגנה", הוסר מהמקום בשל עבודות הקמת המחלף החדש. קבוצת תלמידים מבית ספר ע"ש פנחס אילון בחולון, שכתבה על הנושא עבודת חקר, פנתה אל ראש העיר, מוטי ששון, שהתרשם עמוקות מדברי התלמידים. לאחר עיון במפות בנות התקופה, שהוצגו על ידי רמי אהרוני, ההיסטוריון של העיר חולון, הוסבר לתלמידים, כי בית החרושת עמד בשטח הנמצא כיום בתחום העיר תל אביב יפו.  לפיכך, פנה ששון אל ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, שהסכים מיד לחדש את השילוט.
הטקס המרשים והמרגש, שנערך הבוקר, הונחה על ידי איש ארגון ה"הגנה" אברהם גשרי, יוזם הצבת השלטים בעבר. בטקס  נכחו תלמידים מבתי הספר 'נופים' בתל אביב, 'אילון' בחולון, ותיקי ארגון ה"הגנה", ראש העיר השביעי של תל אביב יפו שלמה (ציץ) להט, מר שוחט, בנו של בעל בית החרושת 'היוצק', בני המשפחות השכולות וכמובן "השושבינים" – ראשי הערים ת"א וחולון, רון חולדאי ומוטי ששון.

טקס הסרת הלוט משלט ההנצחה לחללי משלט "היוצק"טקס הסרת הלוט משלט ההנצחה לחללי משלט "היוצק" 

שלט ההנצחה לחללי משלט "היוצק" 

החומר בנושא ראשיתה של העיר ותולדותיה מתוך:
"חולון – היסטוריה" מאת: רמי אהרוני, חוקר תולדות חולון.
החוברת "מחולות לחולון", בהוצאת עיריית חולון, 1994 כתיבה ועריכה: סמדר בת-אדם, איסוף חומר: נעמי כץ.​