הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 

 

איחוד השכונות

​​חמש השכונות העצמאיות שבחולות הדרום נאלצו להתמודד עם קשיים ביטחוניים וכלכליים רבים. בנוסף לכך, כתוצאה מגודלן התקשו השכונות לתת שירותים ברמה נאותה למתיישבים. לשלטונות המנדט היה אינטרס ברור לאחד את השכונות בעיקר בשל האילוצים הכלכליים ואמנם, בעקבות צו של מושל מחוז הדרום הבריטי, אשר פורסם ב- 19 ביוני 1940, אוחדו חמש השכונות למועצה מקומית אחת - חולון.

הישיבה החגיגית בבית קפה סבוי, חולון, 1940

בעת איחוד השכונות התגוררו בהן כ-550 משפחות שמנו כאלפיים נפש. עם האיחוד השתרע שטח שכונות חולון על פני כ 9,000 דונמים. המועצה המקומית הראשונה, שמנתה 11 חברים, החלה את עבודתה ב- 20 באוגוסט 1940. חברי המועצה הראשונה היו: דר’ חיים קוגל (נשיא המועצה), חובארה יהודה, לבקוביץ שלמה, לכטמן משה, סנטו משה, סליטרניק שמעון, ספיאקוב אלכסנדר, שטיין חיים, דר’ שינין יצחק, שנקר בן ציון, שנקר מרדכי. הישיבה החגיגית הראשונה של המועצה התקיימה עוד קודם לכן ב-8 ליולי 1940, בבית-קפה 'סבוי', בהשתתפות סגן מושל מחוז לוד הבריטי גרימווד, קצין המחוז היהודי י. קופרמן, באי כוח מוסדות ומוזמנים.

אחריות על מתן השירותים לתושבים הועברה לידי המועצה החל מ 1 באוקטובר 1940. נערך רשום של הנכסים לשם הערכה כספית עבור החיוב במס, ובאישור מושל מחוז לוד החלה המועצה בגביית מסים מכל הבתים והמגרשים בשטח שיפוטה. ב 12 באפריל 1942 התקיימו הבחירות למועצה המקומית הנבחרת הראשונה, השתתפו בהן 1,417 תושבים מבין 1,729 בעלי זכות הבחירה (93% מבעלי זכות הבחירה).

תהליך איחוד השכונות היה מורכב. עד לאיחודן תפקדה כל שכונה כ"מדינה בפני עצמה" כשועדי השכונות שיתפו פעולה בענייני ביטחון בלבד, בשאר העניינים נהגו לפי הכלל של "אל תגע בי ולא אגע בך". זליג לבון הביא בספרו "קורות גג" את דבריו של פנחס אילון (לימים ראש העיר השני של חולון) אשר תאר את איחוד השכונות: "חברים אחדים, ובתוכם זליג לבון ומר צבי ברנזון, שניהל אז את המחלקה המוניציפלית בהסתדרות טענו, שיש לאחד את כל השכונות במסגרת מוניציפלית אחת. בעניין זה היו ויכוחים רבים בכל שכונה ובין השכונות בינן לבין עצמן.

תושבים בקרית עבודה טענו: אנחנו שכונה הסתדרותית, יש לנו אופי משלנו ואנחנו רוצים לשמור עליו: אם נתאחד עם אחרים – נאבד את ייחודנו. ראש הועד של שכונת 'אגרובנק', בן ציון שנקר, התנגד גם הוא לאיחוד, אם כי מטעם הפוך: החשש להשתלטות מצד אנשי ההסתדרות". בסופו של דבר גבר ההגיון על היצר הכיתתי והאיחוד היה לעובדה קיימת והצעיד את חולון לעבר פיתוח וקידמה.

בתקופה הראשונה לפעולת המועצה, הושקע מאמץ רב באיסוף חומר הנוגע לבעלות על אדמות חולון ובמיפוי המגרשים והחלקות בעשרות הגושים שהיו כלולים במרחב המועצה. נערך מפקד של הבתים, בעליהם ודייריהם, מפקד שהיווה את היסוד לפעולת הגבייה. המועצה החלה במאמץ לשיפור השירותים ויצרה את הבסיס לאספקה מסודרת של שירותים שונים בתחום העבודות הציבוריות, עזרה סוציאלית, בריאות הציבור, ביטחון ואספקה בשעת חירום, חינוך ותרבות.

מייד לאחר מנוייה, עמדו לפני מועצת חולון שתי בעיות רציניות: בעיית פיתוח השטח, שבמושגי אותם הימים נחשב לשטח גדול מאד, והחלת 'חוקה' משוכללת, שתענה על צרכי התושבים ותהיה מושתתת על יסודות דמוקרטיים. כך לדוגמה חוקה זו היתה צריכה להעניק למועצה סמכות להטיל מיסים מדורגים. בעלי הרכוש התנגדו לחוקה שביקשה להבטיח זכות בחירה למעוטי אמצעים שלא שילמו מיסים. בסופו של דבר, חוקת חולון התקבלה ועוררה הד ציבורי נרחב ועקרונותיה הונחו כיסודות להקמת מועצות חדשות בארץ.

על אופייה המיוחד של חולון באותם הימים, ניתן ללמוד מהבחירות הראשונות שהתקיימו ב- 12.4.1942, בעוד שבמושבות הוותיקות והגדולות, מספר בעלי זכות הבחירה היה קטן באופן יחסי, בגלל החוקות שהגבילו את זכות הבחירה ושללו זכות זו מחלק ניכר של התושבים - הרי שבמועצה הצעירה חולון היה מספר גדול יחסי של בעלי זכות בחירה, ביחס למספר הקטן של האוכלוסייה.

במשך כל תקופתה הכהונה של המועצה הראשונה לא פסקו המאמצים לעודד את יוזמות הבניה בעיר ולמשוך אליה תעשיה. על אף קשיי התקופה, לרבות שנות מלחמת העולם, היו הצלחות. במשך 18 החודשים הראשונים לקיומה של המועצה, גדל מספר התושבים, נבנו עשרות בתים חדשים והוקמו 4 בתי-חרושת. כשנתיים לאחר הקמת המועצה היו בחולון כ- 20 מפעלי חרושת, תעשייה ומלאכה.

המאמץ המאורגן הראשון המסמל את ראשית התפתחותו של מפעל החינוך בחולון נעשה בעיצומם של המאורעות ב- 1936, כאשר ראשוני המתיישבים בקרית עבודה הקימו את בית חינוך א' (לימים ביה"ס ביאליק). ממוסד קטן זה, שהקיף בשנתו הראשונה 43 תלמידים ושני מורים שלימדו בשבע כיתות, צמחה במרוצת הימים מערכת חינוך שבהיקפה ובמהותה הפכה לאחת הבולטות במדינת ישראל.

29% מתקציבה הראשון של המועצה, שהסתכם ב- 4000 ל"י, הוקדשו לחינוך. 20% הוקדשו לעבודות ציבוריות ולבריאות, כ- 8% לשמירה והיתר - לתפקידים אחרים.

הנחת אבן הפינה לבית העירייה, 1950 בית הכנסת הגדול בתהליך בניה, 1946

מתוך: "מחולות לחולון", בהוצאת עיריית חולון, 1994 כתיבה ועריכה: סמדר בת-אדם, איסוף חומר: נעמי כץ.​